שבלי הלקט, הלכות שמחות י״גShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 13
א׳דין צידוק הדין שאומרים על המת וימים הראוים לאומרו.
1
ב׳מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל מנהג לומר צידוק הדין בשעת יציאת נשמה (או) וממתינין לכבוד הדבר ואומרים אותו בחצר בית הקברות או על פי המערה בשלום תשכב. פעם אחד קברו מת בחולו של מועד ולא רצו לומר [עליו] צידוק הדין ולא קדיש שהקדיש אינו בא אלא בשביל הפסוקים של צידוק הדין ועמד רבי ואמר עליו צידוק הדין וקדיש שאין זה לא הספד ולא קינה ואין כאן חילול מועד אלא הוא הודאה וקבלת דין שמים והורה ר' ואמר דאפי' בשבת ויו"ט אם יאמרו על המת [צדוק הדין] נאה הדבר לפי שאין זה לא הספד ולא קינה מ"מ אין אומרים אותו בשבת ויום טוב מפני עגמת נפש וממעט בעונג היום ולברך ברוך דיין האמת מברכין מפני שאין בברכת דיין האמת אורך דברים. ויש שמחמירים דאפי' ערב שבת מחצות ואילך אין אומרין צדוק הדין. ואיני יודע [מה] מקום לחומרא זו וישראל חכמים בני חכמים הם ואם אינם נביאים בני נביאים הם ומנהגם שלמדו מן האבות תורה היא שאין להוסיף ואין לגרוע עיקר הדבר אינה אלא הברכה ומצותה בזמנה ואפי' בשבת. וצידוק הדין כל שבעת ימי אבלותו מצות אמירתו הלכך אין אומרין [אותו] במקום שאין מנהג לאומרו בשבת ויום טוב. וקשה לר' לישב כמחריש כי מה תנחומין [יש] לשתיקה ופותח ומדבר לאבל דברי תנחומין כזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכי מה חסד הוא זה שמשלם לאיש כמעשהו פורענות הוא זה אלא כמעשהו מעיסקי גופו ומעמלו אתה משלם גמולו ונוטל בניו וגידוליו כדי לכפר לו והוא פדיונו וזה חסד גדול שאתה גומל לבריות עד כאן דברי רבינו שלמה ז"ל ורבינו משולם ז"ל השיב לר' נחמיה ז"ל מה ששאלת אם אומרים צדוק הדין בראש חודש אמנם שאין אומרין צדוק הדין לא בראשי חדשים ולא בחולו של מועד שהרי אין אומרין אותו בפורים שכן שנינו את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ומסקנא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה וכיון שבפורים אסור כ"ש בראש חדש וחולו של מועד שהן מן התורה ואם נפשך לומר יאמרו צידוק הדין ולא יספידו שנינו אין מניחין את המטה ברחוב בחולו של מועד מפני שמרגלת את ההספד וכיון שאין אומרים צדוק הדין על מה יאמרו קדיש אלא על דברי תורה ועל קריאת פסוקין וכל נבון יודע שאין אומרים [קדיש] וצדוק הדין בחולו של מועד אבל על איזה אדם מספידין על שיודעין עליו שהוא מופלג בדורו ויודעין הכל שהן שלו הן ולאו שלא לאו בהוריותיו:
2
ג׳ולרב נטרונאי [גאון] ז"ל מצאתי וששאלתם היכא דאין מספידין בראש חדש מהו שיאמרו צדוק הדין. לא שאלתם אם לפני המטה אם לאחר שנקבר המת כך שנינו נשים במועד מענות אבל לא מטפחות ר' ישמעאל אומר הסמוכות למטה מטפחות ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות ([אבל לא מקוננות]) ובזה ובזה לא מקוננות ודוקא לפני המת אבל לאחר שנקבר המת כלל כלל לא. דקתני נקבר המת לא מענות ולא מטפחות וכ"ש שאין מקוננות איזהו עינוי שכולן עונות כאחת קינה אחת מדברת וכולן עונות אחריה ומשנה זו הלכה היא שאין חולקין עליה חכמים הלכך צדוק הדין אם עונין כאחד מותר ואם אחד מדבר והכל עונין אחריו אסור ע"כ תשובתו. ואסור לספוד על מת בשמונת ימי חנוכה דתניא במגילת תענית אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון ותניא התם בעשרים וחמשה ביה פי' בכסליו חנוכתא תמניא יומי דלא למספד. ובמנהגות הגאונים ז"ל מצאתי בחנוכה לא הצדיקו ולא הספידו ואמרו שכבר ר' ליאונטין הכהן נ"ע הספיד על חכם.
3
ד׳ורבינו ישעיה ז"ל השיב בתשובותיו מה שכתבת אלי על ענין צדוק הדין אם מותר לאומרו בימי חנוכה אם לאו כך נראה בעיני אע"פ שרבינו שלמה ז"ל כתב בפרדס כי רבו עשה מעשה ואמר צדוק הדין בחולו של מועד מפני שאין זה לא הספד ולא קינה ואין כאן חילול מועד אלא הודאה וקבלת דין שמים והורה לאומרו אפי' בשבת ויום טוב. אינו נכון לאומרו מפני שאם לא היה בו אלא הודאה וקבלת דין שמים בודאי כי היה מותר אבל כמה דברים של עגמת נפש אומרים בו שאין קינה בעולם גדולה מהן וכולו הוא מלא דברים המעציבים לבו של אדם ועיקר הצדקת הדין אינו אלא לברך ברוך דיין האמת כדתנן פרק הרואה אבל כל הפסוקין והחיזונין שאנו מאריכים בצדוק הדין אינו אלא לשבר לבו של אדם ולהזכיר לו יום המיתה לפניו להכניע את יצרו והלכך אין לאומרו בשום יום שאמרו חכמים שאסור להספיד בו וכך השיב רבינו משולם ז"ל ואסור לאומרו בחנוכה ופורים וכ"ש בראשי חדשים וחולו של מועד וכך השיב ר' נטרונאי גאון ז"ל בתשובותיו ונראין דבריהן גם רבינו שלמה ז"ל שהתיר בשם רבו אמר בסוף דבריו ומנהגם שנהגו מאבותיהם תורה היא שאין להוסיף עליו ושאין לגרוע הלכך אין לפקפק בדבר זה לעקור מנהג שנהגו בעולם שלא לאומרו עד כאן דברי רבינו ישעיה ז"ל
4
ה׳והאריך הרבה הרב בזה ונוסח תשובתו כתבתי בספר שבלי הלקט הלכה קצ"ב ובכלל דבריו כתב ודוקא שמונת ימים של חנוכה עצמן אסור לאומרו מפני שאסור לספוד בהן אבל ביום שלפני חנוכה וביום שאחר חנוכה ופורים מותר ואפי' אם תרצה לדחוק ולומר דכיון דלא בטלו חנוכה ופורים הרי הן עומדין בכל דיניהם לאסור של לפניהם ושל אחריהן עדיין אני אומר דוקא ימים שלפניהם אסורין אבל ימים של אחריהן מותרים וראיותיו כתבתי בשבלי הלקט. וכשם שאסור לומר צידוק הדין בחנוכה הוא הדין שאסור לאמרו בפורים דתניא במגילת תענית בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו פי' באדר יומא פוריא אילין דלא למספד ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה פי' לאסור לבני הכרכים הספד' ביום ארבעה עשר שהוא פורים לבני עיירות ולאסור לבני עיירות הספד ביום חמשה עשר שהוא פורים לבני כרכים ואם היתה שנה מעוברת אסור בהספד גם ביום ארבעה עשר ויום חמשה עשר של אדר ראשון דגרסינן במגילה תניא קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר משום ר' זכריה בן הקצב אין קורין אותה באדר שני שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון ורבן שמעון בן גמליאל משום ר' יוסי אומר אף קורין אותה באדר שני שכל מצות שנוהגת בשני אין נוהגות בראשון ושווין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה. רבינו שלמה ז"ל פי' ביום ארבעה עשר ויום חמשה עשר של שני אדרים.
5
ו׳ורבינו ישעיה ז"ל פי' ארבעה עשר וחמשה עשר של אדר הראשון וי"ד וט"ו של אדר שני אסורים העיירות בי"ד והכרכין בט"ו אבל לאסור את של זה בזה לא נאמר אלא באדר שני ודוקא בהספד אסור בחנוכה ופורים אבל אבלות נוהגת בהן ואם נפטר מת בט' באב כתב ר' בנימין אחי ז"ל שאומרין עליו צדוק הדין ואע"ג דאיקרי מועד שהרי יום אבלות הוא ואינו צריך למעט בהספד:
6