שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת תמיד, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Tamid, Derekh Chayim
א׳תוכחת מוסר לחנוכה יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות להש"י על כי היוונים חשבו לבטל תורה ומצות. א"כ הימים הקדושים האלה ראוים ביותר להתמדת תורה מבשארי הימים כי תלמוד תורה כנגד כולם ובעונותינו הרבים רוב העולם נוהגים בהם בטול תורה והולכים אחר ההבל. ומה שרבותינו הקדמונים פסקו ישיבה בימים ההם, עשו בשביל הנערים שיחזרו ויחזרו על תלמודם מה שלמדו שיהי' שגור בפיהם, על כן השומע ישמע ויתעורר בימים ההם ביתר שאת בתורה ובמצות:
1
ב׳תוכחות מוסר לתפילה ז"ל הרוקח כשאתה עומד בתפילה אמור מה אני ספון לתת עטרה למלך הכבוד ולהזכיר שמו הגדול ולבוש חרדה כשם שאמר אברהם (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי עפר ואפר. הלא בני מעלה ירעדו ויבהלו מפניו וסביביו נשערה מאוד. אף אני קרוץ מחומר לא בינת אדם לי נבזה בחיי ונמאס במותי אקרע סגור לבי ואבוא פתחיו ביראה וענוה כי בכל מקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו כדכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. על כן בעוד רוחך בתוך נדנה חשוב ביראת בוראך גול על ה' מעשיך יכונו מחשבותיך עכ"ל. על כן יעזוב דרכו הרע ויכניע רום לבבו. ובזה יקיים עבדו את ה' ביראה. ואח"כ יחשוב בגדולות רוממות הבורא ית' שמו ויתעלה זכרו בטוב לב ובזה יקיים עבדו את ה' בשמחה. עוד לשון רוק"ח קדש עצמך ומחשבתך וחשוב היחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מחשבותך ומעשיך ולמי תשוב רוחך כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך. כתב הטור (סי' צח), כן היו עושים החסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה עכ"ל. עוד יעשה אדם המצאה שיכריח את עצמו לבוא לידי כוונה בכל תיבה ותיבה. יעשה מוסכם כשיזכיר את השם שיזכירנו באימה וביראה וברתת וזיע ויכוין אל קריאתו ואל כתיבתו כמ"ש הטור סי' ה' וירעדו כל אבריו כמו שכתב הרוקח וזה לשונו, ויזהר כשמברך הברכות את שם ה' אלהיך תירא בהזכרת שמוירעדו כל איבריך ליראה את השם הנכבד והנורא הזה עבדו את ה' ביראה וכן כל שמותיו הקדושים ע"כ. ומי שאינו עושה מוסכם כן נמצא הוא מורד באדונו מסלק את היראה ראוי ליקבר בחיים. ואז כשזה הדבר יהיה אצלו מוסכם קיים. אז בהכרח צריך לזרוק כל מחשבות חוץ מכל תיבות התפילה דאל"כ יהיה מחשבתו חוצה נמצא כשבתוך התיבות יבא הזכרת השם ישכח מלכוון בו ויעבור על הנ"ל וערום יעשה בדעת:
2
ג׳זה לשון ספר חסידים לא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דבריו מפיו בלא הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח עבדו ישעיהו (כט, יג) ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה אמר הקב"ה לישעיה ישעיה ראה היאך מעשה בניי שאינו אלא לפנים ומחזיקין בו כאדם הנוהג ומחזיק מנהג אבותיו ולא בלב שלם מנקין ידיהם ומברכין על נטילת ידים ובוצעין ומברכין ברכת המוציא שותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אך בעת שמברכין אינן מכוונין לברכיני וע"כ חרה אף ה' בעמו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת החכמים היודעים ומברכין אותו כמנהג ולא בכוונה ע"כ:
3
ד׳כי אקח מועד אני מישרים אשפוט ירגיל עצמו שלא יתחיל להתפלל או לברך מיד כשעומד להתפלל או רוצה לברך רק ישתוק מיד ואז ישים אל לבו דברי מוסר הנ"ל ויתעורר בתוקף ההתעוררות. ואם יפול איזה מחשבות חוץ בלבו באמצע התפילה או שבח או ברכה ישתוק עד שתצא מלבו ויתבייש לפני הבורא יתברך המבין מחשבת לב ויתעורר למחשבה טובה. וזה לשון אחי הגדול החסיד מהר"י סג"ל בהגהת יש נוחלין מי שמשים על לבו פירוש וכוונת העניינים והשבחים הנפלאים והתוארים הנכבדים בודאי יתעורר בעצמו ויכנס בלבו במעט מעט יום אחר יום לסדר שבחו של מקום ברוך הוא בפנימיות הלב ובלב נכנע ויכוין עצמו ממעמקי הלב בשמחה וביראה ליתן הוד והדר ושבח ותהלה ולעשות עטרה לראש ממ"ה הקב"ה להוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה ואז יכנס בלבו מורא שמים מאוד וגדולתו של ממ"ה מידי יום ויום יותר ויותר ויהא נכנע לפניו בכל עת ובכל שעה הכנעה יותר ויותר ויעלה ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה עד אשר יעלה ויבא למדרגה עליונה מאוד ויזכה למדת האהבה לעשות הכל בשביל אהבת האל ית' בנפש חפצה ובדבוק נפלא ולא ישגיח בענייני העה"ז וחמודותיו ויהא נבזה בעיניו נמאס עד אשר יגיע להתגברות הכח השכלי מידי יום ויום יותר אם יחזיק בכך ויבא ויעלה למדריגת היראה הפנימיית שהיא השלמות האחרון אשר אנשים בה מעט יזכנו האל אליה, עכ"ל:
4
ה׳גדולה צעקה ובכי' בתפלה שקורע גזר דינו של אדם וזה לשון הזוהר בפרשת שמות (ח"ב כ, א), האי מאן דצלי ובכי וצעק עד דלא יכיל למרחש בשפוותי' האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרי' ריקני' כו', עכ"ל. וכן הוא בזוהר פ' ויחי (ח"א כג, א) וזה לשונו, כל בר נש דאושיד דמעין קמי קב"ה ואע"ג דיתגזר עלי' עונשי' יתקרע ולא יכיל ההיא עונשא לשלטא' ביה מנ"ל מלאה דהא לאה אתגזר לה למהוי לה חולקא בעשו והיא בבעותא אקדימת ליה ליעקב ולא אתייהיבת ליה עכ"ל. ועוד כתב מזה בפ' תרומה עמוד רצ"ב (ח"ב קסה, ב), עיין שם שהאריך בו מאוד וסיים שם, זכאה חולקי' דההוא בר נש דאושיד דמעין קמיה קב"ה בצלותי', עכ"ל. ועוד האריך בענין אלו הדמעות בפרשת פקודי עת"א (ח"ב רמה, ב) עיין שם. כללו של דבר שהדמעות בשעת התפלה גורמים שאין התפלה חוזרת ריקם:
5
ו׳כתב הזוהר בפ' במדבר (ח"ג קיז, ב) וזה לשונו, בכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא ומה מאן דמברך לחברי' בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא מאן דמברך לקב"ה על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא וליבא טבא ורחימתא דלבא בגין כך ואהבת את ה' אלהיך וגו', עכ"ל. הרי מבואר שצריך לברך להקב"ה בעין טובה מק"ו וכן צריך שיכוון עצמו בתפילתו ובברכתו מה שמוציא מפיו שצריך להיות הכל בכוונה ורצון בעין טוב ובלב טוב ובנפש חפיצה:
6
ז׳וכן כתב בפ' ויקהל עמוד שפ"ב (ח"ב ריג, ב) וזה לשונו, כד פלח למאריה בצלותא אדבק רעותיה כנורא בגחלתא לייחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה לאתעטרא לון בשמא חדא תתאה ומתמן ולהלאה ליחדא אינון רקיעין עילאין פנימאן למהוי כלא חד בההוא רקיע עילאה דקיימו עלייהו. ובעוד דנשמתי' ושפתי' מרחשין לביה יכוון רעותי' יסתלק לעילא לעילא לייחד כלא ברזא דרזין דתמן תקינו דכל רעותין ומחשבין ברזא דקיימא באין סו"ף דא בכל צלותא וצלותצא לכוונת גופא ונפשא בהאי כל יומא לאעטרי' יומי ברזא דיומין עילאין בפולחנא, עד כאן לשונו. הרי מבואר שצריך לכוין במחשבתו עד אין סוף ית' וית' ולייחד הכל אל מקורו כמ"ש מזה בפרשת בשלח עמוד קי"ב והאריך שם בענין ההוא מאוד וסוף דבריו הוא ומאן דמצלי צלותיה בעי לכוונא לבא ורעותיה לאמשכא ברכאן מההוא עמיקא דכלא בגין דיתקבל צלותי' ויתעביד רעותי' עכ"ל. והענין הוא כאשר הוא מעלה טוהר תפילתו למעלה בכוונה נכונה ורצויה לייחד כולם אל המקור ית' אז הם שואבים הרצון מלמעלה להריק על ראשו רוב ברכות למלא שאלתו כאמור. בחרבי ובקשתי תרגום אונקלוס בצלותי ובבעותי. דע הלשון דומה לחרב גם לחץ והפה לקשת ובר מינן כשאין תפילתו הגונה אז נתהפך הקשת לקשת רמיה וחץ שחוט לשונם:
7
ח׳התפלה היא דורון למלך מלכי המלכים הקב"ה והפה הוא הכלי שבו זה הדורון וצא ולמד מי שהי' מביא דורון למלך ב"ו דורון מהודר והיה שם הדורון בכלי מטונף מלא קיא צואה אז המלך היה דנו במיתות חמורות על שתים רעות על ביזוי המלך ועל ביזוי הדורון. כן הוא מי שמתפלל ופיו דבר נבלה שדיבר לשון הרע או שבועה וקללה וכיוצא בזה אז שם התפילה שהי' דורון לממ"ה הקב"ה בכלי צואה. על כן צריך אדם לטהר פיו ולשונו ואם חטא יתקן לעשות תשובה שלימה ויקדש את פיו ולשונו. וכן צריך לטהר כל מעשיו קודם שבא לגשת בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה ולקרוא אותו ברוך אתה ה' כו' כדגרסינן בואלה שמות (רבה כב, ג): צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל וכן אמר איוב (טז, יז) על לא חמס בכפי ותפילתי זכה, א"ר יושיע הכהן בר נחמי' וכי יש תפילה עכורה אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל והוא קורא להקב"ה אינו עונה אותו למה שתפילתו בעבירה שנאמר ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' אבל באיוב שלא היה בעמלו גזל היתה תפלתו זכה לכך הוא אמר ותפילתי זכה לפי שאין עול בכפי לפיכך תפילתי זכה. א"ר חמא בר חנינא מנין שכל מי שהגזל בידו שתפילתו עכורה שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני וגו' ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל שתפילתו זכה שנאמר (תהלים כד, ג) מי יעלה בהר ה' וגו', וכתיב נקי כפים ובר לבב וגו'. מה כתיב אחריו ישא ברכה מאת ה' וגו' וכתיב זה דור דורשיו וכתיב תפלה לדוד שמעה ה' צדק וגומר בלא שפתי מרמה זהו שאמר הכתוב זבח רשעים תועבה ותפילת ישרים רצונו:
8
ט׳וזה לשון ראשית חכמה שער הקדושה דף ר"י פ"ז, שבלבול המחשבות שבא לאדם בעת עמדו בתפילה או בעת עסקו בתורה הוא מפני עונותיו שאינו ראוי לייחד והענין הוא המקטרג החצוני אשר יפסיק בינו ובין אלהיו וכיון שהאדם הוא רגיל לקום בחצות לילה לעסוק בתורה הוא כופה לסטרא אחרא ועונותיו מתכפרים ובזה יבא לטהר מחשבתו ולא תתבלבל יחודו, עד כאן לשונו:
9
י׳מי שמוציא דבר מגונה מפיו לא נתקבלה תפילתו שכ"כ בפ' פקודי עמוד תמ"ח וז"ל, אלין אינון ארבעים קיימי ואנזפי ומנדין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא ומטנפי פומייהו בה ואלין מנדין לון וקיימי ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון ולא עאלה לפרגודא וקיימי נזיפא לבר, וכן לכל אינון דחאבו כל אינון חובין דבעיין לנזיפא, עשרה כרוזי' נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשירין אזדהרו בפלני' דאיהו בנזיפא נזיפא איהו על חובא פלוני עד דתב קמי מאריה רחמנא לישזבין, עכ"ל. הרי שהתפילה אינה נכנסת כשאין פי האדם משתמר מלהוציא דבר מגונה מפיו כאמור (אלין אינון ארבעים כו', פירוש שיש ארבעים מלאכים ממונים המשגיחים על בני האדם שלא יוציאו מפיהם דבר שאינו ראוי להוציא כדי לשמור פיהם בטהרה וכל מי שמנבל פיו מענישין אותו ותפילתו אינה נכנסת כאומרו ואלין מנדין לון כו' שמנדין אותם ומחזיקים אותו בנזיפה מ' יום ומכריזין עליו הזהרו בפלוני כמו שמבואר לכן ראוי להתבונן כל אדם לשמור פיו מלהוציא דבר מגונה מפיו או לעשות דבר שיבא ע"י זו לידי נזיפה וזהו אומרו וכן לכל אינון כו' בפרגודא כו' במחיצה אשר שם התפילות נכנסים ומתעטרים כמבואר שם):
10
י״אנשלם מסכת תמיד בעזרת בורא הכל ומעמיד
11