שבלי הלקט, הלכות שמחות מ״גShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 43
א׳דין קריאת האבל בתורה בעשרה בתוך שלשים:
1
ב׳ומה שנהגו שלא לקרות האבל בספר תורה בבית הכנסת כל שלשים יום לא ידעתי למה נהגו כן שהרי אינו אסור בדברי תורה אלא כל שבעה ומורי ר' יהודה אחי שני ז"ל ראיתי שלא היה נמנע וכדי שלא לשנות את המנהג יש לומר שלא על חנם נהגו ודומה לזה מצאתי שהשיב רבינו יצחק ב"ר יהודה ז"ל וששאלתם למה נהגו כהנים שאירע להם דבר בקרובים ושינו את מקומם שלא לשאת כפיהם כל זמן שאין יושבין במקומם על דבר זה לא מצא רבינו סמך בהדיא ואמר לא על חנם נהגו כן שהרי כל כהן שאינו מברך עובר בשלשה עשה וזה יושב ובטל ועבר ואמר כמדומה לי שעל דבר זה נהגו שכל מי שעמד לברך ראוי לו שיהא שרוי בשמחה ובטוב לבב שכן מצינו ביצחק אבינו שאמר לעשו הביאה לי ציד ולאחר שיאכל וישתה ותהא נפשו שמחה עליו אמר לברכו. לכן זה דואג על מתו ויושב שלא במקומו אינו מברך בשמחה והטעם הזה יש לומר כמו כן על הפנוי שאינו עולה על הדוכן שכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ובלא שמחה ואמר הרב מצוה להחזיק מנהג הראשונים בכל מקום שאדם יכול להחזיק שכן מצינו בתלמוד ירושלמי שהמנהג עוקר ההלכה וכמו כן מצינו בתלמוד בבלי שלנו דאמרינן בבא קמא פרק הגוזל. שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכו' ובלבד שלא ישנו [מן] המנהג אלמא מנהג עוקר ההלכה עד כאן תשובתו.
2
ג׳הכא נמי התורה משמחת את הלב והאבל אינו שרוי בשמחה לפיכך נמנעו מלקרותו ומכל מקום מי שאינו רוצה להחמיר על עצמו כדי שלא להתבטל מקריאת התורה אין עליו עונש בכך ודווקא לאחר שבעה מותר אבל תוך שבעה כגון במקום שנהגו האבלים להתפלל בבית הכנסת אסור לקרות ואפילו בשבת. וכן השיב לי הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל והא לך תשובתו כתבת במקום שנהגו האבלים להתפלל בבית הכנסת מהו לקרות האבל בתורה בשבת.
3
ד׳תשובה. דברים שבצנעה נוהג בהן אבילות בשבת כיון דלא מנכרא מילתא אפילו בדבר שיש בו מעשה כגון כיסוי הראש בביתו או אפילו בחוץ ויש לו מנעלים ברגליו כ"ש ביושב ואינו עושה שאם ימנע מלעמוד לקרות בתורה לא מינכרא מילתא כולי האי דמשום אבילות מימנע דבשאר שבתות נמי זמנין דלא קרי הלכך אם מנהג מקומו שלא לקרות אל יקראוהו. ודמי לשאילת שלום דגרסי' בירושלמי בפרק היה קורא תני מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים שואלין ומקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין ואמרינן נמי בפרקים דר' אליעזר בן הורקנוס ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה היא [לפני המקום] וכשבנה בהמ"ק בנה (שער) [שני שערים] אחד לחתנים וא' לאבלים ולמנודים והיו ישראל מהלכין בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו הנכנס בשער אבלים מכסה שפמו היו יודעין שהוא אבל ואומרין לו השוכן בבית הזה ינחמך וכו' מינה שמעינן אבל אף בשבת משנה במקצת משאר בני אדם ועוד צא ולמד משינוי מקום בבית הכנסת שמשנה את מקומו בשבת אע"ג דמינכרא מילתא טפי ממניעת קריאת התורה אלא כיון דבשאר ימים אינו יוצא מפתח ביתו ועכשיו בשבת יוצא וגם מנעליו ברגליו אע"פ שאינו נוהג לגמרי בכל מעשיו כשאר בני אדם לית לן בה:
4