שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת חולין, דרך חיים ה׳Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Chullin, Derekh Chayim 5
א׳סדר הברכות זו אחר זו
1
ב׳ט' על נטילת ידים אשר יצר
2
ג׳נראה לי דאין לומר בברכת אשר יצר רופא חולי, אלא רופא כל בשר, משום דאמרינן בגמרא (ברכות ס, ב) זה לשונם, הנכנס לבית הכנסת אומר התכבדו וכו', כי נפק אומר אשר יצר את האדם בחכמה וכו', עד אי אפשר לעמוד לפניך. מאי חתים, אמר רב רופא חולים. אמר שמואל, קא שווינהו אבא לכולי עלמא קצירי, אלא רופא כל בשר. רב ששת אמר, מפליא לעשות. אמר רב פפא, הלכך נמרינהו לתרווייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות, עד כאן לשון הגמרא. ומדאמר שמואל קא שווינהו אבא כולי עלמא קצירי כו' ושתק רב, וגם הגמרא לא השיב אליביה דרב, שמע מינה דהלכתא הכי הוי דלא אמרינן רופא חולי. ועוד דהלכה בכל מקום כשמואל בדיניה (בכורות מט, ב). ועוד דאנן סבירא לן כדמסיק רב פפא, הלכך נמרינהו לתרווייהו רופא כל בשר וכו', ורב פפא לא נקט בנסחו רק רופא כל בשר, שמע מינה דהכי אמרינן. וכן הוא גירסת האלפסי בפרק הרואה, רופא כל בשר ומפליא לעשות, דלא כתב רופא חולי. וכך כתב הרמב"ם נוסח ברכה זו פרק ז' מהלכות תפלה (ו) בלא חולי, עיין שם:
3
ד׳ופירש רש"י, רופא כל בשר, כנגד היציאה שהיא רפואה לכל הגוף. וכן הוא כהאי גוונא בפרק הרואה (ברכות שם) עיין שם. וכן ראיתי בנוסח סידור ספרדיים. ואחר כך קריתי בספר מטה משה, ומצאתי כתוב בסימן ל"ה נוסח ברכה כנזכר כאן, ומסיים בו זה לשונו, וכן מורי ז"ל לא היה אומר רופא חולי כל בשר, עד כאן:
4
ה׳אלהי נשמה. אשר נתן לשכוי בינה. שלא עשני גוי
5
ו׳מה שכתוב בשלחן ערוך במקום שלא עשני גוי שעשני יודי, (לפנינו ליתא, עיין או"ח מו, ד), לא שיאמר כן, דאלו אמר כן לא היה צריך תו למימר שלא עשני עבד. דבשלמא אם אומר שלא עשני גוי שלא עשני אשה, אז הוו אלו הג' ברכות זאת אחר זאת לא זו אף זו לענין מצות, כמו שכתב הבית יוסף בסימן מ"ו וזה לשונו, שבתחילה אנו מברכין שלא עשני גוי שאינו בר מצות כלל. ואחר כך אנו מברכין שלא עשני עבד שאף על פי שישנו במקצת מצות זיל טובא והוא חשוד על הגזל וכו', עד ועוד שאסור בבת ישראל. ואחר כך אנו מברכין שלא עשני אשה, שאף על פי שהיא חשובה מהעבד, מכל מקום אינה מחייבת בכל המצות, עד כאן לשונו. ואם כן אם אומר מתחלה שעשני יודי הכל בכלל יודי, ולמה יחזור לברך פעם שנית שלא עשני עבד שלא עשני אשה. ואפשר המדפיסים שינו הלשון כאן מפני היראה של גליות, וק"ל. וכן הוא נוסח הגמרא בהדיא בפרק התכלת (מנחות מג, ב) שלא עשני גוי, והביאו האלפסי בפרק הרואה ככתבה וכלשונה:
6
ז׳ואל יטעך ההג"ה הכתובה בשלחן ערוך של מורי ורבי כנגד מה שכתוב בפנים, צריך לברך בכל יום שעשני יודי, כתב שם בהג"ה בזה הלשון, ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי בתחלה, עד כאן לשון הגה"ה שם. דהדברים כמו שהם כתובים כאן בהגה"ה, המובן מהם דסובר מהר"ם דנוסח זה כאשר הוא כתוב בפנים דצריך לברך בכל יום שעשני יודי הוא נוסח אמתי למי שירצה לומר כן במקום שעשני גוי, ועלה קאי ההג"ה הנזכרת ואפילו גר יכול לברך כן וכו'. וח"ו פה קדוש יאמר דבר זה, בשכבר ידעת כי מי שבירך שעשני יודי, ואח"כ בירך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה הוא כמו ברכה לבטלה כדלעיל בסמוך, ודמי להא דכתב הטור בסימן מ"ו דאם קדם ובירך זוקף כפופים קודם שיברך מתיר אסורים, לא יברכנה וכו'. אלא ההיא הגה"ה בדותא היא, ונדפסה בטעות:
7
ח׳נראה לי כמו שהיא כתובה בפנים בדרכי משה שחיבר הגאון מורי ורבי מוהר"ר משה איסרלז ז"ל, אשר מקור כל ההגהו"ת הנמצאים בשלחן ערוך שלו נובעים משם. וזה לשונו שם, ונראה דגר יכול לברך שעשני גר, דזה נמי מקרי עשיה, כמו שנאמר (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, עד כאן לשונו שם. וברוך אל מושעות, שהצילנו מן הטעות:
8
ט׳שלא עשני עבד. שלא עשני אשה. מלביש ערומים. פוקח עורים. מתיר אסורים. זוקף כפופים. רוקע הארץ על המים. שעשית לי כל צרכי. אשר הכין מצעדי גבר. אוזר ישראל. עוטר ישראל. המעביר שינה. ויהי רצון כו'.הגה"הברכת הנותן ליעף כח, אע"פ שיש סמך יפה לומר אותה כמו שכתב הטור סימן מ"ו, מכל מקום מאחר שלא נזכרה בתלמוד, אין לאומרה כמו שכתב הבית יוסף (שו"ע מו, ו), וכן הרבה פוסקים לא הזכירוהו. וכן ברכת מגביה שפלים אין לאומרה מטעם זה:
וזה לשון מהרש"ל בסימן ס"ד, אחר כך כשאני מגיע לברכות הבוקר שהן אחר שכוי בינה, מדלג אני ברכת מגביה שפלים, כי ברכה זו ליתא לא בגמרא ולא בדברי הגאונים, וגם הרמב"ם והטור לא הזכירוהו, וכן מצאתי בשיבולי לקט שאין לאומרה וכו', עד ברכת הנותן ליעף כח גם איני נוהג לאומרה מאחר שליתא בתלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי, וכן שום מחבר לא הביאה. אלא שהטור כתב טעם על סידורי אשכנזי שנתקנה על פי המדרש חדשים לבקרים וכו'. ותימה הוא, שהרי כתב האשר"י להדיא במסכת בכורות מיום שנחתם התלמוד אין רשות לשום אדם לתקן ולהוסיף ברכה חדשה, אף לגאונים לית להו רשות. ומשום הכי נראה שלא לאומרם. וכן כתבתי בחיבורי הגדול פרק קמא דכתובות, עד כאן לשונו:
והכלל כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים אין ליחיד לאומרה, ומפני זה אומר אני פשוט מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו בבקשה המסודרת אחר שבעים ושתים פסוקים המתחלת בשם י"י אלקי ישראל וכו' שחתומה בברכת ברוך אתה י' שומע תפלה, וכן חתומין כן קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסות במקומות אחרים, טעות הוא מי שחתמה בברכה, כי ברכה זו לא הוזכרה בתלמוד ובפוסקים ואין לה סמך בשום מקום, על כן המברכה מברך לבטלה. אלא כך יאמר, ברוך אתה שומע תפלה, בלא הזכרת השם: וכתבתי סדרן של אלו הברכות זו אחר זו, לפי שראיתי קצת סידורין שכתוב בהן אלו הברכות שלא כסדרן, כגון ברכת זוקף כפופים כתוב בהן קודם מתיר אסורים, וברכת אשר הכין מצעדי גבר כתוב קודם שעשה לי כל צרכי, וברכת פוקח עורים קודם מלביש ערומים, וכל זה איננו שוה לי, רק עיקר סידרן זו אח"ז כאשר אתה מראה כאן נאצלים מאצילות הגמרא (בפ' הרואה (ברכות ס, ב)) הזוכרת אותם שם כסדר הזה זו אחר זו כפי גירסת הרא"ש, חוץ מברכת על נטילת ידים שהיא נזכרת בגמרא באחרונה קודם ברכת המעביר כו', ואנו נוהגין לאומרה בראש הברכות לטעמים שאזכור בסמוך בעה"י:
וזה לשון מהרש"ל בסימן ס"ד, אחר כך כשאני מגיע לברכות הבוקר שהן אחר שכוי בינה, מדלג אני ברכת מגביה שפלים, כי ברכה זו ליתא לא בגמרא ולא בדברי הגאונים, וגם הרמב"ם והטור לא הזכירוהו, וכן מצאתי בשיבולי לקט שאין לאומרה וכו', עד ברכת הנותן ליעף כח גם איני נוהג לאומרה מאחר שליתא בתלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי, וכן שום מחבר לא הביאה. אלא שהטור כתב טעם על סידורי אשכנזי שנתקנה על פי המדרש חדשים לבקרים וכו'. ותימה הוא, שהרי כתב האשר"י להדיא במסכת בכורות מיום שנחתם התלמוד אין רשות לשום אדם לתקן ולהוסיף ברכה חדשה, אף לגאונים לית להו רשות. ומשום הכי נראה שלא לאומרם. וכן כתבתי בחיבורי הגדול פרק קמא דכתובות, עד כאן לשונו:
והכלל כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים אין ליחיד לאומרה, ומפני זה אומר אני פשוט מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו בבקשה המסודרת אחר שבעים ושתים פסוקים המתחלת בשם י"י אלקי ישראל וכו' שחתומה בברכת ברוך אתה י' שומע תפלה, וכן חתומין כן קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסות במקומות אחרים, טעות הוא מי שחתמה בברכה, כי ברכה זו לא הוזכרה בתלמוד ובפוסקים ואין לה סמך בשום מקום, על כן המברכה מברך לבטלה. אלא כך יאמר, ברוך אתה שומע תפלה, בלא הזכרת השם: וכתבתי סדרן של אלו הברכות זו אחר זו, לפי שראיתי קצת סידורין שכתוב בהן אלו הברכות שלא כסדרן, כגון ברכת זוקף כפופים כתוב בהן קודם מתיר אסורים, וברכת אשר הכין מצעדי גבר כתוב קודם שעשה לי כל צרכי, וברכת פוקח עורים קודם מלביש ערומים, וכל זה איננו שוה לי, רק עיקר סידרן זו אח"ז כאשר אתה מראה כאן נאצלים מאצילות הגמרא (בפ' הרואה (ברכות ס, ב)) הזוכרת אותם שם כסדר הזה זו אחר זו כפי גירסת הרא"ש, חוץ מברכת על נטילת ידים שהיא נזכרת בגמרא באחרונה קודם ברכת המעביר כו', ואנו נוהגין לאומרה בראש הברכות לטעמים שאזכור בסמוך בעה"י:
9
י׳וכשתסתכל בסדר ברכות אלו זו אחר זו תראה שהן מסודרים ממש על סידור העולם והנהגת האדם בקומו ממטתו (בבקר השכם) זו אחר זו, כאשר אבאר לקמן בסמוך בעה"י. ואע"ג דבימיהם (רצה לומר בימי חכמי התלמוד) היו אומרים כל אחת ואחת בשעתה כמו שמשמע מלישנא דגמ' בסוף פרק הרואה, והביאו הטור בסימן מ"ו, שאמר שם כי מיתער משנתיה לימא אלקי נשמה וכו', כי שמע קול תרנגולא לימא אשר נתן לשכוי בינה וכו', וכי לביש לימא מלביש ערומים, וכי מנח ידיה אעיניה לימא פוקח עורים, וכן כולן, ומשמע מזה שהיו מברכין כל אחת ואחת בשעתה ואפילו קודם נטילה, (משום שהם היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדים בענין שהיו יכולין לומר הברכות בנקיות. אבל אנו שאין אנו יכולין ליזהר ולשבת בנקיות כל כך, תקנו לאומרן אחר הנטילה כמו שכתבו ר"י והרא"ש בסוף פרק הרואה, והטור הביא זה בסימן מ"ו). לא נאמר מפני זה, כיון דאידחו עד אחר הנטילה אידחו נמי לזה, שאין קפידא אם נאמר אותן שלא כסדר האמור בגמ'. אדרבה הסברא נותנת כשברך אותם אחר הנטילה, שנברך אותם לכל הפחות זו אחר זו כפי סדר השנוי בגמרא זו אחר זו, ולא נשנה סדרם בכדי, הואיל והם מסודרים על סידור העולם והנהגת בני אדם זה אחר זה:
10
י״אוכך יתפרשו אלו הברכות כסדר הזה שכתבתי לעיל על סדר הנהגת בני אדם בהנאותיו. כי מתער איניש משנתו ורוצה לקום ממטתו, בראשית הכל לובש חלוקו כמו שכתב הטור (סימן ב) שילבשנו בעודו שוכב, על כן ראוי לברך תחלה מלביש ערומים. ואחר לבישת חלוקו מעביר ידו על עיניו על ידי סדין או כתונת, (רצה לומר דבידו אסור לנגוע קודם שנטל משום סכנה, כמו שכתוב באורח חיים סימן ד') באשר הוא עדיין סתום העין מהשינה, על כן ראוי לברך אחריה פוקח עורים. ואחר יושב על מטתו ומותח עצמותיו, על כן ראוי לברך אחריה מתיר אסורים. ואחר ישיבתו על המטה עומד ממטתו, על כן ראוי לברך אחריה זוקף כפופים. ואחר שקם מוריד רגליו מן המטה ומניחם על הארץ, על כן ראוי לברך אחריה רוקע הארץ על המים. ואחר שירד רגליו על הארץ נועל מנעליו, דמסתמא מנעליו של אדם מונחים סמוך למטתו כדי שיהיו מוכנים כשיצטרך לצאת בלילה פן יגוף באבן רגליו, וכיון שהם מונחים לפניו ינעילם קודם לבישת מלבושיו, על כן ראוי לברך אחריה שעשית לי כל צרכי. ואחר נעילת מנעליו הולך ללבוש מלבושיו המיוחדים ליום, דמסתמא מלבושיו של אדם אין מונחים כל כך סמוך למטה כדי שלא יתלכלכו מנוצת כר וכסת, וא"כ צריך לילך אצלם כדי ללובשם על כן יברך אחריה אשר הכין מצעדי גבר. ואחר שלבש מלבושיו יחגור חגורתו עליהם, על כן ראוי לברך אחריה אוזר ישראל בגבורה. ואחר שהוא לבוש ומאוזר אזי מכסה ראשו בכיסוי המיוחד ליום, דמסתמא עד הנה ראשו מכוסה במצנפת המיוחדת ללילה דמידת חסידות הוא להיות ראש האדם מכוסה בלילה כמו ביום, ועכשיו כשגמר מלבושיו והוא רוצה ללכת חוץ יכסה ראשו בכיסוי המיוחד ליום, על כן יברך אחריה עוטר ישראל. וברכת המעביר שינה וכו' שהיא נתקנה על רחיצת פניו שהוא סוף כל המעשים, על כן יברכנה בסוף:
11
י״בולפי זה ברכת על נטילת ידים היתה ראויה להיות ג"כ בסוף קודם ברכת המעביר שינה, דאחר כל המעשים הנזכרים נוטל ידיו ורוחץ פניו, וכן הם מסודרים בגמרא זו אחר זו בסוף הברכות כמו שאיתא שם, כי משי ידיה לימא על נטילת ידים. כי משי אפיה לימא המעביר שינה כו'. וכן הוא גירסת הרא"ש:
12
י״גומה שאנו מתחילין בברכתה, הוא יתורץ על דרך מה שכתב הרא"ש (בפ' הרואה, והובא לעיל בפנים בסימן ח'), גבי אלו ברכות הנזכרים זה לשונו, והאידנא נהגו לברך אלו הברכות אחר שנטל ידיו, דכל זמן שאין ידיו נקיות אין לברכם על הסדר. והא דאמרינן (פסחים ז, ב) כל הברכות כולן מברכין עליהם עובר לעשייתן, היינו ברכת המצוה שאומר בהן וצונו, צריך לברך להקב"ה תחילה על מה שציוונו וקרבנו לעבודתו. אבל ברכה של הודאה ושבח כגון אלו, יכול לברך אח"כ, (וכך כתב הר"ן בפרק קמא דפסחים ע"ש). על פי הדברים האלה אתי שפיר מה שאנו מתחילין בברכת נטילת ידים, לפי שהיא צריכה להיות עובר לעשייתן כנזכר מפני שהוא ברכת מצוה, ואעפ"י דברכת מצוה זו של נטילת ידים אינה יכולה להיות עובר לעשייתה מהטעם שכתב הרא"ש לפי שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה וכו' כדלעיל, (וכך כתב הטור בסימן מ"ו וסימן קנ"ח), מכל מקום הסברא נותנת שנברך אותה סמוך לנטילה כל מה שאפשר ולא נפסיק בכדי בינה ובין הנטילה בשאר ברכות, וסברא זו תמצא בטור בסימן קס"ה בשם הר"ם מרוטנבורג, גם מי שיוצא מבית הכסא ורוצה ליטול ידיו לאכילה וכו', עיין שם. וכבר הארכתי קצת בזה בסימן ז' עיין שם. אבל שאר ברכות הנזכרים, הואיל והן ברכות של הודאה ושבח, אין קפידא כל כך אם נפסיק קצת ביניהם ובין עניינן, כדלעיל בסמוך בשם הרא"ש:
13
י״דומה שסדרו אותה (רצה לומר ברכת על נטילת ידים) בתלמוד לבסוף, היינו דווקא לדידהו שהיו אומרים כל אחת ואחת בזמנה קודם הנטילה כדלעיל, נמצא שהיו נוטלין ידיהם אחר שעשו כל הברכות, כי לא תקנו נטילת ידים כי אם לקריאת שמע ולתפילה אעפ"י שהיו ידיהם נקיות, ומפני זה היו מברכין כל אלו הברכות קודם נטילת ידים כדלעיל בהג"ה בסמוך, מכל מקום היו נוטלים ידיהם לקריאת שמע ותפילה משום (תהלים כו, ו) ארחץ בנקיון כפי (כדלעיל בפנים בסימן ח' בשם הרא"ש). וכאשר נטלו ידיהם לקריאת שמע ותפלה, היו מברכין עליהם קודם הנטילה ככל שאר ברכת מצות שהן עובר לעשייתן. אבל אנו שאין אנו יכולין לברך ברכת שחרית כל אחת ואחת בשעתה מפני שאין ידינו נקיות כנזכר, (וכל זמן שאין ידים נקיות אין להזכיר השם), ראוי לכל הפחות שנברך ברכת על נטילת ידים סמוך ומיד אחר הנטילה ולא נפסיק בינה ובין הנטילה בשאר ברכות, הואיל והיא ברכת המצוה כדלעיל. על כן מנהגינו להתחיל ברכת על נטילת ידים בראשונה כדי לקרבה אל הנטילה, ואחר כך נברך שאר הברכות שהן ברכת השבח על סדר העולם והנהגתו בבוקר השכם כנזכר לעיל, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
14
ט״ווהרא"ש שסידרם בפרק הרואה ג"כ בסוף, סידרה דגמרא נקט ואזיל, אבל לעולם היא מוקדמת ובה מתחילין:
15
ט״זטעם אחר למה אנו מתחילין בברכת על נטילת ידים, אע"פ שהיא סוף המעשים אשר יעשה אותו האדם בקומו בשחרית כדלעיל. הוא על דרך שהשיב הרשב"א בתשובה (והביאה הבית יוסף בהגהותיו באורח חיים סימן ד' והיא גם היא כתובה סביב המרדכי בפרק אלו דברים), על ששאלוהו למה תקנו ברכת על נטילת ידים בשחרית, שברכה זו לא נתקנה אלא על הפת בשעת הסעודה. והאריך קצת בתשובה זו עד שכתב לבסוף זה לשונו, וא"ת מאי שנא תפילת השחר, מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וצריכין אנו להודות לה' על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר, לפיכך צריכין אנו להתקדש וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכלי קודם עבודתו וכו'. על פי הדברים האלה ראוי שנתחיל בברכה מפני קדושתה כעם ככהן העומד לשרת ולברך בשמו בבית המקדש שהיה נוטל ידיו מן הכיור מתחלה, ומסתמא מברך על נטילת ידים עליה מיד, ואח"כ עשה העבודה. גם אנו עושין דוגמא זה בבתי כנסיות שלנו שהם לנו למקדש מעט עתה בגליותנו עד ביאת משיחנו:
16
י״זומיד אחר ברכת על נטילת ידים יברך אשר יצר, וכן סדרן הטור זו אחר זו בסימן ו'. וגם המה שהביא הבית יוסף בהגהותיו בזה הסימן ובסימן ד', שנהגו בני ספרד לברך כל אחד ואחד בביתו על נטילת ידים ואשר יצר, ובבית הכנסת מתחילין מאלקי נשמה. משמע שאלו הברכות שייכין להדדי, וק"ל:
17
י״חואף על פי שברכת אשר יצר היתה ראויה לאחרה עד לבסוף קודם המעביר שינה, לפי סדר הנהגת העולם, דמסתמא מנהג העולם שאחר שלבש חלוקו והניח ידו על עיניו ותריץ וזקוף ונחית לארעא וסיים מסאנא ומסגי ואסר המייניה ופריס סודר על ראשיה, נכנס לבית הכסא ועושה צרכיו. מכל מקום נראה להפוסקים הנזכרים, להיות ברכת אשר יצר מיד אחר ברכת על נטילת ידים:
18
י״טואפשר שהטעם כיון דברכת אשר יצר את האדם בחכמה הוא דבר של קדושה ונתקנה על בריאת האדם בחכמה נפלאה, כמו שפירשו המפרשים ז"ל (עי' שו"ע או"ח ו, א) פירושים נכבדים על אשר יצר את האדם בחכמה, ועל ומפליא לעשות, כדאיתא במדרש (עי' במדרש תהלים קמו, ג) שהאדם דומה לנוד מלא רוח וכו', וזולת זה כמה מעלות טובות ורב טוב שגמל השם יתברך עם האדם ביצירתו מרומזים בזאת הברכה, כמו שהביא בית יוסף ומורי בשלחן ערוך (הנ"ל). על כן ראויה להיותה בראש כל ברכות השבח. ועוד דהיא באה גם כן לטהרת ידים (כמו שכתב הבית יוסף בטור אורח חיים סימן קס"ה ע"ל בסימן ז'), על כן ראויה להסמיכה מיד אחר ברכת על נטילת ידים:
19
כ׳וברכת אלהי נשמה וכו' ראויה להקדימה ולאומרה מיד אחר ברכת אשר יצר קודם שאר ברכות של שחרית, מפני שהיא קודמת בזמן כי מתחלה מתער אינש משנתיה, ומפני זה היא מוקדמת בגמרא. ואחר שאמר אלקי נשמה, ראוי לסמוך אל זה ברכת אשר נתן לשכוי בינה, כי האדם ניעור מקול התרנגול. וכן היא מסודרת בגמרא:
20
כ״אוכל שכן לפי פירוש בעל העקידה ז"ל בשער נ"ה שראויה לסמכה לברכת אלקי נשמה, שכתב שם וזה לשונו, אם הכרת החסד המקובל תעדר, והשבת הגמול הראויה לו תבטל, על מה ועל מה העולם עומד וכו'. עד אמרו, והיה אנחנו מקבלים מאתו ית' הרבה צדקות וחסדים עצמו מספר, אמנם כולם נכללים בג' סיגים אשר הם הכרחיים למציאתינו, והם החיות והמדע והפרנסה, וכולם מבוארים מהכתובים (ישעיה מב, ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, כי הוא יתברך הזורק נשמות לפגרים מתים כאשר הם חיים על האדמה. וגם נאמר (משלי ב, ו) כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, והוא השפעת דעתו ושכלו כאשר הוא מדבר בהשכל. וגם נאמר (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך ישברון פותח את ידך כו', כי הוא המכין מזונו וצרכיו אשר אי אפשר לעמוד זולתו, ועל הכל אנו מחוייבים להשיב הגמול הראוי להגיע מיד יוצרנו אל מעלתו יתברך, אשר לפי כן סדרו חז"ל בסדר שבחינו בברכתינו בבקר. אמרו אלקי נשמה שנתת בי, וחתמו ברוך אתה י' המחזיר נשמות לפגרים מתים, והרי הוא הענין הראשון. ועל השני סמכו, ברוך אתה י' אשר נתן לשכוי בינה. ועל הצרכים סדרו כל יתר הברכות כי רבים הם, פוקח עורים זוקף כפופים מלביש ערומים וכו', עד אשר לא חסר מצרכיו כלום, עד כאן לשונו לעניינינו. ואם שהוא האריך יותר:
21
כ״בוהנה אמת נכון הדבר דלפי פירושו זה ראוי לסמוך ברכות אשר נתן לשכוי בינה לברכת אלקי נשמה, וראוי לאומרה ג"כ קודם שאר ברכות שנתקנו על הצרכים, כדי שיסודרו הברכות שנתקנו על הג' סוגים הנזכרים זה אחר זה, כפי מעלתן וחשובתן זה על זה. כי בודאי החיות והמדע אשר עליהם נתקנו אלו הב' ברכות אלקי נשמה ואשר נתן לשכוי בינה, הם קודמים במעלה לשאר צרכים:
22
כ״גוג' ברכות הנותרים שלא עשני גוי עבד אשה, כתב הטור בסימן מ"ז שבסידורי אשכנז הם כתובים מיד אחר הנותן לשכוי בינה. ובסידורי ספרדים כתובים בסוף המעביר שנה ואין חשש, עד כאן לשונו. ונראה שיותר טוב לסמכם מיד אחר הנותן לשכוי בינה כמו שהן כתובים בסידורים שלנו, דמישך שייכי אהדדי. ואלו ג' ברכות נראה מתוכן שלא נתקנו על סדר העולם והנהגתו, רק שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל האומות וקרבנו לעבודתו ונתן לנו תורתו ומצות עשה ולא תעשה. משא"כ בגוי ועבד, ואשה נמי פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, ואנו משבחים להבורא יתברך שאנו מהמצווים ועושים כי בזה משכורתינו שלמה, כאמרם ז"ל (קידושין לא, א) גדול המצווה ועושה וכו', על זה ראוים הג' ברכות אלו לסמכם לברכת אשר נתן לשכוי בינה, בשכבר ידעת שברכת אשר נתן לשכוי בינה נתקנה על החכמה והבינה שחננו הש"י. וידוע ג"כ, כי עיקר החכמה תלויה בתורה ומצותיה, כמו שאמר הכתוב (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. על כן ראוי לסמוך לפי זה אלו הג' ברכות לברכת אשר נתן לשכוי בינה, הואיל והם מעניינם כנזכר, וק"להגה"הוזה לשון בעל תולעת יעקב, שלא עשני גוי, יש לך להסתכל בסוד נעלם בברכה זו, כי כל הברכות שהזכרנו למעלה מן הדין צריך לברכן בכל יום, אבל ברכה זו היה לו לברכה פעם אחד מיום שנברא. וכן שלא עשני עבד, וכן שלא עשני אשה:
אבל כוונה בזה, כי בעלות הנשמה בלילה לעולם העליון, אם צדיק הוא, כמה משרתי עליון אוחזין בה ומושיבין אותה במקומה הראוי לה. ואם הוא רשע, כמה מלאכי חבלה יוצאים לקראתה ואומרים (ישעיה מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים, ומכניסין אותה במקום הגוי הטמא והמזוהם, או העבד שנדח לתמורות, או אשה. אבל כשיקום האדם ממטתו, אם יודע הוא בעצמו שהוא צדיק, יברך שלא עשני גוי, פירוש שלא הושיב אותי במקום הגוי, כי מי שהוא יושב ברשות הגוי כאלו עובד עבודה זרה, עד כאן. גם לפי טעם זה ראויים אלו הג' ברכות לסומכם לברכת אלקי נשמה, וק"ל::
אבל כוונה בזה, כי בעלות הנשמה בלילה לעולם העליון, אם צדיק הוא, כמה משרתי עליון אוחזין בה ומושיבין אותה במקומה הראוי לה. ואם הוא רשע, כמה מלאכי חבלה יוצאים לקראתה ואומרים (ישעיה מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים, ומכניסין אותה במקום הגוי הטמא והמזוהם, או העבד שנדח לתמורות, או אשה. אבל כשיקום האדם ממטתו, אם יודע הוא בעצמו שהוא צדיק, יברך שלא עשני גוי, פירוש שלא הושיב אותי במקום הגוי, כי מי שהוא יושב ברשות הגוי כאלו עובד עבודה זרה, עד כאן. גם לפי טעם זה ראויים אלו הג' ברכות לסומכם לברכת אלקי נשמה, וק"ל::
23
כ״דואחר כך יסדר שאר ברכות, כגון מלביש ערומים, פוקח עורים כו', סמוכות זו לזו על הדרך הנזכר לעיל, כי זה הדרך הוא ישר לפני איש ירא ה' יורנו בדרך יבחר על סידור העולם והנהגת בני אדם בבוקר השכם זו אחר זו, כולהו בחדא מחתא משולבות אשה אל אחותה כנזכר:
24
כ״הוטוב לאדם להביא עצמו בכל יום ויום לידי חיוב ברכות אלו בכל יכלתו, כדי לעשות כרצון איש ואיש. כי הרמב"ם כתב בפרק ז' (ז) מהלכות תפילה, והביאו בית יוסף בסימן מ"ו, שכל ברכה מאלו הברכות שלא נתחייב בה אינו מברך אותה. וזה שנהגו לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהם בין לא נתחייבו בהם, טעות הוא בידם ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך ברכה אלא א"כ נתחייב בה, עד כאן. ואפילו הרא"ש בפרק הרואה והטור בסימן הנזכר שכתבו, שכל הברכות שהן על סדר העולם והנהגתו כגון אלקי נשמה והנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ והמכין מצעדי גבר אין לחסר מהם, אפילו לא שמע קול התרנגול, או לא הולך על הארץ, לא אמרו אלא באלו דוקא. אבל אותן הברכות שהן על הנאותיו, כגון מלביש ערומים, ועוטר ישראל, ושעשית לי כל צרכי וכהאי גוונא, אם אין נהנה מהם כגון ששכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף, אינו מברך אותם, כמ"ש כך בהדיא במקומות הנזכרים, נמשכין בזה אחר דעת התוספות בפרק הרואה (ס, ב) בדברי המתחיל כי פריס סודרא וכו', והביאו ראייה על זה עיין שם:
25
כ״וואע"ג דכתב הבית יוסף באורח חיים סימן מ"ו וזה לשונו, והכלבו כתב שפשט המנהג באותם הארצות לאמרם על הסדר, וכן הנהיגו רב נטוראי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כולם ואפילו לא עשה המעשה, שלא על עצמו בלבד הוא מברך, אלא על כל העולם הוא מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים כאלו תמיד לכל, עד כאן לשונו. ומשמע מדבריו שאפילו ברכות שהם על הנאותיו מברך אע"פ שלא נתחייב בהם וכו'. מכל מקום הואיל ומצינו התוספות והרא"ש אשר מימיהם אנו שותין ואחרי דבריהם לא נשנה על הרוב וכל דבריהם כגחלי אש דת לנו, דסבירא להו דאין לברך ברכות אלו אלא א"כ נתחייב בהן, וכן הוא סברת הרמב"ם גם כן כמו שהובא לעיל בסמוך בפנים, ראוי לחוש ג"כ לדבריהם, ולא יכנס לספק ברכה לבטלה הואיל ויש לאל ידינו לתקן זה:
26
כ״זודמי להאי דכתב הטור אורח חיים בסימן ת"ר בדין הקידוש של יום טוב שני של ראש השנה, וזה לשונו, ולענין זמן בליל יום טוב שני על הקידוש, וביום השני על השופר, כתב רש"י בתשובה, רבותי אומרים שאין אומרים זמן אלא בראשון דקדושה אחת הן וכחד יומא אריכתא דמי. אבל אני אומר שצריך לומר זמן, וכן נוהגין במקומינו ובכל המקומות שעברתי. ואין חילוק בין יום טוב שני של ראש השנה לשאר ימים טובים של גליות, אלא לענין ביצה ומחובר, לאסור של זה בזה. וטעמא, דאף בזמן בית דין פעמים היו עושים שני ימים, אע"פ שלא היה שם ספק שיום שני היה עיקר יום טוב, והיו גומרין יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו בו לשנה הבאה. אבל לענין זמן, ממה נפשך, אי ספק הוא, אומר זמן. ואי אמנהגא דבית דין סמכינן, שהיו נוהגים היום קודש ולמחר קדש, אומר זמן, דהא מיום שני היו מונין תיקון המועדות, והוא עיקר ראש השנה וצריך לומר בו זמן, וכן הלכה. וכן כתב רשב"ם בשם זקינו רש"י, וכתב דמסתבר טעמיה. וכן דעת בעל העיטור. והגאונים כתבו, שאין לומר זמן בשני, לא בקידוש ולא בשופר. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, וטוב שיקח אדם פרי חדש ויניחנו לפניו ויברך שהחיינו, ויהא דעתו גם על הפרי, ויצא ידי ספק. וכן היה נוהג הר"ר מאיר מרוטנבורג, עד כאן לשונו לענינינו:
27
כ״חהרי לך דאע"ג דכתב המאור הגדול רש"י ז"ל דיברכו זמן בליל שני של ראש השנה ונתן טעם לדבריו כדלעיל, כי הלא אפילו אם הוא ספק היה ראוי לברך עליו, אי משום מנהג אבותינו בידינו, ואי משום שלא יזלזלו בו, עם כל זה הגאונים חולקים ואומרים שלא יברכו זמן בשני. ועל זה בא הרא"ש ז"ל ומצא תקנה כדי שלא יכנס בספק ברכה לבטלה, ליקח פרי חדש ולהניחו לפניו ולברך שהחיינו ויהא דעתו גם על הפרי ויצא ידי ספק ברכה לבטלה, וכן היה נוהג הר"ר מאיר מרוטנבורג, וכן אנו נוהגין, א"כ הא ודאי כל שכן בנדון דידן דיש לנו לחוש ג"כ על דברי התוספות והרמב"ם והרא"ש להביא עצמנו בכל בוקר לידי חיוב ברכת שחרית כדי לעשות רצונם גם כן בזה:
28
כ״טוכך יעשה כסדר שזכרנו למעלה, על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון. כי מתער משנתיה ורוצה לקום ממטתו, בתחלה ילבש כתנתו בעודנו שוכב כנזכר. ואחר לובשו כתנתו, יכוין לעבור ידיו על עיניו על ידי סדין או חלוקו לפתחם היטב. ואח"כ ישב מעט על מטתו ויכוין למתח עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותים. ואח"כ יכוין לזקוף עצמו. ואח"כ ירד ממטתו ויכוין להגיע ברגליו על הארץ ממש לעמוד מעט קודם הנעלת מנעליו. ואח"כ ילך מעט בחדרו ללבוש מלבושיו של יום, דמסתמא אינם מונחים כל כך סמוך למטתו כדלעיל, ויחגור חגורתו, ויכסה ראשו. וכשיטול ידיו ורחץ פניו, יכוין ג"כ לרחוץ עיניו מהלפלוף הנשאר בעיניו מחמת שינת לילה, וזהו המעביר שינה כו', רצה לומר שע"י הרחיצה זו מעביר כל התנומות מעיניו. ואחר שיעשה כל המעשים הללו לכוונה שיכניס עצמו לחיוב הברכות הנזכרים לעיל, אז יהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו תמיד, שיברך הברכות כולם אליבא דכולי עלמא:
29
ל׳ברכת התורה היה נוהג בעל הטור לומר אותה מיד אחר אלקי נשמה, לפטור גם הפסוקים שאומרים קודם פרשת התמיד, כמו שכתב בסימן מ"ו עיין שם. ולפי מה שכתבתי לעיל שטוב הוא לסמוך ברכת אשר נתן לשכוי בינה לברכת אלקי נשמה לפי פירוש בעל עקידה, אמרתי טוב לאחר ברכת התורה עד אחר יהי רצון הראשון שהיא סוף ברכות של שחרית וחתימתן. ואפשר שגם הטור לא הקפיד שתהיה ברכת התורה מיד אחר אלקי נשמה דוקא, רק שתהיה קודם הפסוקים כנזכר, והנה לא נזכר עד עתה שום פסוק, על כן אמרתי טוב לדבק ברכות התורה עם כל הנלוה אליה, דהיינו ברכת הכהנים ואלו דברים כו' מיד אחר ברכת גמילות חסדים טובים וכו' שהיא אחר יהי רצון הראשון, דמישך שייך לברכות גומל חסדים טובים דאין לך גמילות חסדים גדול מזה שנתן לו תורתו הקדושה שהיא בית חיינו ואורך ימינו כלי חמדתו יתברך שהיה משתעשע בה בכל יום, (כדאמרינן בשבת פרק רבי עקיבא (פט, א)) והיא גם היא רצה לומר התורה נקראת חסד, שנאמר (משלי לא, כו) ותורת חסד על לשונה, ומוסמך חסד לחסד עדיף:
30
ל״אואחר שאמר ברכות התורה עם כל הנלוה אליה, יתחיל ויאמר יהי רצון שתצילני היום מעזי פנים וכו'. לעולם יהא אדם ירא שמים כו'. ויאמר מכאן ואילך על הסדר הנכתב בסידורים:
31
ל״בואם יקום ללמוד קודם אור הבוקר, טוב לומר כל סדר הברכות והשבחות זו אחר זו על הדרך הנזכר, בצרוף ברכות התורה והנלוה אליה עד פרשת התמיד. וזה יותר טוב מלהמתין עד אור הבוקר, כדי שלא להרחיק כל כך אלו הברכות מזמן עניינן, כיון שלא ברך אותן בזמן עניינן מפני שהיו ידיו מטונפת מהלילה, (וע"י זה אחר שנטל ידיו וידיו נקיות, יברך על נטילת ידים, וימהר לסדר הברכות שלא להרחיקם כל כך מעניינן, ונזכר זה לעיל כמה פעמים בסימן ז' ובסימן ח'). וכן הוא בתשובות הרא"ש כלל ד' סימן א', והביאו הטור בסוף סימן מ"ז, והבית יוסף בסימן ד', זה לשונו, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, המשכים ללמוד קודם עלות השחר, יברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלקי נשמה, וכל סדר הברכות וברכות התורה. ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאיר היום, שהיא במקום הקרבת תמיד שאין זמנו אלא ביום. וכן ברכת הנותן לשכוי בינה לא יברך אלא ביום, עד כאן:
32
ל״גוטוב לומר בתחילה ג"כ פרשת עקידה ופרשת המן וי' דברות ושאר פסוקים דרחמים ותחנונים ובקשות, ואח"כ ילמוד. וכתב הבית יוסף בטור אורח חיים סימן א' וזה לשונו, וטוב לאמרם (רצה לומר י' דברות), שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה. ופרשת העקידה, כדי לזכור זכות אבות לפני הקב"ה, וגם להכניע יצרו לעבודת הש"י כמו שמסר יצחק נפשו. ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, עד כאן לשונו. וטוב לכוין בכל זה בשעת קריאת כל פרשה ופרשה:
33
ל״דוטוב להתפלל ג"כ קודם אור הבוקר על החורבן ועל הגלות, כמו שכתב הרא"ש ז"ל (בפרק קמא דברכות), והביאו הטור בסימן א' וזה לשונו, וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש וכו', עד כאן לשון עמק הברכה:
34
ל״הוהנה ראיתי כמה נוסחאות מתחנונים התעוררת החורבן. והנה זכרתי אלו הב' המאמרים לאומרם קודם אמירת גוף תפילת החורבן, כדי שיתעורר האדם לצער עצמו בזכרו החורבן בתפילתו קל וחומר משכינה כביכו"ל:
35
ל״ועל זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, ציון מדבר היתה ירושלים שממה, בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היתה לשריפת אש, וכל מחמדינו היתה לחרבה. ה' אלהי הצבאות עד מתי לא תרחם את ערי יהודה ואת ירושלים אשר זעמת זה כמה שנים. עד מתי אלהים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח. עד מתי עזך לשבי, ותפארתך ביד צר. עד אנה בכיה בציון, ומספד בירושלים. אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש. עד מתי ה' רואה ודומם, מתי תתנשא ותתרומם. קנוא ונוקם קנא לשמך המהולל, לבל בגוים יתחלל. אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (נגד ב' חורבנות). הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים. מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. למה תהיה כאיש נדהם, וכגבור לא יוכל להושיע, ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו. למה אלהים זנחת לנצח, יעשן אפך בצאן מרעיתך. למה ה' תעמוד ברחוק, תעלים לעתות בצרה. למה פניך תסתיר, תשכח עניינו ולחצינו. זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. שאגו צורריך בקרב מועדיך, שמו אותותם אותות. שלחו באש מקדשיך, לארץ חללו משכן שמך. זכור ה' חרפת עבדיךהגה"הזכור החרפה שאומרים שאין לנו סוד תשועה:, שאתי בחקיהגה"השאתי בחקי, פירוש שאני נושא חרפתי בחקי, חרפה כל עמים רבים שמתוני, ואמר זה על כל אחד מבני הגלות, ורבים עמים, כמו הפוך עמים רבים: כל היום. רבים עמים אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחךהגה"הפירוש, ומה חרפו עקבות משיחך, התאחרות ביאת משיחך שמתאחר לבוא ואומרים שלא יבא לעולם ח"ו: זכור עדתך קנית קדם, גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו. זכור ה' חיבת ירושלים, אהבת ציון אל תשכח לנצח. זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. איה חסדיך הראשונים אדני אשר נשבעת לדוד באמונתך.הגה"הפירוש, איה חסדיך והם מה שנשבעת לדוד באמונתיך, ואיה הם עתה שתעזבנו: קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. מהר יקדמונו רחמיך ביום צרותינו. ואם לא למענינו, למענך פעול.הגה"הפירוש, אם לא תעשה למעננו עשה למענך, כי רבינו ריבך, כי האויב יחרף אותך ואומר כי אין בך יכולת להוציאנו מהם: קומה אלהים ריבה ריבך זכור חרפתך מיני נבל כל היום. על מה ניאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש.הגה"הפירוש, כי על מה מנאץ אותך, אלא לפי שאמר בלבו כי לא תדרוש ולא תשגיח על מה שאמר ועושה: שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא.הגה"הפירוש, שבור זרוע ותוקפו תדרוש רשעו, שהוא אומר כי לא תדרוש כמו שכתוב למעלה, הראה לו כי אתה תדרוש. ואם אתה עושה כן, לא תמצא רשע בארץ, כי אם תשבר זרועו, הנשארים ישמעו וייראו. ורשע ורע כפל לשון: אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור.הגה"הפירוש, ידענו כי לעולם תשב, וכן הוא למה לנצח תשכחנו, הלא נשבעת לנו בך, וכשם שאתה קיים, כך שבועתך קיים: למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים. השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד, המאוס מאסת את ערי יהודה. אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וגו' והנה בעתה. ידענו ה' רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך. אל תנאץ למען שמך, אל תנבל כסא כבודך. זכור אל תפר בריתך אתנו.הגה"הפירוש, זכור ברית אבות, ואותו אל תפר אתנו: כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד:
36
ל״זהשיבנו אדון עולם למקדש ולעולם, ה' אלהי ישראל עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים, ורחם עלינו למענך, ולמען זכות אבותינו, ולמען החסידים והישרים בלבותם, ולמען כל ההרוגים על יחודיך, ולמען כל השרופים על קידוש שמך, ולמען כל אשר נשפך דמו על יחודך, דם נפשות אביונים וגרים אשר למות הערו נפשם, ותחת החרב נתנו ראשם, אחריך ישאגו ועליך כל היום נהרגו, יקריבו לפניך עולה וזבחים, ויעשו לריח ניחוח את הראש ואת הנתחים, והם במיתתם ששים ושמחים, זה יאמר לה' אני, ולצור ישראל שבראנו, ואקריב את עצמי חלבי ודמי נתחי וראשי אתן בשרי פשעי פרי בטני חטאת נפשי, ונפשם מתעלפת בדמים מתבוססת, ומאבות לבנים מורשה מסיני לעלות להם שלמי נדבה לרצון להם לפני ה' לא לנו ה':
37
ל״חלא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך ועל אמתך. למה יאמרו בעמים איה אלהיהם. ואתה תוחלתינו וסברינו ותקותינו. חנון ורחום יהיה נגד עיניך צרותינו, וראה בעניינו וריבה את ריבנו, ויעלה לפניך עלבונינו בכל עת, עם עלבון שמך הגדול המחולל בין הרשעים אשר חרפוך ויתנו את כבודך לאחר ותהילתך לפסולים. שמע אלהינו את חרפתך אשר חרפוך, ואל תכסה על עונם, וחטאתם מלפניך אל תמחה. וידעו כל הגוים כי אתה ה' קדוש ישראל, והקדישו את קדוש יעקב, ואת אלהי ישראל יעריצו:
38
ל״טזכור נא בניך עניים ואביונים, מצפים לישועתך כל הימים. אבינו שבשמים צדיק אתה וחסיד אתה, וכל מעשיך באמונה. יגולו רחמיך על בניך אשר הם בארץ שוביהם, ותוציא מבית כלא יושבי חושך ואסירים אסירי התקוה פקח קוח. וזכור לנו ה' אלהינו שהקדשת עמך ישראל מתוך ע' אומות, ומתוכם הפרשת את שבט לוי והפרשת כהן גדול לעמוד לשרת ולהתודות על עמך ישראל לכפר עליהם. ועתה בעונותינו שרבו, נגדע מאוויינו, והושלך תפארתינו, ונשארנו ריקם מכל טוב, ואין לנו כי אם תפלתנו היוצאים מקירות לבנו, כי צמאים אנחנו לרחמיך כארץ עיפה למים, וצועקים לפניך מכאב לב, ושופכים שיחנו לפניך בדמע לב:
39
מ׳וזכור לנו מה שציויתנו בתורתיך, כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו. ואנחנו בניך ילידי שעשועיך, רחם עלינו ברוב רחמיך, וקיים לנו מה שנאמר על ידי נביאך, למעני אעשה כי כבודי לאחר לא אתן. שמחנו כימות עניתנו, שנות רעה ראינו. שלח הגואל לגאלנו, והעלנו שמחים על אדמתך, ושכינתך שכון בינינו, ובדבריך יחיו מתינו, יקיצו וירננו שוכני עפרותינו, ושמחת עולם על ראשינו כאשר אמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. ועוד נאמר כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטנה, וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. ועוד נאמר, ושבתי שבות עמי ורחמתי על בית ישראל וקנאתי לשם קדשי. ואמר עוד הנביא, כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, אמן וכן יהי רצון. מזמור מ"ז פ' פ"ז ק"ז:
40
מ״אאב הרחמים הטיבה ברצונך את ציון, ותבנה חומות ירושלים. תרחם ציון כאשר אמרת, ותכונניה כאשר דברת. תמהר גאולה ותחיש ישועה, ותשיב לירושלים ברחמים רבים, ככתוב על יד נביאך, ביתי יבנה נאם י"י צבאות וקו ינטה על ירושלים. ונאמר, עוד קרא לאמר כה אמר י"י צבאות, עוד תפוצנה ערי מטוב, וניחם י"י את ציון ובחר עוד בירושלים. ונאמר, כי ניחם י"י את ציון ניחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן י"י, ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ואדון הנביאים משה רבינו ע"ה אמר, אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך י"י אלהיך ומשם יקחך. נפשנו חכתה לי"י, עזרנו ומגיננו הוא. כי בו ישמח (אותיות משי"ח) לבנו, כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך י"י עלינו כאשר יחלנו לך. כי לא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכו':
41
מ״בוזהו הסדר שכתבו תלמידי האר"י ז"ל, והוא בספר הכוונות. בקומו קודם חצות לילה שהוא שעה כביכול במסתרים תבכה נפשו, יקום ויעורר משנתו, ירחץ ידיו ופניו וישב לפני המזוזה לארץ, ולא יהיה אפילו נר אחד אלא באפילה, ויכסה ראשו כמו אבל וחפוי ראש. ויתחיל לומר על נהרות בבל, ויכוין על חורבן הבית. מזמור לאסף, יכוון על הריגת הצדיקים. זכור י"י הערלה במקום המילה, ויכוין י"י מה היה לנו ראשי תיבות מילה. ויאמר נפלה עטרת ראשינו, ויכוין נפלה נפל ה', נפלה עטרת ראשינו ראשי תיבות נער, שהוא מטטרון שנקרא נער. על זה היה דוה לבנו, אותיות דוה הם אותיות הו"ד שנהפך ונעשה דוה. כל היום דוה, על אלה, מי הם אלה, ו' קצוות. ויאמר קינה על היכלי וכו', ואחר כך פסוקי דישעיה, הבט משמים וראה כו', כי אתה אבינו עד נדרשתי וכו'. ואח"כ פסוקי דנחמה, על חומותיך עד עברו בשערים וכו', אלהים אל דמי לך. אתה תקום תרחם ציון כי רצו עבדיך. בונה ירושלים י"י. כאיל תערוג. שפטני אלהים. לי"י הארץ. יענך י"י ביום צרה כו'. אלהים יחננו. אודה י"י בכל לבב. ויכוין כל"ך סע"פה יאפו"צה שהם מנצפ"ך ידו"ד אהי"ה:
42
מ״גומיד כשיאיר היום ילךהגה"הואסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. וכתב רמ"א בהגה"ה (או"ח ב, ו), ויכסה כל גופו ולא ילך יחף, והוא מאור זרוע. ונראה אם עושה משום תשובה שמתאבל על עוונותיו, מותר ויעשה כן. וכן עשה דוד המלך ע"ה כמו שכתוב (ש"ב טו, ל) עלה ובכה וראשו חפוי והוא הולך יחף וגומר: במרוצה לבית הכנסת להיות מעשרה הראשונים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות מז, ב). וענין סדר התפלה, יתבאר לקמן אי"ה בבית התפלה. ומיד כשיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש ללמוד תורה לקיים (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל:
43
מ״דואם אח"כ עוסק במשא ובמתן, יהיה באמונה, כמבואר לעיל. ויהיה מלאכתו עראי, ותורתו קבע. ואם חוזר ללימודו בעת שפנוי, זה נקרא תורתו אומנתו. וכשרוצה לאכול, יהי' בקדושה ובטהרה, ככל המוזכר למעלה באות ק' קדושה. ואחר כך יראה בכל יום ויום שיעשה איזה גמילות חסד, הן בגופו הן בממונו, לקיים מה שכתוב (תהלים נב, ג) חסד אל כל היום. ובהגיע זמן מנחה, ירוץ לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים. ואח"כ לעת ערב יהרהר בתשובה, ובא השמש וטהר (ויקרא כב, ז). אחר כך בלילה קודם השכיבה, יגמור התשובה והווידוים, ולתקן המקולקל. ככה יחזור חלילה, ויחזור בסדר הלילה כפי המוזכר למעלה, ואז יעלה למעלה:
44
מ״הוזה לשון החכם קורדווירא בספר תומר דבורה, פירש ר' שמעון בפרשת בראשית עצה רבה וגדולה מן התורה, היאך יתקשר האדם בקדושה העליונה ויתנהג בה, ולא יפרד מן הספירה העליונה תדיר. וצריך האדם בזה להתנהג כפי הזמן, רצה לומר לדעת איזו ספירה שולטת ולהתקשר בה, ולעשות התיקון המתיחס אל המדה השולטת. והתחיל מהלילה עת שכיבת האדם על מטתו, והרי השליטה היא לילה מדת המלכות, והוא הולך לישן השינה היא כעת מיתא, ואילנא דמותא שולטת, מה יעשה, יתקן ויקדים להתקשר בסוד הקדושה, דהיינו סוד מדת המלכות בבחינת קדושתה, ולזה ילך על מטתו ויקבל עול מלכות שלימה בכוונת הלב. קם בחצות לילה, יטול ידיו מהקליפה השולטת עליה, ויעביר רעה מבשרו, ויברך ויתקן השכינה בעסק התורה. ועל זה נאמר עליה (משלי ו, כב), בשכבך תשמור עליך, מן החיצונים, והקיצות היא תשיחך. ותתקשר עמו והוא עמה, ויתעלה דיוקן נשמתו בגן עדן עם השכינה הנכנסת שם עם הצדיקים והת"ת שם גם הוא להשתעשע עם הצדיקים ועמו אברהם שכולם מקשיבים לקולו, הרי ממש נסה עמה מהמיתה והשינה, אל סוד החיים העליונים, ונקשר בסוד גן עדן, והתחיל להתנוצץ עליו אור הת"ת המתנוצץ בגן עדן של הצדיקים:
45
מ״ווכן פירש בפרשת תרומה, השכים ועלה עמוד השחר, התחיל הוא גם כן לבא ליכנס לבית הכנסת וקשר עצמו בשלשה אבות בפתח בית הכנסת. אמר (תהלים ה, ח) ואני ברוב חסדך אבוא וכו', וכולל עצמו בסוד הת"ת אדו"ם כלול חסד גבורה תפארת. נכנס לכנסת מל"ה, ומכוין בפסוק בג' אבות, חסדך דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק, דמסטריה השתחויה לכפוף קומתו נגד מדת הדין להיות נדחה מפניה, ואז השעה נדחית מפניו, כי יומשך שפע הרחמים מלמעלה עליה למתקה. ביראתך דא יעקב, דכתיב ביה (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה, והרי כלל עצמו בהם מחשבה דבור ומעשה. כי מחשבה שזכרנו, היא הכוונה. הדיבור, הוא הפסוק. והמעשה, הביאה לבית הכנסת והשתחויתו נגד היכלו קודם תפילה עומד בבית הכנסת פיו מקור נובע תפלה ויחוד יסוד מקור הבאר נפתח בבאר שהוא בית הכנסת, ומתקן שכינה בכל יכולת כונתו בתפילתו:
46
מ״זיוצא משם עולה בסוד תורה, ומתקשר בה בסוד מדת יום, ומתנהג כל היום עד שעת המנחה שמתקשר בגבורה. שהרי כבר נקשר בחסד בתפילתו, וביום בתפארת בעסק התורה, ובערב בגבורה, וכל זה במדת יום שהוא בא לבית הכנסת ליחד בסוד הגבורה כדרך שעשה בצד החסד, ובין זה לזה קושר שכינה עמו בסעודתו לגמול חסד לנפש בהמה ולקושרה בסוד המזון, ואחר שעלה לשעת המנחה ונתקשר בגבורה המתין לערב וירד התפארת אל המלכות והרי הוא עמה:
47
מ״חבתחלת הלילה קושר עצמו בה, ונכנס לבית הכנסת עם הכוונה הנ"ל וקושר עצמו למטה תפארת בא לבית מלונו. יצא מבית הכנסת ייחד עצמו ממש במלכות לבד, בסוד קבלת עול מלכות שמים. וזהו תקופתו ביום עם תקופת הספירה, ולעולם דבוק באור השולט. עצה זו עיקרה בפרשת בראשית, והשאר מקובץ ממקומות רבים מהזוהר, והיא עצה כוללת להתקשר האדם תמיד בקדושה, ולא יחסר עטור השכינה מעל ראשו, עד כאן לשונו:
48
מ״טנשלם מסכת חולין בעזרת עילת כל העילות של כל העלולין
49