שבלי הלקט, הלכות טריפות כ״בShibbolei HaLeket, Hilkhot Treifot 22
א׳דין דרוסה.
1
ב׳דרוסת הזאב טרפה פי' שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס וטורפה. ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה פי' בדקה בבהמה דקה אבל בגסה לא אלים זיהריה דזאב למיקלייה נמי לגסה. דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגז בעוף הגס נץ אישפרוויר בלע"ז בעוף הדק צפרים קטנים גז אשטרי בעוף הגס אווזין ותרנגולים. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה בעופות מן הנץ ולמעלה פי' מן הזאב ולמעלה הוויא דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות ובעופות הדורסין מן הנץ ולמעלה יש לו כח לדרוס עוף חבירו ואסיקנא האי מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול דלית ליה לחתול דרוסה בבהמה דקה ודווקא בגדולים דבהמה דקה אבל בגדיים וטלאים יש דריסה לחתול וכ"ש שיש דריסה לחתול בעופות ונמייה ושועל הרי הן כחתול ויש להם דריסה בגדיים וטלאים ובעופות נמייה בלע"ז מרטורא וחולדה יש לה דריסה בעופות ואין לו דריסה בגדיים וטלאים. ובהמה גסה קיימא לן כר' יהודה דלא פליג אתנא קמא אלא פירש דבריו. כך פי' רבינו חננאל. הלכך אין לזאב דריסה בבהמה גסה.
2
ג׳אך בעל התרומה פסק הזאב יש לו דריסה אפי' בבהמה גסה לחומרא ולפי דבריו נראה דפליג ר' יהודה אתנא קמא ורוב הגאונים מצאתי שפסקו לקולא בבהמה גסה. ונץ יש לו דריסה בעופות בדרברבי מיניה פי' ואפילו הכי עוף הדק נקראין שאר עופות טמאין פי' חוץ מן הנץ והגז בדכוותייהו אית להו דריסה בדרברבי מינייהו לית להו דריסה ונץ יש לו דריסה אפי' בגדיים וטלאים והוא שניקב לבית חללו ואי לא ניקב לבית החלל כשרה. אמר רב יוסף נקיטינן אין דריסה לכלב כל עיקר. אמר אביי אין דריסה אלא ביד פי' להני דדרסי לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בצפורן אבל בשן דלא עד דאינקב לחלל ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא פי' כגון דנפל מן הגג על הבהמה דכיון דשלא מדעת נפל אע"פ שנתקע צפרנו בגבה אין משליך בה ארס. ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה דלא פי' כגון שדרס מחיים ולא הספיק לשלוף צפרניו עד שפסקו את ידיו. והאי לאחר מיתה דקאמר לאחר מיתת האבר שנחתך קאמר. והלכתא חוששין לספק דרוסה הלכך ארי שנכנס לבין השוורים ונמצאת ציפורן תלושה ותחובה בגבו של אחד מהן חוששין שמא ארי דרסו ולא אמרינן בכותל נתחכך השור וצפורן זה בכותל היה:
3
ד׳ספק עאל ספק לא עאל אימור לא עאל פי' ספק אם נכנס הארי בתוך השוורים ספק אם לא נכנס אמרינן לא נכנס ולא חיישינן לדריסה. ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא פי' ואין דריסה לכלב:
4
ה׳עאל ואיתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימור שלמא הוא דעבידי פירוש כדרך כמה חיות שנעשות בנות תרבות וגדלות עם בני אדם ואין מזיקין. קטע רישא דחד מינייהו אימור נח רוגזיה פי' נח ריתחו בהכי ולא חיישינן לדריסא דאחרינא. הוא צווח ואינהו צווחי אימור בעותי הוא דקא מיבעתי אהדדי פי' כשם שהן נבעתין ממנו כך הוא נבעת מהן ואין לחוש לדריסה הוא שתיק ואינהו מקרקרין חוששין שמא דרס. ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא פי' מכף הגלגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנין עד הירך ודרוסה שאמרו צריך שיאדים הבשר כנגד בני המעיים. פי' ספק דריסת ארי או שראוהו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ צריכה לבדוק גבה וכריסה וצידיה כל שכנגד בני מעיה. ואם האדים הבשר זהו ארס וטריפה שסופו לשרוף עד שינקוב בני מעיה ואם לא האדים הבשר שם אין צריך לבדוק במקום אחר שאין דריסה אלא כנגד בני מעיים דלא מיטרפא במקום אחר. ובסימנין דהיינו וושט או הקנה עד שיאדימו סימנין עצמן ודריסתן במשהו מאי טעמא זיהרו מיקלא קלי פי' הארס שורף והולך. נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו פי' כגון דרוסה שלא כנגד החלל וראינו שנרקב הבשר לאחר זמן רואין אותו כאילו אינו ואם יש טרפות בניטל כולו כגון צומת הגידין טרפה האי נמי כנטול דמי. היכי דמי נתמסמס הבשר אמר רב הונא בריה דר' יהושע כל שרופא גורדו ומעמידו על בשר חי פי' אם היה בא לרפאותו גורדו ומשליכו. אמר רב נחמן בקרן עד שינקב לחלל. פי' אם הגיע לחלל יש לחוש אם נקבו הדקין ובבדיקה אי אפשר מפני שאין הנקב ניכר בהן. ועוף שנכנס בין הקנים ובא לפנינו כשצווארו מלוכלך בדם אין חוששין שמא [דרס] אלא אמרינן הקנים הזיקוהו וכשר. אמר שמואל האכילה חילתית טרפה מאי טעמא משום דמנקבן למעיה ודווקא בקרטין אבל מן העלין כשרה. אחוזת דם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים וששתת מים הרעים כשרה. אכלה סם המות הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות ודווקא שאכלה סם המות דאדם אסורה משום סכנת נפשות אבל אכלה סם המות דבהמה כשרה:
5