שבלי הלקט, הלכות שמחות י״זShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 17
א׳דיני גזירת שבעה מאימתי מתחילין למנות וחתן וכלה שמת להן מת.
1
ב׳תנו רבנן מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל וקיימא לן כר' יהושע מיכן אנו למידין שמתחילין למנות שבעת ימי האבילות משעת סתימת הגולל.
2
ג׳מצאתי בספר השכם ומטה על מת שהוציאוה בין השמשות או מעיר לעיר ולא נסתם הגולל אלא בלילה אותן שהם עם המטה מונין משעה שנסתם הגולל ואותן שבבית מונין משעה שנתכסה מהן שכך אמר רבא לבני מחוזא אתם שאינכם הולכים אחרי המטה משעה שתחזירו פניכם מן המטה מנו לעצמכם. ואני שאלתי שאלה זו מן הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל מעשה שהיה שנפטר בחור אחד והוליכוהו לבית הקברות סמוך לחשיכה ואביו ואמו היו חולים ולא הלכו אחר המטה ועד שלא נסתם הגולל חשיכה אביו ואמו מאימתי מונין מי דמי לההיא דמועד קטן אמר להו רבא לבני מחוזא אתון דלא אזליתו בתר ארסא מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו. ומתחילין למנות יום המיתה ושאר האבלים שהלכו בתר ערסא מונין משעת סתימת הגולל או דילמא אביו ואמו נמי מונין עם אותן שהלכו אחר המיטה. והשיב לי כי מסתמא אותן שלא הלכו בתר ערסא סמכו על אותן שהלכו בתר ערסא ומונין עמהם.
3
ד׳ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי וששאלתם מי שמת והושם בארון ונסתם והושם ארונו בספינה להוליכו לעיר אחרת מהלך שלשה ימים להקבר שם והובא באותה העיר ונקבר בארונו. עתה ימי אבלו מאימתי הן חלין משעת קבורה או משעת סתימת הארון ויציאתו מביתו. כך דעתי נוטה שימי אבלו חלין משעת סתימת הארון ויציאתו מביתו דעד כאן לא פליגי ר' אליעזר ור' יהושע אלא או בהא או בהא. אבל בתרוייהו שניהן מודין דחלה אבילות דידיה דתנו רבנן מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל מעשה שמת רבן גמליאל וכיון שיצא מפתח ביתו אמר להם ר' אליעזר כפו מטותיכם וכיון שנסתם הגולל אמר להם ר' יהושע כפו מטותיכם אמרו לו כבר כפינו על פי הזקן אבל היכא דאיתנהו לתרוויהו תו לא צריך ותשובה זו השיב ר' אביגדור כהן צדק ז"ל לר' צדקיה בר' בנימין אחי שני. כתבת קוברין מתיהן בעיר אחרת וחוזרין לעירם מיד מאימתי מתחילין למנות משעת סתימת הגולל או רק משיגיעו לביתם. תשובה אמרינן בגמרא אמר להו רבא לבני מחוזא כגן אתון דלא אזליתו בתר ערסא מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו מכלל דהנך דאזלי בתר ערסא מנו מסתימת הגולל אבל להמתין עד שיגיעו לביתם מהיכי תיתי שיהא להם דין אחר מקברוהו בעירם עד כאן תשובתו. בבא דאבולא פי' רבינו גרשום ז"ל פתח האבל ורבינו שלמה ז"ל פי' שער החיצון של עיר מחוץ לעיר ומגרשיה:
4
ה׳תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם פי' וכגון שלא ידע במיתת המת עד שבא שאם ידע קודם שבא חל עליו אבילות בשעה ששמע ומונה לעצמו אע"פ שבא וכן כתב רבינו משה בן מיימון זצ"ל וכן תימצא לפנינו בתחילת הלכה מ"ד בא ממקום רחוק מונה לעצמו מיכן ואילך אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו ר' שמעון אומר אפי' בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה האבילות עם האבלים פי' מאחר שהיה עומד בשעת מיתת המת במקום קרוב דהיינו [בתוך] מהלך יום א' שהיו יכולין להודיעו אי נמי שהיה יכול לבא בתחילת האבילות חשוב הוא כאילו בא ודווקא שבא ולא ידע קודם ואפי' הלך גדול הבית ובא בתוך שלשה [ימים] מונה עמהן בא לאחר שלשה ומצא שהלך גדול הבית לבית הקברות אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו כדאמר להו רבא לבני הצילבוני דאתו בגו תלתא לימני בהדייכו דאתא בתר תלתא לימניה לנפשיה. בא לאחר שלשה ומצא גדול הבית בבית ובא ממקום קרוב אפי' בא ביום השביעי ומצא מנחמין אצל האבילים מונה עמהן אבל [אם] ננערו לעמוד ולא עמדו עלתה בתקו ופסק רבינו משה בן מיימון זצ"ל לקולא ומונה עמהן. ממקום קרוב פירשו הגאונים ז"ל מהלך עשר פרסאות שהוא מהלך יום אחד ואם בא ממקום רחוק אפי' בתוך ג' ימים מונה לעצמו כן פי' רבינו חננאל וכן פירש בעל המאור זצ"ל. וגם הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל פי' דלא פליג ר' שמעון כשבא ממקום רחוק:
5
ו׳וגדול הבית פי' רבינו שלמה. גדול אחי. הלך לבית הקברות שמת דליכא גדול אחי פי' בהלכות גדולות הלך גדול (האחין) [הבית] לבית הקברות כגון שהיו נושאין את המת מחוצה לארץ או לבבל ומקצת מן האבלים מלוין אותו שם ויש שחוזרין לבתיהן מיד ומתחילין למנות ואע"פ שלא נקבר כדאמרי' אתון דלא אזליתו בתר ערסא כו' ובא אחד מן האבלים ממקום קרוב ומצא גדול הבית בבית מונה עמהן וגדול הבית שאמרנו מצא גדול הבית בבית לאו דוקא גדול אחי אלא גדול האבלים בן או בת או אחות וכן מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל. ירושלמי. הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בשני ובשלישי מונה עמהן ברביעי מונה לעצמו ר"ש אומר אפי' (מששה) [בשביעי] מונה עמהן אר"י בן לוי הלכה כר"ש כשאין הוא גדול משפחה אבל אם הוא גדול משפחה מונה לעצמו כר' מונא שהורה לר' יעקב ארממא מכיון שאתה גדול מונה לעצמך:
6
ז׳גרסי' בכתובות פ"ק הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג [לצורך סעודת החתן] ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין [את] המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש פי' רבינו שלמה ז"ל והתירו להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו דאם כן חלה האבלות מסתימת הגולל כדלקמן ושוב לא יכול לכנוס עד שיעברו ימי האבל. ופורש ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא. ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות. וכל [אותן] הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים פי' כל שבעת ימי המשתה וכל שבעת ימי האבלות הוא ישן בין האנשים והיא [ישנה] בין הנשים לפי שאסור בתשמיש המטה דדברים שבצנעה נוהג ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום פי' כדי שלא תתגנה על בעלה ואע"פ שהן ימי אבלות לשאר בני אדם וכל שכן שאין מונעין ממנה תכשיטין משלשים ואילך שהרי כבר עברו ימי האבל כן פירש רבינו שלמה ז"ל ומכן נראה לי להוכיח דשבעת ימי המשתה עולין לו למנין שלשים ואע"פ שאינו נוהג בהן אבילות מדקאמר ואין מונעין ממנה תכשיטין כל שלשים יום וכ"ש לאחר שלשים שמע מינה דמיום החופה מונין שלשים.
7
ח׳ומורי ר' יהודה אחי שני ז"ל פירש מדמדמי ליה לרגל שמע מינה דשבעת ימי המשתה עולין לו למניין שלשים ואינו נראה לי דרגל עולה למנין שלשים משום דקא נהוג מצות שלשים ברגל אבל הכא מאן לימא לן שיהא אסור בגיהוץ ובתספורת דשבעת ימי המשתה הא לא חיילא עליה אבלות ואדרבה יש לומר שהוא מותר בהא משום כבוד חתנות דעיקר חתנות הוא לשמוח בכל מיני שמחה ולהתנאות בכל מיני יופי. אבל הראיה הראשונה הוא ראיה גמורה. והא דאמרינן דאין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום דווקא כדתניא הרי שהיתה פתו אפויה וכו' שמת לה מת ביום הראשון לחופה אבל אם מת לה מת עשרה ימים אחר החופה או חמשה עשר יום אין מונעין ממנה תכשיטין אלא עד שישלימו לה שלשים יום של נשואין אבל מיכן ואילך מונעין עד שישלימו שלשים יום של אבילות. ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה התירו להכניס את המת לחדר ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות אבל איפכא כגון שמתה אמו של חתן או אביה של כלה לא התירו להכניס את המת לחדר וכו' אלא נוהג ימי אבילות ואסור בנשואין עד שלשים יום. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל אם לא נתן מים על גבי בשר מזדבן:
8