שני לוחות הברית, תורה שבכתב, שופטים, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Shoftim, Torah Ohr
א׳מצות הנזכרות בפרשה זו הם על ששה עמודי כסף, דהיינו ששה עמודים דתנן (אבות א-ב, יז) שעליהם העולם עומד, דהיינו תורה עבודה וגמילות חסדים, ודין אמת שלום:
1
ב׳עמוד הדין היא פרשה ראשונה, מינוי שופטים וסנהדרין, ולשמוע על פי התורה שיורו, ודין זקן ממרא, ושימת מלך כדי שיכוף את העם להדריכם בדרך התורה, וכל דיני המלך, ומלך פורץ גדר, אבל לאחריני איסור השגת גבול. ובכלל עמוד הדין לא יקום עד אחד, ודין עדים זוממים:
2
ג׳עמוד האמת, נאסרו הכישופים והנחושים כו', שהם מסטרא דשקר, כי הבל המה מעשה תעתועים. ומהשפעתם מתעורר ענין נביא שקר, שלא לשמוע לו ושלא לגור ממנו, רק נביא אמת אקים לך וגו' אליו תשמעון:
3
ד׳עמוד השלום, אפילו במלחמה נצטוינו בשלום, כמו שנאמר במלחמת הרשות (דברים כ, י) וקראת אליה לשלום, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ובמלחמת מצוה לא תחיה כל נשמה, כי אלו אנשים רעים וחטאים במאוד, וכליון שלהם גורם שינוח העולם בשלום. ונצטווינו גם על שלום הצומח אם יש בו תועלת, כמו שנאמר (שם יט) לא תשחית את עצה, אפילו בשעת מלחמה. וענין כהן משוח המשמיע לרבים ככתוב, ומעורר אהבת המקום יתברך, אז שלום לנו והמלחמה על צרינו, על כן לא נערוץ מפני האויב:
4
ה׳עמוד התורה, כל ענין שבט לוי לא יהיה להם חלק בארץ, כי נבחרו לעמוד התורה, כמו שנאמר (דברים לג, י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ואם היה להם חלק בארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לזיתו כו', אם כן תורה מה תהא עליה. וכן כתיב (דה"ב לא, ד) לתת מנת ה' למחזיקים בתורה, ועל כן נצטווינו ליתן להם כדי שיהיו פנוים לעסוק בתורה בלי טרדה. ונתרבו הכהנים במתנות קדשים ונתחלקו למשמרות, מכל מקום ברגל חולקין בשוה. גם להם ניתן מתנות זרוע ולחיים וקיבה, וראשית הגז:
5
ו׳עמוד העבודה, לא תטע אשירה אצל מזבח, ולא להקים מצבה, ולא תזבח אשר יהיה בו מום:
6
ז׳עמוד גמילות חסדים, החסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, ובזה הענין שש ערי מקלט, ועגלה ערופה כאשר יתבאר. ועתה אבאר עניינם אחת אחת:
7
ח׳עמוד הדין
8
ט׳שופטים ושופטים תתן לך וגומר. מתחילה אפרש על דרך פשוטו, ואח"כ יתבאר הסוד. שופטים ושוטרים תתן לך. קשה שופטים ושוטרים תשים עליך הוי ליה למימר, כמו (דברים יז, ו) שום תשים עליך מלך. ואין לומר עליך לא שייך רק דוקא במלך, דהא דרשו רז"ל (יבמות מה, ב) כל משימות שאתה משים עליך יהיו מקרב עמיך:
9
י׳ויש ליישב על פי שנקדים לבאר פרשת מלך אשר נתחבטו בה הראשונים והאחרונים דמה חטאו ישראל במה שבקשו מלך, הלא הוא מצות עשה שום תשים עליך מלך. ובמסכת סנהדרין פרק כהן גדול (כ, ב) איתא שם, רבי יוסי אומר, כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו. רבי יודא אומר, לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. וכן היה רבי יודא אומר, שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה. רבי נהוראי אומר, לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר (דברים יז, יד) ואמרת ואשימה עלי מלך וגומר. רבי אליעזר אומר, זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר (ש"א ח, ו) תנה לנו מלך לשפטנו. אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר (שם כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו. והרב אברבנאל בפירוש על התורה הביא כל הדעות. ועל רבי אליעזר הקשה האברבנאל, דגם בתורה כתיב (דברים יז, יד) בכל הגוים אשר סביבותיהם, ועיין שם באברבנאל מה שכתב הוא בעצמו בזה הענין עיין שם באורך. ולמי שעיני שכל לו יראה שיש לפרש דברי רבי נהוראי כדעת האברבנאל:
10
י״אובספרי ר' נהוראי אומר לא בקשו מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר (ש"א ח, כ) והיינו אנחנו ככל הגוים. ועל הספרי הקשה האברבנאל, כשאמר הקב"ה לשמואל ועתה שמע בקולם, למה לא הזהירם הקב"ה רק שלא יעבדו עבודה זרה כו'. ונראה לפרש כי נרמז תוכחת במה שאמר (ש"א ח, ז) לא אותך מאסו כי אם אותי וגו'. והרמב"ן כתב בפסוק (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה כו', שחטאם היה שעשו כן לשמואל. וקשה א"כ לא סגי בלא חטא, דכל שופט הוא כשמואל, דיפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה כה, ב). והמחוור שבכולן הוא דעת הר"ן בדרשותיו, ונראה שזה יהיה דעת רבי אליעזר, והוא שהם שני ענייני הנהגות. א' הוא משפט על פי התורה, ועל זה נתמנו הסנהדרין. וא' הוא נגד דין התורה, וזה נקרא הוראת שעה כי השעה צריכה לכך, ולא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב"מ ל, ב). ועל זה בא דרך רמז (דברים כא, ט) ואתה תבער דם הנקי, כי לפעמים מבערין דם נקי מכין ועונשים שלא כדין מפני צורך שעה. ועל זה היה תכלית שימת המלך, כי מלך פורץ גדר (פסחים קי, א). ועל זה אמר הכתוב (תהלים קכב, ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, כסאות למשפט הם הסנהדרין, כסאות לבית דוד הוא כסא מלכות בית דוד:
11
י״בהכלל העולה, סנהדרין שפטו משפט צדק על פי התורה, וכשהיה צורך הוראת שעה אז היה מלך דן ופורץ גדר נגד משפט התורה. וזהו רמז (דברים טז, כ) צדק צדק תרדוף. צדק אחד נגד הסנהדרין שהוא משפט צדק. וצדק השני להוראת שעה, ועליו אמר (שם טז, כ) למען תחיה וירשת את הארץ, כי לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה:
12
י״גוישראל בימי שמואל חטאו שאמרו (ש"א ח, ו) תן לנו מלך לשפטנו, בקשו מלך להיות שופט, וזהו נגד רצון הש"י. כי להיות שופט לשפוט משפט התורה לזה שופטים ושוטרים תתן, דהיינו סנהדרין. ושימת המלך יהיה נגד משפט התורה לעשות הוראת שעה. ולזה שייך לשון שימה עליך, כי הוא מושל עליך ופורץ המשפט הנתון בתורה:
13
י״דוקודם מלוך מלך לישראל, אז היו הבית דין דנין שני עניינים אלו, דהיינו משפט התורה, וג"כ הוראת שעה. ועל כן נקרא משה רבינו ע"ה מלך, כמו שנאמר (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך, שהיה ראש סנהדרין וגם מלך. וכן לאחר חורבן כשאין מלך בישראל אזי תניא רבי אליעזר אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין אפילו שלא מהדין כו' (סנהדרין מו, א):
14
ט״וועל פי זה יתבאר מאמר הכתוב (דברים יז, יא) לא תסור [מן הדבר אשר יגידו לך] ימין ושמאל, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין כו' (ספרי דברים יז, יא). וזהו דוקא כל זמן שלא נתמנה מלך בישראל, [אבל אח"כ] אזי כל אחד בדידיה, הסנהדרין במשפט צדק, והמלך בהוראת שעה. וכשבקשו מלך לענין משפט אזי חטאו, וזה יהיה דעת רבי אליעזר. ומחלק הפסוק (ש"א ח, ה) שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, לשני מאמרים שהיו אומרים ב' כתות, דהיינו זקנים, ועמי הארצות. דקשה ליה שימה עלינו הוה ליה למימר, ומה זה לנו. אלא הזקנים אמרו יהיה מצורף לנו, דהיינו אנחנו (שוטרים) [שופטים] ומינוי זה לא יגרע, רק יהיה לו ג"כ מינוי בצרכי צבור. ועמי הארץ אמרו גם לשפטנו, כמו שמבואר בסוף באריכת דברים מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו וגומר:
15
ט״זנחזור לענין, דאז מתורץ מה שכתוב (דברים טז, יח) ושפטו משפט צדק, הסנהדרין, ולא הצדק שכנגד המשפט. אי נמי, הכפל של משפט צדק רומז למה שאמרו דין אמת לאמתו. וכתבו התוספות בפ"ק דשבת (י, ב), לאפוקי דין מרומה. והתוספות בפ"ק דבבא בתרא (ח, ב ד"ה דין אמת) פירשו בעצמם דבריהם, והוא כמבואר בטור חושן משפט סימן ט"ז מה נקרא דין מרומה, עיין שם, וצריך להיות אמת לאמתו, וזה"ש משפט צדק:
16
י״זצדק צדק תרדוף (דברים טז, כ). קשה הכפל וכבר פירש מורה על הוראת שעה ובסנהדרין (לב, ב) אמרו הלך אחר בית דין יפה. ד"א אחד לדין ואחד לפשרה. ובספרי מנין ליוצא מבית דין זכאי כו'. עוד יש לפרש צדק צדק תרדוף, על דרך (אבות א, א) הוו מתונים, שאף אם כבר בא דין זה לפניך הוי מתון בו עתה. ועל זה בא הרמז (שמות יח, טז) כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש לרעהו, פירוש כשיהי' עתה לשני בעלי דינים עתה דבר ביחד מה שהיה ממש אותו דבר כבר, מכל מקום איני סומך על מה שפסקתי כבר, רק אני שופט בין איש לרעהו עתה, כי אולי הכל לפי מה שהוא האדם:
17
י״חלא תטה משפט (דברים טז, יט). יש לפרשו על דרך מה שפירשתי (לעיל ד"ה ועל פי זה) מה שאמרו (בספרי) בפסוק (שם יז, יא) ימין ושמאל, אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל כו'. וקשה איך שייך שיאמרו על ימין שהוא שמאל כו', ולעיל פירש על הוראת שעה, אבל אין זה לפי פשוטו:
18
י״טעוד הקשיתי על מה שאמרו (ר"ה כח, ב) אל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי סלקא דעתך שילך אל השופט אשר אינו בימיו. אלא לומר לך, אפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. ותמיהא לי מלתא, לא לימא מידי, וממילא ידעינן דאין יוכל לילך לשאינו בימיו. ואין לומר דהכתוב בא לאשמועינן שלא נאמר שלא נשמע לשופט זה מאחר שאין דומה לשופטים שהיו לפניו, בודאי אי אפשר לומר כן, דא"כ תכף ומיד לא ילכו לפני יהושע מאחר שאינו דומה למשה והתורה נתנה לדורות. בשלמא אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך כהן אלא שבימיך המוזכר בריש פרשת כי תבא לא קשה, דיש לפרש דאשמועינן שלא ילך למשמר אחר, אלא דוקא לכהן שבאותו המשמר. אבל בכאן קשה:
19
כ׳אלא הענין על דרך שכתב בטור חושן משפט סימן כ"ח וזה לשונו, כתב הראב"ד, שאין אדם עתה בזמנינו רשאי לחלוק על דברי גאון כדי שישתנה הדין מדברי גאון אלא בקושיא מפורסמת, וזו דבר שאינו נמצא. לפיכך החולק על דברי גאון, הוי כטועה בדבר משנה. וכן אם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם, ואלו שמע היה חוזר בו, זהו טעה בדבר משנה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב, ודאי כל מי שטועה בדברי הגאונים שלא שמע דבריהם, וכשאמרו לו פסק הגאונים ישר בעיניו, טועה בדבר משנה הוא. ולא מבעיא בפסקי הגאונים, אלא אפילו חכמי כל דור ודור שאחר הגאונים לא קטלי קניא באגמא הוו, ואם פסק הדיין שלא כדבריהם, וכששמע דבריהם ישרו בעיניו והודה שטעה, טעה בדבר משנה הוא וחוזר. אבל אם לא ישרו בעיניו, ומביא ראיה לדבריו המקובל לאנשי דורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ואין לך אלא כל שופט ושופט אשר יהיה בימים ההם ויכול לסתור דבריהם, כי כל הדברים שאינם מבוארים בתלמוד שסדרו רבינא ורב אשי יכול לסתור ולבנות, אפילו לחלוק על דברי הגאונים, עד כאן לשונו. הרי מבואר בדברי הרא"ש שרשאי לחלוק על הגאונים שקדמו לפניו בראיות ברורות, ואנחנו צריכין לשמוע לו. וזהו אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולא אחר השופט הקדום לו שפסק בענין אחר. וזהו על ימין שהוא שמאל, כלומר שזה מחייב והקדום לו היה מזכה, או להיפך על שמאל שהוא ימין שהקדום היה מחייב וזה שמאל והוא מזכה, על זה רומז ג"כ כאן לא תטה משפט הישר בעיניך, אף שגאון גדול לא כתב כן לא תכיר פנים:
20
כ״אועל דרך הסוד. ושפטו את העם משפט צדק, ואז צדק צדק תרדוף. דע כי יש צדק תחתון ויש צדק עליון. צדק תחתון, היא מדת המלכות דינ"א דמלכותא דינ"א אותיות אדנ"י. צדק עליון, בינה דמינה מתערין דינא. וצדק תחתון הוא סוד הארץ כנודע, וצדק עליון הוא סוד עולם הבא. וארץ ישראל ועולם הבא נתנו ע"י יסורים (ברכות ה, א) שהם מכח הדין, וכשסנהדרין ידונו משפט צדק מכח התורה, כמ"ש לעיל שהסנהדרין דנין דין תורה והתורה נתנה ג"כ ע"י יסורין, אז למען תחיה וירשת את הארץ ירושת הארץ צדק תחתון. תחיה חיות הנצחית עולם הבא צדק עליון, ואז על פי הדין של תורה נשלמו ג' מתנות שנתנו לישראל ע"י יסורין שהן מכחות הדין ונצטוו לשפוט משפט צדק, משפט הוא תפארת כנודע. וצדק ומשפט חבור תפאר"ת ומלכות. והענין שישפטו את העם בדין המעורב ברחמים, כלומר מה שיוכל הדיין לפשר יפשר והוא יותר מובחר כי אז הוא משפט. ולא תטה משפט כלפי כח הדין החזק, רק בסוד מטה כלפי חסד, וזהו הכרעת הפשר. ומאחר שהם שני מכריעים, דהיינו תפאר"ת ויסוד, דוגמתן צריכים להיות שני עדים, כי הכרעת הדין הוא על פי עדים. ובתקונים (תקון סט דף צט, א) אמרו עליהם כי אל דעו"ת ה' ותרווייהו עדו"ת (דעות צירוף עדו"ת) דלית עדות פחות מתרווייהו כו'. וביאור זה המאמר תמצא בפרדס בשער אם אין סוף הוא הכתר, עיין שם. ולא יקום עד אחד באיש, אבל באשה קם להתירה להנשא. כי גוף וברית חשבינן חד בסוד זיווג אשה, ודי בזה למבין:
21
כ״בוענין עדים זוממין כאשר זמם כן יעשה לו (דברים יט, יט) מדה כנגד מדה, ובמדה שהאדם מודד מודדין לו (סוטה פ"א מ"ז). הענין כי זה לעומת זה עשה אלהים, כמו שיש מדות אצילות הקודש, כן לעומת מצד הקליפות. והעושה טוב נדבק במדה טובה, דהיינו מזו המידה שהמצוה זו יוצא, כי שכר מצוה רוחניות המצוה, וכן שכר עבירה עבירה היא מדה רעה, לעומת המדה טובה. וזהו מדה כנגד מדה, ובמדה שמודד מודדין לו. וכענין שאמרו רז"ל (עיין מכות ה, ב) כאשר זמם ולא כאשר עשה, כתב הראקנט"י דף ק"ע ע"א, וצריך אני להעירך על מאמר רז"ל שאמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה, איך עלה בלבם אמתת טעמי המצות. וקודם צריך שתדע כי זה המאמר לא אמרוהו רז"ל רק בדיני נפשות, אמנם בדיני ממונות עונשים אף אחר המעשה. וכן אמרו רז"ל (שם), הרגו אין נהרגין. ואחר ההקדמה הזאת תדע, כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא, ומי שאינו חייב מיתה לא יבא לידי כך שיהרג בעידי שקר, ואם נהרג בעידי שקר בודאי חטא בכיוצא בזה שהוא היה ראוי לכך. תמצא אלו שהעידו, אעפ"י שהוזמו, גברא קטילא קטלו, ומרשעים יצא רשע, כענין שאמרו רז"ל (שם י, ב) בהורג שוגג הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו'. אמנם קודם מעשה דם נקי רצו לשפוך, ועל כן נדונין. וזהו בסיבת שהשכינה שרויה עם הדיינים, וכשכוונתם לשם שמים אין דבר מקולקל יוצא משם, כי השכינה מסכמת לדעתם שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל, עד כאן לשונו:
22
כ״גוהנה היו ע' סנהדרין והמופלא על גביהן, נגד ע' שרים המקיפין ל"ה מיימינים ול"ה משמאילים ושם ידו"ד שהוא תפארת על כולם, וכן הוא אומה ישראלית שהם נקראים תפארת ישראל בין ע' אומות:
23
כ״דומלך הוא מצד מלכו"ת דינ"א דמלכות"א, ועל זה נאמר (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו. וזה סוד (דברים יז, יח) וכתב לו משנה תורה, כי מלכות היא מקבלת תורה שבכתב, והיא בעצמה תורה שבעל פה, הרי היא משנה תורה, ועל מדה זו רמז (שם יט) והיתה עמו והיתה לשון נקיבה, וקרא בו לשון זכר, זהו חיבור מלכות בתפארת משנה תורה. ועליה אמר דוד (תהלים קיט, נו) זא"ת היתה לי, כי ידוע שמדת המלכות נקראת זא"ת, ועליה אמר דוד (שם כז, ג) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזא"ת אני בוטח. על כן נצטווה המלך (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים, כי שקר הסוס לתשועה, רק יבטח בזא"ת. וכן (שם יז) לא ירבה לו כסף וזהב, כי אז סלקא אדעתיה לשכור חיילות רבות. אבל אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, הלא בשלש מאות מלקקי' הושיע ה' את עמו ישראל. ואמר הפסוק כשמרבה סוסים ישיב העם מצרים, כי בהסיר בטחונו ממדת זא"ת, אז הוא יורד למדוה מצרים, כי יוצא ממדה זו והולך חוצה. וסוד מצרים מצר שהוא מצולות ים, והיא השפחה של ארץ ישראל כמו הגר שפחת שרה:
24
כ״הובענין לא ירבה לו נשים כתב הראקנט"י וזה לשונו, ובעבור כי המדה הזא"ת גוברת על המלך והוא צריך להתנהג בה, הזהירנו יתעלה שהמלך לא ידבק לגמרי בפעולות הנשפעות מן המדה ההיא אשר בהתרחק החס"ד ממנה אכלה ומחתה פיה וגומר. ועל כן הוזהר המלך מרבוי הנשים ומריבוי הסוסים לבלתי ישיב העם למדוה מצרים הרעים אשר ידעת, ואלו האזהרות לא הוזהר מהם רק המלך לבדו מן הטעם שכתבתי לך. והרבה זמן הייתי נבוך על שלמה המלך ע"ה שכתוב בו (מ"א ה, יא) ויחכם מכל האדם, ואהוב מאלהיו (נחמיה יג, כו), איך נאבדו ממנו זהרי החכמות השכליות, כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, וכתיב (מ"א יא, ה) וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צידונים ואחרי מלכם שיקוץ עמונים, מה שאינו ראוי לשוטים שהם בלא דעת ובלא תבונה. וכל ספר משלי מלא אזהרות לבלתי יטה אדם אחרי הנשים, ואיך נכשל בו חכם הרזים כמותו:
25
כ״וובהתבונני על המבוכה הזאת, כי היו לו אלף נשים נכריות, הוסר מסוה מעל פני, כי אמרו בעלי הקבלה האמתית, כי סכום מדרגות הטומאה שנשפעו באילן העליון ברבת זוהמת הנחש הם אלף כחות ונקראים נכריות, ושלמה המלך עליו השלום בהיותו קשור באילן ההוא ברוב חכמתו להבחין זוהרי החכמה ולהשלים ענין סוד האילן, נמשך אחריהן לדעתו להכיר ולהשלים המדרגה. וזהו שאמר וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צדונים, ולא כתב ויעבוד שלמה, אלא וילך, הלך לתור ולבקש ולחפש ענין תשלום החכמה דבר על בוריו, עד שנמשך אחר זה יותר מדי צרכו, והיה לו אשם מאת השם יתעלה, כי מצוה היא לדעת ולבקש אותו הענין, ולהבחין בין טוב לרע אבל לא להדבק בו, עד כאן לשונו:
26
כ״זוהנה המלך פורץ גדר, כי הוא אדו"ן הארץ כמדתו למעלה שהיא הארץ העליונה. אבל אינש דעלמא לא תסיג גבול, כי יש גבולי הארץ לכל אחד ואחד מה שהוא חלקו:
27
כ״חעמוד האמת. (דברים יח-י, יג, טו) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם כו' כי תועבת ה' כל עושה אלה. תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו'. נביא מקרבך מאחיך וגו'. כבר הודעתיך כי כמו שיש אצילות קודש, כן יש לעומתו אצילות טמא, ומשם עניינים אלו קסמים ונחשים אוב וידעוני כו', וכן נביא שקר. ואף שיש בהם לפי הנראה חכמה, אינה חכמה אמיתית, והיא חכמת האומות כמו שאמר הפסוק (שם יד) כי הגוים האלה וגו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (במדבר כג, כג), רק תתן אמת ליעקב (מיכה ז, כ), חכמה האמיתית הנצחיי הוא הדביקות בגוף האילן הקודש, ותמים תהיה עם ה' אלהיך כלומר תתנהג במדת השלום והאמת כי זה חלק ה'. וזהו שכתוב (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, כלומר לא אטה מהימין אל השמאל, רק תמיד אתדבק בסטרא דימינא:
28
כ״טעמוד השלום. אפילו בעת מלחמה עת שלום, וקראת עליה שלום (דברים כ, י). דע כי אין רע יורד מלמעלה, והרע הוא בשביל הטוב, והארכתי בענין זה במקום אחר. ובכלות הרע מתגבר הטוב, ודבר שיש בו טוב צריך לראות בקיומו:
29
ל׳וזהו (עי' שם יט) בל תשחית את עצה. וכן בכל דבר מוזהרין על בל תשחית, כי לכל דבר יש שורש למעלה דומם וצומח וחי ומדבר, ואסור לעקור הצומח אלא לצורך, כגון לעקור צומח לצורך מזון בעל חי, שאז מעליהו ממדריגת הצמיחה למדריגת בעל חי. וכן שחיטת בעל חי לצורך מאכל האדם, ואז מעליהו ממדריגת חי למדריגת חי מדבר, וזהו לחוב על מנת לזכות. ושנינו בברייתא של רבי אליעזר הגדול, כשכורתין אילן עושה פרי בארץ ישראל, נשמע קולו מסוף העולם ועד סופו:
30
ל״אוענין כהן המשוח, כי הכהן מצד החסד, לכך בעת מלחמה על האויב אנו מתדבקים את עצמינו בחס"ד ובשלום:
31
ל״בוענין חזרת בונה בית ונוטע כרם ולוקח אשה, כתב הרקנאט"י וזה לשונו, דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי עולם יותר מאנשים אחרים, ומדת הדין מקטרגת עליהם, והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה. הלוחות הראשונים נשתברו בסיבת העגל, ואמרו רז"ל (תנחומא תשא לא) ששלטה בהם עין הרע. ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא, א), אחרי סדרי הדגלים ושרות השכינה בתוכם, שנאמר (שם י, לו-יא, א) שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ויהי העם וגו'. עון מרגלים, בעת כניסתן לארץ. עון פעור, אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על ידי בלעם, שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכור נא מה יעץ וגו'. זהו מאמר רז"ל (שבת קל, א), ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, עד כאן לשונו:
32
ל״גכלל דבריו, במי שעולה למעלה ולגדולה אז מתגרה בו השטן ועולה ומקטרג, על כן הכהן איש החסד ציוה שיחזור. וכתב עוד שם, ועל כן תקנו לשבור הכוס בשעת החופה, פירוש כדי לתת למדת הדין חלקו, ועל ידי כן ועולתה קפצה פיה. וכן היה הענין במתן תורה שהיו ישראל להקב"ה ככלה לחתן, קטרג השטן בנתינת הלחות, כי היה ירא כי כשיהיו הלוחות בישראל אז יתבטל מציאת השטן שהוא המות. ושלטה עין הרע שלו בהסתת העגל ואז נשתברו הלחות:
33
ל״דעמוד התורה. כבר כתבתי שכל מתנות של שבט לוי דהיינו לכהנים וללוים הוא כדי שיחזיקו בתורה כי הם יורו משפטיך ליעקב ותורה לישראל. והנה הכל נברא בשביל התורה, וראה תראה כי נותנים לכהנים וללוים מדומם צומח חי מדבר. דומם הם הערים לשבת אשר נתנו להם. צומח הוא תרומות ומעשרות דגן תירוש ויצהר. מחי הם מתנות זרוע לחיים וקיבה וראשית הגז. וכתב הרב רבי מנחם הבבלי, כמו ששער השעירים לשעירים, ושעירים ירקדו שם. כן ראשית הגז לכהנים, כי בם בחר ה' לעמוד ולשרת ולכפר על שה פזורה כו'. גם מחי מדבר נותנים לכהן, הוא פדיון בכורי ישראל. ונצטוו הכהנים להיותן משמרות משמרות, שכן במקדש העליון עובדים המלאכים משמרות משמרות:
34
ל״העמוד העבודה. שלא ליטע אשרה וגו' אצל מזבח, ושלא להקים מצבה, ושלא לזבוח שור ושה אשר בו מום. העבודה השלימה היא תמים תהיה, לא יהיה במקריב שום אבר פגום, וכן בהנקרב. כי הקרבן נקרב במקום האדם, וכשמום בו מורה על מום שבאדם המביא הקרבן, ואז ישא האדם קל וחומר בעצמו, אם מום כל דהו פוסלו להקרבה למעלה שמיכאל כהן גדול מקריב הנשמות לדבקם ביוצרם, ק"ו ליקח מוסר השכל ויתן אל לבו לתקן את אשר עוות, וישתדל למצוא רפואות העולה לאותו האבר שנפל בו מום להשיבו על כנו:
35
ל״ווענין אשרה ומצבה מומם בם מראשם עד סופם, כי כן היה מנהג כנענים לעבודה זרה שלהם. וכתבו כי מנהג הכנענים שחוקקין באילן צורת עבודה זרה ומתגדלת ועובדים ומשתחוים לה. ועל כן שפיר דמו חכמינו ז"ל (סנהדרין ז, ב) לזה המעמיד דיין שאינו הגון ומגדלו, והוא דומיא לאשרה שאינה עושה פירות. והרב ר' מנחם הבבלי כתב רמז, אשר"ה במספר קטן דיי"ן. מצב"ה עם המלה במספר קטן פרנ"ס, אשרה דיין זה יבש ואין לו צל. מצבה פרנס זה שאינו הגון אבן היא ואין לה הרגשה כלל:
36
ל״זעמוד גמילות חסדים. החסד שעושים עם המתים הוא עיקר החסד, ויש מנוח לנפש הנרצח כשהרוצח ההורגו בשגגה גולה, ורמזתיו לעיל בפרשת מסעי. וישב שם עד מות כהן גדול שהוא חסד:
37
ל״חוענין עגלה ערופה הוא ג"כ חסד, כי הוא יקרא דשכבי ויקרא דחיי. יקרא דשכבי כי מתוך מעשה זה אפשר שיתגלה הרוצח, ואז יעשו בו נקמה. וכך כתב הרב רבי מנחם וזה לשונו, לערוף את העגלה בנחל איתן, טעם מצוה זו, לפי שמתוך פרסום זה יתגלה הרוצח, כי כפרה סוררה סרר, וההורג הכהו עורף ולא פנים, בסתר ולא בפרסום. וכאשר היה הדור זכאי, היו יוצאים מן הפרה תולעים והולכים לבית הרוצח אצלוהגה"הוהיינו (ירמיה כג, כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, קרי ביה ואני לא אראנו בפתח:. ואע"פ שלא היו דנין אותו אלא על פי עדים, מכל מקום היה מתבייש שידעו ישראל שהוא הרוצח כשערפו שם את העגלה בנחל, עד כאן לשונו. והוא יקרא דחיי כדי לבטל קטרוג השטן כמבואר בזוהר, כי אין נשמת (הורג) [הרוג] זה יצאה ע"י מלאך המות, רק ע"י רוצחו שלקח ממנו נשמתו קודם זמנו, ולכן (במדבר לה, לג) לארץ לא יכופר וגו'. ולא די שהוא מקטרג תמיד על העולם בחנם, כל שכן וק"ו כשיש לו איזה טענות על העולם שלקחו מה ששייך לו ותפסו אומנתו שהוא קץ כל בשר. והקב"ה מרחם על בני ישראל, וצוה להם שיביאו על אותו מקום שנהרג עגל, כדי שישחדוהו בעגל זה ולא ימצא קטרוג על ישראל, עד כאן:
38
ל״טואני אומר כי על כן היה הדבר ע"י הכהן, כמו שנאמר (דברים כא, ה) ונגשו הכהנים בני לוי וגו', כי הכהן מצד החסד כדי לבטל הקטרוג:
39
מ׳ועל זה מבואר מה שהתפלל (שם ח) ואל תתן דם נקי וגו', שפירושו עונש שופך דם נקי. וקשה מה צורך לתפלה זו, וכי סלקא דעתך שהבורא יתברך יענוש בלא משפט. אלא הענין הוא, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ), והוא ניצול מעונש החטא מחמת שלא נמצא בכאן המקטרג לקטרג. אבל כשיש כמה רשעים המלאים עוונות ואז יש בנמצא מקטרגים לקטרגו, ומתוך כך מקטרגים גם כן על החטא של צדיק, וזהו ענין (שבת לג, ב) הצדיק נתפש בעון הדור. על כן הוצרך בכאן להתפלל אל תתן דם נקי, ויגער בהשטן המקטרג:
40
מ״אוקרוב לענין זה מצאתי ברקנאט"י וזה לשונו, ואל תתן דם נקי וגו', לפי הפשט רצה לומר עונש שופך דם נקי. ויש לשאול מה צורך לבקשה זו, וכי יעלה על הדעת שהבורא יתברך יעניש בלא משפט. וכן אמר אבימלך (בראשית כ, ה) בתם לבבי ובנקיון כפי. ודוד אמר (תהלים ז, ה) אם גמלתי שולמי רע וגו'. וביונה כתיב (יונה א, יד) ואל תתן עלינו דם נקי:
41
מ״בהתשובה היא, כי אף על פי שהקב"ה יודע לבות בני אדם, צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מ"ה, כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם, כמו שאמר בספר הזוהר (ח"ג קכב, א) בענין הרשעים, רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון, כמה זכאין מסתלקין בגינייהו כל מה דגרמי לעילא ותתא. כבר אמרו רז"ל (בר"ר מד, ה) בפסוק (בראשית טו, א) אנכי מגן לך, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים, אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים. ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים, אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפרו עליהם, תנו לו אבר אחד שיתגרר בו, הד"א (איוב טז, יא) יסגירוני אל עויל ועל ידי רשעים ירטני, הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק ס, א) אמרו רז"ל, א"ר שמואל א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) והכרתי ממך צדיק ורשע. וכתיב (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. אימתי האש יוצא, בזמן שהקוצים מצויים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר ונאכל גדיש. אכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל, שנאכל כבר. זהו (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש. וממקדשי תחלו (יחזקאל ט, ו), ואמרו רז"ל (שבת נה, א) אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, עד כאן לשונו:
42
מ״גהרי נתבארו המצות של זו הפרשה שהם ו' עמודים תורה עבודה וגמילות חסדים כו'. ועל אלו ו' עמודים נראה לברר שש מעלות שהיו לכסא שלמה. במדרש (דב"ר ה, ו), א"ר אחא, בוא וראה שש מעלות היו לכסאו של שלמה. מנין, שנאמר (דה"ב ט, יח) שש מעלות לכסא. ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה. ואלו הן, לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה, ולא תזבח לה' אלהיך שור ושה, הרי ששה. והיה הכרוז עומד לפני כסא של שלמה. כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט. מעלה השניה היה כורז לא תכיר פנים. שלישית היה כורז לא תקח שוחד. רביעית לא תטע לך אשירה. חמישית לא תקים לך מצבה. ששית לא תזבח לה' אלהיך. וקשה מה שייכות יש ללאו דלא תזבח לכסא המשפט:
43
מ״דעוד קשיא גדולה, במדרש רבות פרשת נשא פרשה י"ב (יז) ובאסתר רבתי (א, יב) פסוק (אסתר א, ב) כשבת המלך, מסדר שש מעלות אחרות. דהיינו שלשה ראשונות סימנם נס"ך, נשים, סוסים, כסף. ומעלות דה"ו, לא תטה, לא תכיר, לא תקח. וכן בגובה הכסא כזה.
44
מ״הלא תזבח לה'
45
מ״ולא תקים מצבה
46
מ״זלא תטע אשרה
47
מ״חכסף לא ירבה - לא תקח שוחד
48
מ״טלא ירבה סוסים - לא תכיר פנים
49
נ׳לא ירבה נשים - לא תטה משפט
50
נ״אהנה הימיניים נחשבים ראשונים, ואח"כ השמאליים. הרי כשתתבונן לרוחב הכסא הם המעלות שחושב בפרשת נשא ובמגלת אסתר:
51
נ״בויש ליישב דברוחב הכסא היו ו' מעלות, וכשתתבונן בגובה אז תת"ת אב"ג. לא תטה ולא תקים ולא תזבח דה"ו, אך צריך ליתן טעם מה יוצא מזה:
52
נ״גבפרדס (שער אצילות בריאה יצירה עשיה ריש פרק ג') הביא, דהכסא של מעלה כורסייא ד' סמכין ושית דרגין. כן אני אומר, ישראל הם ג"כ כסא להשכינה, כי הם בשית דרגין וארבעה סמכין. שית דרגין הם ששה עמודים שהעולם עליהם עומד וקיים הנזכרים לעיל, ד' סמכין הם ד' עדים:
53
נ״דבמסכת חגיגה דף י"ו (א), דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, מאי דכתיב (מיכה ז, ה) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, אם יאמר לך יצה"ר חטוא והקב"ה מוחל, אל תאמן. שנאמר אל תאמן ברע, ואין רע אלא יצר הרע, שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע. ואין אלוף אלא הקב"ה, שנאמר (ירמיה ג, ד) אלוף נעורי אתה. שמא תאמר מי מעיד בי. אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר (חבקוק ב, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. וחכמים אומרים, נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר (מיכה ז, ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, איזו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם, הוי אומר זו נשמה. רבי זריקא אמר, שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו, שנאמר (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. וחכמים אומרים (מסורת הש"ס; ויש אומרים) איבריו של אדם מעידין בו, שנאמר (ישעיה מג, יב) ואתם עדי נאום ה' ואני אל:
54
נ״הבמסכת תענית בפרק קמא (יא, א), בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר (ישעיה כב, יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכל בשר ושתה יין אכול ושתה כי מחר נמות. מה כתיב בתריה (פסוק יד), ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, עד כאן מדת בינונים. אבל במדת רשעים מה כתיב (ישעיה נו, יב), אתיו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר. מה כתיב בתריה (שם נז, א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב. אלא יצער אדם עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו ע"ה שציער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה. אלא כך אמר משה, הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער. וכל המצער עצמו עם הצבור, זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא תאמר מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידין בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמר, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. רבי חדקא אמר נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ויש אומרים, איבריו של אדם מעידין בו, שנאמר (ישעיה מג, י) ואתם עדיי נאם ה':
55
נ״ווקשה אל יאמר אדם כו' ושלום יהיה לי, איך בטוח שיהיה לו שלום הלא עת צרה היא. או למה הוצרך להזכיר ההתרסה אף בלא כל כך הי' מתחייב. עוד קשה, מדה בינונית יראים ממיתה ואיך אמר שלום כו'. עוד קשה, מה שאומר ושמא יאמר אדם כו', מה שייכות יש לו כאן הלא שייך בכל התורה:
56
נ״זנבאר ו' מעלות ואח"כ ד' סמכין. שש מעלות ששת ימי המעשה היום לעשותם (ובפרט עתה בימים הנוראים אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג, ו), שש תקיעות היו תוקעין בערב שבת כו' (שבת לה, ב), מי שטרח בערב שבת כו' (ע"ז ג, א). ונתנו סימן ארי"ה שאג מי לא יירא. אריה ראשי תיבות *אלול *ראש השנה *יום כפורים *הושענא רבא. ושבת שובה שמפטירין שובה ישראל עד ה' אלהיך בתיבת עד כלול הרבה כמ"ש (תהלים צ, ג) תשב אנוש ע"ד דכא. תצרף שאג"ת אריה לתיבת ע"ד הם ראשי תיבות ששה עמודים הנ"ל *שלום *אמת *גמילות חסדים *תורה *עבודה *דין) ואלו הששה הם כסא תורה כדאיתא בפרק רבי עקיבא (שבת פח, ב) שאמר הקב"ה למשה אחוז בכסא. עבודה כתיב (ירמיה יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. גמילות חסדים דכתיב (ישעיה טז, ה) והוכן בחסד כסא. דין דכתיב (תהלים ט, ה) ישבתי לכסא שופט צדק, מלך יושב על כסא דין (משלי כ, ח). אמת פירושו נצחיי שלא ימוט לעולם, וכן כתיב (תהלים מה, ז) כסאך אלהים עולם ועד, וכתיב (שם פט, ה) לדור ודור כסאך. שלום דכתיב (שם קג, יט) ה' בשמים הכין כסאו, וכתיב (איוב כה, ב) עושה שלום במרומיו:
57
נ״חד' סמכין ד' עדים, שלשה מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז, ב) דירה נאה, אשה נאה, כלים נאים. ופירש בראשית חכמה, דירה נאה, הוא הלב המבין. כלים, כלי מעשה. אשה, היא הנשמה. והאר"י ז"ל נתן סימן (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכ"א, ראשי תיבות *דירה *כלים *אשה, ובאמצעית אלה עבודת האלהית. והרביעית היא מעלת התבודדות שהיא מעלה גדולה לפרישות וליראת שמים, כאשר הארכתי במקום אחר (עי' שער האותיות אות צ' צניעות ד"ה עוד מעלה גדולה), ויתבאר בעזרת הש"י בפרשת כי תבא, וסימנך (ויקרא טז, ד) בד קודש, כלומר התבודדות הוא קודש:
58
נ״טועל אלו הד' רומז המאמר. א' אבני ביתו קורות ביתו, מעלת התבודדות שאין לו אלא ד' אמות של הלכה, ומקיים (מיכה ו, ח) הצנע לכת עם אלהיך, והוא ירא שמים בסתר. ורבי יוסי התפאר (יומא מז, א), [מימי] לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי, היה מעיד בקורות ביתו. ב' נשמה כמשמעו. ג' שני מלאכים, הם יצר טוב ויצר הרע, עיין בפרדס סוף פ"ג משער הנשמה. ואמרו רז"ל (ברכות נד, א), בכל לבבך, בשני יצריך. על כן זהו כנגד דירה נאה. ד' אבריו של אדם, הם כלים נאים:
59
ס׳וכשרצה משה רבינו ע"ה שתחול הברכה על ישראל, התעורר אלו השש עמודים. וכתיב (דברים לג, ב) אש דת למו, וקבלנו אלו ב' תיבות נכתבות סמוכות כאלו הי' תיבה אחת, והוא ראשי תיבות *אמת *שלום *דין *תורה. וחסד ועבודה הוזכר אח"כ בשבט לוי (שם לג, ח) איש חסידי"ך, וכתיב (שם י) ישימו קטורת. והנה הקטורת הוא הנבחר מהעבודה, ולבסוף כתיב (שם כו) רוכב שמים בעזרך. כתיב (ישעיה סו, א) השמים כסאי, והוא יתברך הרוכב. ורמז אח"כ (שם כה) וכימיך דבאך. ו' ימי המעשה שש עמודים נקראים ימים. תורה, דכתיב (שמות יט, א) ביום הזה באו מדבר סיני, פירש רש"י, שיהיו דברי תורה חביבין בכל יום כאלו היום נתנו. עבודה, דכתיב (ויקרא ז, לח) ביום צותו, על כן אין כשרין אלא ביום. גמילות חסדים דכתיב (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו, אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום כו'. דין, דכתיב (דברים כא, טז) ביום הנחילו והיה לכם לחקת משפט, ואין דנין בלילה. אמת, יתבאר ביום הדין הגדול והנורא. שלום, הוא חיבור והתדבקות שני הפכים, וכן ערב ובוקר והיו ליום אחד:
60
ס״אגם ו' אלו נרמזים בתיבת וכימי"ך, ו' נגד שלום כי ששה מספר שלם כי הכל מתייחד בחלקיו, תחלק ו' לחלקים שתוכל לחלק, דהיינו לו' חלקים לג' חלקים לב' חלקים, אזי החלקים הם אב"ג עולים ו' כמנין הכלל. וכתבתי זה במקום אחר כ"ף כפופה היא עבודה רומז על עבודת עבד נאמן הכפוף לרבו כענין שאמרו (ר"ה כו, ב) בשופר שיהי' כפוף. י' נגד תורה ששרשה י' דברות. מ' מרכז אמת המורה על היה הוה יהיה. כמו שהשם יתברך הוא עתה, כן הוא ראשון וכן הוא אחרון, וזהו אמת אות ראשון ואות אחרון ואות אמצעי מאלפ"א בית"א. י' דין י' דברים הם בין דיני נפשות לדיני ממונות. רי"ש ריש דברים. כ"ף פשוטה נגד חסד שיהי' ידו של אדם פשוטה, וכן כתיב (דברים טו, ז) לא תקפוץ את ידך. אח"כ אמר דבא"ך, הוא ראשי תיבות דד' סמכין הנזכר למעלה, *דירה נאה, *בד קודש, *אשה נאה, *כלים נאים:
61
ס״בועל שש עמודים וד' סמכין רומז הפסוק (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, בתיבת תמים רמוזים שש עמודים. תורה, דכתיב (תהלים יט, ח) תורה יי' תמימה. עבודה, דכתיב (ויקרא כב, יט) תמים זכר. גמילות חסדים, והעיקר הוא בהצטרפו עם אמת ואז הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, וזהו תמים באמת ובלב שלם. דין, כתיב (דברים לב, ד) הצור תמים פעלו וגו'. שלום, הוא התמימות ויחדיו יהיו תמים. אח"כ אמר עם יי' אלהיך, רמוזין ד' סמכין עם יי' אלהיך, היחוד עם יי' אלהיו לבדו ואין זולתו אתו זהו התבודדות. ענין אשה נאה שהיא הנשמה היא חלק אלוה ממעל, זהו עם יי' אלהיך. ענין דירה נאה שהוא בלב, הוא עם יי' אלהיך, כי כן בכל דבר המסור ללב כתיב ביה (ויקרא יט, יד) ויראת מאלהיך כמו שכתב רש"י בכמה מקומות, כי יי' יראה ללבב (ש"א טז, ז) ענין כלים נאים שהם כלי הגוף הוא עם יי' אלהיך, כי חביב אדם שנברא בצלם אלהים:
62
ס״גוהשש עמודים עיקרם להתייחד בד' סמכין. תורה, צריך להיות בהתבודדות ד' אמות של הלכה ואמרו רבותינו ז"ל (בברכות ו, ב הגירסא לתפלתו) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, וצריך להיות בדירה נאה שהוא הלב, כי הלב מבין. ובכלים נאה כלי המעשה, כי תכלית הלימוד שיבוא לידי מעשה, על כן (קדושין מ, ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. אשה נאה, היא הנשמה רומז לסודות התורה שהם נשמה לגוף ההלכה כמ"ש הזוהר פרשת בהעלותך:
63
ס״דעבודה בד' סמכין, הנה התפלה במקום העבודה, והיא דירה נאה בלב כמו שנאמר (דברים יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם ופירשו רבותינו ז"ל (תענית ב, א) זהו תפלה והיא בכל כלי מעשה דהגוף כמ"ש (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך, ועם הכוונה היא גוף ונשמה וכמו שאמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. גם הוא בהתבודדות כמו שאמרו (ברכות ו, ב) כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו, וזה מורה שיקבע מקום קבוע לשכינה ויתבודד עצמו מכל מחשבות גופניות עד שידבק מחשבתו למעלה כמו שכתב טור אורח חיים סימן צ"ח, עיין שם. בלב שלם, כמו שנאמר אצל הצדקה (דברים טו, ז) לא תאמץ את לבבך. גם בכלי מעשה יהיה החסד, כי בזה גדול גמילות חסדים מצדקה, שצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו (סוכה מט, ב). גם בנשמתו, כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו (סנהדרין יט, ב), שמשפיע בו נשמה. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (סוכה שם), איזה תורת חסד זה הלומד תורה ומלמדה, וצדקה שהיא מכלל גמילות חסדים צריך להיות בהתבודדות כדכתיב (משלי כא, יד) מתן בסתר יכפה אף:
64
ס״הדין צריך להיות הדין ברור לדיין בלב ברור כשמש ולגמור אותו במעשה גופו והם כלי הדיינים, ויזכיר שהוא דן את הנשמה שלו שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש והיה לסנהדרין התבודדות קביעת מקום קבוע דהיינו לשכת הגזית:
65
ס״ואמת פועל אמת ודובר אמת בלבבו, הרי כלי המעשה והלב. והנשמה היא פקדון אמת כמו שכתב הטור אורח חיים על ענין אמירת אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית, עיין שם. והאמת הוא התבודדות רצה לומר התאחדות כמ"ש הפייטן אמת חותמו להודיע שהוא אחד. כי כששואל אותך אדם אחד על ענין אחד מהו כשתרצה לשקר לו, תוכל לומר לו שקרים אלפים ורבבות עניינים, אבל כשתרצה לומר האמת אז אינו אלא דבר אחד דהוא מה שהוא:
66
ס״זשלום בלב ולא בקרבו ישים ארבו, ובכלי מעשה הוא יעשה שלום וירדוף שלום. ויעשה שלום גופו עם נשמתו, דהיינו שיזדכך חומרו. ואם לאו, אזי הנשמה חלוקה מהגוף. וזהו (סוף ברכות) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, והאדם נקרא עולם קטן ותמיד מריבה בין גופו לנשמה, כי הם שני הפכים. ובזיכוך החומר, אזי שלום. והתבודדות גרם גדול לשלום, כשנפרש מהבריות אז לא קנאה ולא שנאה ולא נטירה ואין אומר ואין דבר ושלום בכל. הרי שש עמודים משולבות בד' סמכין:
67
ס״חועל ד' סמכין הנ"ל רומז הכתוב (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים וגו'. כי בעת מיתה בבוא האדם ליום הדין נעדרו על כל פנים שני עדים דהיינו הגשמיים, כי הגשם חלף והלך לו בעת מותו. והם התבודדות מקום הגשמיות אשר היה שם ועדות כלי המעשה. ואמר אח"כ גם העדות השלישי שהוא טוהר הלב דירת הלב שאינו גשמי, גם זה הלך בעת מותו, נמצא לא יש עדות אתו בנגלה לא שנים ואף לא שלשה. מכל מקום לא ימות על פי עד אחד, והיא הנשמה שהיא נשארה חיה בעצם, כי הגוף וכל כחותיו וענייניו הוא חי במקרה ומת בעצם. והנשמה מתה במקרה וחיה בעצם. ועכ"ז לא יקום עד אחד, כי הכסא ששם הרוח תשוב, כמו שנאמר (קהלת יב, ז) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כי הנשמה חצובה מכסא כבוד, כי איך יעמוד הכסא על רגל אחד. אלא צריך לעמוד על ארבע רגלים. והכוונה, כי אף שהגוף וענייניו כבר הלכו, מכל מקום הלך לפניו צדקתו, וכל מה אשר עשה הכל עשה רושם למעלה ורישומו קיים:
68
ס״טואז מבואר הברייתא דתענית, ישראל הם כסא להשכינה, ואין השכינה שורה אלא מתוך השמחה ולא בצער, על כן בעת צרה אין השם והכסא שלם, ובמלחמת עמלק היו ישראל חסרים שלשה עמודים, ולא היו זוכים עדיין אלא לשלשה. זכו לגמילות חסדים, דכתיב (ירמיה ב, ב) וזכרתי לך חסד נעורייך כו'. זכו לאמת, דכתיב (שמות יד, לא) ויאמינו ביי' ובמשה עבדו. זכו לדין, כי במרה אתפקדו, וכתיב (שם טו, כה) שם שם לו חק ומשפט דהיינו דינין. וכשבאו לסיני, כתיב (שם יט, ב) ויחן ישראל כאיש אחד, התחיל השלום. ואז עמוד העבודה, כי בנה משה רבינו ע"ה שנים עשר מצבה, ואז קבלו התורה. ובמלחמת עמלק עדיין לא היו שלשה אלה. ואף שמשה רבינו היה בכאן המוכן לכל מה שעתיד להיות, מכל מקום שברו עמו, כי ברדתו מן ההר וידי משה כבדים נשתברו הלוחות ואז בטל תורה, ואז בטל שלום כמו שנאמר (שם לב, כז) שימו איש חרבו על יריכו, ובטל עבודה כי נדחו הבכורים. וידי משה כבדים וישימו אבן תחתיו (שם יז, יב), והאבן רומז ללוחות האבנים, ויהי ידיו אמונה. ואהרן וחור רומזים לשלשה שהיו בהם כבר אמונה ויאמינו כו'. ידי משה, ידוע יד ימין חסד, יד שמאל דין, הרי אמת וחסד ודין. ובמלחמת עמלק אין השם ואין הכסא שלם, נחסר אותיות הו"א, ו"ה מהשם, א' מכסא. ה' מן הוא, ה' חומשי תורה, ו' עבודה היא ששה חלקים, תורת עולה, תורת מנחה, תורת חטאת, תורת אשם, שלמים, קטורת, א' היא אחדות סוד השלום:
69
ע׳על זה אמר, עתה בזמנינו לאחר שזכינו לכל המעלות כשישראל שרויין בצער, אל יחשוב אדם אני אוכל לקיים השלשה שהיו חסרים בזמן עמלק, אלך לביתי לחדר הורתי ללמוד תורה, אוכל ואשתה במקום העבודה, על דרך דאיתא בפרק הרואה (ברכות נה, א) פתח במזבח ומסיים בשלחן, אלא בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. שלום עליך נפשי, רצה לומר אאחוז במדת השלום. אל יאמר כן שמשה רבינו ע"ה כו', ואחר כך מפרש ענין ד' סמכין כו':
70
ע״אועתה נפרש סדר הלאוין על פי שש מעלות הללו. לא תטה משפט, נגד עמוד התורה, משפטי יי' אמת (תהלים יט, י) שלא להטות מדרך האמת. לא תכיר פנים, נגד עמוד העבודה. אמרו רבותינו ז"ל, בקרבן לא הוזכר שם אלהים כו' רק שם יהו"ה. והנה הוזכר פנים אצל שם אלהים, וזהו לא תכיר פנים. לא תקח שוחד, עמוד גמילות חסדים. העיקר צריך להיות חסד של אמת שאין מצפה לתשלום גמול, ומי שעושה חסד ומצפה לתשלום מה שעושה הוא כמו שחד. לא תטע אשירה, עמוד הדין, וכמו שאמרו (סנהדרין ז, ב) המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה:
71
ע״בלא תקים מצבה, עמוד האמת. הנני מקדים דברי רש"י שכתב (שמות טז, כב ד"ה אשר שנא), אע"פ שהיתה אהובה כו'. ועוד אקדים בפרק חלק (סנהדרין צב, א), אמר רבי אליעזר, כל המחליף בדיבור כאלו עובד עבודה זרה. כבר כתבתי לעיל דברי הפייטן אמת חותמו להודיע שהוא אחד, ועל כן המשנה בדיבורו כאלו כפר באחדות. והנה מותר לשנות מפני השלום (יבמות סה, ב), וכן מצינו בהאבות. אברהם שינה ואמר על שרה אחותי היא (בראשית יב, יג). וכן יצחק על רבקה (שם כו, ז), וכן יעקב בענין הברכה (שם כז, יט). בענין זה השקר הוא טוב כמו האמת. וזהו המצבה שהיתה אהובה בימי האבות, כי אמת נקרא מצבה שיש לו מצב, כי שפת אמת תכון לעד (משלי יב, יט), ועל דרך אמת יש לו רגלים (מדרש א"ב דרבי עקיבא). אבל עתה השקר הוא לתכלית השקר, ובכל שקר יש בו קצת אמת, וזו המצבה הוא יתברך שנא עתה כי הוא חק לעבודה זרה, וכדאמר רבי אליעזר שכל המשנה כעובד עבודה זרה:
72
ע״גלא תזבח וגו', עמוד השלום. הוא השלם שלימות בלי מום, והמזבח מטיל שלום:
73
ע״דשור ושה, רמז ליעקב ויוסף. יעקב נקרא שה, שנאמר (ירמיה ג, יז) שה פזורה ישראל, יוסף בכור שור (דברים לג, יז). ושניהם עמוד השלום, כי יעקב איש תם והוא המכריע בין שני קצות בין חסד וגבורה כנודע. וכן יוסף ברית שלום, והוא מכריע בין ב' קצוות בין נצח והוד. אמנם עשו בגימטריא ג"כ שלום, אך פיזור לרשעים טוב ולא כינוס ויהי' לקש, וכן כתיב (עובדיה א, יח) בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. הנה מדת יעקב תמימות ושלום, ואפילו אש שלום מורה על שלום, כי כן א"ש ראשי תיבות *אהבה *שלום. אמנם עש"ו אף שבגימטריא שלו"ם יתהפך לקנא"ה שנא"ה, זהו לק"ש ראשי תיבות *קנאה *שנאה. ושלום יהיה לנו ולכל ישראל. גם משיח צדקינו שמו שלום. ואז יהיה שלום בתכלית השלימות במהרה בימינו אמן:
74