שני לוחות הברית, שער האותיות, קדושת האכילה, ברכות הנהנין ו׳Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Kedushat HaAchilah, Birkot HaNehenin 6

א׳בדיני דברים המרוקחים בדבש, ובו ה' סימנים:

ב׳א' אגוז המטוגן בדבש שקורין בלשון אחר נויא"ט בורא פרי העץ^הגה"הודוקא באגוז גמור המטוגן מברכין עליו בורא פרי העץ. אבל אגוז רך, רצוני לומר קליפתו הירוקה אשר האגוז עם הקליפה הלבנה שלה הקשה מונחת בתוכה ודרך לטגן אותה ג"כ בדבש, אין מברכין עליה אלא שהכל, אפי' אם היתה ראויה לאכילה בלא דבש לא היו מברכין עליה אלא שהכל, כיון דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי, וקל וחומר שאינה ראויה לאכילה אותה הקליפה הירוקה בלא דבש, כי היא מר לה ואזוקי מזיק:, אפילו היא כתוש ביותר מברך עליה בורא פרי העץ, כך כתב הטור בסימן ר"ב, ובסימן ר"ד:

ג׳ב' כל מיני פירות ומיני עשבים שמרקחים בדבש, הפירות והעשבים הן עיקר, והדבש טפל ונפטר בברכת העיקר אפילו הם כתושין ביותר. והוא הדין לכל הדברים המרוקחים בדבש, ואפילו אינם ראוים לאכילה לא חיין ולא מבושלין במים אלא א"כ הם מבושלין בדבש, כגון וורדין שקורין רוזי"ן או אתרוג או פרי לבן שקורין הלונדר"א או זנגביל וכל כיוצא בזה, אפ"ה מברכין עליהן כברכתן ולא כברכת הדבש. והטעם כתב בית יוסף בטור אורח חיים סימן ר"ב וסימן ר"ד, עיין שם. הלכך מברך על הוורדין בורא פרי האדמה, וכן הוא בטור סימן ר"ד. ועל הזנגביל כברכתו ברטיבא דהיינו בורא פרי האדמה. ועל האתרוג בורא פרי העץ:

ד׳ועל הלונדר"א בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ^הגה"הואם תאמר כיון דהלונדר"א לא חזי לא חי ולא מבושל אלא אם כן הוא מבושל עם דבש, אם כן הוי ליה דבש עיקר, והוי ליה לברך שהכל כברכת הדבש. ויש לומר דאדרבא כיון דעיקר תיקון הלונדר"א לאכילה אינו אלא עם הדבש, הוי ליה דבש טפל שהרי אינו בא אלא להכשיר הלונד"ר לאכילה, והוי ליה כמו פירות שאינם נאכלים חיין שבירך עליהן אחר בישולם ברכה הראויה להם, ואין אנו אומרים שיברך עליהם שהכל כברכת המים המובלעים בהם שהכשירם לאכילה, הכי נמי לא שני. וכהאי גוונא כתב הבית יוסף בסימן ר"ד על ברכת הוורדין שברכתו בורא פרי האדמה, עיין שם: אעפ"י שהוא תולה באילן גדול, לפי שאין זו הפרי בלבד גדל באותו האילן, כי גם גודגניות שחורים גדלים בו והם עיקרי הפרי שבאותו האילן, וקורין אותן שוורצ"י קירש"ן האי שחור אדום הוא המוהל שבתוכו, וקצת אוכלין אותם כמו שהן חיין. ושמעתי אומרים שבארץ אשכנז וביחוד במדינת שוואבן עושים מהן היהודים פאווידל"א ונקרא בלשון אחר לאטווארג"א. וגם שמעתי שאותן סוחרי ישראלים המביאין יין מארץ ישמעאל למכור אותו בארצנו, לוקחין אלו הגודגניות הנזכרים ומשימין אותן תוך החביות אשר בהן היין המבושל או המושקטי"ל, כי יתאדם היין מהם ונחמד למראה:

ה׳סוף סוף, עיקר פרי של אילן זו הם אותן הגודגניות הנזכרים, והלונדר"א הוא הפרח שלהם, על כן אינו מברך על הלונדר"א בורא פרי העץ, רק בורא פרי האדמה. כמו שמצינו ג"כ גבי וורדין שמברך עליהן בורא פרי האדמה כנזכר, אעפ"י שהסנה שגדל עליו הוורד אילן הוא. והטעם מפני שזרע שלו עיקר הפרי, והעלין של וורד הפרחים שלו, כמו שכתב הכל בו בסימן כ"ד. וכמו שמצינו ג"כ באילן שנקרא צלף, שיש בו ארבעה מיני פירות הראוין לאכילה עלין ותמרות וקפריסין ועיקר הפרי שגדל עליו הוא נקרא אביונות, ואינו מברך בורא פרי העץ כי אם על האביונות שהוא עיקר הפרי של זה האילן, ועל שאר ג' מינים הגדילים בו אינו מברך כי אם בורא פרי האדמה כמו שכתב הטור בסימן ר"ב. הוא הדין והוא הטעם ג"כ הכא בנדון דידן, שאין לברך על הלונדר"א המרוקח בדבש כי אם בורא פרי האדמה:

ו׳כללא דמלתא, כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי באותו אילן, מברך עליהם בורא פרי העץ. ושאינו עיקר הפרי שבאילן, מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם הוא מסופק אם הוא עיקר הפרי או לא, מברך בורא פרי האדמה, שהאדמה כולל ג"כ פרי העץ עיין לעיל כלל ה' סימן י"ו (צ"ל ט):

ז׳ונראין הדברים, שאותו מין המרוקח אעפ"י שהוא מעוך וכתות, מכל מקום הוא ניכר מהותו ותוארו, שאם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית, אז היה ברכתו שהכל כברכת הדבש, דלאו במילתיה קיימי, כמו דליטווירג"א שפסק מורי בשלחן ערוך שלו סימן י"ב (צ"ל רב, ז) שברכתו לכתחילה שהכל, אע"פ שעושין אותו מגודגניות שקורין וויינקס"ל או קירש"ן, מטעם שהוא מעוך וכתוש ומרוסקין לגמרי, כנזכר לעיל כלל ה' סימן ב':

ח׳ג' כתב מורי בשלחן ערוך שלו סימן ר"ד (סעיף יב בהג"ה) בשמים שנותנים תוך המרקחת, אע"פ שהם לנתינת טעם, אין מברכין עליהם דבטלין במיעוטן, לכן נוהגין שלא לברך רק על המרקחת ולא על הבשמים שבהן, עד כאן. והא דאמרינן בסימן שלפני זה (רג, ו) שמברך על הזנגביל מרוקח בורא פרי האדמה, זה מיירי בחתיכות גדולות שמטגנים בדבש והזנגביל גופו הוא המרקחת. והכא איירי שמכתשין הבשמים דק דק ונותנים אותם לתוך מרקחת אחר לתת בו טעם, לכן אין מברכין עליהם דבטילין הם במיעוטן:

ט׳ד' כתב הר"י בפרק כיצד מברכין (כו, א ברי"ף) וזה לשונו, מרקחת שמביאין ממקומות אחרות, ואין אדם יודע אם יש בהם פרי האדמה או פרי העץ, מברכין עליו מספק בורא פרי האדמה. שאפילו שיהיה פרי העץ יצא, דתנן (ברכות פ"ו מ"ב) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא. וכן הוא בתרומת הדשן. עיין לעיל בכלל ה' סימן י"ג (צ"ל ט), ובכלל זה סימן ב':

י׳ה' כתב בית יוסף בסימן קס"ח ובסימן רי"ב בשם הכל בו, מרקחת שמוציאין על רקיקים דקין, אותן רקיקים הוו טפילה למרקחת, שהדבר ידוע שאין באין שם לאכול לחם, רק באים לדבק המרקחת עליהם כדי שלא יטנפו הידים בדבש, הלכך ה"ל הרקיק טפילה וברכת המרקחת פוטרת, עד כאן. ונלע"ד ללמוד מזה, על אותן המרקחת שאנו רגילין לעשות בפורים שקורין נאוי"ט, ויש שעושין אותו על דובשניות שקורין לעקוך שמברך עליהן ברכה הראויה על המרקחת, ופוטר הדובשניות מפני שהן טפילות למרקחת, עיין לקמן בי' דברים הנאמרים בכלל הברכות כלל ז':