שבלי הלקט, הלכות שמחות מ״דShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 44
א׳דין שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים ורחוקה נוהגת אחד ואיזהו קרובה ורחוקה.
1
ב׳תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים פי' שבעה לישב באבלות וכל דיני אבל עליו שלשים לגיהוץ ולתספורת פי' עד שישלימו שלשים יום אסור בגיהוץ ותספורת כדין שאר האבלים. ירושלמי בפסחים פרק ח' תני יום שמועה כיום קבורה לקרוע ולאיבול ולספירת ז' ולספירת ל' שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו קרובה ואיזה רחוקה קרובה בתוך שלשים פי' ששמע שמת לו מת קודם שעברו שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבה וחכמים אומרים אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים [היינו באב ואם] אמר רבה בר בר חנה כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירים הלכה כדברי המחמירים חוץ מזו שאע"פ שר' עקיבה מיקל וחכמים מחמירים הלכה כר' עקיבה דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ומנין לשמעה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד דכתיב והפכתי חגיכם לאבל ואשכחן עצרת [דחד] [דאיקרי חד] יומא [חג]. רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה דר' חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים [א"ל אימא קיימת א"ל אימא קיימת א"ל אבא קיים] א"ל לשמעיא חלוץ לי מנעליי והולך כליי אחרי לבית המרחץ שמע מינה תלת ש"מ שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום ככולו ושמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל ומיכן מוכיח שמי שבאתה לו שמועה רחוקה אינו צריך לישב באבילות כל אותו היום אלא שעה מועטת דמקצת היום ככולו ועכשיו שנהגו לישב כל היום חומרא בעלמא הוא.
2
ג׳מצאתי בספר השכם. מי שבאתה לו שמועה קרובה בשבת מונה ששה ימים אחר השבת וכן השיב לי הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל וזה תשובתו. השומע שמועה קרובה בשבת מונה ששה והוא דאע"ג דאין אבילות בשבת דברים שבצנעה נוהג הלכך לא חשבינן ליה כאילו לא שמע עד למחר כיון דשייך ביה אבילות קצת וראיה לדבר מדאמרינן בגמרא מודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל וכו' ופריך עלה בירושלמי היאך אפשר להיות שמיני שלו בשבת כלום קוברין בשבת ומוקי לה בבאה לו שמועה קרובה בשבת שמעינין מינה מדקרי ליה שמיני אלמא שבת דיום שמועה יומא קמא חשבינן ליה ולמניינא סליק ואם שמע ביום שלשים בחול כיון שנתחייב מיד באבלות גמורה לדברי הפוסקין יום שלשים כלפניו דמי נוהג שבעה ושלשים אבל [אם] שמע ביום שלשים בשבת כיון דלא חזי יום שמועה לאבילות גמורה ולמוצאי שבת נעשית רחוקה התם ודאי חשבינן ליה כאילו לא שמע עד למחר ואינו נוהג אלא יום אחד כיון דלא שייכא ביה אבילות גמורה לא ביום שמועה ולא ביום שלאחריו לאפוקי שמע ביום עשרים ותשעה בשבת דנהי דהאי שעתא לא חזי לאבילות גמורה מיהו למחר מיהא נהגא ומונה ששה והוא. עד כאן תשובתו:
3
ד׳אמר ר' יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה בתוך הרגל ולאחר הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד תני ר' אדא דמן קיסרי קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ובמוצאי שבת נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד.
4
ה׳כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל בשם בעל הלכות גדולות אם שמע שמועה ביום שלשים נוהג שבעה ושלשים כשומע ביום עשרים ותשעה ומסתבר כוותיה וכך כתבו כל הגאונים דיום שלשים כיום שלפני שלשים דמי ונוהג שבעה ושלשים אך רבינו חננאל ז"ל פי' [דיום שלשים] כיום שלשים ואחד דמי ואינו נוהג אלא יום אחד והביא ראיה מהא דגרסינן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה מת הבן ביום שלשים כיום שלפניו דמי ופירוש כיום שלשים ואחד וחייב ליתן חמש סלעים לכהן ר' עקיבה אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום שלשים כיום שלפניו דמי ומפרש רבינו חננאל ז"ל וחשוב דכיום שלשים ואחד שמע והנה הוא שמועה רחוקה ואינו נוהג אלא יום אחד בלבד כשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל באבל וליתא דהא דאמר רב אשי דיום שלשים כלפניו דמי לענין נפל איתמר וכלפניו דמי דהיינו ביום כ"ט והוא השיב כנפל ואין מתאבלין עליו והיינו כשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל באבל וראיה לדבר שלא תוכל לפרש כיום שלפניו כיום שלשים ואחד הא דגרסינן במסכת תענית פרק קמא איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים ועל כרחין שלפני ששים היינו בתוך ששים הכא נמי כלפניו דמי היינו בתוך שלשים ונוהג שבעה ושלשים
5
ו׳הלכך הנכון הוא כדברי הגאונים ז"ל וליתא הא דרבינו חננאל ז"ל תשובה זו השיב הר"ר אביגדור ז"ל למורי ר' יהודה אחי שני ז"ל כתבת על אחד שהרגוהו נכרי וקברוהו ולא נודע לקרוביו עד [אחר] שלשים [יום] לקבורתו מי חשיבה קבורת נכרי קבורה והויא שמועה רחוקה או לא חשיבה קבורה תשובה ודאי קבורת נכרי השיבא קבורה כדאמרינן בגמרא מודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת ופריך בירושלמי שמיני בשבת היכי משכחת לה הכא אסור לקבור בשבת ומוקי לה בנקבר בידי נכרים מיהו נקבר בידי נכרים אדעתא דישראל אבל הכא דמוטל בביזיון שלא בקברי ישראל וסילקוהו משם קרוביו כשנודע להם איגלאי מילתא דלאו קבורה הוא הואיל והיה עומד להסתלק ולפנותו משם מידי דהוה אקבר המזיק את הרבים דאמרי' בפרק נגמר הדין דמותר לפנותו. מיהו דנקבר אדעתא דישראל חשיבה קבורה כדמשמע בירושלמי ואע"ג דהתם מוקי לה בענין אחר שבא לו שמועה קרובה בשבת או בהרוגי מלכות ובנפל לים משנתיאשו כדתניא באבל רבתי מיהו ממילא שמעינן דהכי הוה דינא דקבורת נכרי חשיבה קבורה ותו הא דאמרינן מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים וכי תעלה על דעתך שלא ינהוג אבילות עליו לאחר יו"ט.
6
ז׳עוד השיב הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל למר יהודה אחי שני ז"ל כתבת אדם ששמע שמועה לאחר הרגל שאם היה בעיר ונהג אבילות בטלה ממנו גזירת שלשים מפני שהרגל חשוב כשבעת ימים וגם ערב הרגל שמת מתו הוי כשבעת ימים. הרי ארבעה עשר כשישלים עוד ששה עשר בטלה ממנו גזירת שלשים השתא מבעיא לן לזה שלא היה בעיר ולא נהג כלל אבילות מאחר שבטלה לבני העיר בטלה גם ממנו אי לא.
7
ח׳תשובה. כל שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים כדתניא בהדיא בגמרא והויא שעת שמועה לגבי שומע כסתימת גולל לגבי הנך דמעיקרא שהיה שם בשעת קבורה ואין הרגל מועל כלום לזה שלא ידע עד לאחר הרגל והכי נמי מסתברא אם ימים הראוין לאבלות שעברו קודם שמועה אינן עולין לו איך יעלה לו הרגל דלא חזי לאבלות ועוד אם היה במקום רחוק מונה לעצמו אפילו לרבי שמעון וכל שכן אי חשבת לרגל וערב דידיה ארבעה עשר דמונה לעצמו אפי' במקום קרוב והואיל ואין מניינו כמניינם לא מסתבר למימר שיועיל לו הרגל כמו להם. והוי ליה ככל שמועה קרובה דנוהג שבעה ושלשים עד כאן תשובתו.
8
ט׳וכן מצאתי שכתב ר' זרחיה בעל המאור ז"ל והילך דבריו והיכא דשכיב שכבא בערב החג דקי"ל יום א' לפני החג וחג ושמיני של חג הרי כאן עשרים ואחד יום ובעו למינקט בתר ימי החג ט' ימים ואי איכא מקרובי המת מאן דאתיא ליה שמועה ביום עשירי של אחר החג אי הויא לו כשמועה קרובה או כשמועה רחוקה יש מן החכמים שנסתפק לו [זה הדבר] ותלה הדבר להקל משום דהויא להו ספק אבילות וכדברי המקיל באבל נקטינן ולדעתי נוטה לי בדבר הזה להחמיר שאין הדברים [נראים] שיעלה הרגל למי שלא בא [לו] עדיין שמועת המת והלא אתה רואה שהקובר את מתו שבעת ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת (שבעה ו) שלשים וזה שקברו בערב החג לא בטלה ממנו גזירת שלשים וצריך להשלים מהם אחר החג תשעה ימים אע"פ שכבר עלו לו ארבעה עשר יום קודם שמיני של חג לא בטלה ממנו גזירת שלשים כל זמן שלא קיים גזירת שבעה וכל שכן זה שלא ידע ולא שמע במות המת קודם הרגל היאך יעלה לו רגל לעשות לו יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו כעשרים ואחד יום אם אמרו במי שהפסיקו לו ימי החג ימי אבילותו יאמרו במי שלא שמע ולא ידע ועוד הרי אמרו מקצת יום שלשים ככולו ואילו מאן דשמע שמועה ביום שלשים הרי הוא כשומע ביום כ"ט אלמא אע"פ (שעלה) [שאמרו] מקצת יום שלשים ככולו למי שנהג אבילות לא עלה למי שלא נהג [כלל] ואף זה כן הלכך מסתברא לי בהא מילתא לחומרא עכ"ל:
9