שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וארא, נר מצוהShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Ner Mitzvah
א׳למען תדע כי אין כידו"ד אלקינו (שמות ח, ו), למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ (שם יח), בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שם ט, יד). ג' תדע אלה הם מציאות הש"י והשגחתו ויכולתו
1
ב׳אין כיהו"ה אלקינו, כי הוא מחויב המציאות והוא הממציא את הכל כל העולמות העליונים והתחתונים.
2
ג׳ כי אני ידו"ד בקרב הארץ, אמר על השגחתו יתברך.
3
ד׳בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, רומז על יכולתו יתברך כי הוא יכול על כל היכולים. וכן נצטוינו לידע דבר זה בידיעה אמיתית ולא די באמונה מצד הקבלה, רק ידיעה בלב מצד ההשגה כמו שכתוב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ידו"ד הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הגה"הזה לשון מערכת אלהות שער הראשון, מערכת אלהות הוא קיום האמונה האלהיות כאשר נאות לשלימותו יתברך ויתעלה, וכאשר נאות להאמין בו בשלמות האמונה. והוא שצריך כל בעל דתינו להאמין אמונה שלימה אמונה מוחלטת קבועה בלב, שיש אלו"ה קדמו"ן מחד"ש יוד"ע ומשגי"ח ויכו"ל. וקיום אמונה זו הוא באמונת התורה כולה, רצוני לומר תורה שבכתב ושבעל פה, שזה כלל כל התורה. כי כל התורה שבכתב מתבארת על ידי התורה שבעל פה, וכאשר יתבאר עיקר זה בעבודת ההריסה. כי התורה מבטלת כל הדיעות הזרות והאמונות הרעות המבטלות האמונה שזכרנו. כי יש כתות באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, והם כיחשו בה' ואמרו לא הוא. ויש מאמינים בחידושו אך מכחישים ידיעת מחדשו בשפלים, אמרו (תהלים עג, יא) איכה ידע אל ויש דעה בעליון. ויש מודים בידיעה ומסירים ההשגחה לרוממות האל יתברך נגד פחיתות הנבראים, ויגזרו בזה כי אין דעת וחשבון במעללי האיש, ויעשו מאדם כדגי הים, והכלל לדעתם עזב ה' את הארץ למקרים. ויש מאמינים בחידוש בידיעה ובהשגחה, אך גוזרים היות נמנע דבר שלא יודה עליו השכל או טבע, כי עולם כמנהגו נוהג ויכחישו בזה הנפלאות שהם כשינוי הטבע הנקראים נסים נגלים, ומבקשים לנפלאות למצוא להם סיבה וטבע. ובאלו הכתות שזכרנו יש עוד דעות שונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, אין צריך להזכירם. אך הכלל היוצא מהם הוא הריסת התורה או כולה או מקצתה, או להוציא דברים נעלמים למשלים והבלים:
אבל אמונתינו כי התורה בכללה ענייניה וסיפוריה מתחילתה ועד סופה, לא יורה עליהם לא שכל ולא טבע כלל, כי כן הגיע עדינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מסיני. והמצות המתנהגות בעדת ישראל הם עדים נאמנים על כל האמונה, ומתנהגין איש מפי איש, והוא עדות גדול על כל האמונות שזכרנו. ויתבונן זה בדברי הרמב"ן בפרשת בא אל פרעה בטעמי המצות, אמר, וכאשר ירצה ה' בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת ואות בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדיעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה כי יש לעולם מחדש ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר מפי הנביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם. ולכן אמר הכתוב במופתים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (שמות ח, יח), להורות על ההשגחה כי לא עזב את הארץ למקרים כדעתם. ואמר למען תדע כי לה' הארץ (שם ט, כט), להורות על החדוש כי היא שלו שבראה מאין. ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, להורות על היכולת שהוא שליט בכל ואין מעכב בידו. אם כן האותות והמופתים הגדולים הם עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה, עד כאן לשונו:
הרי לך כי באמונת התורה הבאה בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, תתקיים אמונת האלהות על השלימות. וקביעות האמונה היא בעשותינו זכר לנסים ולנפלאות הכתובים בתורה, בגופינו בבתינו ובפינו ובכפינו, בכל יום ובכל שעה, ובזה יתאמת לנו כאלו ראינו בעינינו הכל, כי בהתמדת האבות אשר יראום ואשר למדום ויספרום לבנים, זכרם לא יסוף מזרעם להתאמת הענין. כי אין הדור הגון לעשות להם נסים נגלים בכל עת. וכאשר נקבע בלבנו הענין הזה, יתאמת לנו עוד הגמול והעונש בענין המצות עיקרי הדת והאמונה. וכבר האריך הרב ז"ל בענין זה, עד כאן לשונו:ידו"ד הוא האלהים, זהו מציאת הש"י. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, זהו השגחתו בעליונים ובתחתונים. אין עוד, זה מורה על יכולתו, כי אין בלתו להיות בעל יכולת במוחלט כי הוא יתברך יכול על היכולים וברצונו יתברך נותן יכולת למי שירצה, וברצונו נוטל, וכל זה צריך לידע בלב ולהשיג נוסף על קבלת האמונה:
אבל אמונתינו כי התורה בכללה ענייניה וסיפוריה מתחילתה ועד סופה, לא יורה עליהם לא שכל ולא טבע כלל, כי כן הגיע עדינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מסיני. והמצות המתנהגות בעדת ישראל הם עדים נאמנים על כל האמונה, ומתנהגין איש מפי איש, והוא עדות גדול על כל האמונות שזכרנו. ויתבונן זה בדברי הרמב"ן בפרשת בא אל פרעה בטעמי המצות, אמר, וכאשר ירצה ה' בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת ואות בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדיעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה כי יש לעולם מחדש ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר מפי הנביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם. ולכן אמר הכתוב במופתים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (שמות ח, יח), להורות על ההשגחה כי לא עזב את הארץ למקרים כדעתם. ואמר למען תדע כי לה' הארץ (שם ט, כט), להורות על החדוש כי היא שלו שבראה מאין. ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, להורות על היכולת שהוא שליט בכל ואין מעכב בידו. אם כן האותות והמופתים הגדולים הם עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה, עד כאן לשונו:
הרי לך כי באמונת התורה הבאה בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, תתקיים אמונת האלהות על השלימות. וקביעות האמונה היא בעשותינו זכר לנסים ולנפלאות הכתובים בתורה, בגופינו בבתינו ובפינו ובכפינו, בכל יום ובכל שעה, ובזה יתאמת לנו כאלו ראינו בעינינו הכל, כי בהתמדת האבות אשר יראום ואשר למדום ויספרום לבנים, זכרם לא יסוף מזרעם להתאמת הענין. כי אין הדור הגון לעשות להם נסים נגלים בכל עת. וכאשר נקבע בלבנו הענין הזה, יתאמת לנו עוד הגמול והעונש בענין המצות עיקרי הדת והאמונה. וכבר האריך הרב ז"ל בענין זה, עד כאן לשונו:ידו"ד הוא האלהים, זהו מציאת הש"י. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, זהו השגחתו בעליונים ובתחתונים. אין עוד, זה מורה על יכולתו, כי אין בלתו להיות בעל יכולת במוחלט כי הוא יתברך יכול על היכולים וברצונו יתברך נותן יכולת למי שירצה, וברצונו נוטל, וכל זה צריך לידע בלב ולהשיג נוסף על קבלת האמונה:
4