שבלי הלקט, הלכות טריפות כ״גShibbolei HaLeket, Hilkhot Treifot 23
א׳דין טריפות בעוף.
1
ב׳אלו טריפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה מקום שהיא עושה אותה טרפה ניקב הקורקבן ניקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומים כשרה. דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה והיא מפרכס אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פי' אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדו בעוף טרפה וכדתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף טרפה הני איצטריכו ליה למיתניא משום פסוקת הגרגרת ופסוקת הגרגרת איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו לפיכך תנא פסוקת הגרגרת דהיינו ברובה:
2
ג׳הכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה כגון דהיינו נקובת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר עצם בלא ניקב קרום כדאמרינן בעוף של מים:
3
ד׳ניקבו הדקין משום דקא בעי למיתנא סיפא אלו כשרות בעוף יצאו בני מעיה ולא ניקבו דלא תימא עוף שחיטתו מועט תיטרף ביציאה לחודה:
4
ה׳ולפי שיש אברים בבהמה שאין בעוף כגון המסס ובית הכוסות והכרסי ויש אברים בעוף שאין בבהמה כגון הקורקבן והזפק הוצרך לפרש טריפות בעוף:דין הראש והמוח והגרגרת והוושט כבר הם מפורשין למעלה כל אחד במקומו ודין הזפק הוא כתוב בדין הוושט:
5
ו׳הכתה חולדה חיישינן לנקובת הקרום הכתה פי' נשכתה בשיניה דאילו ביד הא אמרן לעיל יש דריסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפא ביד:
6
ז׳דין הראש והמוח והגרגרת והוושט כבר הם מפורשין למעלה כל אחד במקומו ודין הזפק הוא כתוב בדין הוושט:
7
ח׳ניקב הקורקבן וכיסו קיים כשר וכן אם ניקב הכיס והקורקבן קיים כשר ניקב הקורקבן והכיס זה כנגד זה טרפה זה שלא כנגד זה כשרה. ניקבו הדקין טרפה פי' מעים הדקין. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומים כשרה. פי' נחמרו נתכווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן אם אותן המעיים שדרכן להיות אדומים כגון הלב והקורקבן והכבד נעשו ירוקין ואותן שדרכן להיות ירוקין כגון הדקין נעשו אדומים טרפה. ושיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ואם הוריקה כבד כנגד בני מעיים טריפה דבידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעי'. וירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והריקו כשרה. אמר רב נחמן בר יצחק אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה. מאי טעם דגלי בהתתיהו פי' נתגלה חרפתן. דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהה מעת לעת ושחטה כשרה. ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום ר' אלעזר ב"ר ינאי וצריכה בדיקה פי' אם דרס אדם העוף ברגלו או שהכה אותו בכותל או שרצצתה בהמה דאיכא למיחש בהנך תלת לריסוק אברים ועדיין מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובעייא בדיקה שמא נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או אחת מסימני טריפה. ושהייה דמעת לעת איצטריך דאי לא שהה אע"פ שבדק ולא מצא שום ריעותא טרפה דאמרינן אם לא שחטה שמא היתה מתה. דקים להו לרבנן דהלכה למשה מסיני דריסוק אברים אינה חיה מעת לעת ואם הלכה אינה צריכה בדיקה. נשתברו גפיה נמרטו כנפיה כשרה פי' גפיה עצמות הכנפים כנפיה היינו נוצה הגדולה שעל כל גופה ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה פי' הנוצה היא הדקה הסמוכה לבשר ואין הלכה כר' יהודה. ואם ניטלה הנוצה כשרה דיכולה היא לחיות:
8
ט׳אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בעוף טרפה פי' בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ומתעכל ניביה. שמוטת גף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה פי' שמוטת גף פרק עליון המחובר בגפה וחיישינן שמא ניקבה הריאה פי' לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכשישמט גפה מתנתקת הריאה עם הגף. ושמואל אמר תיבדק וכן אמר רבי יוחנן תיבדק פי' תיבדק הראיה מכניס קנה דק בגרגרת ונופח בריאה אם הרוח יוצא טרפה ואם לא כשרה וכן הלכה. אבל אם נפלה מן הגג דאמרן צריכה בדיקה וכן אם נפלה מן האור ונחמרו בני מעיה שבודקין המעיים שמא הריקו אין צריך לבדוק את הריאה מפני שהצלעות מגינות עליהן שהצלעות אינן שוכבין על רוחבן אלא על חודן ובולט רוחבן לפנים והראיה נחבאת ביניהן.
9
י׳שאלו לפני רבינו שלמה זצ"ל על כנף עוף שנשבר והשיב בכנף לא מיטרף אך חתכהו מן הפרק והשלך אותו שהוא אסור משום אבר מן החי ושאר הכנף עם כל העוף מותר באכילה אבל אם נשבר למעלה לצד הגוף חיישינן לריאה שמא ניקבה וצריך בדיקה וכך בודקין אותה מביאין שפופרת של קנה דקה ומניחין בקנה הריאה ונופחין אם מתנפחת כשרה ואם לאו טריפה. ובתשובות שאלות מצאתי מעשה היה בעוף אחד שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריאה ושמו הנוצה שהיא קלה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ובקנה דקה ולא יצא הרוח ורצו להכשירה ומשהביאהו לפני ר' שמואל הכהן ובדק בענין זה שמילא מקום המכה מים ונפח בקש דרך הגרגרת והתחילו המים מבצבצין והטריפוה:
10
י״אנשתברו רוב רגליה כשרה. פי' מן הארכובה ולמטה.
11
י״במצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל שלשה פרקים יש ברגל העוף פרק התחתון היא הארכובה שעליו כעין קשקשים אם נחתך בחציו או ברובו העוף כשר. אבל אם נחתך או נשבר בראש הפרק מקום שנדבק פרק התחתון לאמצעי טרפה לפי שבאותו מקום הדבק בראש אותו העצם נצמתין הגידין ופרק שני יש בו צומת הגידין ומחציו ולמטה אם נשבר העצם אע"פ שאינו יוצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין אם הם ט"ז גידין ובשר ועוף חופין את רוב עוביו כשר ואם חסר מן הגידין אפי' אחד אע"פ שבשר ועור חופין את רובו או אפי' הגידין קיימין ונשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו טרפה. אבל מחציו ולמעלה אין שם תורת צומת הגידין לפיכך אם נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו העוף כשר וגם האבר לפי שכך דינו כרגל בהמה. ופרק שלישי אותו הרחב הדבוק לגוף אם נשבר אותו עצם ועור ובשר חופין את רובו מותר העוף. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו לא יפתח ולא ירחיב את המכה אלא ימתח את האבר כמו שהיו בבריאתו ויקרב השברים זה אל זה כמו שהיו שלימין ואז יעיין בעור ובבשר אם חופה את רובו כשר ואם לאו טרפה ועוד מצאתי אם נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו כשר דווקא יצא לחוץ הגוף אבל אם נשבר העצם ונכנס לתוך חלל הגוף אע"פ שיצא מן הבשר לגמרי כשר. כיון דלא שליט בה אוירא הדרי ברייא כך שמעתי מהרב ר' אברהם ב"ר דוד וגם מחכמים אחרים.
12
י״געוד מצאתי מעשה היה בתרנגול שהיה בולט ממקום צומת הגידין כמין אצבע ואסרה הרב ר' יצחק בר קלונימוס דדמי כאילו נחתך מן הארכובה ולמעלה והרמ"ה חולק בדבר ואמר דווקא רגל יתר טרפה וכדאמרינן בגמרא אבל ברגל טרפה רגל ולא אצבע. והרב ר' יצחק ב"ר מאיר השיב בתשובתו כך דעתי נוטה דלא שייך למימר יותרת אלא ביתר שהוא כיוצא בו וניכרין דברי אמת ומיישר דברי מורי הרמ"ה דדוקא רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה ולא מטעם טרפות אותו הרגל שהוא יוצא ממנו דאפילו אם ניטל היתר כבר זה שאינו יותר מחובר אפי' יש בו נקב גדול לא מיטרף בהכי. אמר רב הונא סימן לטרפה י"ב חודש והני מילי בזכרים אבל בנקבה אם ילדה בתוך י"ב חודש מותרת מיד וכן העוף אם טוענת ביצים מותר:
13
י״דנשלמו הלכות טרפות.
14
ט״וצור עזי ומעזי אודך בנפש נכספה
15
ט״זדרוש כי דרשתיך בדלתי חסדיך להסתופפה
16
י״זקראתיך להודיעני דרך תבונות דתך לאלפה
17
י״חיספת להפליא עמו בסתר כנפיך להסתופפה
18
י״טהיות דבריך לי תמיד לששון ולתרופה
19
כ׳חי וקיים לך יאתה תהלה ויפה
20
כ״אזבדתני גמלתני חסד ורחמים עלי להעדיפה
21
כ״בקוממתני והחזקתני לבאר הלכות שחיטה וטרפה
22