שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וירא, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayera, Derekh Chayim
א׳וירא אליו ה' באלוני ממרא (בראשית יח, א). (פירש רש"י) לפי שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו. והרבה שואלים איך אברהם אבינו שאל עצה אם לקיים ציווי המקום, וכל התירוצים שראיתי בזה אין בהם קורת רוח. ונראה בעיני ח"ו שהיה שואל עצה אם יקיים מאמר האל, אך שאל עצה איך יאחז צדיק דרכו לראות שיקיים מאמר האל, דהיינו כי נצטווה ג"כ למול את ישמעאל בנו וכל מקנת כספו ואולי לא יניחו את עצמם למול, והא ראיה שישמעאל התפאר שלא עיכב, והיה צריך אברהם אבינו לייעץ איך יפתה אותם ומה ידבר על לבם:
1
ב׳ללמוד מזה מוסר, אם בא מצוה לידו, יתייעץ באיך ומה ובאיזה אופן היותר טוב והיותר שריר וקיים, ועצת ה' היא תקום:
2
ג׳עוד יש לפרש, אברהם אבינו קיים כל התורה כולה (בר"ר סד, ד), ובמצות מילה ידע שיצוה אותו הקב"ה על המילה, וקודם שנצטוה היה אברהם מהרהר מה יעשה, אם ימול את עצמו, או ימתין עד שיצוה אותו הש"י. ויעץ בזה עם ממרא, ונתן לו עצה על המילה הזו, כלומר על מילה בזמנה שצוה לו המקום כי כן המצוה יותר מהודר:
3
ד׳ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (בראשית יח, ג). ראוי למי שייטיב לאנשים, שיראה להם שהוא מקבל טובה מהם במה שיקבלו ממנו, לא שיתפאר על הטוב שייטיב להם. ולזה תמצא שאברהם הראה לאלו האנשים שהם נותנים לו מתנה בבואם אל ביתו לקבל הטבתו:
4
ה׳ואקחה פת לחם וגו', ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח, ה-ז). אברהם אמר מעט ועשה הרבה:
5
ו׳ויאכלו (בראשית יח, ח). בב"ר (מח, טז) רבי תנחומא בשם ר' אלעזר ור' אבין בשם ר' מאיר מתלא אמר, עלת לקרתא, הלך בנימוסה. למעלה שאין אכילה ושתיה, עלה משה למרום ולא אכל. אבל למטה שיש אכילה ושתיה, ויאכלו:
6
ז׳כל הפרשה זו ופרשת הפיכת סדום וענין לוט וכו' יש בו רמזים גדולים ותוכחת מוסר מענין יום הדין של פטירת נשמה, האריך מאוד במדרש הנעלם מהזוהר בפרשה זו, זיל קרי ביה:
7
ח׳כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' (בראשית יח, יט). דבר גדול מאוד הוא תוכחת מוסר אב לבנו ולבתו, ולא יזוז מלהוכיחם תמיד כל ימי חייו, ואף אחרי מותו יניח להם מוסרים לכתוב דברי מוסר ולהנחיל המוסר לכל אחד ואחד כל מה ששייך לו, זהו שרמז בתיבת אחריו:
8
ט׳ארדה נא ואראה (בראשית יח, כא). וכן לעיל בדור הפלגה (שם יא, ה), מוסר לדיינים כו' כדפירש רש"י:
9
י׳ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום (בראשית יח, טז). זה לשון הזוהר (ח"א קד, א), ר' אלעזר אומר, תא חזי כמה הנהיג הקב"ה טיבו עם כל בריין, וכל שכן לאינון דאזלין באורחוי. דאפילו בעידנא דבעי למידן עלמא, איהו גרים למה דרחים ליה למזכה במלה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא. דתנינן, בשעתא דקב"ה רחים ליה לבר נש, משדר לי' דורנא, ומאן איהו מסכנא בגין דיזכי ביה. וכיון דזכי בי', איהו אמשיך עליה חד חוטא דחסד דאתמשך מסטרא ימינא ופריש ארישיה ורשים ליה. בגין דכד ייתי דינא לעלמא, ההוא מחבלא יזדהר ביה וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו כדין אסתליק מיניה ואזדהר בי'. בגיני כך, אקדים לי' קוב"ה במה דיזכי:
10
י״אותא חזי, כד בעא קוב"ה לאייתאה דינא על סדום, אזכי קודם לאברהם ושדר לי' דורונא למזכי עמהון בגין לשזביה ללוט בר אחוה מתמן, הדא הוא דכתיב (בראשית יט, כט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ולא כתיב ויזכור אלהים את לוט, דהא בזכותא דאברהם אשתזיב. ומאי ויזכור, מאי דאזכי קודם עם אנון תלת מלאכין, כגוונא דא בר נש דיזכי בצדקה עם בני נשא, בשעתא דדינא שריא בעלמא קוב"ה אדבר לי' לההיא צדקה דעבד, בגין דבכל שעתא דזכי בר נש הכי אכתיב עליה לעילא. ואפילו בשעתא דדינא שרי' עליה, קב"ה אדכר ליה לההוא טיבו דעבד וזכה עם בני נשא, כמה דאת אמר (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. בגין כך, אקדים לי' הקב"ה לאברהם בגין דיזכי וישזיב ללוט, עד כאן לשונו:
11
י״בויגש אברהם כו' (בראשית יח, כג). במדרש הנעלם מהזוהר (ח"א קה, א), אמר רבי, מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם, דכתיב (תהלים לה, יג) ואני בחלותם לבושי שק וגו'. ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו קב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי יה לא היו, והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא נתנה, וכל אותן הצדיקים והחסידים לא היו בעולם:
12
י״גאל תבט אחריך (בראשית יט, יז). כשנותן הקב"ה לאדם טובה שאינו ראוי לו מצד עצמו יכלם ויבוש, וכל שכן שלא יעשה גבהות, על כן זירז ללוט די לך בזה. אבל אומה הישראלית שבחר הש"י בצאתם ממצרים והיו הנסים ראויין לבא, כתיב (דברים ד, לד) אשר עשה ה' אלהיך במצרים לעיניך, כי לא די שנצלתם מהמכות, אף עיניך רואות בכל מכה אשר שם במצרים זהו לעיניך:
13
י״דאמרו רז"ל (ב"ק לח, ב), לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמה הצעירה כו'. הנה בוחן לבות ידע שכוונת בנות לוט היה לשם שמים, אף שהמעשה עצמו נראה מכוער, מכל מקום היה עבירה לשמה וקבלה שכר על שהקדימה את עצמה. ומכל שכן דצריך אדם להקדים עצמו במצוה המקודשת בכל מיני קידום שאפשר יהיה זריז וזריז:
14
ט״ווה' פקד את שרה (בראשית כא, א). ולמדו רז"ל (ב"ק צב, א) מזה, המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה כו', ורש"י הביא זה. על כן מדה טובה ומצוה רבה עושה אדם כשמתפלל בעד צרת אחרים, הן בעד רבים, ואפילו בעד יחיד כמו שדייקו רז"ל בלשוניהם ואמרו המתפלל בעד חבירו:
15
ט״זוהוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא, כה). א"ר יוסי ברבי חנינא, התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר (משלי ט, ח) הוכיח לחכם ויאהבך. הוא דעתיה דר' יוסי בר חנינא דאמר, כל אהבה שאין עמה תוכחה, אינה אינה אהבה. אמר ר"ל תוכחה מביאה לידי שלום, והוכיח אברהם את אבימלך הוא דעתי' דר"ל דאמר כל שלום שאין עמו תוכחה אינה שלום (ב"ר נד, ג):
16
י״זעל כן אם יש לאדם שנאה בלב על חבירו שחשב שעבר עליו הדרך, לא ישטום אותו בלבו, אלא יוכיח את חבירו ויקבל התנצלותו ויהיה אהבה ושלום ביניהם:
17
י״חהעקידה, ילמוד אדם מוסר וימסור נפשו על קדושת הש"י, ומכל שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה, כגון לעמוד בהשכמה לתורה ולתפלה, או לשבור שאר תענוגים, וכן שיחה בטלה וכיוצא בזה, יבטל רצונו מפני רצון המקום:
18
י״טעוד יחשוב האדם באם באה לידו איזה עבירה או איזה מצוה, יחשוב אולי הש"י מנסה אותי עתה אם אעבור, או אקיים כדרך שנסה את אברהם אבינו. ובודאי אלו ידע האדם שהקב"ה מנסה אותו עתה, היה נזהר מאוד. על כן יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו, כי כן הוא מדתו של הקב"ה שולח איזה ענין לאדם כדי לנסותו. ואשרי אדם שה' אלהיו תמיד במחשבתו:
19
כ׳סיימתי פרשת וירא, בעזרת הבורא
20