שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת תמיד, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Tamid, Torah Ohr
א׳קבעו חנוכה להלל ולהודות בברכת הודאה, ולהדליק נרות שמונה ימים. חנוכה שמונה ימים, וכן 'הוד' ספירה שמינית. וזה לשון שערי אורה בספירת הוד הסוד שנקראה הוד בהיותו מתלבש במדת הגבורה והכח להשפיל האויבים ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי ה', והסוד ו'הודי' נהפך עלי למשחית ולא עצרתי 'כח'. ולפי שזה הוא מקום נצוח המלחמות ועשיות הניסים והנפלאות, אצל מקום זה נאמרות ההודאות. וכל מיני הודאות שאמר דוד עליו השלום בספר תהלים אצל שתי מדות הללו סמוכות. וההודאות על הנסים והנפלאות במקום זה קבועות, בסוד יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, ובסוד ארבעה צריכים להודות, כגון חולה שנרפא וחבוש שיצא מבית האסורים ופורשי ימים והולכי מדברות, במקום זה גומל לחייבים טובות, כי בשתי מדות הללו יש מקומות שבהם מלאכים ממונים לקרוע גזר דינו של אדם אם נגזרה עליו מיתה או שאר עונשים. וזהו סוד שאמרו חז"ל (ברכות לא, ב) קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, כי שבעים שרים שהם עומדים בבית דין העליון ואחד מכריע, ואותו פסק דין שחותמין שם עדיין יש לו רפואה במקום זה, ולפיכך ארבעה צריכין להודות, כי זה הוא מקום ההודאות. ובכאן הוא סוד גמילות חסדים, ולפיכך אנו אומרים הגומל לחייבים טובות. וסוד כריעה ומודים אצל מקומות הללו קבועים, וסימן כי לך תכרע כל ברך. וסוד מודים דרבנן במקום זה הוא קבוע, כי יהו"ה אלהים צבאות הם סוד מדת תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, וסודו ליודעי חן, כי הם המרבים שלום, וכן הוא אומר (זכריה ח, יב) כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, וכבר ידעת כי 'טל' חרמון יורד על הררי ציון שהם נצח והוד. ולפי שהם מקום ההודאות, והם סוד כי לך תכרע כל ברך, אמרו חז"ל (ברכות לד, א) צריך לכרוע במודים, וכל ברכה הבאה לעולם על ידי אלו באה, ולפיכך מי שאינו כורע במודים שדרו נעשית נחש לאחר שבעים שנה (ב"ק טז, א). וסוד שבעים שנה הם שבעים שרים העומדים בשורה העגולה, והנחש מבחוץ עומד כאורב נגד נצח והוד, וכל מי שאינו נזהר עם תלמידי חכמים או עם נצח והוד ראוי להכישו נחש, וזהו שאמרו כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, וראוי להכישו נחש. ולפיכך דע כי כשמתלבש השם הנקרא אדנ"י לבוש הוד, נוצח כל מלחמות ישראל ונפרע לנו מצרינו ומשלם גמול לכל אויבי נפשינו, ולפיכך צריכים אנו להודות למי שנתלבש לבוש הוד ונצח מלחמה, והסוד הוד והדר לבשת, וזהו אל ההודאות אדון הנפלאות, ולפיכך התבונן בכל מקום שתמצא לשון הודאה שהוא כנגד מקום זה, עד כאן לשונו:
1
ב׳גם נרמז מתתיה בהקרבת נשיאים, בקריאת יום ראשון דחנוכה ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם 'בית אבתם' בגימטריא 'מתתיה', ונעשה הנס על ידי מתתיה כהן גדול. ורמז הקב"ה לאהרן שהוא כהן גדול ראשון זה הנס בענין בהעלותך את הנרות כמו שכתב הרמב"ן, וכן מתחלה מקום אהרן היה ב'הוד', ואחר כך עלה למעלה ביותר. וכן תניא במסכת דרך ארץ (זוטא א') שבעה אבות כורתי ברית, ואלו הן, אברהם יצחק יעקב משה ואהרן פינחס דוד, והם שבע ספירות הבנין, ולסודם שבע הקפות בהושענא רבא, ויש לספרדיים פיוטים על זה כל הקפה חד מינייהו, הרי אהרן הכהן מבחינת 'הוד'. ואח"כ עלה ל'חסד' כמו שנאמר (דברים לג, ח) תומיך ואוריך לאיש 'חסידיך', וכמו שעלה משה רבינו ע"ה למדת תפארת בסוד הדעת למעלה. והנה מצד חסד שם של ע"ב כמנין 'חסד', וכן יהודה 'מכבי' עשה גבורות גדולות בעזר השם יתברך, גם 'מכבי' עולה ע"ב, וראשי תיבות *מי *כמוכה *באלים *יהו"ה, גם 'מכבי' אותיות 'בכים' ראשי תיבות *ברוך *כבוד *יהו"ה מ מקומו, (ונראה לי כי רומז למה שאמרו רז"ל (סנהדרין קי, א) החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה. והנה חטא החשמונאים הם שלקחו המלכות לעצמם, כי כבר נגזר המלכות לשבט יהודה כמו שהאריך הרמב"ן בפרשת ויחי בפסוק לא יסור שבט מיהודה, ועל זה הרמז של 'מכבי' 'בכים' ברוך כבוד ה' ממקומו, כי ברוך ה' לעולם אמן ואמן, וענין החשמונאים לא פגמו בכבוד השכינה במה שלקחו המלכות, וכבודם היה לשמים, ועניינם לא היה רק כשגגה היוצאת מלפני השליט). ונעשו ניסים גדולים על ידי הכהנים הקדושים הללו, והחזירו עטרת התורה ליושנה וקיום מצותיה, וכתיב (משלי ו, כג) נר מצוה ותורה אור, על כן נתגלה בבית המקדש נס במנורה:
2
ג׳וזה לשון עבודת הקודש פרק כ"ד מחלק היחוד, הכבוד העליון מתייחד משני צדדין, כדמיון המאור הנאחז בפתילה. שהרי יש במאור ההוא גוון לבן וגוון תכלת, והתכלת מצד מעלה נאחז ומתיחד בגוון הלבן, ומלמטה מתיחד ונאחז בפתילה המתקנת אותו להאירה, ולולא הפתילה לא היה מקום אל זה התיקון. כן ישראל הם כדמיון הפתילה אל הכבוד, שהוא נאחז ומתיחד בהם והם מתקנים אותו להאיר, ומצד התיקון ההוא מתיחד הכבוד ונאחז למעלה באור הלבן, והדרך לזה הוא קיום התורה והמצות והעבודה בכל לב ובכל נפש, עד כאן לשונו:
3
ד׳עוד כתב בפרק הנ"ל וזה לשונו, ובספר מראות הצובאות אמר בזה הלשון, בא וראה שאין התעוררות להדליק זה האור של תכלת ולהדבק באור הלבן אלא על ידי ישראל שהם מתדבקים בו למטה. בא וראה, אף על פי שדרכו של זה האור של תכלת שחור להכרית כל מה שנדבק בו למטה, ישראל מתדבקים בו למטה וקיימים בקיומו, לפי שנפשם ממנו ולא ממקום אחר, הדא הוא דכתיב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם ולא אמר אלהינו, כלומר באותו האור תכלת שחור שאוכל ומכלה מה שנדבק בו למטה, ואתם מתדבקים בו וקיימים, שנאמר חיים כלכם היום, עד כאן:
4
ה׳עוד שם, ה"א אחרונה של שמו הקדוש הוא אור תכלת שחור, המתאחד ביה"ו שהוא אור לבן המאיר, והבן זה. בא וראה, פעמים אור זה של תכלת נקראת דל"ת ופעמים ה"א. בזמן שאין ישראל מתדבקים לו למטה (לתחתון) להדליקה וליחדה באור הלבן, אזי היא 'ד', פירוש דלה ומסכנה, ופעמים שמעוררים אותה להתחבר באור הלבן אזי נקראת 'ה'. שנאמר כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב בלא 'ה', מאי טעמא, לפי שלא נתחברה עם הזכר, וכל מקום שלא ימצא חבור זכר ונקבה, 'ה' לא נמצא ועולה משם ונשאר 'ד'. כי כל זמן שמתחברת עם האור הלבן המאיר נקרא 'ה', כי בזה יתיחד הכל, והוא נדבק באור לבן, וישראל דבקים בו למטה ועומדים תחתיו להדליקו, ובזה יתיחד הכל, עד כאן לשונו:
5
ו׳ועתה אעתיק ממגלת סתרים של תלמידי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער חנוכה פ"ד), הנה בשמונת ימי חנוכה איהי מקבלת אור ה'הוד' בעצמו שלא על ידו, כי בחול יעקב ב'נצח' ורחל ב'הוד', וביען אשר לא נתקן ה'הוד', בענין והודי נהפך עלי למשחית. וה'נצח' נתקן כענין נצח ישראל לא ישקר, ולכן היא מקבלת אור ההוד דרך הנצח על ידו. אבל מתתיה בן יוחנן תיקן ההוד באלו השמונה ימים, ולכן יכולה היא לקבל אור ההוד מן ההוד עצמו על ידה ממש, ולא על ידו. ולכן אנו אומרים על הניסים בברכת מודים שהוא כנגד הוד. ודע כי יש בה שלושה ייחודים, א' כנגד נה"י, כי עד שם הגיעה קומתה לבד, ובזה הייחוד הוא יהו"ה אדנ"י. ולפעמים היא כנגד החזה, ושם הוא יהו"ה אלהי"ם. ולפעמים שוה עד ה'כתר' שלו, ואז הוא יהו"ה אהי"ה. ושלושת שמות יחודם אלו עולים כמנין 'נר'. והנה בחנוכה הוא כנגד נה"י לבד, ואנו ממשיכין לה אור מן השני יחודים עליונים לעשות אותה נר. והנה בחנוכה זו היא כוונת ההדלקה, שיכוין האדם כשמוריד ידו להדליק, כי הוא למעלה משלושה טפחים שהוא כנגד נה"י שהם שלושה טפחים, ולמטה מעשרה שאינה עולה עד הראש, ואנו ממשיכין לה האור מן הראש. לכן אם הניח אותה בתוך עשרה יצא, כי כל זה מקומה נקרא, כיון שהיא נוטלת האור מכל העשרה, אבל למעלה מהעשרה אין להניחה. וביום השבת היא עולה עד ה'כתר' שלו, ואז מקומה ממש היא בכל העשרה, ואז היא נקראת 'נר' שבת בשלמות. ולכן אם לא השיגה ידו לקנות שמן לנר שבת ולנר חנוכה, נר שבת קודם, שיותר טוב להעלותה עד למעלה עד כל העשרה ולא לנר חנוכה שהיא למטה, ואף שהאור בא לה מכל העשרה. וגם לכך ראוי להדליק בערב שבת נר חנוכה קודם שידליק נר שבת, כי ראוי להעלותה מעט מעט ממטה למעלה ממדריגה למדריגה, אבל אם הדליק של שבת קודם, שכבר עלתה למעלה עד הראש, איך ידליק אחר כך של חנוכה ויחזור להורידה למטה בנה"י חס ושלום:
6
ז׳דע כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה, כי אז הוא מדת לילה, והיא יורדת למטה אל הבריאה ליתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ואז אנו ממשיכים לה אותם האורות שהיו לה למעלה. ולפי שעיקר ההמשכה היא אותו האור הבא אליה מן הראש שהוא יהו"ה אהי"ה, כי בהיותם מלאים ביודי"ן עולים כמנין 'רגל', ואין האור הזה יכול להמשך אליה אלא זמן מועט, ולכן גם מצות הדלקה אינה אלא זמן מועט. וזהו עד שתכלה 'רגל' מן ה'שוק', כי ה'שוק' הוא עולמות התחתונים, עד שתכלה אותו רשימו מן האור שנמשך אחריה למטה עד מקומה. ולכן הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, כי אין אנו מעלים אותה ממקומה כלל, אלא ממשיכין אליה אור מלמעלה אל מקומה לבד, דהיינו הדלקה. ולכן אסור להשתמש לאורה, כי להיות האור הקדוש העליון יורד עד למטה במקום שמצויים שם החצונים, ואנו חוששים שלא יתאחזו באור העליון, ולכן אין ליהנות מן האור:
7
ח׳והנה כוונת הברכות היא שתכוין בשם ביהו"ה הראשונה של הברכה, אל יהו"ה אהי"ה במילוי יודי"ן, שהוא הייחוד העליון דאמרן. ובמלת 'להדליק' תכוין ע"ב ס"ג מ"ה, כי כן עולה מנין 'להדליק'. וכשאנו ממשיכין אורות שלושה שמות אלו ממנו אליה, אז היא דולקת ומאירה ונעשית נר. ותכוין במלת 'נר' אל השלושה ייחודים דאמרן. ובראשי תיבות ל הדליק נ ר ח נוכה שהוא 'נחל', תכוין אל האור הבא אל זעיר עצמו מן הנחל העליון, כי בכח אור זה הבא אליו מלמעלה יש בו אור ליתן אליה להדליק ולהאיר אותה. והכוונה הוא שם מ"ה כזה: 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא'. והשם שתכוין שהוא עולה נח"ל הוא זה, והוא נקרא 'דם' 'האדם', 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא', 'אה' 'אהי' 'אהיה' 'הא', כי אחור דאהי"ה הוא דם הזעיר אנפין, ומן ה'א' שבתוך הוא"ו נעשה אהי"ה פשוט כפול משולש מרובע כזה: 'א' 'אה' 'אהי' 'אהיה' שעולים 'דם', דהיינו הדם הבא אל הזעיר מלמעלה משם אהי"ה שבאימא, וכשתסיר משם מ"ה ה'א' שבתוך ה'ו א ו', אז ישאר גם הוא 'דם', ו'דם' דאהי"ה שאמרנו, הרי 'נחל':
8
ט׳ובברכה השניה תכוין בהויה מילוי ס"ג, וניקוד אלהים בהוי"ה. ואלהים דהיינו הייחוד השני שהוא יהו"ה אלהים. ובמלת שעשה תכוין לש"ע נהורין, שהן שתי פעמים אל מלאים כזה, 'אלף' 'למד' 'אלף' 'למד' שעולים ש"ע. ושני 'אל' אלו יוצאים ממלת חנוכה, שהם כ"ו וס"ג, כי מן כ"ו שהוא שם יהו"ה עם הד' אותיות וכולל עולה 'אל', ובשם ס"ג יש שלושה יודי"ן ואל"ף שהם גם כן 'אל', הרי שני פעמים אל. וזה להמתיק האלהים דייחוד השני דאמרן, שהוא אלהי"ם דיודי"ן, שעולה 'ש', וחמש אותיות אלהים הרי מלת ש"ע ש"ה. ובמלת חנוכה תכוין גם כן שחנו בכ"ה, שהם כ"ה אותיות שיש בשמות ג' אחוריים דאמרן:
9
י׳והברכה השלישית תכוין לשם מ"ה במילוי אלפי"ן ולאדנות מלא. וכוונה זו אינה צריכה אלא לילה הראשונה לבד, כי להיות שם מקומה בנה"י, דהיינו ייחוד זה דיהו"ה אדנ"י, בלילה הראשונה שכוונו אליה ונשאר בה כל שמונת הימים ממילא. במילת 'חנוכה' תכוין גם כן שחנו בכ"ה, שהם כ"ה אותיות שיש בששה שמות משלושה יחודים דאמרן, שהוא יהו"ה אהי"ה יהו"ה אלהי"ם (יהו"ה אדנ"י) שהם כ"ה אותיות:
10
י״אענין נר חנוכה כבר נתבאר בברכה ראשונה כשאומר בא"י יכוין כי ה' הוא ע"ב דיודי"ן. גם תכוין לחבר עמה אהיה דיודי"ן גימטרי"א קס"א ושניהם גימטריא רג"ל. וזהו סוד עד שתכלה רג"ל מן השו"ק. ובברכה שניה יכוין בה' שהוא ס"ג ויחבר עמה שם אלהים. הענין כי יכוין כי הוי"ה זו ס"ג וניקוד בנקודה שלה כנודע. ובברכה ג' כשאומר ה' יכוין שהוא מ"ה ויחבר עמו שם אדנ"י:
11
י״בבענין חנוכה בברכות תכוין תחילה כי הלא יש תוספות קדושה יותר מבחול כמו שיש בשבתות וי"ט ר"ח רק שאינו דומה להם. ואמנם נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה שצריך לידע איך בחול איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד ובחנוכה ובפורים הוי תרווייהו בהו"ד. ואדרבה נראה שהוא גרוע מבחול. אך הענין כי בחול יעקב לוקח הארת שניהם דידיה ודידה מן הנצח ומן ההו"ד ואח"כ נותן חלק ההו"ד לנוקביה נמצא שהיא טפילה לו. אך בחנוכה ופורים והיא יונקת מן ההוד ע"י עצמה ולא על ידו וזהו תוספות קדושה אליה:
12
י״גונדבר בענין הברכות דע כי שרשם סובב על היות לה סוד יחוד א' נאה והוא סוד נ"ר שידעת שהוא יחוד יהו"ה באהי"ה. ויהו"ה באלהים. והוי"ה באדנ"י. וג' יחודים אלו בגימטרי"א נ"ר. והנה בברכה ראשונה שם רמוזים כל השלשה במלת נ"ר ובברכה שני' הוא ייחוד שני הוי"ה אלהי"ם. ובברכה ג' הוי"ה אדנ"י ואמנם תכוין תחילה להמשיך אליה ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה גימטריא ק"ף הענין להדליק כי הוא סוד פ"ק. ולכן תמשיך אליה הג' שמות הנזכרים ע"ב ס"ג מ"ה. ועל ידיהן תדליק ותעשה נר חנוכה ואז תתייחד בג' יחודים שהם גימ' נ"ר. ותכוין לשם קדוש נחל שהוא הראשי תיבות "להדליק "נר "חנוכה והוא המשכת אור העליון של הבינה אל זעיר אנפין כדי שיוכל להתייחד עמה בג' ייחודים הנז' ביחוד נר הנזכר. ולכן תכוין כי נחל הוא סוד שם מ"ה ובתוכו שם אהי"ה פשוט כפול וכו' שהוא סוד דם האדם כמבואר אצלינו. אח"כ תכוין להמשיך משם ס"ג אל הנוקבא וזהו חנוכ"ה שהוא ס"ג וכ"ו שלו היא גימטריא חנוכה ותמשיכם אל המלכות. אחר כך בברכה שני' תכוין במלת שעש"ה שהוא ש"ע ש"ה ופי' ש"ע הוא ב"פ אל"ף למ"ד גי' ש"ע שהם הארות פנים העליונים מסוד מ"ג למתק שם אלהים במילוי יודי"ן שהוא ש' ועם האותיות גימטרי' ש"ה וזהו שעש"ה ע"כ מצאתי והם דברי אלהים חיים. גם כתבתי דברים יקרים מענייני חנוכה בפרשת וישב שים עיניך עליהם:
13
י״דסודות הברכות וק"ש ותפילה של חול ור"ח ושבת וימים נוראים הם מים שאין להם סוף ומי יכול לבארם אם לא די מדוריה עם בשרא לא הוי מ"מ מהדביקות העליון הוא לאחוז בהם כפי אשר יד שכלו מגעת ע"כ אכתוב קצת מהקצת ממה שחנני ה' מפי סופרים ומפי ספרים ועם תוספת מעט נופך משלי והיה ה' אור לי. והכינותי לעשות על התפלה חבור. לצורך יחיד וצבור. ויהיה נקרא בפני עצמו וזה שמו שער"י השמים:
14
ט״וכי בידיעת סודות התפילה עולה היא למעלה דרך שער השמים וכן תיבת השמים שמי בקרבו חושבניה דדין כחושבניה דדין:
15
ט״זנשלם פרק תורה אור
16