שני לוחות הברית, ווי העמודים ט״וShenei Luchot HaBerit, Vavei HaAmudim 15
א׳תניא*ענין נחמד בגמרא א' להן ר"י בן זכאי לתלמידיו ופלוגתא דאמוראי. (ב"ב י, ב) אמר להן רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו מה שאמר הכתוב (משלי יד, לד) צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב (דה"א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין חטא הוא להם שאין עושין אלא להתגדל בהן כו' ומצילן לחייא הלכא ובנוהי. וכי עביד הכי לא שפיר עביד והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. לא קשיא כאן בישראל כאן באומות העולם. נענה רבי יהושע ואמר צדקה תרומם גוי כו' וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעושין אין עושין אלא כדי שימשך מלכותן תהא ארכה לשלוותך נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי כו' וחסד לאומים חטאת וכו' צדקה וחסד שעושין חטא להם שאין עושין אלא כדי להתיהר וכל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר וגו' אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי רבי אליעזר המודעי אומר צדקה תרומם גוי שאין עושין אלא לחרף אותנו שנאמר (ירמיה מ, ג) ויבוא ויעש י"י וגו' רבי נחוניא בן הקנה אומר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל נמי ולאומים חטאת וגו' אמר ליה ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי ר' נחוניא בן הקנה שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולאומים חטאת מכלל דהיא נמי אמר מאי הוא. דתניא אמר להם רבי יוחנן בן זכאי כשם שחטאת מכפרת על ישראל בעה"ב כן צדקה מכפרת על אומות העולם בעה"ז כן גרסינן בקצת נסחאות ובענין יעקב הובא נוסחא זו וכן בילקוט משלי (רמז תתקנ"ב). הנה כבר נתחבטו קומאי דקמאי לידע במאי פליגי האמוראים. ועוד כי לא פירש במקרא הטעמים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. גם קשה לכל המאן דאומרים למה הביא כל אחד בלישניה רישא דקרא צדקה תרומם גוי והלא אין חלוק להם ברישא דקרא כי אם בסיפא דקרא וחסד לאומים חטאת וביותר ק' במה שאמר עדיין צריכין אנו למודעי אם ישרו דבריו בעיניו למה לא אמר כמותו ועוד משמע שתתיישב דרשת כולם בדבריו ולפי הנראה איש לדרכו פנו. ועוד מה בין להתגדל ולהתיהר ומה ענין עונש גיהנם לכאן ע"ק ממה שאמר צדקה וחסד נמי לישראל א"כ הל"ל צדקה וחסד תרומם גוי למה מפסיק מלת ולאומים ביניהם. ועל הכל יש להפליא בהפלא ופלא כי לכל הדעות הגם שעושין הצדקה שלא לשמה ובכל זאת עושין מצוה וא"כ למה יחשב להם לעון ולחטאת ודי היה בשלא יחשוב לזכות אבל לחשב לחטאת אתמהה ונראה לי דהכי פירושו כי כל המאן דאומרים לא פליגי וכולם למקום אחד הולכים וכל אחד ואחד ביקש להעמיד סברתו בקרא חסד לאומים. ויתורץ למה תופס כל אחד בלישניה רישא דקרא. והנה ר"א דאמר שחטאת להם נתינות צדקה מכח שעושין בשביל לחייא מלכא ובנוהי אין צריך לרמז דבר זה בפסוק. כי פשוט הוא שחטאת גדול הוא להם במה שעושין כדי לחייא מלכא ובנוהי ולא לשם שמים ואין צריך ליתן טעם לזה ואח"כ בא רבי יהושע וכוונתו ליתן טעם לשבח למה שינה הפסוק בלשונו בתחלה אמר צדקה תרומם גוי נקיט מלת גוי. ואח"כ אמר וחסד לאו יש מזכיר לשון לאומים ומשום הכי חזר ומביא רישא דקרא להודיע החלוק בין גוי ולאומים. וזה הוא כי קשה לרבי יהושע דברי רבי אלעזר למה יאמרו הגוים בנתינתם הצדקה כדי שיחיו והלא מקרא מלא הוא וצדקה תציל ממות אף בלא תנאי וא"כ למה יחטאו בפיהם ובלשונם יכזבו להם לחנם לכן בא רבי יהושע ומפרש בדבריו שעושין כדי למשוך מלכותם וזה גורם שאומרים ג"כ בשביל לחייא מלכא ובנוהי. כי התנאי שימשוך מלכותו לבד לא יועיל להם מאחר שהרבנות מקברת בעליה לכן מצטרפין גם תנאי זה כדי לחייא מלכא ובנוהי בכדי שיהיו בטוחים שימשוך מלכותם וא"כ עושין שלא לשם שמים לכן יחשב להם לחטאת מאחר שעושין על מנת לקבל פרס ואח"כ נענה רבן גמליאל ואמר וכו' הוא בא לפרש מלת חטאת שאמר וחסד לאומים חטאת. למה מזכיר לשון חטאת ולא מלת עון ופשע כי באמת בגוף הענין לא בא לחדש דבר כי אין חלוק בין להתגדל שאמר התנא קמא או להתיהר. רק זה תפוס לישנא חד וזה תפוס לישנא חד. וכענין זה מצינו במתניתין (ערובין קא, א) לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד כו' אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין המפתח בחלון שעל גבי הפתח. ר' יוסי אומר שוק של צמרים היה כו' ובגוף הדין אין נפקותא אם היה בשוק של פטמים או בשוק של צמרים רק זה אומר במקום זה וזה אומר במקום זה היה. ואין כוונתו של רבן גמליאל אלא לפרש מלת חטאת המוזכר בקרא ומשום הכי אמר שאין עושין אלא להתיהר ולכן תפס רישא דקרא צדקה תרומם גוי. והוא ע"ד מה שכתב הזוהר פרשת בראשית (נד, ב), הלא אם תטיב שאת תתנשא למעלה ולא תרד למטה ואם לאו לפתח חטאת רובץ הוא הגיהנם שתרד למטה ומאחר שכל צדקה שלהם הוא להתיהר וכל המתיהר נופל לגיהנם. ומשום הכי אמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל שיש להם התרוממות והתנשאות למעלה כמלת שאת שדייק הזוהר. וחסד לאומים הוא להיפך יורדים למטה לגיהנם בדיוטא התחתונה והגיהנם נקראת חטאת כמו שפירש"י על ולפתח חטאת רבץ ומדייק שפיר למה מזכיר הכתוב חטאת. ואמר ר"ג עדין צריכין אנו למודעי כו' ביקש ליישב ענין גדול כי לכל המ"ד קשה הגם שנותנין צדקה על מנת לקבל פרס ולא לשמה למה יחשב להם לחטאת ומה חטאו ופשעו בזה. ומאי שנא מאמר רז"ל בפ' מקום שנהגו (פסחים נ, ב) אמר רב יהודע אמר רב לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה כו'. וא"כ למה יחשב להם לעון ויתבאר ע"ד מה שכתבו התוספות שמה ואם תאמר והא רב יודא גופא אמר בפרק היה קורא העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ואומר ר"י דהתם מיירי שלומד כדי לקנתר חבירו ולקפחו בהלכה. אבל הכא איירי שלומד שלא לשמה על מנת לקרותו רבי וכו' וזה חידש רבי אליעזר המודעי כל צדקה שעושין הוא לחרף אותנו. וזה בלימוד התורה גם כן נוח לו שלא נברא ולכן היא לחטאת להם ועיקר חירוף שלהם היא מצד שהקב"ה מרומם ומנשא את ישראל והם חוטאים בעיני המקום כמו שמביא המקרא ויבוא ויעש י"י כאשר דיבר כי חטאתם לי"י ובענין זה הם מתרפים ומשום הכי מבואר ישא דקרא צדקה תרומם גוי. וזה גורם שחסד לאומים חטאת כי מכח זה מחרפין אותנו ואח"כ אמר נענה רבי נחוניא בן הקנה ומביא רישא דקרא צדקה תרומם גוי וחסד ופירושו שמלת חסד נמשך למעלה. ויתבאר אגב זה במה שאמר רבי יוחנן בן זכאי נראין דברי רבי נחוניא מדברי ומדבריהם כי לכל המ"ד קשה עדיין אף שכוונתם בנתינות צדקה לרעה מ"מ עושין צדקות ומפרנסים עניים ולמה לא יותן להם שכר על פעולתם הטובה אף שמחשבתם היא לרעה. אך לפי דברי רבי נחוניא אתי שפיר לכל המ"ד והוא ע"ד הגמרא אמר ר"א כל העושה צדקה ומשפט כאלו מלאו עולם חסד ושמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ תלמוד לומר מה יקר חסדך יכול אפילו ירא שמים כן ת"ל וחסד י"י מעולם על יראיו. ופירש"י שמא תאמר כל הכא לקפוץ ליתן צדקה קיפץ ומספיקין בידי עניים מהוגנים כו' ומסיק שם וכן אמר רבה מה דכתיב (ירמיה יח, כג) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך אמר ירמיה לפני הקב"ה רשב"ע הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ולא יקבלו שכר. וזהו שאמר רב נחוניא בן הקנה צדקה תרומם גוי וחסד ר"ל איזה צדקה תרומם גוי והוא אהוב למעלה וחסד בזמן שהוא ירא שמים ואז מושך חוט של חסד עליו. כמ"ש וחסד י"י מעולם על יראיו ולאומים חטאת כי אין יראת אלהים בלבם ומחשבתם רק רע לחרף אותנו. וממילא תמצא י"י לפניהם עניים שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר כי אין מצוה בנתינת צדקה לאינו הגון. ואתי שפיר שלדברי רבי נחוניא בן הקנה תרצו כל המ"ד למה יחשב להם הצדקה לעון ולחטאת ולמה לא יקבלו שכר כי נותנים צדקה שלהם לעניים שאינם מהוגנים וע"ז אין מתן שכר ומה גורם לזה הוא שמתרפין אותנו ואין יראת אלהים במזימתם. וגם מה שאמר על עצמו שנראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדבריו. שמפרש מלת חטאת על קרבן חטאת מה חטאת מכפר על ישראל בעה"ב כו'. יהיה הענין כי לכל המ"ד גם לדברי עצמוק שה למה שינה בלישנא דסיפא של הפסוק מן הרישא דהקדים מלת תרומם למלת גוי ובסיפא מזכיר תחלה לאומים ואח"כ חטאת הל"ל וחסד חטאת לאומים. והנה על ידי דברי רבי נחוניא יובן פירושו מה שהוא אומר לעצמו ומה שמשנה הלשון בסיפא כי אם הוה אמר וחסד חטאת לאומים מאחר שמלת וחסד נמשך אלמעלה כדברי רבי נחוניא הוה מקום לטעות מאחר שמלת וחסד נמשך אלמעלה יטעה הטועה שגם מלת חטאת נמשך למעלה והכי פירושו הצדקה שתרומם הגוי ומה שהחסד עושה מכפר להם כחטאת. ומאחר שאז לא יהיה פירוש למלת לאומים באם ימשוך חסד וחטאת למעלה יטעה עוד הטועה להמשיך למלת חטאת למטה דהיינו לישראל הוא כפרה כחטאת לעה"ב ולאומות העולם מכפר על עה"ב ולכן הפסוק במלת לאומים בנתים כדי שחטאת קאי רק על אומות העולם ולא על ישראל ואמר ליה מה הוי חסרון אם היה כתוב כן כי סברא מסותרת הוא כי לפי סדר זה יהיה הצדקה דומה בכפרה כמו חטאת. ומקרא מלא הוא (משלי כא, ג) עשות משפט וצדקה נבחר לי"י מזבח טוב כזבח אין כתיב כאן אלא מזבח הקרבנות אין מכפרין אלא על שוגגין וצדקה גם על המזיד הקרבנות בתחתונים וצדקה בעליונים קרבנות בעולם הזה וצדקה בעולם הבא. אם כן יש לצדקה כמה מעלות טובות יותר מקרבנות ולדברי הטועה הוי משמע שהצדקה וקרבנות שוין הן ולכך מהפך הס'ר ומפסיק בין וחסד ובין חטאת במלת לאוין. ואתי שפיר התנא קמא מפרש שעושין שביל שיחיו. השני מוסיף על דבריו שעושין שתמשך מלכותן ואומרים על מנת שיחיו מחמת אוי לרבנות כו'. השלישי מפרש שיורדין לגיהנם. הרביעי מפרש שאין להם שכר מאחר שמחרפין אותנו. החמישי מפרש וחסד נמשך למעלה ולכן אין לאומות העולם שכר. וכולם הסכימו לדברי רבי נחוניא כי לפי דבריו יתורץ למה משני סיפא מברישא. ויתורצו על נכון כל הדקדוקים והמשכיל יעיין וימצא דברי חפץ*נותן טעם לשבח על שנוי מלות בפסוק לך אזבח זבח תודה וגו' והוא ע"ד הגמרא בר"ה מוצא שפתיך וכו'. ולענין זה רמז דוד באמרו (תהלים קטז, יז) לך אזבח זבח תודה ובשם י"י אקרא נדרי לי"י אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית י"י בתוככי ירושלים. וקשה לי תחילה אמר ומדבר נוכח השם ואמר לך אזבח והדר בתוך כדי דבור אמר נדרי לי"י אשלם מדבר בלשון נסתר ולא אמר נדרי לך אשלם. ויובן אגב הלשון נגדה נא לכל עמו. ויראה לי על פי הגמרא דר"ה (ו, א) תנו רבנן מוצא שפתיך (דברים כג, כד) זה מצות עשה כו' כאשר נדרת זה נדר לי"י אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה. אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זה צדקה וירומז כל הני מלות בפסוקים אלה. תחלה הזכיר נדבה במה שאמר לך אזבח זבח שואח"כ הזכיר נדרי מה שבנדר ומשום הכי מזכיר אח"כ לי"י רמז על החטאות ואשמות המרומז במלת לי"י אלהיך שהזכיר ג"כ לשון זה. ולסוף מזכיר בחצרות בית י"י זה ענין קדשי בדק הבית. ועל הכל אמר נגדה נא לכל עמו כי כל הני עניינים אשלם לעין כל נגד כל עם י"י לאפוקי צדקה המרומז בפיך זהו דווקא מתן בסתר יכפה אף ואמר בשם י"י אקרא כי כל כוונתו לשם שמים ולא לשום יוהרא או נוכל לומר ובשם י"י אקרא על דרך גמרא דמנחות (קי.) בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות לא אל ולא אלהים אלא לי"י כדי שלא ליתן פתחון פה וכו' כמבואר בעמוד השני וזהו שאמר לך אזבח זבח תודה ובשם י"י אקרא איננו מזכיר שם אחר רק שם י"י*הנותן צדקה משלים שם הוי"ה ב"ה בנתינתו. יה"ה בצדקה מצאתי כך בספר בעשרה מאמרות בהצטרף זרוע של הנותן וידו פשוטה בעלת חמש אצבעות שהן ו"ה באיסר שהוא כיו"ד קטנה להנתן אל יד העני שמקבל בחמש אצבעות אז נשלם שם הוי"ה ב"ה וזהו (ישעיה לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום כלו' השם נרמז במלת והיה הוא במעשה הצדקה שלום*גמרא במסכת שבת אתו דרדקי וכו'. וזה רמז בגמרא במסכת שבת פרק הבונה (קד, א) גבי אתו דרדקי וכו' אלף בית אלף בינה. גימל דלת גמול דלים ה"א וא"ו זה שמו של הקב"ה מאי טעמא פשט כרעיה דגימל לגבי דלת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים. אם אתה עושה כן ז"ח ט"י כ"ל הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב אותך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר וכו' והרי לך שדרשו אלף בית על הצדקה ואותיות ה"ו רומז על שמו של הקב"ה והזכיר שני אותיות ה' ו' מה ששייך לגוף של הנותן בפשיטת זרוע כמין ו' ארוך ופשיטת היד ה' אצבעות ומה ששייך לנתינה של העני בעצמו הוא איסר מזה לא איירי ואגב אפרש הענין שאמר ונותן לך ירושה בשלמא שארי עניינים הוא מדה כנגד מדה אתה זן לעני והקב"ה זן אותך וכן העני יש לו מציאת חן בעיניך ומקבל טובה ממך כן יעשה לך הקב"ה אכן ענין הירושה מה יש שייכת גבי נתינת צדקה.*מדרש רבה אשרי משכיל אל דל וכו'. הגמרא זו מכוונת למדרש רבה פרשת בהר (לד, א) בפסוק (ויקרא כה, לה) וכי ימוך אחיך הה"ד (תהלים מא, ב) אשרי משכיל אל דל וגו' אמר רב יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא משכיל אל דל הוי מסתכל בו היאך לזכותו. רבי יונה בשעה שראה בן גדולים ירד מנכסיו והיה מתבייש ליקח היה הולך אצלו ואמר לו בשביל ששמעתי עליך שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה לכשאתה מתרווח אתה נותן לי כו' והנה הגמרא דילן נמי אמר אלף בינה גמול דלים רמז לן שצריך ליתן לב היאך לגמול דלים ואמר ה"ו זה שמו של הקב"ה כדפרישית ובא להודיע מה היא הבינה אשר יבין בגמילות חסד ובנתינת צדקה. והזכיר השכר שיהיה לנותן צדקה מזה יבין וילמד באיזה אופן שיתן הצדקה לעני ואמר ונותן לך ירושה מזה תלמד שתתן גם הצדקה לעני באופן זה כעובדא דר' יונה שאמר בשביל ששמעתי עליך שנפל לך ירושה וכו' וממש זה הוא מדה במדה. ונמצא הגמרא ומדרש עולים לסגנון אחד. וענין קשירת הכתר שאמר וקושר לך כתר צריך אני להקדים לך ביאור הגמרא (סנהדרין קז, ב)*גמ' ויהי דור בא עד הראש מלמד וכו'. ויהי דור בא עד הראש (שמואל ב' טו, לב) מלמד שביקש לעבוד ע"ז בא חושי הארכי ואמר מלך שכמותך יעבוד ע"ז כו'. והנה אף שיש לי רמזים על זה בדרך פשט מתוקים מדבש מכל מקום לא רציתי להעלות פה רק מה ששייך לצדקה כי קשה איך נרמז בפסוק שביקש לעבוד ע"ז אף שדרשו רז"ל (שם) נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד) נתנה ראש על ע"ז מהו הענין שמרמז ע"ז במלת ראש*גמ' כל אדם שיש בו חן ידוע שהוא ירא שמים. ואגב יתבאר מאמר רז"ל בסוכה (מט, ב) כל אדם שיש בו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד י"י מעולם וגו' וקשה מהו הסי' דוקא במציאת החן לענין ירא שמים ולא סימן אחר. וביותר קשה גבי אסתר כתיב (אסתר ב, טז) ותהי נושאת חן וחסד ולא מייחד החסד בפי' כמו שמזכיר פה וחסד י"י וגו'*שם הוי"ה על ראשו של אדם. ידוע מה שמצאתי כתוב בגלאנ"טי הביא הזוהר פרשת נשא בדף פ"ד וז"ל כתב הזוהר שיש על ראשו של אדם ארבע אותיות השם שמהם התעורר האדם ליראת השם הנכבד והנורא ולאהבה שמו הגדול ולעסוק בתורה ובמצות מן היו"ד מתעורר יראה מן הה"א מתעורר האהבה ומן הוא"ו ומתעורר התורה ומן ה"א אחרונה מעורר המצות ובהיות אדם דביק בי"י מופיע ד' אותיות השם שמהם תוצאות חיים והו לדעתי שויתי י"י לנגדי תמיד (תהלים טז, ח) שלא יסתלק השם וזהו שום תשים עליך מלך וזהו החכם עיניו בראשו וזהו שאמר (ישעיה לח, טז) י"י עליהם יחיו נאמר (זכריה ט, יד) וי"י עליהם יראה ויתגלה כענין צוציתא דנורא ע"ש וע"ז נראה לי בתוכחות משה על עון פטור כי י"י אלהיך וגומר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בי"י כי אתם דבוקים ממש בשם י"י שחקוק על ראשיכם כענין (מיכה ב, יג) וי"ו בראשכם וזהו הענין כשבא חושי הארכי אמר מלך שכמותך יעבוד ע"ז. כתיב ויהי דוד בא עד הראש ר"ל בשעה שהיה רצה לעבוד ע"ז הלך בזה המחשבה עד שהגיע לראש שם של הוי"ה חקוק בו ואז חזר ושמע לדברי חושי הארכי וזהו שאמרו נתנה ראש מלשון (שה"ש א, יב) נרדי נתן ריחו לשון עזובה עזיבת השם ב"ה החקוק בראשם. ובזה יובן שפיר מה שנותן בסימן ליראת שמים חן ובחירה מצינו להיפך תורה מפואר בכלי מכוער (תענית ז, א),*ענין נכבד בשם ר' יצחק לוריא. הענין כתב איש האלהי הרב הגדול מהר"ר יצחק לוריא ז"ל בכנפי יונה וז"ל, ברוך כבוד י"י ממקומו כבוד י"י בגימטריא חן שהוא אחד מן ג' מילואים ההויה שיש בו בארבע צירופים שונים כנגד ארבע חינות שאמרו חכמים וד' פעמים חן עולה רל"ב כמנין שם המילואין ע"ב ס"ג ב"ן מ"ה שהוא כנגד ד' חן שאמרו רז"ל ומלוי השם יורה על החן ע"כ. וזהו נראה לי (שמות יב, לו) וי"י נתן את חן העם וגו' שהחן נמשך ממילוי השם הגדושל ב"ה וזהו הארז"ל (סוכה מט, ב) כל אדם שיש בו חן בידוע שהוא ירא שמים מכח שהשם הויה ברוך הוא חקוק בראשו ומילוי השם הויה מורה על החן ולכן החן הוא סימן שנמשך מהשם החקוק בראשו וזהו שרמז וחסד י"י מעולם על יריאיו ר"ל החסד שהוא החן הוא מן י"י*גמרא אמר הקב"ה לשר של גיהנם אתה מלמטה ואני למעלה וכו'. ועל ידי זה יובן הגמרא דעירובין אמר הקב"ה לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה מלמטה ונדוננם יחד וקשה וכי הקב"ה צריך סיוע או מה כוונתו אני עליו מלמעלה ומי לא ידע שהקב"ה יושב בגבהי מרומים. הענין הגאון שמהר"ר יצחק לוריא הביא רמז בספרו על שמאלו תחת לראשי (שה"ש ב, ו) ראשי ר"ת "רשפי "אש "שלהבת "יה. וזהו הפשט אני עליו מלמעלה שהשם היה חקוק על ראשו ואקח ר"ת של ראש רשפי אש שלהבת ואתה מלמטה וזהו מובן בעזרא (ט, ג) ובשמעי קרעתי בגדי וגו' ואמרטה משער ראשי וקשה מ"ם של משער ראשי צריך הבנה שלא אמר ואמרטה שער ראשי כמו קרעתי בגדי הענין הוא שאמר כי רבו עוונותינו למעלה ראש דייקא שחטאו ולא זכרו השם החקוק בראשם. ומשום הכי אמר הנביא קרעתי בגדי ממש כל הבגדים מה שאין כן לגבי שערות ראשו אמר ואמרטה משערות ראשי מקצת שערת ראשי אבל לא השערות על הראש במקום שחקוק השם הוי"ה כי היה כאלו מוחק השם. וכענין שכתב הב"י בטור א"ח (ריש) סימן ל"ב (בד"ה וכתב בנ"י) בשם נמוקי יוסף כתב את אזכרות בזהב כלומר שזרק זהב על הכתב השמות פסול דסבירא ליה כתב עליון מבטל כתב תחתון ונראה כשאינו יכול להעביר הזהב כו' מיהו באזכרות אסור להעבירו משום דהוי כמוחק השם והוא הדין פה גבי שערות באם יתלוש השערות על גבי השם נראה כמוחק השם ולכן אמר משער ראשי. ומתורץ הקשיא מה שהקשיתי גבי אסתר הזכיר חן וחסד ולמה לא הזכיר השם כמו שמזכיר י"י גבי וחסד י"י כי ידוע שחן נמשך מן השם ההוי"ה ב"ה מה שאין כן בזה הפסוק לא נזכר מלת חן היה צריך להזכיר וחסד י"י וזהו על ידי הצדקה מלוה י"י חונן דל ונותן כתר בראשך שעל ידי הצדקה נשלם שם הוי"ה ב"ה ושם הוי"ה יהיה חקוק בראשך. המוסר השייך לגמילות חסדים ישים אדם על לבו להחזיק בעמוד זה באשר הוא אחד מן העמודים והוא אחד מג' מדות השייך באומה ישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים ואין די בלמוד התורה לחוד רק הפוך בה והפוך לילך בדרכי י"י ובמצותיו ולפיכך הקדמתי מאמר רז"ל (ע"ז יז, ב) כל תורה שאין בו גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה כו'. והנה שמחתי שמ"כ בספר חסידים סימן קנ"ו וז"ל ואם אראה ג' דורות ולמעלה ת"ח ואחר כך זרעם עמי הארץ לא תאמר דברים בטלים שהרי נתחתנו במשפחה שאין דינם להיות עמהם ת"ח כו' עד לפיכך יתחנן אדם על עצמו ועל זרעו ועל זרע זרעו בכל יום לזווג בזיווג יראת שמים עם תורה ומגילות חסדים כי על שלשתן נאמר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק כי שלש תיבות אלו שוות בגימטריא ירא"ה תור"ה גמי"לות חסד"ים כי שקולים הם יראה כתורה וגמילות חסדים כתורה כו' ע"ש. ג"ח רמוזה בהתחלת התורה ובסופה להורות שאם אין ג"ח אין תורה וכמה גדול כח ג"ח כי ע"י מדה זו לקח אלשיעזר עבד אברהם אבינוא שה ליצחק אבינו בהליכתו לארם נהרים אמר (בראשית כד, יג) הנה אנכי נצב על עין המים וגו' ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ופירש"י ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי לכנוס בביתו של אברהם*טעם נכון למה לקח אליעזר עבד אברהם לו לסימן במעלת ג"ח יותר משאר מדות. ואפשר מה שלקח לסימן מדה זו יותר משאר מדות טובות וישרות אין זה אלא מאחר שמצינו בסוף המעשה כתיב (שם כב) ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ופירש"י שני צמידים רמז לשני לוחות הברית עשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדברות שבהן. אם כן בנתינה זו רמז על קבלת התורה ותחלת המחשבה הוא סוף המעשה. משום הכי לקח לסימן דוקא גמילות חסדים כי כל תורה שאין בו גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה וצא ולמד כמה גדול כח גמילות חסדים נוסף על מאחז"ל (סוכה מט, ב) גדולה גמילות חסדים מצדקה זה בממונו וזה בגופו זה בעניים וגם זה בעשירים*גמרא פרק אלו מציאות שיזהר אדם שלא לדקדק בג"ח לאמר שלי קודם כי סוף יבוא לידי עניות ב"מ. וידוע מה שאמרו בפרק אלו מציאות (ב"מ לג, א) אמתניתין אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת כו' מסיק בגמרא מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (דברים טו, ד) אפם כי לא יהיה בך אביון שלך קודמת לשאר. ועוד מסיק שם ואמר רב יודא אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך פי' רש"י לא יהיה בך אביון והזהר מן עניות. כל המקיים כך אף על פי שלא הטיל עליו הכתוב מכל מקום יש לאדם לכנוס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם אם לא בהפסד מוכח. ואם מדקדק תמיד פורק מעליו עול גמילות חסדים וצדקה וסוף יצטרך לבריות. והטור הביא (בחו"מ) בסימן רס"ד לפסק הלכה. והגאון מהר"ף כ"ץ כתב בסמ"ע (ס"ק ג') דעל זה נאמר (משלי י, כו) מגורת רשע תבואנו בהאי שפורק ממנו עול מצוה מנפי שירא לנפשו פן יבוא בעסקו לידי הפסד ממון אז יבוא לידי הפסד ועל זה שייך לשון המורגל בפומיה דאינשי דקדוק עניות שהמדקדק בכל אלה יבוא לידי עניות. א"כ הרי לך לפניך שצריך לעסוק בג"ח אף שנכנס בספק הפסד ממון ולא די בספק הפסד ממון אלא אפילו בספק סכנת נפשות כמבואר בב"י בטור ח"מ סי' תכ"ו על הדין שהביא הרמב"ם*חוב על אדם להכניס עצמו אפילו בספק סכנה כדי להציל את חבירו. הרואה שחבירו טובע בנהר או ליסטים באין עליו או ששמע שגוים או מוסרים חושבין עליו מחשבה רעה ולא גילה אוזן חבירו או באנס שקובל על חבירו ויכול הוא לפייסו בגלל חבירו ולא הוציא שטנה מלבו ולא פייס וכן כל כיוצא בזה עובר על לאו לא תעמוד על דם רעך ואם מצילו כאלו קיים עולם מלא וכתב הבית יוסף בשם הירושלמי אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב ונראה הטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק ע"כ. ומאחר שהעולם בחסד יבנה בכן מן הראוי לכל אדם לנהוג חסד בחבירו וקל וחומר בנו של ק"ו שלא יזיק אותו הן בגלוי הן בסתר הן בפני מולים מכל שכן בפני ערלים כמו שלומדים רז"ל (כתובות עז, ב) על פסוק אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה, יח) אם התורה מעלת חן על לומדיה אגוני לא מגני לא כל שכן. ואני אומר הק"ו אם העולם עומד דוקא על החסד ואם אין חסד אין קיום העולם מכל שכן מי שגורם רעה לחבירו שאין עולם מתקיים. ומאחר שאמת וצדק היו פרקליטין שיברא העולם כידוע מאמר ררותינו ז"ל (ב"ר ח, ה) אמת וצדק נפגשו וגו' מן הראוי לאחוז בחסד ובצדקה ואגב יתבאר גמרא בסוכה (מט, ב) תנו רבנן בג' דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שהצדקה בממונו וג"ח בין בממונו בין בגופו. צדקה לעניים ג"ח בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים*טעם לשבח למה אמר בגמרא גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה אלו ב' לשונות גדולה ויותר למה לי. וקשה לי בגמרא מאי קאמר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה כפל לשון למה לי מה היה החסרון באמרו גדולה גמילות חסדים מן הצדקה או הוה ליה למימר בג' דברים יותר גמילות חסדים מן הצדקה מה מורה אלו ב' מלות גדולה ויותר. וצריך טעם כי לא אמר התנא אלא לשון אחד לחוד גדולה או יותר שהיה ירא מפני הטועה שיקשה למה גדולה גמילות חסדים מצדקה והלא גם גבי צדקה מצינו מעלה שהיא בגמילות חסדים ע"כ הוכרח לומר שגמילות חסדים גדולה ויותר מן הצדקה ר"ל אתחיל ממטה למעלה שאמר צדקה לחיים ג"ח בין לחיים בין למתים ואם כן משמע מזה שצדקה אינה נוהגת במתים. ואיתא בספרי (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית ראויה כפרה זו שתכפר על כל יוצאי מצרים*טוב ויפה לנדור נדרים וליתן צדקה עבור המתים. ובספר חסידים בסימן תתשע"ז הביא זה והאריך שמה לומר ומכאן תקנו שנודרים צדקה שייטב לאותן שכבר מתו ומועיל למתים שחיים מתפללין עליהם וכן הצדקה שנותנים עבורם וצדקה תציל ממות בעולם הזה ובעולם הבא ע"ש באריכות. לכן אם אמר מלת גמילות חסדים יותר מן הצדקה לבד היה ירא פן ישאל השואל לאמר הלא גם צדקה נוהגת במתים אם כן במה עדיפא גמילות חסדים משום הכי הכפיל לדבריו לומר אפילו הכי גדולה ג"ח יותר מן הצדקה כי ג"ח עושין עם המתים בעצמם וצדקה אין נותנין למתים בעצמם רק נותנין לחיים עבור המתים והלשון שאמר שצדקה לחיים הוא נתינת צדקה ממש לחיים להם לעצמם וכן בבבא צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים יובן על דרך המשנה דפאה (ה, ד) בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני יטול וכשיבוא לביתו ישלם דברי רבי אלשיעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה וכתב הברטנורא הלכה כחכמים ומחמת פלוגתא זו הוצרך לכתוב גדולה ויותר כי באם היה אומר יותר גמילות חסדים מן הצדקה שהצדקה לעניים היה קשה הלא הצדקה ג"כ בעשירים כשעוברים ממקום למקום א"כ צדקה נוהג בעשירים על זה אמר אפילו הכי גדולה ג"ח יותר מצדקה דאלו צדקה אף שנותן לעשירים כשעוברים ממקום למקום מכל מקום עניים הם באותו שעה מה שאין כן גמילות חסדים שנוהגת בעשירים ממש וכן מה שאמר ברישא שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בממונו בין בגופו. ויתבאר אגב זה השינוי לשון שאמר ברישא שהצדקה בלשון ה"א ידועה ואמר שהצדקה בממונו ובשארי בבות אמר צדקה לעניים וכו' צדקה לחיים וכו' בלא ה"א הידיעה הענין הוא כי רש"י פירש בפרשת לך לך (בראשית טו, ג) בשאלת אברהם הן לי לא נתת זרע וגו' והנה כן בימי יורש אותי וגו' והנה דבר י"י וגו' כה יהיה זרעך ואמר והאמין בי"י ויחשבה לו לצדקה פירש"י (שם ו) ויחשבה לזכות ולצדקה שהאמין על בשורת הזרע לאפוקי בבשורת ארץ אמר במה אדע וגו' ועל פירוש רש"י יש לפקפק באיזה ענין גמילות חסד עדיפא שנוהגת בין בממונו בין בגופו והלא גם בצדקה נוהגת בגוף שנחשב לאברהם לצדקה על האמונה שהאמין בי"י לכן בא הגמרא בכפל לשון גדול ויותר להודיע לנו שיש עוד פירוש אחר על ויחשבה לו לצדקה שהפסוק נותן טעם מאיזה סבה נתן הקב"ה זרע לאברהם והוא ע"ד הגמרא בבבא בתרא (י, ב) מה יעשה אדם ויהיה לו בנים זכרים יפזר ממונו לעניים. והודיע לנו הגמרא פירוש המקרא והאמין בי"י על בשורת הזרע והמקרא נתן טעם באמת למה נתן לו זרע כשר בשביל צדקה שעשה בממונו. ופי' הקב"ה והאמין בי"י על בשורת הזרע ויחשבה לו הקב"ה האמנה זו ונתן לו זרע כשר לצדקה בשביל צדקה שעשה כמאמר בבבא בתרא שהבאתי לעיל ולכן אמר ברישא שהצדקה בממונו בה"א הידוע רצונו לומר בצדקה שעשה אברהם אבינו ע"ה וצדקה ההיא היה בממון אם כן גדולה ויותר גמילות חסדים מן הצדקה קיצורו של דבר רש"י נקיט שני לשונות ויחשבה לזכות ולצדקה והנה מלת לזכות קאי על האמנה שהאמין בו ומלת לצדקה קאי על צדקה שפיזר ממונו לעניים ואם כן צדקה הנאמר שמה איירי מממון ומשום הכי גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה בה"א הידועה שלא תאמר שצדקה קאי על מה שעשה בגופו רק מה שעשה בממונו ואתה בני אל חי אוהבים צדקה וחסד הגם שבזמן הזה יש בעלי צדקה ואנשי חסד אך ורק לפעמים באה הצדקה על ידי מריבה ובנגישה וכפייה ואיה מאמר רבותינו ז"ל (ב"ב ט, ב) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפייסו בדברים מתברך באחד עשר כו' לכן כל בעל נפש יצן התדקה בפנים מסבירות ובעין יפה ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין עינו ולבו לשם שמים*ליתן הצדקה בעין יפה וצדקה לחוד ומעשר לחוד. וכגון דא צריך להודיע שצדקה לחוד ומעשר לחוד כי במעשר שרי לנסות את הקב"ה עשר בשביל שתתעשר מה שאין כן בצדקה ע"כ אחזו בזה וגם מזה אל תנח ידכם. ומשבח אני האשכנזים המעשרים מעותיהם ונזהרים במצוה זו במאוד מאוד והיא שעמדה להם שיורשים ומורישים נכסיהם לדור ודור והנה מה לי להאריך בספורי שבח מעלות הצדקה כל חכם לב ישים עינו בספרו של אדוני אבי ז"ל במסכת מגילה שלו כי הרבה לדבר ולספר מענין צדקה ומעשר ומפלפל שמה ויורד ונוקב עד התהום בענין אם טובת הנאה לבעלים נקרא ממון אם לאו ואשרי עין הרואה דבריו הנחמדים וימצא חפץ וחשק לנפשו. גם אנחנו הארכנו בעמוד הזה מעניינים האלה אף שיש לי לדבר כהנה וכהנה מעניינים האלה אך כבר הקדמתי בפתח דבריו שדברי אלה אין ספר בפני עצמו רק להראות אפס קצהו לכבוד ולתפארת של אדוני אבי ז"ל ואשרי אנוש יעשה זאת ויחזיק בג"ח ובצדקה וגדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנאמר (ישעיה נו, א) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות ויהיה מקויים בנו המקרא ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ולאל יתברך אנחנו משתחוים ומודים. שזכינו להשלים עמוד גמילות חסדים:
1
