שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ואתחנן, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaetchanan, Torah Ohr
א׳אלו המצות המוזכרות בפרשה זו עם ענין הפרשה, עניינם הוא ג' מתנות טובות שנתן הש"י לישראל, והם תורה ארץ ישראל עולם הבא (ברכות ה, א). מצות תלמוד תורה הוא תורה, ובארתי סוד תלמוד תורה במסכת שבועות שלי:
1
ב׳מצות הריגת ז' עממין, זה תלוי בקדושת ארץ ישראל שהיא חלק ה', ובחר בישראל כי חלק ה' עמו. דע כי ז' עממין אלו לכל אומה יש לה שר, והם נקראים אלהים אחרים אשר חלק ה' אותם להעמים. אבל ישראל חלק ה' דביקים בו יתברך בסוד אצילות הבנין שהם שבעה, וכל אחד כלול מעשרה סוד שבעים נפש לבית יעקב. כן אלו ז' אומות כוללים כל ע' אומות, והם הקליפות הסובבות הקדושה. על כן בא האזהרה (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה, ואסור להתחתן בהם אפילו בגירותן, משא"כ בשאר האומות שאסור להתחתן בהם בגיותן, אבל בגירותן מותר. משא"כ אלו ז' שהם ראש לכל הקליפות. וישראל קדושים הם דבוקים בפנימיות הקדושה בשבעת ימי הבנין:
2
ג׳ובקונטרסי האר"י ז"ל מצאתי, יש לדעת למה בז' עממין ציווה הש"י לא תחיה כל נשמה, ובשעיר ועמון ומואב ציוה שלא להלחם. והענין כי ז' עממין הם ז' קליפות הז' כלים שנשברו, ואז כבר יצא מהם כל הקדושה. אבל של ג' ראשונות עדיין היה בהם קדושה, והם קני קניזי קדמוני שהוא מה שנתברר מג' ראשונות. ולעתיד יגמור לצאת כל הקדושה מהם ואז גם מהם לא נחיה כל נשמה, ואלו הג' הם שעיר ועמון ומואב. שעיר, רמז לראשונה כד"א משעיר מלכין. מוא"ב, לשון א"ב חכמה. עמון, נועם בינה. ושעיר הוא אדום. והז' מלכים שמלכו שם אינם ממנו, רק מלכו בארצו. ולכן כתיב בכל אחד מהם שם ארצו, כי לא היו מאדום. והזמזומים, הם מבירור חכמה לשון מחשבה, כמה דאת אמר (דברים יט, יט) כאשר זמם. ומאלו היה הערב רב, וכל מי שיש לו הרהור ומחשבות רעות הוא מהם. סיחון, לשון סייחים ועגלים, והוא קליפת חמור, והוא הערלה שעל הברית. ועוג, הוא עור הפריעה המקיף הברית, וזהו (תענית יט, א) עג עוגה, והיא קליפה קשה במאוד, גם כי דקה, כי היא יותר קרובה לקדושה, ואלו הם שני מלכי האמורי שהוא היסוד כד"א (ישעיה יז, ו) שנים שלשה גרגרים בראש עמיר. אשר בעבר הירדן, הירדן הוא יסוד הנוקבא ולכן לא היה אפשר להלחם בם ולנצחם אלא משה רבינו ע"ה, שהוא עמודא דאמצעיותא ומשתלשל בברית קודש והוא שוברם ולקח הקדושה מהם. ולכן *שני *מלכי *האמורי ראשי תיבות משה. והשם יתברך אמר לו (דברים ב, לא), ראה החילותי ת"ת לפניך, שכפת השר שלו לפניו. וארץ ישראל היא הנוקבא. והירדן יסוד. וזהו שכתוב (תהלים נ, ב), מציון מכלל יופי. פירוש שבה נכלל היופי שהוא יסוד הזכר הנקרא יופי בסוד יפה תואר ויפה מראה (יוסף בגימטריא ציון). וזהו שכתוב (דברים לא, יא) בבוא כל ישראל, לשון ביאה ממש כו', עיין שם שהאריך:
3
ד׳הרי ארץ ישראל מפנימיות הקדושה, וז' עממין אשר השרים אלהיהם וכל אלהי העמים אלילים כל ע' אומות, על כן אסור להתחתן בהם כי הם מזוהמת הנחש טיפה סרוחה. ובז' האומות שהם שורש פורה ראש, אסור להתחתן בהם אפילו בגרותן. ובא הציווי בכלל האומות לא תחנם, שלא לחון ולחמול על אחד מהם, כי הם אינם משורש החמלה והחנינה, רק מצד הקליפה הקשה אכזרים הם:
4
ה׳מצות אחדות השם, ואהבת השם, ותפילין של יד, ושל ראש, ומצות מזוזה, אלו המצות ביארתי סודם כל אחד ואחד במקומו המיוחד לו. אמנם כולם הם סוד דביקותינו בהש"י, אשר זה הדביקות שביל לדביקות עולם הבא הנצחיי שנהיה דבקים ממש בשם ה' אלהינו ומקושרים בו, ותתרבה לנו הידיעה וההשגה בו יתברך. על כן תפילה של יד נגד הלב הרואה הרבה חכמה. ותפילין של ראש על המוח משכן השכל. וצריך להיות המחשבה זכה וברורה, והלב צריך להיות לב טהור. והכסא לזה הוא מצות לא תתאוה שהוא בלב, כדי שיהיה הלב מנוקה מכל סיג ויפנהו לעבודתו כמ"ש לעיל:
5
ו׳והנה יש מדריגות למצות המורות על הדביקות הרומזות לדביקות עולם הבא. דהיינו מצות מעשה המזוזה. למעלה מזה מצות הנחת תפילין. למעלה מזה סוד אמונת האחדות ואהבת הש"י שהם דברים שכליים פנימיים דביקות רוחניים. וכן מצינו ג' מדרגות בענין עולם הבא, כי מצינו ג' לשונות בדברי רז"ל. פעם אמרו יש לו חלק לעולם הבא. ופעם אמרו מזומן לחיי עולם הבא. ופעם אמרו מובטח לו שהוא בן עולם הבא:
6
ז׳ומצאתי בקונטרס האר"י ז"ל וזה לשונו, דע כי הצדיק עושה זווג בחייו גם במותו כל אחד כפי כחו כו'. עד יש צדיק שעושה זווג בזה העולם כמו בניהו בן יהוידע למעלה באבא ואמא, כי אין לשם זווג רק ע"י קדוש השם בסוד י' הרוגי מלכות, ובזמן השמד חס ושלום, ואנו בקריאת שמע קצת. והיה בניהו ב"ן י"ה היינו בינה, יה"ו י"ה למעלה. וזהו סוד (ש"ב כג, כ) בן איש חי, בהיותו בחיים. והארי"ה סוד רי"ו שהכה ביום השלג כידוע. ומה שאמרו (סנהדרין פ"י מ"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, רצו לומר כל הנשמות. ומה שאמר לפעמים מזומן (עי' ברכות סא, ב), רצו לומר בהיותו לעתיד והיה אור הלבנה כאור החמה וגומר (ישעיה ל, כו). כי כוונת כ"ד אותיות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובעת הגלות ד"ך. וזהו סוד (תהלים עד, כא) אל ישוב ד"ך נכלם. וכשהיה בית המקדש קיים, היה כ"ד. ולעתיד לבא כ"ד כ"ד. וזהו (ישעיה נד, יב) ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך. ובזמן שלמה היתה הלבנה במלואה, היינו הכ"ד אחד, הוא שליש אור כידוע מב' שלישית נגלים. ולעתיד לבוא כל השלישית וגם השליש הסתום, כי ג' פעמים כ"ד עולים ע"ב. וסוד חורבן הבית הוא, כי בי"ת עולה תי"ב. הוסיף עליהם ב', יהיה תי"ד כמנין ב' או"ר או"ר. תסיר הבי"ת שורשם ישאר בית, וחרב הב' אורות. אם כן לפי עילויים באצילות מי ומי יהיה זוכה לעשות זיווג אבא ואמא, ומי שיזכה לזאת באלף הז', נאמר עליו מזומן לחיי העולם הבא. וזהו סוד (ברכות סא, ב) אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי עולם הבא. וכשאומר (ע"ש ד, ב) מובטח לו שהוא בן עולם הבא, זוהי המדריגה העליונה שבכולן, כגון בניהו בן יהוידע, וד' שמתו בעטיו של נחש השלימו עצמם בזה העולם, עד כאן לשונו. והנה בכלל הפרשה מדבר מג' מתנות טובות אלו:
7
ח׳ואתחנן אל ה' וגו' מתחיל במעלת ארץ ישראל, כי מארץ ישראל אוירא דמחכים זוכים לכתר תורה, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב, ג), ומשם לארץ ישראל שלמעלה שהוא עולם הבא כמו ששנינו (סנהדרין צ, א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. וזהו ענין הזכרת ארץ ישראל בראש הפרשה וסוף הפרשה, ובאמצע ענין נתינת התורה:
8
ט׳ועתה אסדר ג' מתנות טובות אלו. אעברה נא ואראה את הארץ כו' (דברים ג, כה), בכאן מעלת ארץ ישראל. אח"כ התחיל במעלת התורה ותלמוד מביא לידי מעשה, התחיל (ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כו'. ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כו' (שם ה). ואח"כ מספר מעלת מתן התורה (שם יא), ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים. אח"כ פרשת כי תוליד בנים ומוזכר שם מתן תורה (שם לו) מן השמים השמיעך את קולו וגו':
9
י׳ואח"כ מפסיק פרשת (שם מא) אז יבדיל משה שלש ערים כו', ומתחיל במתן תורה פרשת (ה, א) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם כו', ומזכיר עשרת הדברות וכל ענין מתן תורה. ושם רמוז ג"כ ענין עולם הבא, דכתיב (שם כב) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו. פירש בזה הר"מ אלמשונינ"ו, כי ישראל אמרו (שם כא-כב) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וגו' כי ידבר אלקים את האדם וחי. (אם כן) [ועתה] למה נמות. כלומר הסתלק ענין המיתה לגמרי. דבשלמא בלא זאת היינו סבורים דהמיתה טוב מאוד כי יקר בעיני ה' המותה, דבעוד שהוא בחומר אי אפשר לראות את כבודו ואת גדלו, על כן המיתה היה לטובה. אמנם מאחר שאנחנו רואים כי ידבר אלהים את האדם וחי אפילו בעוד חיים חיותו, א"כ למה נמות. ואם יוספים אנחנו (שם כב), כלומר אם לאחר מיתה יהיה עוד תוספות השגה ממה שיש לנו עתה, אזי ומתנו ברצון כי אז ההשגה וידיעה יהיה ביותר, וזהו עולם הבא, דהיינו הבא לאדם לאחר מותו, וכמה מדריגות ידיעות והשגות יש בו איש לפי מעלתו. ועל זה סמך אחר כך פרשת שמע ישראל סוד היחוד, כי אז נהיה מיוחדים בו, מה שאנו עתה מאמינים לעתיד יראו עינינו וישמח לבנו:
10
י״אאח"כ פרשת (שם ו, י) והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ, אע"פ שמדבר מארץ ישראל התחתונה, מכל מקום רומז על ארץ חפץ העליונה שהיא ארץ החיים הנצחיית. ומה שנאמר (שם יב) השמר לך פן תשכח, הוא על דרך שכתוב בפרשת בחקותי (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם, פירש רש"י, אטייל עמכם בגן עדן. יכול לא תהיו יראים ממני. תלמוד לומר, אני ה' אלהיכם כו', עיין שם. רק צריך ליתן טעם למה הפסיק בתוך פרשיות המדברות מנתינת התורה בענין שבדל משה שלש ערי מקלט:
11
י״בומצאתי דבר נאה בקונטריסי האר"י ז"ל, למה בחר משה להבדיל ג' ערי מקלט מאחר שאינם קולטות עד שיבדילו ג' אלו שבארץ ישראל. ומכח מה שכתב הרב זלה"ה, יתורץ קושיא זו, ויתורץ ג"כ מה שייכות יש לפסוק (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה להפרשת ג' ערי מקלט. וזה לשונו שם, אז יבדיל משה ג' ערים כו' (שם מא), רז"ל שאלו למה הבדילן הואיל ואינן קולטות עד שיבדיל הג' שבארץ ישראל, ותרצו. אך הסוד הוא, כי משה עשה זו כדי לתקן עצמו בם, לפי שהרג את המצרי בלא זמנו והיה שוגג כי נראה לו דמצוה קא עביד, *הירדן *מזרחה *שמש ראשי תיבות משה. לנוס שמ"ה הגה"הזהו גם כן רמז הפסוק בפרשת משפטים (שמות כא, יג) ושמתי לך מקום לנוס שמ"ה, לך דייקא רומז למשה, וכן שמ"ה משה, ומחנה לויה היה קולט במדבר: אותיות משה. אשר ירצח את רעהו, כי קין אחיו היה. וזהו שאמר (שמות ב, יא) מכה איש עברי מאחיו, מאחיו כתיב, כי המצרי המכה היה מקין אחיו, רצה לומר הרע שבו. ואמרו כי נפש קין בא במצרי, ורוחו ביתרו, ונשמתו בקרח, אלא שלקח מקח רע בעצמו במחלוקותיו, ויתרו היה מעורב וכשנברר הרע נתגייר. ובסוף הענין כתיב וזאת התורה אשר שם משה, פירוש משה שם זה לעצמו, עד כאן לשונו:
12
י״גולעניות דעתי נראה לומר, שמשה רבינו ע"ה קיים בעצמו הא דתנן (אבות א, יא) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות. עוד תנן (שם ד, יג), ר' נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה. על כן כשראה משה רבינו ע"ה שיש בו חובת גלות, הוזהר מאוד בדברי תורה. והיה גולה למקום תורה, כי מקומו הוא מקום תורה, על כן הפסיק בענין ג' ערי מקלט בין פרשיות של נתינת התורה:
13
י״דהרי ג' מתנות טובות, ארץ, תורה, עולם הבא. ומשה רבינו ע"ה זכה בכולן מן המובחר ומסולת שבהן, דהיינו פנימיות אלה ג' מתנות כאשר אפרש. ועל זה בא הרמז לאחר הזכרת ארץ ישראל והזכרת מתן תורה ורמז עולם הבא במה שאמרו (דברים ה, כב), ועתה למה נמות כדפירשתי, אמרו ישראל אל משה רבינו ע"ה קרב אתה ושמע. וכן אמר הש"י למשה רבינו ע"ה (שם כח), ואתה פה עמוד עמדי. אתה ראשי תיבות *ארץ *תורה *הבא. ומשה רבינו ע"ה אף שלא נכנס לארץ התחתונה הגשמיית, נכנס בארץ העליונה בחייו כמבואר בזוהר (ח"א כא, ב), והעתקתיו לעיל בפרשת ויחי (תו"א ד"ה ומעתה). יעקב אבינו נקבר בארץ ישראל, כי נתדבק בארץ ישראל העליונה שהיא מדת מלכות. ומה שזכה יעקב אבינו לאחר מותו, זכה משה רבינו ע"ה בחייו, כי היה איש אלהים בעלה דמטרוניתא. ולאחר מותו נתעלה משה ביובל העליון שהוא הבינה הרי שג' מתנות אלה זכה בהם משה בפנימיות ובתוכיותם, בחייו זכה לארץ העליונה וגילוי כתר תורה שזכה לדעת סודותיה הנעלמים. אח"כ זכה לעולם הבא הנעלם הפנימי כי משה עלה הוא בן עליה על הכל. כי אלו ג' מתנות טובות הם נגלות והם נסתרות:
14
ט״וובזה יובן מאמר אחד תמוה בפרק הפרה (ב"ק נד, ב), שאל רבי חנינא בר עגול לר' חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב. אמר ליה, עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שואלני אם נאמר בהם טוב או לאו, שאיני יודע אם נאמר בהם טוב או לאו. כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. אזיל לגביה. אמר ליה, ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי רבי שמואל בר נחום אחי אמו של רבי אחא בר חנינא, וא"ל אבי אמו של רבי אחא בר חנינא, הואיל וסופן להשתבר. מאי הוה. אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל. קשה איך לא ידע הפסוק ותינוקות של בית רבן יודעין. או למה לא גילה לו הפסוק אח"כ מאחר שראה שלא ידעו או מה שייך שואלני אם נאמר איך שייך לומר אם נאמר מאחר שלא ידע מציאת זה הפסוק. עוד קשה הכפל שאיני יודע:
15
ט״זענין ג' מתנות טובות הנ"ל הם בשני ענינים. אחד הנגלה מהם, ואחד הנסתר מהם. ומצינו תיבת טוב מנוקד בשני נקודות. על הרוב הוא מנוקד טוב בחולם, ועל המיעוט מנוקד במלופם. טוב באלו הג'. תורה, כתיב (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם, וכתיב (תהלים קיט, עב) טוב לי תורת פיך, הרי טוב בחולם. גם כתיב (שם קיט, סו) טוב טעם ודעת הבינני, הרי טוב במלופם. וכן ארץ ישראל כתיב (דברים ח, ז), ארץ טובה והוא בחולם. גם כתיב (ישעיה א, יא) טוב הארץ תאכלו שהוא במלופם. וכן עולם הבא כתיב (דברים ה, טז), למען ייטב לך, ואמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט, ב) לעולם שכולו טוב. גם כתיב (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' שהוא במלופם:
16
י״זהענין כי יש מעלות זו על גבי זו. טוב בחולם הוא הנגלה, טוב במלופם רצה לומר הטוביות התוכיות הנבחרת מהטוב. טוב בחולם כלשון אשכנז (גוט). טוב במלופם (דאס בעשט ארויש). והענין, זה נגלה, וזה נסתר, והנסתר הוא התוכיות. אבל אור הגנוז למעלה כולו טוב. וביאור הענין, כי לטוב וטוב בחולם ומלופום זוכים זכי נפש אף בעולם הזה, ולעתיד יתגלה אור הגנוז ואז לא יהיה נגלה ונסתר, רק כולו טוב, כי לא שייך טוב במלופום המורה על התוכיות רק כשיש ג"כ פחות ממנו שהוא הנגלה. אבל לעתיד לא יהיה מציאות נגלה, רק הנסתר יתפשט ואז הוא כולו טוב. וזהו שקראו רבותינו ז"ל (קידושין לט, ב) לעולם הבא הנעלם, עולם שכולו טוב. כי קשה להם בפסוק למען ייטב לך (דברים ה, טז), כי ייטב מלשון טוב בחולם, וקשה להם למה יהיה נקרא עולם הבא טוב בחולם. ותרצו כי ייטב פירושו עולם שכולו טוב, ורומז על עולם הבא המופלג שיהיה כולו טוב:
17
י״חועל זה יתבאר הפסוק מה רב טובך אשר צפנת, כלומר שהוא גנוז וצפון כי היא תוכיות. אמנם לעתיד פעלת, כלומר יהיה נגד בני אדם לחוסים, ולא יהיה נגלה ונסתר, רק כולו טוב. מכל מקום מדריגות מדריגות יש לכל אחד לפי רום מעלתו, כי יש כמה עליות בעולם הבא לאדם לאחר מותו, ובעולם הבא לעתיד הנצחי, וכבר הארכתי בענין הזה לעיל בפרשת בהעלותך (ד"ה ומתחלה אקדים):
18
י״טועתה נבוא לביאור המאמר. ר' חייא בר אבא הבין איך רבי חנינא בר עגול שואל ממה נפשך, אם כך יקשה כך, ואם כך יקשה כך, דהיינו אם פירוש של טוב דהיינו ולמען ייטב לך המוזכר בעשות הדברות אחרונות רצה לומר עולם הבא, היה לו להזכיר בראשונות. ואם פירושו טוביות עולם הזה, ואז ניחא שלא הזכיר טובות עולם הזה בענין י' דברות הכוללות כל התורה, א"כ גם באחרונות לא היה לו להזכיר. אמר ליה, עד שאתה שואלני כו', שואלני אם נאמר בהם טוב או לא. כלומר, תשאלני בקוצר דברים אם נאמר בהם, רצה לומר טוב האמיתי, או לא. אלא יש לך עוד שאלה שאיני יודע כו', רצה לומר כי עוד ספק בביאור טוב האמיתי אם הוא רומז לטוב במלופום, או שכולו טוב ואז מכל שכן קשה יותר בחוזק למה לא הוזכר בדברות ראשונות שהם יותר חשובות. ואם לא הוזכר בשביל רוב העלמו, כי עין לא ראתה אלהים זולתך, א"כ מכל שכן לא יוזכר באחרונות. אמר לו, הנה כל זה נעלם ממני, כלך אצל רבי תנחום כו'. ובא התשובה, כי סופן להשתבר. הענין כי הלוחות היו נגלים ונסתר, הלוחות נגלה והאותיות נסתרות. וכשנשתברו אז האותיות פרחו למעלה ונגנזות. והאותיות הן כולן טוב, לא שייך בהם נגלה ונסתר, רק כולו טוב. ובראשית הבריאה כתיב (בראשית א, ד) וירא אלהים את האור כי טוב, ולא היה רק טוב אחד דהיינו כולו טוב. וצפה הקב"ה במעשה הרשעים וגנזו לעתיד לבוא, לכך נשברו בעגל כי נגנז האור שהיה חוזר בקבלת התורה אם לא חטאו בעגל. אבל לעתיד לבוא יוחזר ויהיה כולו טוב, על כן הוזכר בדברות אחרונות, ומורה על כולו טוב שיוחזר לעתיד באחרית הימים. ואלו היה כתוב בדברות ראשונות טוב ונשבר, היתה ח"ו השבירה מורה על בלתי כולו טוב שהוא אחדות אחר, רק היה מורה על טוב וטוב בחולם ומלופום. ועתה השבירה מורה על פריחת אותיות למעלה ושבאחרונה יאירו הם ויהי' כולו טוב. הרי ג' מתנות טובות מבוארת דרך כלל. ועתה אבאר הפרשיות דרך פרט:
19
כ׳פרשה הראשונה ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו' (דברים ג, כג), מדבר מענין מתנות ארץ ישראל ושהיא מתנה טובה נגלית ונסתרת, כי היא מכוונת נגד ארץ ישראל שלמעלה, ובכל אחד מהם יש מעלות מעלות זה על גבי זה כדתנן (כלים א, ו) עשר קדושות הם בארץ ישראל כו'. ומשה רבינו ע"ה היה סובר שאף בארץ סיחון ועוג יש בה קצת מקדושת ארץ ישראל כאשר נבאר, ומעלת המנהיג את ישראל לארץ הקדושה גדול מאוד, וזהו ענין שררת ישראל ומנהיגיהם. לא כהאומות ששררותם מצד גופם וכוחם, אבל שררת ישראל של מנהיגים היא מעין מלכותא דרקיעא. רצוני לומר, מי שיש לו תוספות השגה הוא נעשה ראש ומקור להשתורר על ישראל להנהיגם על פי התורה. והנה שאול כשעלה למלוכה זכה לרוח הקודש, כי גם שאול בנביאים. והמלוכה נתנה לדוד שלא היה כמוהו עוסק בתורה ובשירות ותשבחות, וה' (אתו) [עמו] ( ש"א יח, יד), הלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג, ב). וזה היה ענין תאות משה רבינו ע"ה להיות מנהיג לארץ ישראל, כי אז יוסיף עוד רוח ה' עליו, ורצה להשלים את עצמו ביותר הן במעשיות הן במושכלות במעשיות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יד, א) כדי לקיים מצותיה ובמושכלות כמ"ש, כי אז יתוסף רוח:
20
כ״אועל זה יתבאר הפרשה (דברים ג, כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. קשה, למאי נפקא מינה אמר הטובה, והלא לא היה מבוקשו לאכול מפריה, כמו שאמרו ז"ל (סוטה שם) וכי לאכול מפריה הוא צריך, אלא כדי לקיים מצותיה. ואגב אבאר הפסוק (דברים ג, כג) אתה החילות. רש"י פירש על דרך דרש וגם על דרך פשוטו, עיין שם. ועל הדרוש אני אומר הדרשה תדרש, דקשה הוה לי' למימר אתה החילות להראות והראית גדלך כו', על כן אני אוחז כפשוטו, אתה החילות בסיחון ועוג, ודמיתי הותר כו'. אכן צריך לפרש דלפי זה בעת ההיא מיותר:
21
כ״בגם בפסוק (שם כו) רב לך אל תוסף דבר, רבותינו פירשו כמה פירושים על זה, גם המפרשים ז"ל. אחוה דעתי גם אני. גם תיבת (שם כז) כי לא תעבור כי אינו מדוקדק. גם ענין (שם כח) וצו את יהושע וגו', מה קישור יש לצוואה הזו עתה. אמר אתה החילות, כלומר התחלת על ידי כיבוש וחילוק של מקצת שבטים, ומאי טעמא לא הנחת הכל ביחד ליהושע שהוא מוכן לזה. ודבר זה הוא כענין שאמר משה רבינו ע"ה להש"י (שמות ד, יג) שלח נא ביד תשלח, ובתרגום יונתן אמר ביד פנחס שהוא אליהו שעתיד יבשר הגאולה, גם עתה תהיה הגאולה על ידו. כך היה משה מתבונן בכאן למה היה כיבוש וחילוק מן קצת שבטים על ידו, והוכיח משה לפי הבנתו בודאי הוא הש"י מראה לו שהותר הנדר, כי סבר משה כי סיחון ועוג ג"כ קצת מקדושת ארץ ישראל יחשב ואינו חוצה לארץ. ואף שבפרשת מסעי הגיד הש"י למשה רבינו ע"ה הגבולים של ארץ ישראל, חשב שארץ סיחון ועוג מאחר שנחלק לשבטים הוא ענף מארץ ישראל, אף שאינו ארץ ישראל ממש, מכל מקום ארץ ישראל תחשב ויש בו קדושה, וכן היה באמת אח"כ שקדשום עולי בבל. על כן סבר הותר הנדר, והגיד לפי סברתו טעם ההיתר כדי לידע ויתבונן בעצם אשר מי אל בשמים ובארץ כו', כי יהיה לו בהנהגת שררה זו תוספות השגה כמו שכתבתי לעיל. על זה התפלל אעברה, כי הוא יעבור לפניהם ויהיה מנהיגם, וכענין (במדבר כז, טז-יז) יפקוד (אל) [ה'] אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם וגו'. ובמדרש ילקוט, שיהיה יכול לעמוד נגד ששים רבוא כו' עיין שם. וזה היה מעלת משה רבינו ע"ה שהיתה נשמתו כוללת ששים רבוא נשמות של ישראל. על כן ביקש אעברה, לא עבור שררה, רק עבור תוספות השגה, ואז יתרומם ג"כ קרן ישראל כשהוא מנהיגם, וזו השאלה היתה משותפת עבורו ועבור ישראל:
22
כ״גאח"כ אמר ואראה את הארץ הטובה. כבר כתבתי כי מעלות מעלות יש בקדושה, ואף שסבר שסיחון ועוג הוא במקצת ארץ ישראל, מ"מ גוף ארץ ישראל מקודש ביותר. והנה ארץ ישראל שלמטה מכוון נגד שלמעלה, מכל מקום בחלקו שמתפשט הטובה למטה יותר מבמקום אחר, בודאי אותו החלק מכוון ביותר נגד קדושה שלמעלה. על כן התאוה להיות בהארץ במקום שהיא טובה ביותר. וזהו שסיים ההר הטוב הזה והלבנון שהוא בית המקדש המקודש מכל ארץ ישראל, וכלל כוונתו היה לקיים מצות התלויות בהארץ בהידור מצוה במקום קבוע לקדושה ביותר, ולבוא ג"כ לידי השגה ביותר וביותר. השיב לו הש"י, והוא זה מה שאמר משה (דברים ג, כו) ויתעבר ה' בי למענכם, כלומר הש"י אמר לי היא הנותנת שאיני רוצה שתהיה אתה מנהיגם, כי אז תתגדל ותתרומם מעלת ישראל, כי משה מאס במלאך, והם לא זכו לזה רק ע"י יהושע ואז בא המלאך כמו שאמר עתה באתי (יהושע ה, יד), אבל בימי משה רבך לא היה לי רשות (תנחומא משפטים יח). וזהו ויתעבר ה' כי למענכם, כי אין אתם זוכים לזה שאהיה מנהגיכם לקדושת ארץ ישראל. וכן הוא אומר (דברים א, לז) גם בי התאנף ה' בגללכם, ודורשי רשומות אמרו ג"ם ב"י ראשי תיבות *גרשוני *מהסתפח *בנחלת *ידו"ד:
23
כ״דויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף כו' (דברים ג, כו), אחת דיבר ושתים זו שמענו, רצה לומר הוא תשובה על ב' עניינים. והכוונה מה דעתך, על קיום המצות התלויות בארץ ועל תוספות השגה על קיום המצות. אמר לו רב לך, ופירש רש"י, הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לצדיקים. וצריך לפרש דברי רש"י:
24
כ״הופירש אבא מורי ז"ל בזה פירוש נחמד, והארכתי בחלק בעשרה מאמרות. וכלל הענין, כי צריך אדם להשלים את עצמו, דהיינו רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה. והנה דבר זה אי אפשר, ואפילו משה רבינו ע"ה לא קיים כל התרי"ג מצות, כי לא קיים מצות כהונה כי לא היה כהן, לא קיים מצות יבום כי לא בא מצוה זו לידו, וכן יש הרבה והרבה ממצות עשה ומצות לא תעשה שאי אפשר לקיימם. אלא הענין הוא, העוסק בתורה לשמה דהיינו שלומד על מנת לעשות בכל מה דאפשר לו לעשות, אז אפילו מה שאי אפשר לו לעשות מעלה עליו כאלו עשה. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו, א) חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשאה, מאחר שלא היה המניעה מצדו רק מצד אחר. ועל זה אמר הקב"ה למשה, מה דעתך כדי לקיים מצות התלויות בארץ, ולטעמיך הרבה מזה שמור לך, הלא יש עוד הרבה מצות מן עשין ומן לא תעשין שלא קיימת. אלא מאי אית לך למימר, שרב טוב צפון לך אף מה שלא קיימת מאחר שלא היתה המניעה מצדך וחשקך היה לקיים. כך יהיה לך מאלה המצות התלויות בארץ מעלה אני עליך כאלו עשיתם. ועל מה שאתה מבקש מאוירא דארץ ישראל תוספות השגה, על זה השיב לו אל תוסיף. כי ענין התחכמות מארץ ישראל שלמטה הוא השגת ארץ ישראל שלמעלה, וכבר היה זה בהשגת משה רבינו ע"ה בשלימות, כי היה בעלה דמטרוניתא שהוא מדת מלכות ארץ ישראל שלמעלה כמו שאמר לעיל, ועל זה כתיב (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן:
25
כ״ועלה וגו' ימה וצפונה ותימנה ומזרחה (דברים ג, כז). עתה בא התשובה לסתור מה שחשב משה שסיחון ועוג מארץ ישראל, ומזה רצה להוכיח שהותר הנדר. אמר, ראה בעיניך כי סיחון ועוג אינו מארץ ישראל. והענין כי ידע משה כי ארץ ישראל ששם התפשטות הקדושה היא ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ומשה היה שולט בעיניו בהפלגה. ובזה מתורץ יתור לשון שאמר שא נא עיניך וראה בעיניך, בעיניך מיותר, דודאי לא יראה בעינים אחרים. אלא רצה לומר בעיניך המופלגים בראיה מחודדת שהיא ביתר שאת מעיני שאר הנבראים. אמר ראה בעיניך ארבע מאות פרסה ותמצא אלו ד' מאות פרסה הם בתוך הגבולין של ארץ ישראל בלא ארצות סיחון ועוג, נמצא שאין לארץ סיחון כלל מקדושת ארץ ישראל אפילו במקצת, ובמלחמות מצוה של ארץ ישראל הנחתי הכל ליהושע ולא הותר הנדר. והוסיף לו הקב"ה ואמר ואפילו מלחמת סיחון ועוג שאינו מארץ ישראל הייתי מניח ג"כ ליהושע מאחר שלו נתנה מלחמת ישראל רק עשיתי כן. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי לולי עיניו הרואות זה לא היה לבו חזק כל כך בקבלת הציווי, וכענין שכתוב בסוף פרשת דברים (שם ג, כא) ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמור עיניך הרואות וגו':
26
כ״זגם יש סוד גדול רמוז בפסוק ויתעבר ה' בי למענכם הנוגע ג"כ לפרשה של מתנה טובה של תורה. וזהו הלשון אשר מצאתי כתוב בשם המקובל מהר"ר חיים תלמיד מובהק של האר"י ז"ל. ויתעבר ה' בי וגו' (דברים ג, כו), בכל דור בא משה בסוד עיבור לפי שהקב"ה לא היה רוצה לקבל הערב רב, ובזה לא היה מיתה ולא גלות לעולם שנאמר (שמות לב, טז) חרות על הלוחות, והוא קבלם בחשבו כי טוב להכניסם בקדושה, ובפרט שהיו נוגעים לו קצת כמ"ש (במדבר יא, כא) העם אשר אנכי בקרבו, וכתיב (שמות יא, ח) וכל העם אשר ברגליך, ולזה רצה לתקנם. ואדרבא הם קלקלו לישראל, וזהו שנאמר (שמות לב, ז) לך רד כי שחת עמך. נשחת לא נאמר, אלא שחת, שחת לישראל. ועתה רוב הדור מהם, ולזה הוצרך לבא משה בעיבור אחד לחמישים שנה למי שהוא השורש ישראל, לתקנו שלא יטעוהו ערב רב:
27
כ״חוקודם שחטאו ישראל היה משה בתכלית השלימות, והיה משיג שער החמשים של נ' שערי בינה הגדול מכלם. וכשחטאו ישראל נעלם ממנו. וזהו שנאמר לך רד, רצה לומר רד ממנין לך. וזה שאמרו רז"ל (ר"ה כא, ב) נ' שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חסר א'. פירוש מעיקרא כלם נתנו לו, ואח"כ חסרהו אחד. וזהו שכתוב (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים, כי מעיקרא שלם היה, אלא שאח"כ חסרתו היותר מעט מאלהים שהוא אות א. או פי' שחסרתו הרבה ולא נשאר לו אלא מ"ט, כמו שאיתא בילקוט אל תקרי מעט אלא מ"ט. והמ"ט הם מעט מזעיר בערך שער החמשים שהוא גדול ונפלא מכלם:
28
כ״טוהנה להיות שכוונת משה היתה טובה, הש"י לא ימנע טוב להולכים בתמים, ובעת תוסף רוחם יגועון לא יגרע מצדיק עינו. וזהו שכתוב (דברים לד, א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, נב"ו נ' בו. ונכנס הנו"ן בשמו ונעשה נשמה, וידוע כי נשמה בבינה. והנה כמה תפילות התפלל משה שלא יבא בעיבור בכל דור ולא נענה, וזהו שאמר משה (שם ג, כו) ויתעבר ה' בי למענכם, שאני בא בעיבור בכל דור בשבילכם, כי אתם גרמתם לי והוא מדבר עם ערב רב. או ידבר עם ישראל ופירוש למענכם לתקן אתכם. ומלת ב"י רומז לי"ב חדשים שיש עיבור לי"ב חדשים, כענין (יבמות פ, ב) רבה תוספאה. ולא שמע אלי, שלא קבל תפלתי בזה:
29
ל׳ויאמר ה' אלי רב לך, כי בתחלה היה רבן של נביאים, אך אח"כ בכל דור יצטרך לרב שיבא אליהו ז"ל וילמדהו ויתנוצץ בו הדור, ובתחלה יהיה כאלם לא יפתח פיו. ומצינו שאף באותו הזמן נתקיים בו קצת מזה, כמו שאמרו רז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבוא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מעיינות חכמה (סוטה יג, ב), והיה צריך ללמוד מיהושע. וזהו ג"כ רב לך, כבר יש לך רב והוא יהושע. וזה נרמז בפסוק (דברים יח, יח) נביא *אקים *להם *מקרב אחיהם, ראשי תיבות אלם. ואח"כ (שם) ונתתי דברי בפיו, שיהיו נובעים דברי מקרבו, ואח"כ יעלה יותר שאצונו ואדבר עמו בגלוי:
30
ל״אוזהו שנאמר (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה, דום י"ה, פירוש יה גזר עלי להיות אלם. החשתי מטוב, ואין טוב אלא תורה. וכאבי נעכר, הם היסורין שבאים עליו, וכמו שכתוב בס"ה כי בתחלה משה יהיה שמ"ה ושממה. וזהו שאמר ישכיל עבדי (ישעיה נב, יג), הוא משה והוא משיח, כי שילה בגימטריא משה, ואמרו רז"ל (מב"ר יא, ג) כגואל ראשון כך גואל אחרון, וכן הדור שהולך הוא הדור שבא:
31
ל״בוזהו שכתוב (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים וגו'. הוה ליה למימר אראך, או כימי צאתו. אלא רמז שאתה עצמך יצאת ממצרים. ואמר אראנו לומר שאתה הוא אותו הדור. ואמר הנה ישכיל וגו', כי המעלות יהיו בהדרגה, בתחלה ישכיל, ואח"כ ירום, ואח"כ ונשא, ואח"כ וגבה, ואח"כ מאד אותיות אדם, כי יהיה כמו אדם קודם חטאו, ואז יתוקן הכל וסוף המעשה בתחילת המחשבה וזהו היותר עליונה. והולך הפסוק ומגלה מה שיעבור עליו באלו הדורות, עד שבשביל כך ראוי לעלות לכל אותה מעלה:
32
ל״גואמר (ישעיה נב, יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו, מאיש זה משה, מראהו ותארו זה קירון אור פניו שקרן אז. אך באלו הדורות בא באחד העם ועליו מדברת כל הפרשה. ואמר (שם נג, א) מי האמין וכו' וזרוע ה' על מי נגלתה. פירוש, אפשר שזהו שנגלה עליו זרוע ה' כמו שכתוב (דברים לד, יב) ולכל היד החזקה כו'. ואמר (ישעיהו, שם ט) ויתן את רשעים קברו, פירוש שנכנסת ונקברת נפשו בסוד עיבור בגופות של הדורות הללו שהם כרשעים לגבי דידיה. לכן אחלק לו ברבים (ישעיה שם יב), רצה לומר שיקח שכר כנגד כלם כיון שזיכה לכל הדורות, ובודאי שקול משה כנגד כל ישראל, וכמו שאמרו רז"ל (אבות ה, יח) משה זכה וכו' זכות הרבים תלוי בו. ואת עצומים יחלק, פירוש הוא יקבל חלקו מהקב"ה ממש, ושאר הצדיקים יקבלו על ידו תחת אשר הערה למות נפשו בכל דור. ולזה כתיב (שמות ג, ד) משה משה בלי הפסק, לרמוז שבכל דור הוא בא. ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא, שעל ידו נגמר לימחל חטא הדורות וחטא אדם וחוה שהם רבים, פירוש גדולים, עד כאן מצאתי:
33
ל״דוהנה ויתעבר ה' בי למענכם היו לאחר שחטאו ישראל, אז ומשה עלה אל האלהים שהיא הבינה והשיג אף שער החמשים. ואף שכל ישראל היו במעלה גדולה, היה משה עולה עליהם:
34
ל״הוזהו סוד (דברים ה, ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם. וכבר ידוע כי סוד אנכי בבינה, וכמו שאמר (רות ד, ד) אנכי אגאל, והבינה היא היובל הדרור, ואז היה משה באספקלריא המאירה אור בהיר מאור הגנוז מאחר שהשיג ג"כ שער החמשים. ובזה יובן מה שאמר (דברים ה, ד) פנים בפנים דיבר ה' עמכם, משמע שלא היה הפסק ביניהם, ואיך אמר אנכי עומד בין ה' וביניכם. אלא משה רבינו ע"ה לא היה הפסק, כי הוא לא היה מחיצה רק אור בהיר וזהיר, ועל שזכה בקבלת תורה לכל נ' שערי בינה נתקיים שם הבל, כי משה גלגול הבל כנודע, וכבר לקח הה"א לשמו דהיינו משה. עתה עלה בהר הבוער באש על ל"ב השמים שהם ל"ב נתיבות חכמה מצד השפעתם לבינה, כי כשזכה לכל נ' שערי בינה ממילא קיבל השפעתו ל"ב נתיבות חכמה, הרי נשלם שם הבל. וגם בה"א הוסיף הארה בה' חומשי תורה, ומצאתי בקונטרסי האר"י ז"ל *בעלותי *ההרה *לקחת, ראשי תיבות הב"ל:
35
ל״ווהנה משה רבינו ע"ה עניו מכל אדם, לפי גדולתו ענותנותו. וכן היה הילל נשיא בישראל, והיה עניו גדול כי היה ענף ממשה רבינו ע"ה, לכך חי ק"ך שנה כמו משה רבינו ע"ה. ותמצא בע"ב שמות של (שמות יד, יט-כא) ויסע ויבא ויט, שני שמות סמוכין מה"ש לל"ה, הם אותיות מש"ה הל"ל. וכן בכאן נרמז *ההרה *לקחת *לוחות ראשי תיבות הל"ל. וכן *לקחת *לוחות *האבנים ג"כ ראשי תיבות הל"ל, ושניהם לפי גדולתן ענוותנותן:
36
ל״זוזהו רמז (דברים ד, לו) על הארץ הראך את אשו הגדולה, במי נתקיים התורה שנתנה באש, במי שמשפיל את עצמו כארץ. וההר בוער באש עד לב השמים ומשה עלה לשם וזכה ללב, ול"ב עם ה' חומשי תורה נשלם הבל הנתגלגל במשה:
37
ל״חוהנה כתיב (דברים ה, כ) את הקול מתוך החשך וההר בוער באש, וכמעט החשך והאש הם שני הפוכים, אבל נראה דיש בזה סוד כי האש שהוא שלהבת, שלהב"ת אותיות הב"ל ש"ת שהם מגולגלים במשה רבינו ע"ה. והחשך ירמוז על קין שהלך חשיכים ויתבאר זה על פי הסוד שמצאתי בקונטרס האר"י ז"ל, וזה לשונו, ענין אדם וחוה וקין והבל. אדם הוא מחכמה, ופירש חכמ"ה כ"ח מ"ה, פירוש הנשמה וכח דזעיר הנקרא מ"ה בגימטריא אדם. חוה היא מבינה אם כל חי. קין והבל הם מהדעת. הבל מצד החסדים ה' ב"ל ל"ב נתיבות חכמה. וקין ה' גבורות שבו מצד הבינה הנקרא קן ובית לחכמה, ויש בה בחינת חכמה ג"כ, ולזה היו"ד שהיא מהחכמה היא בין ב' אותיות קן. וזהו סוד (תהלים פד, ד) ודרור קן לה (והקוף דקן רבתי), פירוש דרור שהיא הבינה, יובל חרות קן לה שהיא קן לחכמה, וקין היה מצד חוה. וזה סוד (בראשית ד, א) ותאמר קניתי איש את ה', כלומר אני קניתי ולא אדם. ולזה היה בכור משל לשפופרת שפיה צר וכו' טפת אדם שהוא הבל נכנס תחילה, ואח"כ הזריעה היא את קין. וכשיצאו, יצא קין הראשון, קין בגימטריא ק"ס אהי"ה דיו"דין, ולכן יש בקין ן' ארוכה רמז לנ' שערי בינה. הב"ל ה' פעמים ל"ב בגימטריא קי"ן, רק שקין מגולה והבל סתום, והם כלולים זה בזה. (הגה"ה, לעיל בפרשת קרח כתבתי, קר"ח הב"ל בגימטריא משה) אך בקין גובר בחינת בינה, ובהבל חכמה, ושניהם בסוד הדעת. ויאמר ה' לקין אי הבל אחיך, פירוש אינך יודע שאתה שומר לאחיך וקן לו, כי בינה בית לחכמה, וזהו אותיות א"י, אלף בינה, י' חכמה, כי בינה אהי"ה, וחכמה ידו"ד. הבל אחיך, אחיך ודאי בחינת זכר, ואתה בחינת אחות נקיבההגה"הבפסוק קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר, תמצא אתה ואת, הם זכר ונקיבה:. הלא אם תטיב שא"ת, אותיות אש"ת, כי לעתיד אש"ת חיל עטרת בעלה (משלי יב, צ), וההנהגה תהיה ע"י הגבורה:
38
ל״טוזהו סוד (שמו"ר א, א) אברהם טפל לשרה בנבואה, כי הגבורות כשימתקו הן מעולות מהחסד מאודהגה"האם תמיה אתה על הדבר, בא ואראך דוגמתו, קודם מתן תורה לא היה תורה והיה העולם מתקיים בחסד, וכשנגאלו ישראל מיד ניתן להם התורה ודינים וחקים:. ועתה העולם מתנהג ע"י החסד, כי הגבורות עדיין לא נמתקו ואי אפשר להתנהג בדין כי לא יוכל לעמוד, ולכן הוא מתנהג בחסד שהוא בחינת הבל:
39
מ׳וזהו סוד (קהלת א, ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. רמז שכל הנהגת העולם היא בבחינת הבל כנזכר. וגם רמז שהנהגה זו הבל היא בערך ההנהגה העתידה שהיא מצד הגבורה. וזהו שאמרו ז"ל במדרש קהלת (יא, יב) תורה שהאדם לומד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח. פירוש, הבל היא ודאי מבחינת הב"ל, אבל תורתו של משיח מבחינת גבורת קין. ועינינו רואות כי אדם שהוא מצד הגבורות הוא חזק ובן חיל, ומי שהוא מצד החסד הוא דל ורך וחלש, וכן דוגמתם הכסף והזהב. ואפילו בקליפות מצינו שקליפת הגבורה היא ארי"ה בגימטריא גבור"ה, וקליפת חסד חמור. וזה סוד שנאמר באברהם (בראשית כב, ג) ויחבוש את חמורו, חמר חסר ו' בגימטריא אברהם, והענין ששלט על אותה קליפה כדי שלא תעכבהו. ולכן השכים בבוקר שהחסד מתעורר כדי להגביר החסד ולהכניע קליפתו כו'. עד ורבי עקיבא היה מצד הגבורה הנמתקת מבחינת קין, ולכן אמר משה להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, עד כאן. הרי קין שהוא חשך אז יתרון אור בא מהחשך:
40
מ״אומענין זה רמז גדול נמצא בפסוק (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והנה אכין ורקין מיעוטין הן, ויש להתבונן בכאן למעוטי מאי. אלא הוא על דרך שאמרו רז"ל (ברכות נז, א) אפילו רקים שבך מלאים כו'. כן יהיה לעתיד אחר הזיכוך כמ"ש בקין, וזהו כענין חק, שלכאורה לפי הבנת האדם אינו כן. אבל הוא יתברך הוא היודע, והוא כמו פרה אדומה שהיא חק מטמא הטהורים ומטהר את הטמאים, כך מתחלה קין היה מטמא, אבל לעתיד מטהר כו'. וכן ח"ק *חוה *קין כמ"ש לעיל בשם הרב, שקין הוא מצד חוה כמו שאמרה קניתי איש את ה':
41
מ״בוהנה לענין עולם הבא, אמרו ישראל אם יוספים אנחנו השגה יותר ממה שאנו משיגים עתה, אזי ומתנו כמ"ש לעיל. אבל אמרו למשה רבינו ע"ה, קרב אתה. כי משה רבינו ע"ה זכה לראות עולמו בחייו, כי בשעת קבלת התורה זכה והשיג אף שער החמשים. וכן הם ה' חומשי תורה וי' דברות תצרף ה' פעמים י' הוא עולה נ', רק כשחטאו ישראל בעגל אמה ליה הקב"ה (שמות לב, ז) ל"ך רד, שנחסר שער הנ' כמו שכתבתי לעיל. ואמר לו הקב"ה (דברים ג, כו), אל תוסף, רק תוסף רוחם בעת יגועון. על כן במותו כתיב (דברים לד, א), ויעל משה וגו' אל הר נבו, וכתבתי לעיל נב"ו הוא נ' בו. על כן כתיב ויעל היפך מלת רד, כי עלה לשער הנו"ן. ומשה זכה בחייו מה שיזכו שאר הצדיקים לאחר מותם כשיחיו, שיזכו להביט תמונת ה', שנאמר (תהלים יז, טו) אשבעה בהקיץ תמונתך, אבל בקבלת תורה ותמונה אינכם רואים. ובמשה רבינו ע"ה כתיב (במדבר יב, ח), ותמונת ה' יביט. ומענין עולם הבא של משה רבינו ע"ה מי יוכל להרהר, הלא לא ידע איש את קבורתו וידו"ד אתו. יהי רצון שנזכה לחזות בנועם ה' נעימות [בימינך] נצח אמן:
42