שני לוחות הברית, שער האותיות, קדושת האכילה, ברכות הנהנין ג׳Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Kedushat HaAchilah, Birkot HaNehenin 3
א׳בדיני ברכות ה' מיני דגן ואורז ודוחן וקטנית שנעשה מהן תבשיל, ובו ב' סימנים:
1
ב׳א' כתב הטור בסימן ר"ח, ה' מיני דגן שעושה מהן תבשיל כגון מעשה קדירה ודייסא, ואפילו עירב בהן דבש ושאר מינין הרבה יותר מהן, מברך עליהן בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין ג', (עיין לקמן כלל י"ב סימן א'). אבל אם לא נתן מהן בתבשיל אלא להקפותו ולדבקו, כגון פאנקוכ"ן ומרצפני"ם, בטלים בתבשיל והתבשיל הוא עיקר, ויברך על העיקר ופוטר הטפל, דהיינו מה שיש בו מה' מינים. והני מילי שעושה מהן תבשיל, פירוש שנתמעכו בתבשיל יפה דהוו כמו דייסא. אבל אם אוכל אותם בעין, רצה לומר כשהגרעינין שלימים, לא שנא חיין לא שנא מבושלין, אינן חשובין לקבוע עליהן ברכה, ומברך עליהן בורא פרי האדמה. כי עיקר חשיבתן של ה' מיני דגן הוא אם נאפה מהן פת, או נעשה מהן תבשיל שזן ומפרנס את האדם, אז קובעין ברכה לעצמן לברך עליהן המוציא לחם מן הארץ או בורא מיני מזונות. אבל כשהן בעין, אינן נחשבין אלא כשאר פרי האדמה:
2
ג׳וברכה אחרונה, מסופקים התוספות (פרק כיצד מברכין (ברכות לז, א ד"ה הכוסס)) אם הוא בורא נפשות רבות, או מעין ג'. על כן כתבו שיש ליזהר שלא לאכול חטים חיין או מבושלין בעינייהו אלא בתוך הסעודה. שאם אדם מסופק בברכה ראשונה, מברך מספק שהכל, דעל הכל שאמר שהכל יצא (ברכות פ"ו מ"ב). אבל ברכה אחרונה אין לומר אלא כפי שנתקנה. עד כאן לשון הטור:
3
ד׳ודע מה שכתב הטור ה' מיני דגן, אלו הן, חטה ושעורה וכוסמת ושבולת שועל ושיפון והוא דגן. ובכלל שעורים היא מה שקורין גרויפי"ן, ובכלל שבולת שועל הוא מה שקורין גרי"ץ, ועל כן יש ליזהר באותן הגרופי"ן שעושין משעורין, וגם מגרי"ץ שעושים משבולת שועל, שאין לאוכלן כי אם בתוך הסעודה כשגרעיניהם הן שלמים, מטעם שכתבו התוספת גבי חטים כנזכר:
4
ה׳ב' וכתב עוד הטור במקום הנזכר, תבשיל של אורז, תחלה מברך עליה בורא מיני מזונות כיון דזיין, ואחריו בורא נפשות רבות, עיין לקמן בכלל י"ב סימן א' נוסח הברכה בורא נפשות רבות. ומיירי שבשלו עד שנתמעך יפה דהוי כמו דייסא. אבל אם הוא בעין בין חי בין שלוק, והגרעינין שלם, מברך בורא פרי האדמה, כדלעיל סימן א'. ואם עירב מהן בתבשיל אחר, והתבשיל אחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת התבשיל האחר, שאינו חשוב לגרר אחריו התבשיל כיון שאינו מה' מינים, עד כאן:
5
ו׳זה הכלל, כל מה שמברכים עליו בתחלה בורא מיני מזונות, מברך אחריו מעין ג', והוא שאכל כזית. חוץ מאורז, אע"ג שמברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות, מברך אחריו בורא נפשות רבות. ותבשיל של דוחן ושאר מיני קטנית, אינו בכלל מזון, ומברך עליו שהכל אם נתמעכו, ואחריו בורא נפשות רבות. כך כתב השלחן ערוך (רח, ז-ח):
6
ז׳העושה תבשיל מקטנית שקורין ערבי"ז, אם נשארו שלימים, מברך בורא פרי האדמה. ואם נתמעכו הרבה, כגון מה שקורין דיק"ע ערבי"ז, יברך עליהן שהכל, כן נוכל ללמוד ממה שכתב מורי בשלחן ערוך שלו (עי' או"ח רח, ח), (עיין לקמן כלל ה' סימן י"ח):
7
ח׳ואורז הוא מה שקורין בלשון אחר היר"ז. ודוחן הוא מה שקורין ריי"ז, וזהו לפירוש רש"י בפרק כיצד מברכין (ברכות לז, א) שפירש, אורז, מיל. ודוחן, פנ"י (לפנינו פנ"ץ). והתוספות כתבו שם (ד"ה רש"י פירש) ויש מפרשים, אורז ריז"ו. ולהאי פירוש יש לפרש דדוחן היינו מי"ל, עד כאן. וכתב הבית יוסף על זה בסימן הנזכר, וסוגיין דעלמא כהאי פירושא. וכן שמעתי אומרים בשם חכם אחד שהיה מחכמי זמנינו ז"ל, שהיה מפרש אורז ריי"ז, דוחן היר"ש. והיה נותן בהם סימנים פת הדראה, פירוש היר"ש דוח"ן, ריי"ז אור"ז. ובספר מהרי"ל הביא שם הרבה מחברים דסבירא להו הכי:
8
ט׳על כן נראה לי, הואיל ויש חילופי פירושים במלות אורז ודוחן, יכוין כל אחד שלא לאכלן כי אם בתוך הסעודה אחר ברכת המוציא, שאז אין צריכין ברכה כל עיקר, ויצא לכל הדעות. וחומרא זו לא שייכא כי אם כשנתמעכו בתבשיל יפה, אבל אם לא נתמעכו והגרעינין שלימים בין של אורז ובין של דוחן, יכול לאכול מהם לכתחלה בלא תוך הסעודה, ומברך עליו בתחלה בורא פרי האדמה, ולבסוף בורא נפשות רבות. יעקב לוי:
9
י׳ואם צריך אדם לאכול אורז או דוחן בלא סעודה, נלע"ד שיברך מספק על שניהם שהכל נהיה בדברו, כמו שפסקו הפוסקים בכמה מקומות דכל היכא דאיכא ספיקא בברכה מברך שהכל נהיה בדברו, שעל הכל שאמר שהכל יצא (ברכות פ"ו מ"ב), כמו שהבאתי זה בכלל זה סימן א' (ד"ה ברכה אחרונה) בשם התוס' (ברכות לז, א ד"ה הכוסס), וסברא זו כתובה ג"כ בתרומת הדשן בסימן כ"ט, עיין לקמן כלל ה' סימן י"ג (צ"ל ט):
10