שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ואתחנן, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaetchanan, Derekh Chayim
א׳מה לנו לחפש אחר תוכחת מוסר, הלא הפרשה כולה וכן כל הפרשיות משנה תורה כולם מלאים מתוכחת מוסר, הן מקיום החקים והמשפטים והמצות, ושלא לסור ימין ושמאל, וליראה את ה' אלהינו ולאהבה אותו. והן מלימוד התורה, כמו שכתוב (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם. ושמרתם זו משנה, ועשיתם מעשה, דהיינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וציוה להם שיזכרו תמיד במתן תורה, כי פנים בפנים דיבר ה' עמנו, כי אף נשמות של כל הדורות היו במתן תורה. ומחייבים אנו לזכור בחסד הגדול אשר בחר בנו מכל העמים כמו שנאמר (שם ד, כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. ויום הזה פירושו בכל יום ויום שאנחנו קוראים זה הפסוק, וכמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כב, יד) אשר יאמר היום בהר ה' יראה, עיין שם. ואנחנו עמו אשר בחר בנו ונתן לנו תורתו, ומשה רבינו ע"ה למדה אותנו כמ"ש (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם, ובא אזהרה גדולה שלא נשכח:
1
ב׳והזכיר כמה פעמים על הלימוד כמו שכתוב (שם ה, א) ויקרא משה אל כל ישראל וגו' ולמדתם אותם ושמרתם אותם. הנה לעיל כתיב ושמרתם ועשיתם, פירש רש"י, ושמרתם זו משנה. ובכאן כפל ואמר ולמדתם ושמרתם אותם נוסף על כפל הפסוקים הוא כפל בלשון גם כן, כל זה מורה על רוב הלימוד שילמוד הכל, וכל ענין שלומד ילמדנו יפה עד שיבינו היטב על בוריו ולא יהיה לו ספק בהבנתו:
2
ג׳וכן מצינו במשה רבינו ע"ה בעצמו כשהיה מסופק בהבנת הענין היה שואלו מהש"י להבין לו, כי כן אני מפרש מדרש רז"ל על פסוק (שם ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, דיש קושיא מה זה לאמור, למי יאמר הקב"ה:
3
ד׳ובילקוט וארא, ראב"ע אומר, בד' מקומות ביקש משה מהקב"ה להשיבו. וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל וגו' (שמות ו, יב), השיבני אם אתה גואלם, או לא. השיבו (שם א), עתה תראה וגו'. ויצעק משה אל ה' לאמור אל נא רפא נא לה (במדבר יב, יג). השיבו (שם יד), ואביה ירק ירק וגו'. וידבר משה אל ה' לאמור יפקוד וגו' (שם כז, טז), השיבני אם אתה ממנה עליהם, או לא. השיבו (שם יח) קח לך את יהושע. ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ג, כג). השיבני כו'. השיבו כו':
4
ה׳ויש להקשות, חלילה איך הטיח משה כלפי מעלה כביכול להכריחו להשיב. הגם כי יש לומר באמת חזי מה עלתה לו, כי הש"י לא השיבו כחפץ ורצון משה. עתה תראה ולא ל"א מלכים. במרים לא שלח הש"י מיד הרפואה, רק תסגר ז' ימים ככל מצורעים. בענין יפקוד חשב משה כי בניו ירשו את הגדולה, ואמר הקב"ה קח את יהושע. ואתחנן כו', לא שמע ה' אליו:
5
ו׳אמנם חלילה לי להרהר אחר משה שיהיה במקצת מטיח כלפי מעלה. על כן נלע"ד דהענין הוא, משה ביקש מהקב"ה שיאמר לו פירוש הנבואה הקדומה, כי היה לו ספק בביאורה, ורצה ללמוד להבינה היטב. וזה כשאמר (שמות ה, ט) תכבד העבודה על האנשים וגו', אז היה משה רבינו ע"ה מסופק על הנבואה למפרע ששלחו הקב"ה לפרעה, אם היתה הכוונה להיותם נגאלים מיד, או לאחר זמן. כי נולד לו הספק מחמת זו ההכבדה, על כן אמר השיבני אם אתה גואלם כו'. וכן במרים קרא הקב"ה פתאום צאו שלשתכם ועם משה לא דיבר, והיה מסופק משה רבינו ע"ה מה ענין שקרא אותו, כי יש לזה ב' פירושים. האחד, כי הם לא היו מוכנים לנבואה שעסקו בדרך ארץ כמו שכתב רש"י. על כן הוצרך הנבואה להתפשט בהם באמצעית משה. השני, כי עשה הש"י זה כדי לזלזל אהרן ומרים, ומשה שומע ואז זלזולם יותר ממה כשהיה בסתר, והש"י עשה כן כדי שיהיה להם כפרה. כמ"ש פשט על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם כך וכך, ובזלזול דברים שקבלו נתכפרו. אבל אח"כ כשראה משה מרים נלקה בצרעת, ביקש משה שיאמר לו הקב"ה מה הקריאה שקרא אותו הש"י משמש. וכשאמר הקב"ה תסגר כי לא נתכפרה מרים, אז הבין משה שטעם הקריאה לא היה מטעם זה, רק מכח טעם הראשון. וכן בויפקוד אמר הש"י למשה (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפני מומחין, אם פירוש הנבואה היא משה נקרא אלהים ונסמך מהש"י, אחר כך הוא יסמוך אחר וכן לדורות. או הקב"ה בכל דור ודור יפקוד. השיב לו הש"י (במדבר כז, יח), וסמכת את ידך. וכן ואתחנן דימה שהותר הנדר, ורצה להתבונן למפרע השבועה של לכן לא תביאו כו':
6
ז׳הרי משה רבינו ע"ה שאל להבין הדבר על בוריו. ומה יעשה הדיוט כמונו בקל וחומר שעל בינתו אל ישען ועשה לך רב, ומחויב ללמוד ולחזור על למודו תמיד עד שיהיה ברור לו. וכן כתיב (דברים ו, ז) ושננתם, שיהא שנון בפיך (עי' תנחומא נח ג). וכל עסק התורה והמעשה יהיה הכל לשמו יתברך, ויזכור תמיד בהש"י, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד. ומשה הזהירם (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:
7
ח׳ובזה נהיה דביקים בו יתברך. ועל זה אמר (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם. זה הפסוק כולל כל התורה והמעשים והמדות והנהגות בן אדם שיהי' בדביקות הש"י הכל למען שמו. ואפילו כשעוסק בצרכי גופניים ההכרחיים, לא יזוז מהדביקות. כשעוסק במשא ומתן, יחשוב הנני עוסק בעסק זה, ואקוה להש"י שיהיה לי ריוח, כי הוא יתברך הוא הנותן, ובזה אעשה מצוה אפרנס אותי ואת אשתי ובניי כדי שיחיו לעבודת הש"י, ואוציא מעות לצדקה ולתלמוד תורה וכיוצא בזה. וכן כשאוכל או הולך לישן, יכוון בזה כדי שיהיה גופו חזק לעסוק בתורה ולעשות מצות, וכן כל כיוצא בזה. וכבר הארכתי בענין הזה במקום אחר. נמצא כל ימי חיי האדם הוא דבוק תמיד בהש"י אם הוא הולך בדרך הזה, ואז זוכה לדביקות הנצחיית בו יתברך:
8
ט׳ובזוהר (אדרא רבא נשא ח"ג קלח, ב) אמרו, פתח ר' שמעון ואמר כתיב ואתם הדבקים מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהן (דברים לג, כט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', משום דאדבקותא דלהון בשמא דא בעלמא דין, ובעלמא דאתי לא מתפרשין מיניה מההוא צרורא דצרירי' בי' צדיקייא, הדא הוא דכתיב ואתם הדבקים בה', ולא אל ה', אלא בה' ממש. הבן כי קרא השם הזה צרור החיים כי שם נצרר הכל. יהי רצון שנזכה:
9
י׳בעזרת אשר לאדם דעה חונן. סיימתי פרשת ואתחנן
10