שבלי הלקט, הלכות שחיטה ז׳Shibbolei HaLeket, Hilkhot Shechita 7
א׳דין הגרמה.
1
ב׳מנין לשחיטה שהיא מן הצואר שנא' וזבחת ממקום שזב חטהו ועוד יש פסוק אחר וישחטהו ויחטאהו מקום ששח חטיהו שח פי' כופף. מהיכן ראוי לשחיטה. בוושט מצד הראש עד מקום ששיער וושט. פי' צריך להניח לצד הראש כג' וד' אצבעות וממקום הגוף עד ששיער וושט פי' שיש שם כמין שערות ואם הוא עוף קטן שכל צווארו אינו ב' אצבעות ראוי לשחטה מצד הראש מתורבץ הוושט ולמטה עד מקום ששיעור הוושט. תורבץ הוושט הוא פחות מגרגר שעורים וגדול מגרגר חטים ובלע"ז נקרא אינגלוטידורי ואינו מקום שחיטה. ובקנה ראוי לשחיטה מצד הראש מן החוט ולמטה דהיינו שיפוי כובע ומצד הגוף עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובלבד שלא תאנוס היא עצמה ולא יאנוס אותה אחר למשוך את צוארה פי' תחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה דהיינו אונות קטנות שהיא עליונה כשאוחזין בקנה והריאה תלויה למטה כנפי כמו שהן נמתחין ופורשים כנפים למעלה אע"פ שהקנה יורד ביניהן ובלבד שלא תאנוס היא עצמה עד מקום חבורן ואם הגרים שליש למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה דהיינו למעלה מחיטי או למעלה בתורבץ הוושט ושחט שליש למטה במקום הראוי לשחיטה והגרים עוד שליש למעלה כמו שאמרנו או ששחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או ששחט שני שלישי במקום הראוי לשחיטה ואח"כ הגרים שליש במקום שאינו ראוי ובין שהגרים שני שלישי ושחט שליש פסולה. השוחט מן הצדדין אפילו אם לא החזיר הסימנין לצדדין שחיטתו כשרה. שחט רוב סימן אחד בעוף או וושט או קנה שחיטתו כשרה וכ"ש ששחט לכולו או שניהן. שחט רוב שנים בבהמה. או בחיה רוב הוושט ורוב הקנה שחיטתו כשרה וכ"ש כששחט שניהן. ומניין שצריך לשחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה דתניא וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. רבינו שלמה זצ"ל פי' לא מקרא יליף לה אלא כלומר כל הלכות שחיטה נצטוה וי"ל דמאשר ילפינן לה א' אחד ש' שנים ר' רוב. הרי רמז דרוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. שחט שני חצאי סימנין בעוף שחיטתו פסולה דבעינן רוב אחד וכ"ש בבהמה דבעינן רוב שנים. שחט רוב סימן וחצי בבהמה שחיטתו פסולה דבעינן רוב שנים ולכתחלה צריך לשחוט כל הסימנין וגם הוורידין כר' יהודה ואם יש ספק דרוסה בוושט או בקנה תמצא לפנינו בדין הוושט:
2