שני לוחות הברית, ווי העמודים י״דShenei Luchot HaBerit, Vavei HaAmudim 14
א׳ולענין שנותן צדקה מעלתו כמשה רבינו ע"ה אבאר הפסוק בפרשת*ענין נחמד על כל ענייני פרטי מעשה צדקה הנזכרים בפרשת ראה. צדקה פרשת ראה בפסוק (דברים טו, יא) על כן אנכי מצוך וגו' ויובן כל הפרשה. כתיב בפרשת ראה (שם יז) כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו' וקשה מלת מאחד למה לי מה חסרון להפסוק באם אמר מאחיך ולא מאחד וכן באחד שעריך קשה מה מורה מלת באחד. ועוד קשה נאמר בארציך והלא הצדקה חובת הגוף היא ושייך גם בחוץ לארץ כמו בארץ ואגב יובן כל הכפולים פתוח תפתח נתן תתן. ועוד קשה קרבה שנת השבע שנת השמיטה ב' פעמים שנת למה לי. ועוד קשה ענין ורעה עינך באחיך האביון גם מלת ולא ירע לבבך ויראה ליישב ע"ד*מ"ר בהר הנותן צדקה לגדול מישראל כאלו נתן לכל ישראל. מדרש רבה פרשת בהר (לד, ח) ואימתי פרע לו בימי שאול הה"ד (שמואל א' טו, ו) ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו וכי עם כל ישראל עשה חסד והלא לא עשה אלא עם משה לבדו אלא ללמדך כל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו עשה חסד עם כל ישראל וזהו רמז מאות אחיך במלת אחיך רמזו אחיך מאב קודם ובמלת מאחד רמז לך ע"ד שפירש"י (בראשית כו, י) כמעט שכב אחד העם אחד המיוחד בעם וזהו מאחד מן אחד מגדולי ישראל ר"ל כשתתן צדקה לגדול מישראל אזי יקויים בך פתח תפתח נתן תתן ר"ל אתה פתחת את ידך פעם אחת ונתת צדקה פעם אחת ויחשב לך לפתיחות ונתינות הרבה כאלו פתחת ידך לכל ישראל ונתת צדקה לכל ישראל לכן כפל הפסוק פתוח תפתח נתן תתן לרמז על נתינות הרבה ובמילת באחד שעריך רמז מה שאמרינן הבא בתרא (ז, ב) ההוא חסידא דהוי רגיל דקאי עשתעי אליהו בהדיה בנה בית שער ולא אשתעי אליהו בהדיא ונ"ל שזה נרמז בפסוק (משלי כב, כב) אל תדכא עני בשער ר"ל בעשיות בית שער ופירושו בגמרא מעשה דההיא חסיד היה מגוואי לחצר הוא לגרעיותא לפי שדלת החצר ננעלת והעני צועק ובית שער מבפנים מפסיק הקול ע"ש. וזהו רמז באחד שעריך א' דייק שיהיה לך שער אחד לשמור החצר בלבד כי זה חוב על הבעל בית לעשות לו דלת לשמור החצר כמבואר במשנה שכופין לעשות שער לחצר לאפוקי אם תרצה לעשות לך עוד בית שער איסור גמור כההוא חסידא.*ענין אחר על הכפלים במקרא פתוח תפתח נתון תתן על דרך מ"ש מהרש"ל על הסמ"ג. ובמלת בארצך רמז תירוץ אחר על הכפלים פתוח תפתח נתון תתן ויובן ע"ד שכתב הסמ"ג בחלק ל"ת במצוה ד' כתיב (דברים ו, טז) לא תנסו וגו' הרי זה צדיק גמור וכו' ע"ש וכתב מהר"ר שלמה לוריא בביאוריו וא"ל שמותר בכלל מעשר דמעשר לחוד וצדקה לחוד שהרי למעשה יש קצבה ולצדקה אין קצבה כו' והנה מתחלה כתיב (דברים יד, כב) פרשת עשר תעשר ואח"כ מזכיר ענין צדקה עז"א אל תחשוב בלבבך שדי לך בנתינות מעשרות ותחשב שצדקה בכלל מעשר הוא על זה אמר פתוח תפתח ר"ל פתוח למעשר תפתח לצדקה וזה רמוז בכפל נתון תתן אפילו ק' פעמים א"כ אין לו קצבה מוכח מזה שאין צדקה בכלל מעשר כי מעשר יש לו קצבה ולצדקה אין לו קצבה מ"ה דייק בארך דהיינו בארץ ישראל שחייבים מעשרות מן התורה משא"כ בחוץ לארץ שאין חייבין במעשר מן התורה כמבואר בטור י"ד סימן של"א וא"כ רמז בארצך יש חיוב מעשר וש"ת צדקה יש בכלל מעשר לכן הכפיל פתוח תפתח ידך שאיירי מצדקה לא במעשר רק צדקה מחולין שלו כענין שנאמר (בראשית לב, יד) ויקח מן הבא בידו ופירש"י שם שנטל מעשר והיה חולין וזהו תפתח ידך ידך דייקא או נוכל לומר כפל נתון תתן ע"ד שכתב הסמ"ג במ"ע מצוה קס"ג וז"ל הצדקה בכלל נדרים דכתיב*טעם אחר על כפול נתן תתן ע"ד הסמ"ג. בפיך זה צדקה ופי' האומר הרי זה לצדקה חייב ליתן לעניים ואם איחר עובר על בל תאחר ואומר רבי יעקב שנדרי צדקה שאנו נודרין עכשיו אנו נודרין על דעתנו ואנו כנזברין עליה ואם אנו ממתינין עד בוא עניים מהוגנים אין אנו עוברים וזהו כוונת הפסוק וקאי על רישא דפסוק שאמר כי יהיה מאחד אחיך מלת מאחד מורה על מי שיפול עליו לאמר מלת אחד שהוא חשובן והגון. אז נתן תתן לו מיד בלי איחור רק תיכף כשאמר נתן תתן לו אתה מאחר שהגון הוא ואין לך לדרוש אם רמאי הוא ויובן ממילא הדיוק באם הוא לאו עני הגון אז יש לך רשות להמתין עד שיזדמן לפניך הגון וכענין זה יתבאר המקרא (דברים טו, ט) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' וקרא עליך וגו' יהי' בך חטא. כבר צוותו קמאי דקמאי אטו לא ידענא מי שעובר על אחד ממצות עשה או לא תעשה שיש בו חטא ומה קמ"ל והיה בך חטא אלא קאי גם ארישא דפסיק מאחד. אחיך ע"ד הגמרא בפ' החליל (לולב וערבה מט, ב) א"ר אליעזר כל העושה צדקה ומשפט כאלו מלאו כל העולם חסד שנאמר כו' ושמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך יכיל לירא שמים ת"ל (תהלים קג, יז) וחסד י"י מעולם על יראיו ופירש רש"י שמא תאמר כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה מספיקין בידו אנשים מהוגנים כו' משמע מתוך הגמרא מי שהוא ירא שמים מזמין לו הקב"ה עניים מהוגנים ולפי זה יובן ורעה עיניך באחיך האביון שתאמר עליו מה לי ליתן לו צדקה הלא לאו הגון הוא לכן סיים והיה בך חטא רצוני לומר אז תעיד על עצמך שבעל עבירה אתה מאחר שהזמין י"י לפניך עני שאינו הגון כי אם היית ירא אלהים היה מזמין הש"י לפניך עניים מהוגנים ולפי פשוטו הכי קאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך ר"ל שהעני הוא המיוחד מאחיך הוא עני הגון וירע לבבך לאמר שאינו הגון אז והיה בך חטא שהבאשת ריחו ומסיק הכתוב מה גרם הרע עין והוא על דרך המשנה דאבות (ב, ט) איזהו דרך רעה שיתרחק האדם ממנה רבי יהושע אומר חבר רע ר' יוסי אומר שכן רע. רבי אליעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני את דברי רבי אליעזר שבכלל דבריו דבריכם ונמצא בלב רע עין הרע וזהו ורעה עיניך וגו' נמשך ולא ירע לבבך והשתא נבאר המקרא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל*כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז. בספרי מסיק פרשת ראה (טו, ט - פן יהיה דבר עם לבבך) בליעל מכאן כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה כתיב הכא בליעל וכתיב (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז וכו' דבר אחד בליעל בל יעל על לבו תורה ומחוסר ביאר מה ענין בליעל בל יעל תורה הגם שיש לפרש על פי מה שכתב הסמ"ג שמה כתיב בפרשת ראה כי יהיה בך אביון וגו' הרי יש כאן שני מצות האחד לפתוח יד לעני וליתן צדקה ע"ז אמר פתוח תפתח. השני אם לא רצה לקבל יתן לו בהלוואה ועל זה נאמר והעבט תעביטנו כמו שכתב אח"כ השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל ועוד נתון תתן לו אחר השמר לך על הלואה עומד ע"ש. וידוע ששביעית משמע המלוה עד"ז יובן הפסוק השמר לך פן יהיה עם לבבך בליען לאמר קרבה שנת השבע אם כן מה לי לעשות הלואה מאחר שקרבה שנת השבע ואז משמע החוב וע"י רוע לבבך תוסיף לאמר שנת השבע כל השנה הוא שנת השמיטה אם כן מיד בתחלת השנה משמט החוב. וזה הוא נגד הדין כי גמרא ערוכה בערכין פרק המקדיש (כח, א) שביעית משמט בסופה וטור ח"מ מביאו בסימן ס"ז ובפסיקתא דייק מתוך המקרא מקץ שבע שנים תעשה שמיטה והלא בתחלת שבע שנים הוא שמיטה אלא מלמד ששביעית הוא משמט בסופה. וזה כוונת המקרא השמר לך פן יהיה עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע השנה כולה משמט תכף בתחלת השנה ולכן אין רוצה להלו' לעני לכן אמר בליעל בל יעל על לבו תורה שאין תורה בקרבו שיודע להוכיח שאין השביעית משמט אלא בסופו ולדרכי הנ"ל יהיה הפירוש הכי כי ארז"ל (ע"ז יז, ב) כל מי שיש בו תורה ואין בו ג"ח דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (דה"ב טו, ג) ימים רבים לישראל ללא אלהים אמת והנה תחלה נקרא בליעל על שם ע"ז שצדקה דומה לג"ח מה התם מי שאין עושה חסד דומה כמי שאין לו אלוה וה"ה מי שאינו נותן צדקה נקרא בליעל כאלו עובד ע"ז ובד"א כזה ג"כ דומה מה ג"ח אע"פ שיש בו תורה מ"מ כיון שאין בו ג"ח דומה כמי שאין לו אלוה ה"ה בצדקה נמי כן בל יעל על לבו תורה ר"ל אע"פ שיש בו תורה מכל מקום בל יעל על לבו תורה מכח שאין נותן צדקה ולכן מסיים ע"כ אנכי מצוך מלת אנכי מחוסר ביאור הוא אלא רמז למדרש מי שנותן צדקה יש לו מעלה כמרע"ה וזה אנכי דייק שתהיה כמוני.*טעם אחר על כפל נתן תתן ע"ד הגמרא פ' השותפין. פירוש אחר על נתן תתן ע"ד הגמרא פרק השותפין (ב"ב י:) אמר רבי אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרומה קרן ישראל אמר ליה בכי תשא ופירש"י אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר בצדקה ואמר רבי אבהו שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה ואמר להם צאו וראו מה פירש להם דוד אבא (תהלים קיב, ט) פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד וכו' וקשה לאבי אבהו אחר שגילה לו שקב"ה הודיע למרע"ה להרס קרן ישראל בכי תשא א"כ למה השיב שלמה מן דוד אביו ולא השיב המקרא כי תשא וגו' ואגב יובן התשובה שהשיב הקב"ה למשה בכי תשא הלא במלת כי תשא אין מפורש כלום רק מה כתיב לאחריו שיתנו כופר נפש והיה לו להש"י להביא המקרא ונתנו איש כופר נפשו הענין הוא*מאמר ר' יוחנן מלוה י"י חונן דל ויתבאר ע"ז הפסוק והעבטת גוים רבים וגו'. במאמר ר"י שמה (ב"ב י, א) מ"ד (משלי יט, יז) מלוה י"י חונן דל אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו כביכול עבד ליה לאיש מלוה. וע"י זה יתבאר פסוק (דברים טו, ו) והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו וקשה היה להקדים בפסוק הממשלה הנוגעת בגוף האדם ואח"כ העבטה המדברת בממון לכו וראו שבני גד ובני ראובן לא צדקו בדבריהם שהקדימו גדרות הצאן כמו שפירש רש"י. ולפי דרכינו אתי שפיר כי בא להורות שעבד לזה לאיש מלוה ואמר והעבטת גוים רבים וזה יגרום שתמשול בגוים רבים כי יהיו לך לעבדים. ועוד דע מה שמסיק*במדרש רבה פרשת כי תשא אמר הקב"ה למשה חייבין לי ישראל. במדרש רבה (ריש) פרשת כי תשא (לט, א) אמר הקב"ה למשה חייבין לי ישראל מה שלוו ממני שנאמר (שמות ל, יב) כי תשא כמו כי תשה (דברים כד, י) אמור להם שיפרעו מה שחייבים לי הוי כי תשא ואשלמה להם שנאמר (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים פירש מתנות כהונה הם לוו מהקב"ה וצריכים לפרוע והקב"ה מעלה עליהם כלאו הלווהו וזהו כי תשא. וזהו הענין במה תרומם קרן ישראל א"ל בכי תשא כי באמת הם לווין להקב"ה וחייבים לו ובאלה מלות רמז להם שהקב"ה הלוה להם והקב"ה חלק כבוד לישראל והראה כאלו ישראל נעשין תלוין לו ר"ל בכי תשא וכי תשה. ושאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה ר"ל אם הנותן צדקה יחשיב בעצמו כלוה בעלמא שחייב לפרוע להקב"ה את חובו מה שחייב לו או הנותן צדקה הוא כמלוה להקב"ה ואמר להם צאו וראו מה פירש אבא פיזר נתן לאביונים קרבנו תרום בכבוד וק' מלת נתן למה לי פיזר לאביונים הוה ליה למימר אלא רמז לנו שהנותן צדקה צריך ליתן אותה במתנה לפרוע חובו מה שהיא חייב להקב"ה ולא בדרך הלוואה. וזהו רמז הכפל נתון תתן ר"ל נתן הנתינות צדקה תתן במתנה ולא בדרך הלוואה לחזור ולפרוע לך ואמר כי בגלל הדבר הזה יברכך י"י בכל מעשה ידיך כי הקב"ה יעלה לך למלוה ויברך בכל מעשה ידיך כאשר סוף הכבוד לבוא אבל אתה לא תעשה כן לקבל פרס להיות מחשבותך בנתינת הצדקה שתהיה בדרך הלואה רק נתן תתן במתנה לא בהלוואה כי אתה חייב להקב"ה ליתן צדקה*ענין נחמד על הגמרא ר' יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וגו'. ואמרינן בפרק השותפין (ב"ב י, א) אמר רבי חייא בר אבא רבי יוחנן רמי כתיב (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב (שם יב) לא יועיל אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו למה. א' שמצילתו ממיתה משונה וא' שמצילתו מדינה של גיהנם ואיזה שמצילתו משל גיהנם ההוא דכתב בה עברה כו' איזה מצילתו ממיתה משונה נותנה ואין יודע למי נתנה נוטלה ואין יודע ממי נטלה ע"כ. והנה הבעל חן טוב בפרשת עקב הקדימני והקשה כמה קושיות אמרו כתיב וכתיב דמשמע שהקשה שני מקראות אהדדי ואחר כך לא שאל אלא ב' צדקות ל"ל עך"ק למה הביא תחלת הפסוקים הוה ליה למימר ב' פעמים צדקה תציל ממות ל"ל עוד קשה מה בא ללמדינו שהון לא יועיל וכי סלקא אדעתין לומר שממון יועיל להצילו מגיהנם או ליתן כופר ביום המיתה ע"ק למה לא הביא המקראות כסדרן כי הפסוק לא יועילו אוצרות רשע ברישא כתיב ע"ש מה שמיישב ול"נ דה"פ כי הקושיא מה שלא הזכיר הפסוקים על הסדר לאו קושיא היא כלל כי הקושיא של ב' צדקות הללו למה קשה על מקרא השני שכפול הוא כי על מקרא הראשון לא קשה כלום מ"ה תפס זה המקרא ברישא אמנם שארי קושיות במקומן עומדים והקרוב אלי לומר רק אקדים*גמרא עני ועשיר באין לדין וכו'. גמ' ביומא (לה, א) ת"ר עני ועשיר באם לדין לעני אומרים מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני את יותר מהלל כו' לעשיר אומרים מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עשיר הייתי וטרוד בממוני אומרים לו כלום עשיר את מרבי אליעזר בן תרסוס כו' רשע אומרים לו מ"ט לא עסקת בתורה אם אמר נאה וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום טרוד ביצרך היית יותר מיוסף הצדיק נמצא הלל מחייב עניים.*פשט נחמד ששמע מחכם א' בפרנקפורט על המשנה אם אין אני לי מי לי. ועל זה שמעתי מחכם אחד בק"ק פרנקפורט פשט המשנה (אבות א, יד) הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי כו' וזה קאי על הלל אומר אם אין אני מחייב עצמי מי לי שיתחייב עצמי בשלמא שאר אנשים ילמדו מוסר ממני אבל אני ממי אלמוד לחייב עצמי ודברי פי חכם חן. ומהשתא לבוא לביאור המאמר הנזכר לעיל. כי קשה ליה ב' צדקות הללו למה והבין המקשן שאלו ב' מקראות עולין לקנה אחד וסיפא לאגלוייא דרישא לא הוסיף עליו כי קשה דאמרי לא יועיל הון ביום עברה איך סליק אדעתין שיועיל הון למי שאינו צריך למעות. ועל כן צריכת לומר שפשט המקרא הוא לא יועיל הון רצונו לומר טענות הון לא יועיל ביום עברה שיתן תירוץ לומר עשיר הייתי וא"כ על כרחך מוכח שהאי לא יועיל הון איירי בממון שהוא של יושר ובכל זאת לא יועיל דאם לא כן היא גופא קשיא וכי סלקא אדעתין שיועיל ממון שאינו של יושר הא אין קטיגור נעשה סניגור כי זה הוא שאלה ראשונה נשאת ונתת באמונה. אלא ממונו ממון של יושר אך ירצה לפטור עצמו בטענות עשיר הייתי ותמר לא יועיל. וא"כ הרי פי' וצדקה תציל ממנת איירי דוקא בצדקה שנותן מממון של יושר. וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות ב' צדקות למה לי. ואין לומר שסיפא לאגלוייא דרישא כי גם בזה קשה לא יועילו אונרות רשע מהיכא סליק אדעתין שיועיל אוצרות רשע ואין לתרץ דקמ"ל חידוש כו במקרא דלא יועיל מסיק שבא יועיל תירוץ אחד לאמר עשיר הייתי מה שאין כן באם יש לו שני תירוצים יועילו. כענין שמצינו בפוסקים (יו"ד סימן ל"ז ס"ג) בועה לחוד כשרה וקמט לחוד כשרה ובועה שהיא על הקמט טריפה מפני שהוא תרתי לריעותא. ואם כן רמז המקרא פה שיש לו שני תירוצים אחד או צרות שעשיר הוא. ורשע מורה על תירוץ רשע הייתי והוו אמינא דיועיל לו לפטור עצמו מדין וקמ"ל דלא יועילו ב' תירוצים. דזה אינו כיב אם האי אוצרות איירי מאוצרו' של רשע הדרא קשיא לדוכתיה מהיכי תיתי דיועיל והלא אין קטיגור נעשה סניגור אלא ודאי לדיוקא קאתי אף שהוא אוצרות רשע מכל מקום יועיל הצדקה מה שעושין ממנו ולא יועיל אוצרות רשע טענה של אוצרות וטענת של רשע לא יועיל אמנם וצדקה יועיל אף מאוצרות רשע על זה אמר כתיב וכתיב כי לפי זה המקראות סותרות אהדדי ע"י הקושיא ב' צדקות למה והבין המקרא שסיפא לאנגלוייא דרישא וע"כ אמר כתיב וכתיב. ומשני כפשוטה כי הסיפא לאו לאנגלוייא דרישא הוא רק צריכין לשני מודעות אחד להציל מגיהנם ואחד להציל ממיתה משונה. ודוקא קשיא המקראות לא ייעיל הון וכי' ולא יועילו אוצרות וכו' לרבותא הוא לאשמעינן סגם שלענין ממון לא שייך שמה שיועיל מכל מקום הצדקה שהיא בממון למאמר רבינו ז"ל (סוכה מט, ב) גדולה גמילות חסדים מן הצדקה דאלו הצדקה בממונו גמילות חסדים בין בממונו בין בגופו. ואם כן ג"ח עדיף שעושה בגופו וחידוש זה קמ"ל אף שלא יועיל הון ביום עברה כי אין שייך להציל עצמו שם בממון אפילו הכי וצדקה שעושה בממונו מציל ממות. ודע מה שכתבו תוספות שמה בדבור המתחיל איזו מצלת כו'. ואם תאמר אדרבא זאת שהיא מצוה רבה היה לה להציל מדינה של גיהנם שהוא רע ביותר. ואומר ר"י דרוב דברים אין עומדין לאדם בעה"ז אלא לאחר מיתה ובעה"ז אין עומדין לאדם אלא מצות גדולות כדתנן (פאה א, א) אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב לכך קאמר דאפילו ממיתה משונה דהוי בעולם הזה מצלת ע"כ לשון התוס'.*דרך נכון לתרץ קושית התוס' ועל דרך הרמב"ם. אמנם יש לי דרך אחרת לתרץ קושיית התוס' והוא ע"ד מה שכתב הרמב"ם (מתנות עניים פ"י ה"ז) שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה. המחזיק יד ישראל המך ונותן לו הלוואה או עושה שותפות או ממציא לו מלאכה כדי שיחזק שלא יצטרך לבריות. וע"ז נאמר (ויקרא כה, לה) והחזקת בו פחות מזה הנותן צדקה לעני ולא ידע למי יתן והעני לא ידע ממי קיבל. פחות מזה הנותן יודע למי יתן כו' ע"ש. וכן מסיק במדרש רבה פרשת בהר (לד, א) אשרי משכיל אל דל (תהלים מא, ב) שיודע להנהותו. כיצד יאמר לו שמעתי שנפלה לך ירושה ואלווה לך כו' וא"כ המלוה לעני המעלה שבכולם ומדריגה השנייה היא מה שמסיק בגמרא ואיזו היא שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נתנה נוטלת וכו' והנה לא מחשבותי כמחשבות התוס' שסוברים מאחר שזו מצילתו מיום עברה של גיהנם הוא הפחות ממה שמציל ממיתה משונה ומשום הכי הקשו קושייתם לפי סברתם. ולי נראה דגמרא מרמז מה שמצלת ממיתה משונה היא מעלה השנייה דהיינו נותן ואינו יודע למי יתן וכו' אבל הצדקה שמצלת מגיהנם דהיינו ההוא שכ' בו עברה לא יועיל הון ביום עברה איירי שעש' צדקה במעלה העליונה מכל המעלות הוא המלוה לעני בשעת דוחקו ומשום הכי סמוכים המימרות דרבי יוחנן אהדדי בתחלה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב מלוה י"י חונן דל כו' כביכול עבד לוה לאיש מלוה וסמיך מיד לאחר מימרא זו דרבי יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון וגו' והאי מלוה י"י חונן דל איירי במי שעושה לו הלוואה על מנת להחזיר לשלם לו. וזהו אמר מלוה י"י חונן דל וגמולו ישלם לו איירי מצדקה שעושה לשלם לו כגמולו משום הכי לא פירש רבי יוחנן ואיזה שמצילתו מדינה של גיהנם מי שעושה בהלוואה כי סמך על מימרא ראשונה רק זה פירש מה שמצילתו ממיתה משונה נותנה ואין יודע למי נותנה וכו'. ועוד כי מקרא כתוב כן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם לא יועיל הון בישום עברה וגו' המקרא זה קאי על המלוה והלוה כדאמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ה) (ע"א) גבי רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא תיובתא לרב הונא סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה כו'. אמר רב אשי אמריתא לשמעתתיא קמיה דרב כהנא ואמר לי תהא במאמינו ופריך ונהמניה לוה למלוה נמי בהא כמה שוה ומאי שנא לוה דמהימן למלוה ומאי שנא מלוה דלא מהימן ללוה. לוה מקיים ביה כמלוה תומת ישרים תנחם מלוה קיים ביה בלוה וסלף בוגדים ישדם ע"ש. והרי לך שמקרא תומת ישרים תנחם נדרש על המלוה. ועליו קאמר לא יועיל הון וגו' וצדקה תציל ממות שמע מינה שפסוק וצדקה תציל ממות ביום עברה איירי בצדקה הנעשה בדרך הלוואה. ולפי זה לא פירש הגמרא בהדיא שצדקה המצילתו מגיהנם איירי כשנעשה בדרך הלוואה כמו שפירש גבי איזו שמצילתו ממיתה משונה כי שמה לא הוי ידענא הפירוש אם לא פירש הגמרא בהדיא משא"כ בקרא לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות אין צריך לפרש לנו הפירוש כי יש ללמוד פירושו מקרא דסמיך ליה תומת ישרים תנחם שנדרש בגמרא על מלוה ולעולם עונש של גיהנם רחמנא לצלן הוא קשה ורע ממיתה משונה וכדי שיהיה ניצול מעונש זה צריך לפרוק חטאו בצדקה המעולה מכל המעלות הוא המצוה לעני. משא"כ להצילו ממיתה משונה סגיא במעלה שנייה כגון ניתנה ואין יודע למי נתנה. ובזה יתורץ שפיר קושיות התוס' ונכון הוא. ולפי תירוצו של תוספות מה שמציל בעולם הזה צריך לצדקה המעולה ומה שמציל מגיהנם אף פחותה שבפחותות אבאר גמרא אחת בבבא בתרא וכדי ליתן ריוח בין הדביקים אייחד פ' בפני עצמו:
1
