שבלי הלקט, הלכות ציציתShibbolei HaLeket, Hilkhot Tzizit
א׳הלכות ציצית של רבינו שלמה זצ"ל.
1
ב׳אמר ר' שמעון כל המקיים מצות ציצית כאילו מקיים כל המצות שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית זוכה למה שכתוב ביום ההוא יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. וכל המבטל מצות ציצית מכנף בגדו עליו הכתוב אומר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. וכיצד הוא עושה. מביא צמר לבן נקי וטוהו לשם ציצית וכופל אותו לשנים ושוזרו כמו כן לשם ציצית לפי שהחוט של הציצית צריך לשוזרו דכתיב פתיל ולהלן הוא אומר אשר אין צמיד פתיל מה להלן חיבור אף כאן חיבור שמחבר ב' חוטין כאחת ושוזרן יחד ומתרגום ירושלמי פתיל תכלת שזיר תכלת. ועוד תניא פתיל תכלת אין לי אלא תכלת טווי ושזור [לבן] מניין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה (לבן) [תכלת] מה תכלת (לבן) טווי ושזור אף (תכלת) לבן טווי ושזור והיכן מצינו ללבן מעתה הריני דן הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם על כנפי בגדיהם ופרט לך הכתוב אצל נגעים צמר ופשתים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים מה להלן צמר ופשתים סתם אף כאן צמר ופשתים סתם ומה להלן בלבן דכתיב צמר ופשתים סתם בין בלבן בין בצבוע אף כאן בלבן. ועוד מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו דסתם פשתים לא נתנו להצבע אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים שהרי לא נשתנה מברייתו ת"ל לפשתים ולצמר שנה עליך הכתוב לומר לך מה פשתים לבנה אף צמר לבן הא למדת שכל מקום שנאמרה בתורה בגדים סתם אינו מדבר הכתוב אלא בלבן והרי הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מכדי אין ציצית אלא על הכנף והכי הוה ליה למימר ונתנו על הכנף ציצית [או ונתנו ציצית על הכנף] מה ת"ל ונתנו על ציצית הכנף דמשמע שהכנף ינתן על הציצית שהוא פתיל תכלת הא לאו הכי הוי אלא רמז לך הכנף בשינוי לשון שיהא הציצית ממין הכנף כלומר שתתן מאותו המין שיהא הכנף הציצית דהיינו על הציצית מין כנף מה להלן בכנף לבן כדלעיל בגד סתם לבן וצמר הוא אף כאן הציצית לבן ומה להלן צבוע אף כאן צבוע ציצית צבוע ומניין שאם נתן משל פשתן יצא ת"ל הכנף פתיל ממין הכנף יהיה הפתיל שלא הקפיד הכתוב אלא בין צבוע לשאינו צבוע הא למדת על פשתן שאינו צבוע שהוא פוטר במקום לבן יכול שאני מרבה אף השיראין והכלך והסריקון שיהו פוטרין במקום לבן ת"ל הכנף כלומר מכל מה שיהיו הציצית אין להקפיד עליו ובלבד שיהיו ממין הכנף משמע דאתרבי בו כל אלה ולהלן הוא אומר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה משמע דאין ציצית אלא מצמר ופשתים ולא ממין אחר אתמהא הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן ושאר דברים במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין כדברי רבא משמיה דרב יהודה דרבא רמי כתיב כו' בפרק ראשון דיבמות. ד"א גדילים תעשה לך זה לבן מניין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומנין שאם [הוא] כולו תכלת שמטיל לבן ואם הוא כולו לבן שמטיל תכלת ת"ל וראיתם אותו אפילו כולו מין אחד ואע"פ שרבינו של צמר בשל פשתים ושל פשתים בשל צמר מכל מקום כל שאיפשר לעשות לך במינו עשה אחר שגזרו חכמינו מפני כסות לילה. ועוד שאמרו רבי שמעון בן לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה. וכבר נחלקו בית שמאי ובית הלל בסדין שבית שמאי פוטרין אותו מציצית ובית הלל מחייבין והלכה כבית הלל אלא שאמרו חכמים אסור לעשות כן שלא יגרום עצמו לעבירה ועוד שאיפשר לעשותו במינו:
2
ג׳וכמה חוטין הוא נותן בית הלל אומרים שלשה לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט בפני עצמו ויכרוך עליו אחרים ת"ל גדילים כמה גדילים הוא עושה אין גדילים פחות משנים דברי בית הלל בית שמאי אומרים מד' חוטין גדיל שנים גדילים ארבע והלכה כבית שמאי וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור למעלה שמוסיף והוליך כל מה שירצה אבל יש לה שיעור למטה. כמה תהא נוטפת ומשולשלת על הקרן בית שמאי אומרים ארבע ובית הלל אומרים שלש ושלש של בית הלל אחת מארבע בטפח של כל אדם. ואין שילשול האמור כאן אלא גדיל וכן הוא אומר שרשות גבלות מעשה עבות שרשות כמו שלשלאות וקאמרי עבות ומתרגמינן גדילי והלכתא כבית שמאי:
3
ד׳נמצאת אומר שיעור ציצית מעיקרו אמה דלכשיכפלנו יעמוד על זרת דהיינו ג' טפחים לזרת טפח לגדיל דהיינו ד' אצבעות וב' טפחים ענף שאע"פ [שאם] כרך רובה כשירה וכן אם לא כרך אלא חוליא אחת כשירה היא מכל מקום הרי אמרנו נויי ציצית שליש גדיל ושני שלישי ענף. ומניין לציצית שיהא בו ענף וגדיל דכתיב פתיל דמשמע אחד וכתיב גדילים דמשמע ארבעה דגדיל משמע שנים וגדילים משמע שני גדילים שהן ארבעה הא כיצד עושה שני גדילין שהן ד' חוטין שזורים ומכניסן בקרן הכנף וכופלם לשמונה ופותלם מתוכם מאחד מהן שהאחד משמונה יהיה ארוך יותר מהאחרים שבו עושה כל הגדילים לפתיל אחד עד שליש והשאר לגדילים נמצא בציצית ענף וגדילים. דבר שהוא יחיד קורא ענף ודבר שהוא מפוזר זה מזה קורא גדילים. ועוד אמרו מתוך שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולהו ציצית כלומר שימלא כל הטלית כולה ציציות הרבה מלא כל ארבע שפתי ת"ל גדילים תעשה [לך על ארבע כנפות כסותך] דהיינו אחד לכל קרן מדלא קאמר על סביבותיה. אי גדילים שומע אני יעשה כולם גדילים כלומר שיכרוך הכל יחד מראשו ועד סופו ויהא כולו גדיל גדול עד שלא יהיה בו חוטין מפוזרין ת"ל ציצית בעינן מפוזרין הא כיצד צריך שיהא הגדיל יוצא מן הכנף וציצית מן הגדיל נמצאת אומר אם עשה [הגדיל] למטה אע"פ שהניח למעלה בלא גדיל אין כאן ציצית ולא עוד אלא שאמרו לפרדה ולסלסלה כציצית הנכרי שהולך בעזות מצח ושער ראשו מפוזרין לכאן ולכאן להפחיד הבריות כמו ליסטים המשנה עצמו מבני אדם במלבושיו ובשערותיו. ועדיין מתוך שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת"ל ונתנו על ציצית הא כיצד תופרה עמה:
4
ה׳ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת הן. אמר רב הונא היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא חייב חטאת אלמא ארבעתן מצוה אחת הן אמר רב פפא הלכתא ארבע חוטין שזורין בתוך שלש אצבעות רחוק מן הקרן ומשולשלת ארבע אצבעות אמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן משום שנאמר על כנפי בגדיהם אמר רב יעקב אמר ר' יוחנן וצריכה שירחיק כמלא קשר גודל והלכתא ציצית חובת גברא ולא חובת טלית מדקא מברכינן להתעטף בציצית עיטוף מצוה הוא אמר רבא בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי גרדימו להו מארבעי ואית להון כדי לעונבן שפיר דמי. גדיל מבעיא ליה למגדל תלתא ומשבק תרי תילתא ענף דאמר מר נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדלה רובה נמי שפיר דמי ואי לא גידל אלא חוליא אחת כשרה וכמה שיעור חוליא ר' אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש ודאי גדלה כולה כיון דלית לה ענף פסולה. דתניא ציצית אין ציצית אלא ענף. תלאן ואחר פסק ראשי חוטין פסולה. הכל חייבין בציצית אפי' סומא וביום חובת מצות ציצית ולא בלילה. דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו כסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שאינו יכול לפוטרו מוראתים שישנה הטלית בראייה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראייה כלל תלמוד מכאן דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף דהא לא קתני כלומר בשעה זו בלילה פטור ובשעה אחרת חייב ביום:
5
ו׳כך סדורו של ציצית.
6
ז׳פוסק מן הפקע שטווייה לשם ציצית ארבעה חוטין וישער שכל חוט וחוט מאותן ארבעה לכשתכפול לשנים יהיה שיעורו של כל חוט מן השמונה בין גדיל ובין ענף [שיעור] זרת ושיעור הזרת כפשיטת יד באלכסון מאצבע קטן ועד הגודל הוא זרת ויש שמודדין אמה לכל חוט דכשיכפול הוי זרת ואחר כך תולין בכנף כשהן כל אחד בפני עצמו דהכי אמרינן תלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין שלהן פסולה שצריך לפסוק החוטין תחילה ומקום שניקב הטלית לתלות שם החוט צריך שירחיק אותו נקב מן השפה התחתונה של בגד מלא קשר דהיינו אורך אצבע מן הצפורן עד הפרק ושיעורו כשתי אצבעות ונוהגין כאן שמרחיקין אותו משפה אחרת שבאורך הטלית כרוחב גודל והחוט הד' שבו כורך את הציצית צריך להניחו ארוך [כשיעור] שיוכל לכרוך ג' מן הציצית ומ"מ קודם תלייתו פוסקו ואח"כ כורכו לציצית סביב. וקודם שיכרוך אפי' כרך אחד יעשה בו שני קשרים ואח"כ יכרוך עד שיהא שליש גדיל ויניח שני שלישי ענף ושם לבסוף יעשה ג' קשרים סמוכים ולהכי הוו שנים למעלה ושלשה למטה מן הקשרים דמעלין בקודש ולא מורידין לפי שאלו הקשרים הן כנגד מצות ציצית שזהו טעמו ופירושו של ציצית שכולו נדרש בגימטריא דמדכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' [ש"מ] שיש בו דברים שהן כנגד כל המצות תרי"ג והיאך ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וב' קשרים למעלה וג' קשרים למטה הרי אלו תרי"ג הכל יגדיל תורה ויאדיר:
7
ח׳[שאלה] ועל חוט של ציצית שעושין ממנו הגדיל לאחר שכרך ועשה הגדיל שפתלו [עד שליש] ועדיין הוא ארוך מחבירו מהו לפוסקו כלום יש כאן תלאן ואח"כ פוסק ראשי חוטין שלהן אי לא. [תשובה] אין לחוש על זאת דכי אמרינן תלאן ואח"כ פוסק ראשי חוטין שלהן פסולה הנ"מ בד' חוטין דאי פסיק להו הו"ל חד חוטא ואין כאן ציצית כלל הלכך כי קשר וכרך קודם פסיקא הו"ל משום תעשה כמצוותו ולא מן העשוי כבר שלא כמצוותו דבתחילת עשייתו צריכה שתהא בכשרות אבל זה החוט שהוא פותל ועשה וכרך הגדיל עד שלישו ועדיין ארוך מכולם אפי' אם יניחו כך כשהוא ארוך אין בכך כלום ומאחר דמצוה לפוסקן מאי תעשה [ולא מן העשוי הרי] איכא [הא הוי] מתחלתו בכשרות בין פסיק בין לא פסיק.
8
ט׳ויש מי שפוסל וטעמו איני יודע מהו לפי שאין תעשה ולא מן העשוי בכ"מ אלא כגון שבשעת עשייתן לא נראה למצוה כי ההיא דתניא בסוכה הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסוכה שסככה בדבר המחובר לארץ כגון גפן ודלעת שהן ארוכין אינה סוכה ואם קצצן לאחר הסיכוך קאמרינן דצריך לנענע והוה ליה כמסכך באותה שעה בדבר התלוש והיא כשירה ואם קיצץ ולא נענע אינה כשירה דהו"ל מן העשוי בפסול [שאע"פ שעכשיו קיצץ מכל מקום כשנעשה הסכך נעשה ועשוי בפסול] הוא לעולם עד שינענע ומשינענע הוה ליה ההוא שעתא תעשה בכשרות וכן החוטט בגדיש ולא היה שם חלל טפח במשך ז' שכשנעשה הסכך [הזה לא] היה אוהל ועתה שהרחיב החלל הו"ל מן העשוי בפסול וה"ה בציצית שהרי כשנתלה כל הציצית ונגמר עדיין כולו הוא חוט אחד. ואם לא שתלה הטועה בדר' יצחק הייתי אומר שטעה בזו דתני ר' חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשירה והוצרכו להעמידה בפיסוק ואח"כ קישר הא קישר ואח"כ פסקן באמצע להבדיל זה בקרנו וזה בקרנו פסולה ואע"פ שראשי החוטין קודם הקשירה נפסקו וכבר קודם קשירה הוי ד' חוטין אלא ארוכות הן כדי שתי קרנות וקיצרן לאחר עשייה פסול ומזו למד שהמקצר לאחר עשייה פסול ואם מיכן למד אותו תלמוד צלל במים אדירים והעלה בידו חרס שזו בפסול נעשה דציצית הכנף כתיב ולא ציצית הכנפות ונהי דבשעת פתיל דהיינו קודם קשירה לא בעינן כנף בשעת ציצית מיהא בעינן כנף אבל זה אע"פ שהחוט ארוך כל שהוא בהכשרו עושה שהרי אפי' כל החוטין ארוכים עשר אמות כשירה דתניא ציצית אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה ע"כ דברי המורה:
9
י׳וכן השיב רבינו האי גאון ז"ל כדבריו. וששאלתם מהו להשוות הציצית ולמעטן לאחר שקשרן. כך ראינו שמותר שאינו מתכוין למעטן משיעורן אלא לנאותן וליפותן הוא מכוין משום זה אלי ואנוהו. נחזור לדברי המורה. ארבעה בתוך שלש פי' ר' ארבעה חוטין ישים בטלית בתוך ג' אצבעות כלומר תמדוד ג' אצבעות מן השפה ולמעלה ובאמצע ג' אצבעות יתלה הציצית דהיינו א' וחצי ותוך שלש היינו קשר אגודל וכשתמדוד תוך ג' דהיינו אצבע וחצי תמדוד בקרן הטלית באמצעיתו באלכסונו וכשבא לקשור הקשר אל ידחוק אצל הטלית אלא ירחיב כדי שילך הציצית לכאן ולכאן. רבינו ע"ה היה מתעטף בציצית בט' באב ביום וגם גאוני דורו כמו כן היו מתעטפין:
10
י״אסליקי הלכות ציצית של רש"י ז"ל:
11
י״בתשובת הגאונים ז"ל.
12
י״גטלית שנקרעה חוץ לג' יתפור אותה כיון דאית לה ג' על ג' יש עליה תורת בגד תוך ג' לא יתפור כיון דליכא עליה תורת בגד כדאמרינן מטלניות שאין בהן ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים בטלו להו וכמאן דליתנהו דמי ואפי' תפור:
13
י״דולתפור בקרני סדין מטלניות של צמר גפן כדי להטיל בו ציצית אסור עד שיהיו צידי הסדין של צמר ארוג עם הסדין אבל להביא מטלניות מבחוץ ולתפור בסדין אסור. בפרק התכלת. טלית שאולה כל שלשים יום כו' רבותינו הכהנים נהגו לברך להתעטף בציצית על טלית שאולה מצוייצת דהכא דמיירי דפטורה אם אינה מצוייצת דומיא דשוכר בית בלא מזוזה דמייתינן עלה ולאחר ל' יום הוי כמו דיליה ומחייב בציצית ובמזוזה ולישנא נמי משמע דקאמר פטורה דמשמע דאטלית קאי ולא דמי ללולב שאול דאינו יוצא בו ביום ראשון דהתם טעמא ולקחתם לכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא אבל טלית שאולה חייב וכן עמא דבר.
14
ט״ועוד מצאתי לענין טלית שאולה אומר רבינו תם שיש לברך עליה ואין צריך המשאיל ליתן במתנה דציצית חובת גברא והואיל ומוצאה מצוייצת חייב לברך עליה ולא אתי כסותך אלא למעט שאולה מחיוב ציצית פי' שאינו מחויב להטיל ציצית לטלית שישאל מחבירו. גם זה בפרק התכלת אמרינן סדין בציצית גזירה משום שמא יקרע סדינו בתוך שלש והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי וזהו פירושו שמא יקרע תוך שלש דהיינו מקום ציצית ויתפור אותו בחוטי של פשתן ויניח לתלות והשאר יעשה מתכלת או מלבן והתורה אמרה וכו' דלפירש זה נראה דאסור לעשות טלית מפשתן ואפילו במינו וכן כתוב בתוספות אבל של צמר אינו עשוי ליקרע וגם משמע בהלכה כי טליתות שהן מנוצה של עיזים אינו אלא מדרבנן וכן אותם של משי דמן התורה דווקא בעינן צמר. וגם משמע אותן בני אדם העושין כמו מפה אחת ומתעטפין בה דאינה חייבת בציצית דאמרינן אין קטן מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה דבסיפרא ממעטינן מעפורת של איש דהיינו סודר מקרא דגדילים כו' תכסה בה פרט למעפורת שאינו מכסה בה ראשו ורובו:
15
ט״זציצית שטוואו נכרי אסור להטילו בטלית כן מוכיח במנחות:
16