שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת שבת, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shabbat, Derekh Chayim
א׳שבת קודש, היום קודש לה', והוא שורש כל הימים, על כן צריך האדם להיות יותר מדקדק במעשיו, ויותר ירא וחרד שלא יצא חוצה מדביקות השם יתברך. גם ביותר יחמיר בספיקא לספיקא דספיקא דאיסורא. ומשנה שלימה במסכת דמאי ריש פ"ד (א) הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן, ושואלו בשבת יאכל על פיו. פירש ר' עובדיה, דאימת שבת עליו שמתייראין לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול, עד כאן לשונו. שמע מינה, דאפילו עם הארץ ירא וחרד יותר ביום השבת משאר ימים ויקדשהו, קל וחומר למי שחננו ה' דיעה ובינה המבין מקדושת שבת ומסוד נשמה יתירה, ומכין עצמו לקדושה, אז מתקשר נפש ורוח ונשמה, וכדאיתא בזוהר (עי' ח"ג עא, ב) זכאין אינון צדקייא דאתדבקין נפש ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בהקב"ה:
1
ב׳וכבר הארכתי לעיל כי השבת השורש לכל הימים, והם ענפי שבת. והשבת עם הימים, הם כדמות המנורה, ג' קנים מצד אחד, וג' קנים מצד השני, וכולם פונים לצד האמצעי שהוא גוף המנורה. כן תלתא יומי קמי שבתא שמקדש עצמו ומכין את עצמו ונפש רוח ונשמה, ותלתא יומי לאחר שבתא שנשאר בהם רושם נשמה רוח ונפש, אח"כ בג' ימים דקמי שבתא מכין עצמו לנפש רוח ונשמה, וכן חוזר חלילה, על כן יתבונן בכל יום מהקדושה שבו מעין קדושת שבת. וביום השבת כלל הקדושה כחד, ולא די בקדושת עצמו, רק בכל שבת ושבת יעשה הסכמה קדושה איך יתנהג בקדושה בימים הבאים שהם ענפי הקדושה:
2
ג׳ולבוא למדריגות אלו נפש רוח ונשמה צריך לקדש את עצמו במעשה ובדיבור ובמחשבה, דהיינו שכל כלי המעשה שלו כל רמ"ח איבריו יהיו קדושים פרושים מכל עבירה ואבק עבירה, זהו סור מרע:
3
ד׳אח"כ יראה ועשה טוב, שבכל איבריו יעשה מצות ופעולות טובות, ובזה מעורר רוחניות הנפש. אח"כ יקדש דיבורו לנצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, ואפילו דיבור שאינה עבירה רק דבר חול, לא מצאתי טוב אלא שתיקה (אבות א, יז), כאשר מבואר הכל למעלה במקומו, ובזה מעורר רוחניות רוח. ואח"כ יקדש מחשבתו שהיא במוח ולב שלא יהיה שום מחשבה פגול או גיעול במחשבתו, רק מחשבותיו יהיו קדושות וטהורות דבוקות בו יתברך, ובכוונת עיון ובכוונות המצות, כאשר הכל נתבאר במקומו:
4
ה׳ואין לך דבר מצוה שלא יתדבק במעשה בדיבור במחשבה. דהיינו בעת עשיית המצות ידבר ויאמר, הנני אעשה המצוה הזאת אשר דינה כך וכך, אעשנה בהתעוררות ובשמחה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה ע"י ההוא טמיר ונעלם. וכשמדבר הדין של המצוה ההיא בפיו ומדבר ואומר שרוצה לעשותה בכל הידוריה, אז זוכה שעושה המצוה כמאמרם. וזהו רמז גם כן בדברי רז"ל (קידושין מ, ב), תלמוד מביא לידי מעשה. כלומר, שמוציא מפיו התלמוד של המצות ולומדה, אז מביא לידי מעשה המהודר ומרוצה להש"י. ואז בעשותה יחשב בכוונת המצוה ובסודה לפי כחה, ואז נשלם דיבור ומחשבה ומעשה, ונתקיים (דברים ל, יד) בפיך ובלבבך לעשותו. וכבר נתבארו אלו הדברים במקומם, ויתבארו עוד אי"ה. והבא לטהר, מסייע לו הקב"ה לבוא ממדרגה למדרגה, וכמו שכתוב בזוהר (ח"ג עא, ב) להתדבק בנפש, ונפש ברוח, והרוח בקב"ה. ועל זה רמזו רז"ל ביומא (לט, א), ת"ר (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. בעולם הזה, ומקדישין אותו לעולם הבא. וכן אמרו שם לענין טומאה, בר מינן:
5
ו׳והנה מקדש מעט הוא קדושת המעשה קדושת הגוף, עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט, יד), הקב"ה מסייע לו ומשפיע קדושה רבה סוד רוחניות הנפש סוד העשייה, מה רבו מעשיך ה' (תהלים קד, כד). מקדש שלמטה הוא קדושת הדיבור, שבו משותף עם מלאכי השרת לשון שמלאכי השרת משתמשין, אז מקדשין אותו מלמעלה ומקוים בו (זכריה ג, ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים, עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד, ד), זוכה לרוח סוד עולם היצירה בעולם הזה לראות עולמו בחייו, דהיינו שמתקדש ברוחניות המחשבה, אז זוכה לחיי העולם הבא סוד רוחניות הנשמה החצוב מכסא הכבוד שהוא סוד עולם הבא. וכבר באו דברים אלה בראשית חכמה בשער הקדושה מענין נפש רוח ונשמה, ודיבור ומחשבה ומעשה אשר הם לעומתם, והאריך בהם בדברי אלהים חיים, אשרי עין ראתה כל אלה, ואשרי עין רואה ואוזן שומעת ולב מבין, ומתקדש בשלש קדושות האלה, ואז הוא בכלל הצדיקים למתדבקין נפש ברוח, ורוח בנשמה, והנשמה בקב"ה, אשר הם התקשרות רוחניות עשייה יצירה בריאה. ובני עליה נכנסים לפני ולפנים במדרגת נפש רוח ונשמה סוד מלכות תפארת בינה, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, קדוש יאמר לו:
6
ז׳נשלם מסכת שבת בעזרת סיבת כל הסיבות
7