שבלי הלקט, הלכות תפיליןShibbolei HaLeket, Hilkhot Tefillin
א׳ענין תפילין.
1
ב׳שאילו מקמיה דמרנא רב יהודאי גאון ז"ל בענין תפילין אמר כך שנו רבותינו אמר עולא כל הקורא קריית שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויברך ויניח תפילין מכלל דהקורא בלא תפילין [קיבל עול] מלכות [שמים] חסירה ועוד אמרו חכמים כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה בכל יום. ועוד שנו איזהו עם הארץ ר' יהושע אומר כל שאיננו מניח תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך וכל המניח תפילין כאילו כל התורה כולה בפיו מפני שקיבל עליו עול מלכות שמים שלימה ועוד אמרינן ביאת הארץ דכתב רחמנא גבי תפילין למה לי דכתיב והיה כי יביאך וגו' וכתיב בפרשה והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך אמר הקב"ה עשה מצוה אשר בשבילה תכנס לארץ ובשבילה תזכה לעולם הבא ואם בא אדם לומר לך תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל הכנפים כך פירשו חכמים במה דברים אמורים בשעת הגזרה שגזרו כל המניח תפילין ינקרו את מוחו אמרו חכמים כל היודע בעצמו שהוא צדיק גמור כאלישע בעל הכנפים שעשו לו נס בשעת הגזרות ומסר עצמו למות יניחם אפי' בשעת הגזרה ואם לאו אל יביא עצמו לידי סכנה. שאם אתה אומר כן ספר תורה גדול ומקודש שיש בו כמה פרשיות והוא שלם ואתה פותח וקורא בו בקול וקל וחומר תפילין צריכין גוף נקי שהן בנרתיקין שלהן קרית שמע שהוא נתונה בתפילין על אחת כמה וכמה שצריכין גוף נקי ואסור לקרוא קריאת שמע ואמרו חכמים קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות וכ"ש בן י"ג שנה שחייב במצות תפילין. וכל הפושע במצות תפילין דנין אותו בגיהנם שנים עשר חודש שכך שנו חכמים פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש ומאן נינהו פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילי. ועוד שנו חכמים ליום הדין אם יש תפילין בכף מאזנים עם עונות בעון שפשע ולא הניח תפילין היא מכרעתו ואם היה זהיר במצות תפילין בכף של זכיות מכרעת שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה לתפילין בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה שכן כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך לפי דעת יצחק בן דורבלו עד כאן סוף תשובות רבינו יהודאי גאון זצ"ל שפירש לדרב ינאי בשעת הגזרה ונמצאו כל ההלכות תרוצות ועומדות.
2
ג׳לרבינו שרירא גאון זצ"ל אמור רבנן פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש ומפרש ר' שמעון בן לקיש פושעי ישראל מאן נינהו קרקפתא דלא מנח תפילי והאידנא מאי טעמא מזלזלי בהו רובא דעלמא אי משום דאלישע בעל כנפים פירשו כבר הגאונים הראשונים ז"ל ההיא בשעת הגזרה ויש מקומות שהתלמידים מניחין תפילין מי מיחזי כיוהרא או דלמא קיומא מצוה עדיף היאך מנהג אדונינו ומנהג הישיבה ואם לא נהגו בכך מאי זה הטעם יורנו רבינו. הכין חזינא דבארץ ישראל מימות הראשנים כיון דנפישי גזרה ולא יכילו לאחותי תפילין אשתכח מייניקין בבבל המזהירים בהון וביותר רבנן יושבי מדרשות והוה איכא בתי מצות לעפר סוטה ולאפר פרה ובשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות חוט של תכלת ורצועה של תפילין. פושעי ישראל בגופן כו' עד קרקפתא דלא מנח תפילי פי' אינו רוצה [להניח] תפילין אלא מואס במצוה ובועט בה כמו שעתידין לעשות כופרים במצות סוכה כדאמרינן במסכת ע"ז פירקא קמא בתחילתו דכל אחד ואחד בועט בסוכתו וכן הוא כמו שאמרת שכך אמרו חכמים דהא דאמר ר' יינא תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים הוא בשעת גזרה שלא יביא עצמו לידי סכנה אלא אם כן זהיר במצוה כאלישע בעל כנפים. והרש"ם פי' קרקפתא דלא מנח תפילי שמבזה המצוה בעיניו אבל אם הוא נמנע מפני שהוא מחזיק עצמו שאינו ראוי להכי ושאינו יכול לשומרם כראוי בהא לא אמרינן.
3
ד׳ורבינו יצחק מדנפיר פי' קרקפתא דלא מנח תפילין וכגון שאינן לומדין אמר במדרש כל הלומד תורה פטור מן התפילין זה פירש הר"ר יהודה החסיד ז"ל מיהו עיקר טעמא דלא נהגו ולא החזיקו בו העולם מפני שנחלקו בהלכותן רש"י ור"ת הלכך לא ידעינן למיעבד כהלכתא ועוד נראה לומר מפני הרמאין לא החזיקו בהן וכן בציצית דאמרי' בפסיקתא בפרשת אני פי מלך שמור לא תשא אמר רבי למה נאמר אם לשבועות שוא כבר נאמר לא תשבעו בשמי לשקר מה תלמוד לומר אלא לומר [לך] שלא תהיה תפילין נושא וטליתך עטוף ועובר עבירות.
4
ה׳והר”ר מנחם פי' תפילין צריכין גוף נקי מן העברות ומביא ראיה מן הירושלמי בפרק ב' דברכות ר' לא היה לובשן אלא לאחרי חוליו ג' ימים משום הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:
5
ו׳בפרק התכלת משמע דלילה זמן תפילין דאמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והוא מנח תפילין אמינא ליה לשומרן קא בעי מר ואמר לי אין וחזיתא לדעתו דלאו לשמרן קא עביד קסבר הלכה ואין מורין כן. ומשמוש תפילין שחייבו חכמים בכל שעה משום היסח הדעת הוא הלכך אין לו עת קבוע שימשמש בהן אלא כדי שלא יסיח דעתו מהן וגם מפני צניעות וממשמש ברצועות שמתבייש מגדולים ממנו דיי לו בכך ובכבוד משמוש חייב תמיד כדי שיהא תקנה להיסח הדעת וגם בזרוע חייב למשמש כמו בראש דהא אמרינן תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה וכל ההזכרות שיש בראש יש בזרועה. וחולי מעיים פטור מן התפילין ויש מי שאומר להכי אמר פטור מן התפילין כי התפילה אדם יכול להשמר ממנה אבל תפילין אם ירגיש בעצמו בעיטוש לא יהיה לו פנאי לחלוץ תפיליו. וחולי מעים הוא אדם שאינו יכול לעמוד על עצמו ואפילו אדם שאחזו צינה וצריך להתעטש תמיד הוא כחולה מעים ופטור מן התפילין ולא תאמר שהוא פטור ואם רצה להניח יניח אלא אסור להניח.
6
ז׳משאלות חלום ששאל הצדיק ר' יעקב זצ"ל. שאלתי על ברכת תפילין אם הלכה כדברי הגאון רב אלפס האומר אם לא סח בין תפלה לתפלה אינו מברך אלא להניח תפילין כשמניח של יד ובהניחו של ראש אינו מברך כלל או הלכה כדברי הגאונים שאומרים שאפי' לא שח מברך שתים. והשיבו לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה כי אברהם לא ידענא וישראל לא אכירנו ואת בריתי אקים את יצחק כי אחד קראתיו ובכור אתנהו ואברכהו גם ברוך יהיה. ותפילין כל בר ישראל דקרי ק"ש מיחייב בתפילי בר מי שעושה מלאכתו ערום בשעת עירום. וליתא לדרבי ינאי דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים דאמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת אבל במקום שהעתקתי ממנו עירב עם זה של מעלה ולפי דעתי יש בו טעות וכך רצה לומר לא מיבעיא בשעת קריאה דכל בר ישראל חייב אלא אפי' בלא קריאה משעה שעוסק במלאכתו לבד מי שעושה מלאכתו ערום בשעת עירום:
7
ח׳שאלה לרב הילאי ז"ל. דפוס של תפילין אין לו שיעור יש שעושה גובהן ג' אצבעות ויש שמוסיף ופוחת וכן מנהג בישיבות הגאונים ואבות ב"ד כיון שמניחין התפילין בגלוי ויש להן שבח להניחן מניחין תפילין שהן גבוהין ג' מג' אצבעות וכן הנהיג הרב המובהק במקומו כמנהג הגאונים אבל החכמים והתלמידים ותלמיד בפני רבו שאין דרך ארץ לגלות התפילין בפני רבותן מניחין תפילין קטנים כשיעור אצבע ומחצה תחת מצנפת שלהן מפני דרך ארץ שלא ישוו עצמן לרבותן ונראין כעזי פנים וחוששין לעונש מפני שתפילין דרך ארץ לראותן דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר אומר אלו תפילין של ראש.
8
ט׳תשובה לרב שר שלום זק"ל. וקלף של תפילין ורצועותיהן צריכין עיבוד לשמן וצריכין עור בהמה טהורה. שח בין תפלה של יד לתפלה של ראש מברך שתים ועבירה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ואם ביהא שמיה רבא מברך או בקדושה הפסיק אינו חוזר עליו מעורכי המלחמה אלא חייב לחזור ולברך על של ראש שתים מפני שכל תפלה ותפלה טעונה שתי ברכות אקב"ו להניח תפילין ואקב"ו על מצות תפילין אם ברכן כאחת שלא דבר בנתיים עולות זו ולזו אם הפסיקן אפי' בקדושה או ביהא שמיה רבא מברך בטלה לראשונה וצריך לחזור ולברך שתיהן על של ראש. וכן מצאתי לרב נטרונאי גאון זצ"ל דהלכתא רצועות של תפילין צריכות עיבוד לשמן משום יו"ד של תפילין ודל"ת של תפילין דהלכה למשה מסיני הם. וצריכות להיות שחורות וטהורות:
9
י׳תשובה לר' עמרם ז"ל. והילכתא תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד בין שיש לו בין שאין לו אין מעכבות זו את זו הלכך מי שאין לו תפלה של יד מניח של ראש וכן מי שאין לו של ראש מניח של יד ומברך על כל אחת מהן ב' ברכות וכן מי שיש לו ב' תפילין של ראש ואין לו תפלה של יד טולה עור על גבי אחת מהן ויוצא בהן ידי חובתן והני מילי בחדתא שלא הניחן בראשו אבל בעתיקתא שהניחן בראשו לא דאמרינן תפלה של ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אי נמי היכא דאתני עלייהו מעיקרא דדעתו לעשותן של יד שרי:
10
י״אוזמן הנחת התפילין כל זמן שלא שקעה החמה ואפי' בין השמשות זמן הנחה היא דאמרינן הלכתא לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן. ומנהג בשתי הישיבות לאחר כימי השמים על הארץ אז מסלקין אותן. ותפלה של יד צריכה שתהא בגובה של זרוע כנגד הלב ותפלה של ראש [צריכה שתהא] בגובה של ראש מקום שמוחו של תינוק רופס. והמניח תפילין תדיר אפילו ארבעים וחמשים שנה אין צריכין בדיקה שכיון שתדיר בהן להניחן אויר שולט בהן ואין מתעפשות מבפנים ואם אין מניחן אלא לפרקים בודאי צריכות בדיקה וכן שמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבותם צריכין בדיקה שני פעמים בכל ז' שנים שהן שבוע. והעושה תפילתו עגולה סכנה היא ואין בה מצוה. אמר רב פפא דעבידי כי אמגוזא שכיון שמגולגלת כאגוז בשעה שנופל על פניו ברחום וחנון ידבק פניו בקרקע ומצערת אותו ויבוא לידי סכנה:
11
י״ברצועות שחורות הלכה למשה מסיני. דוקא מבחוץ אבל מבפנים אפילו ירוקות או לבנות כשרות אבל אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר מפני גנאי שדומה לתכשיטי נשים ומפני דבר אחר מפני שנראה בראש כצרעת ויש שמצריכין להיות שחורות מבחוץ ומבפנים תיתורא דתפילין שליחא עילאה דתפילין דזרוע שלא תאמר תהא כטוטפות של ראש שאין לה אלא שליחא אחת אלא צריכה שליחא אחרת כדי שתהא שתי וערב זה על גב זה כגשר על הנהר וגשר בלשון ארמית תיתורא פי' מעברתא דתפילי מעבורת של תפילין שמכניסין בו את הרצועה בין של ראש בין של יד:
12
י״גנרתיק. תיק של תפילין שכל כלי שמכניסין בו חפץ קרוי נרתיק כד"א מוציא חמה מנרתיקה:
13
י״דקציצה. תפילין עצמן:
14
ט״ולרב צמח גאון זצ"ל שיעור רצועות של יד עד ראשי אצבעות ואיזהו אצבע ששמה אמה כשהיא כפופה על פיסת היד מניח תפילין של יד במקום שאמרו חכמים זו קיבורת וקושר את הרצועה בין קשר של יד ומשלשה עד תהא מושלשת עד אצבע של אמה כשהיא כפופה על פיסת היד ומאן דמהפיך ליה רצועה או של יד או של ראש מיחייב למיתב בתעניתא משום דהוי ליה כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתה שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשות וכ"ש תפילין דדבר קדושה הן וכיון שלא עשאן כמצותן צריך תענית:
15
ט״זלר' יוסף גאון זצ"ל. רצועה של תפילין שנפסקה מהו לתפרה ובמה תופרה. הכי אמרו רבנן דרצועה ליכא תפירה כלל בגווה אלא מסלקה ומגנזה. תשובה דכתב וקשרתם בעינן קשירה תמה וליכא ת' יצחק ב"ר דורבלו והכי איתא במנחות פ' הקומץ לר' משה גאון ז"ל והלכתא כל היום כולו זמן הנחת תפילין דכתיב מימים ימימה ימים ולא לילות ועד בין השמשות יש לו רשות להניחן ואחר שקיעת החמה אל יניח דאמר ר' אלעזר כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ור' יוחנן אומר עובר בלאו ועד מתי מסלקן רב יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק רב חסדא ורבה בר כהנא מצלו בהו לאורתא וכמותן אנו עושין:
16
י״זשימוש תפילין ועשייתן של רש"י ז"ל.
17
י״חמתחילה נוטל את עור השליל ומשימו בסיר ורוחצו ומתקנו בקלף ויהיה לו עץ אמום מתוקן וצריך להיות בשפת העץ ד' שינים מאותו העץ ויהיו ארוכים כמו אצבע וחצי וצריך [להיות] ריוח בין שן לשן חצי אצבע ועובי השינים כאצבע קטנה והשינים צריכין להיות בשפתן דקין מעט ואח"כ חותך מעור השליל חתיכה כחצי זרת ומרחיצו יפה יפה במים ומרכיבו על השינים של עץ שהן ד' ואוסר אותו העור בחבל של פשתן דק ומעביר החבל בכל שן ושן ודוחק האוסר יפה בעשיית [הבתים] ששם נכנסין התפילין ואחר שתיקן אותו העור יפה בעץ ועשהו כבתים מניחו על העץ עד שיתיבשו הבתים על העץ יפה ואח"כ מוציאו ומתקן את השנים יפה כדי שיהו הבתים מוכנים לתפילין ויביא עור של צבי וחותכו לד' חתיכות כחשבון שיניים וכותב על כל חתיכה [וחתיכה] פרשה אחת שהן ד' פרשיות. בחתיכה ראשונה כותב זאת הפרשה מן וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה. בחתיכה שניה כותב זאת הפרשה והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני עד סוף פיסקא כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. בחתיכה השלישית כותב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד ובשעריך. בחתיכה ד' כותב והיה אם שמוע תשמעו עד כימי השמים על הארץ הרי אלו ד' פרשיות ומעייף אותן עיוף מול קורא הקמיע וכורכו בשיער ומשים כל פרשה ופרשה ארבעתן באותן ד' שינים של שליל ויושבים כסדרן קדש והיה כי יביאך שמע והיה שלא יהיו הויות באמצע אלא כסדרן כמו שאמרו חכמים ז"ל כדי שלא יתחלפו הפרשיות אלא כל אחת ואחת בימין ובשמאל [ובאמצע] אלא כתיקונם [בכ"י ב' הגיר': וסוגר את הפרשיות] וכנגד הפרשיות בתוך השינים ותופר עליהן בגידין ממתני השוורים באלכסון ובשפת זו התפירה מקום מונח בעור השליל מתוקן להעביר משם הרצועה מעור בהמה טהורה ושחיטת ישראל וגם מנבילה כשרה. והרצועה צריכה להיות שחורה וישים התפילין תפורים מתוקנים באותה רצועה בראשו במקום שמוחו של תינוק רופס ומעגל ראשו ברצועה ועושה אחריו קשר כדמות אות דל"ת באותה רצועה מאחור ותפילין בין עיניו וצריך להיות עשוי (בין שני) [משני] צידי התפילין של ראש כדמות אות שי"ן מן העור עצמו מצד שמאל שי"ן של ארבע ראשים ומצד ימין שי"ן של שלש. וזו הרצועה של קדקוד צריך שיהא לה אורך מצד ימין עד הכרס ומצד שמאל עד החזה הרי תפילין של ראש עשויות:
18
י״טושל זרוע חותך מן העור של שליל ועושה בית אחד [קטן] כתמרה ויביא עור מן צבי וכותב שם בחתיכה אחת ד' פרשיות ביחד. קדש לי. והיה כי יביאך. שמע ישראל. והיה אם שמוע. ומעייף אותה חתיכה כתיקונה ומשים [אותה] באותו בית של שליל ותופרו ממעל בגידין באלכסון ובשפתו צריך להיות לו כאוזן על אותו עור השליל ומעביר שם רצועה שחורה ואוסרו בזרועו השמאלית ועושה קשר באותה רצועה של יד כדמות יו"ד ומעביר אותה רצועה על זרועו ומהדקו יפה ומורידה עד אצבע צרדא האמצעי [בכ"י ב': וכן שיעור הרצועה עד שיגיע לאצבע צרדא האמצעי] ופותיא דרצועה כאורך שעורה:
19
כ׳תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא ולתופרן באלכסון. שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ורצועות שחורות הלכה למשה מסיני וכשמניחן מניח של יד תחלה ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו להניח תפילין. ואח"כ מניח של ראש ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפילין וכשמברך אדם בברכה של יד אל ידבר בין ברכה [של יד] לברכה של ראש דאמרינן שח בין ברכה לברכה עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה מ"מ [כששח] מברך שתים על של ראש לא שח מברך אחת על של ראש. וכשחולץ חולץ תחילה של ראש ואח"כ חולץ של יד:
20
כ״אתפירת התפילין עיונא בעי אלו פרשיותיו של תפילין שמע והיה אם שמוע קדש לי והיה כי יביאך וזה תפירתן. מתחיל מן שמע לוהיה אם שמוע מלתתא וסליק לעילא ואתי לאפי בי רצועה ונפיק לתתא ועקים בין שמע לוהיה אם שמוע ונפיק לעילא דבין שמע והיה כי יביאך [בכ"י ב' גרסי': ואתי לאפי שפה ונפיק לעילא בין שמע לוהיה כי יביאך] לקדש לי ונפיק לתתא וסליק ואתי לאפי בי רצועה ונפיק לתתא דבין קדש לי לוהיה כי יביאך וסליק לעילא דבין ביתא ושליף חוטא מן מחטא ומיעייל [צד] רישא אחרונה דחוטא במחטא ואתי לאפי שפה ונפיק לעילא לבין שמע והיה אם שמוע ואתי לתתא ואתי לאפי בי רצועה ונפיק לעילא ועקים לבין שמע לוהיה כי יביאך ונפיק לתתא וסליק לעילא ומעייל פרשיות על סדרן ומחזיק חטיטא ואתי לתתאה בקדש לי ד' נוקבי [ובבית רצועה ג' נוקבי ובוהיה אם שמוע ד' נוקבי ובשפה ג' נוקבי] ואתי עד קדש לי בחד חוטא עד והיה כי יביאך בחד חוטא ומהדר חוטא דקדש לי על חוטא דוהיה כי יביאך וחוטא דוהיה כי יביאך על חוטא דשמע ומעייל שני חוטין בנקב יחיד דעם שפת חוטא של שמע:
21
כ״בהדרן עלך:
22
כ״גאמר רבא כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי דמזוזה (ודתפילין) שבעה. ועשרין וחמשה דתפילין. סימן חצו"ס ש"י למע"ת בפרשת קדש לי (הז"ה ה"ך) [בפ"ר הז"ם א"ך] ד"ק חכ"ה (טט"ף) [ט"ט] בפ' והיה כי יביאך. שבעה דמזוזה שעטנ"ז ג"ץ. וכולהון ג' ג' זיוני (וטפי) [והכי פירושן ח"צ] דחמץ ד' זיוני ו"ס דוהיבוסי ג' זיוני שי"ן דאשר ה' זיוני י' דלי ג' זיוני ל' מ' ע' דלמען ד' זיוני ת' דתורת (חד) [ג'] זיוני יביאך חסר י' ב' דיבאך ג' זיוני פ"ר דפטר ג' זיוני (ך') [ה' ז' ס' דהזכרים ג' זיוני א"ך] דישאלך ד' זיוני ד' דיד ד' זיוני ק' דהקשה זיוני ח' דלשלחנו ד' זיוני כ"ה דידכה ג' זיוני. (טט"פ) [ט"ט] דלטטפת ה' זיוני ש"ע של שמע ד' זיוני [ט"ט דלטטפת ד' זיוני] נ' דנפשך ג' זיוני [ז"ז דמזוזות ג' זיוני] ג' דדגנך ג' זיוני ץ' דעל הארץ ג' זיוני:
23
כ״דאמר רבא כל תפילי דלא דק בהני אתוותא פסול. והני פרשייתא דקאמרינהו לכתבינהו בהדי הדדי ולישווינהו ברישא ואי אינש [דווקנא הוא] דכתב להו שלא מן הכתב פסולין וכן מזוזה. והכא לא בעי שרטוט והתם בעי שרטוט ואם החליף הפרשיות של תפילין של זה בזה בהיפך פסול ויגנזו ואם נפסקו ג' חוטין בתופרן פסול וצריך למיבדק [להו] כל ז' שנים תרי זימני וכד עייל לבית הכסא נעייליה באובניה ועייל. א"ר נחמן אין תלמיד רשאי לחלוץ [תפילין] קמיה רביה. אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית (ומתפלל) וקורא ק"ש [ומתפלל] מובטח [לו] שהוא בן העוה"ב ואמר אביי מערב אני בו שאין [אש של] גיהנם שולטת בו וא"ר פפא [אף] מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין לו:
24
כ״הוצריך להזהר על מלאים וחסרים שאם עשה את המלאות חסרות ואת החסרות מליאות פסולות. ויש שעושין גבהן ג' אצבעות ויש שמוסיף ופוחת. וכן מנהג בשתי ישיבות ואבות ב"ד כיון שמניחין תפילין בגלוי ויש להן שבח להניחן מניחין תפילין שגובהן יותר מג' אצבעות וכן הנהיג הרב המובהק במקומינו ממנהג הגאונים אבל אמרו חכמים תלמיד בפני רבו שאין דרך לגלות תפילין בפני רבותיו מניחין תפילין קטנות כשיעור אצבע ומחצה תחת המצנפת שלהן. כך מצאתי בתיקון תפילין של ר' יהודה ב"ר ברזילאי מהלכות פסוקות של תפילין. מזוזה צריכה שירטוט תפילין אין צריכין שרטוט ואלו ואלו נכתבין שלא מן הכתב מאי טעמא מיגריס גריסין. תפילין נכתבין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטיס הלכה למשה מסיני קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער:
25
כ״ווהלכתא אסור להניח תפילין בשבתות ויו"ט וכן בחולו של מועד אבל מותר בתפילין חוץ מיום ראשון. במס' סוכה בפ' הישן ובשאלה של רבינו האיי גאון זצ"ל ראיתי שהתיר להניח תפילין בט' באב והרבה האריך ר' יהודה בר ברזילאי נ"ע בשימוש תפילין שלו ולא העתקתי מהם אלא מאמר רבא כל אלפא ביתא ולא יותר:
26
כ״זהשיב ר' יצחק בר שמואל זצ"ל דתפילין בט"ב מותר להניחן דלא גרע מיום שני של אבלות אבל להניח תפילין בחולו של מועד נסתפקתי בזה גם אני זה כמה ימים למאן דחשיב להו מצות עשה שהזמן גרמא כי גם זה י"ל שגם מצות חה"מ וסוכה ולולב ואיסור חמץ חשיב אות או דילמא לא כיון שאין בהן שביתה ומר' יהודה [ור'] מאיר דפרק בתרא דמ"ק אין ראיה ממאי דמיירי התם בכתיבת תפילין במועד לעצמו דאינן עבדי בפרק בתרא דעירובין דתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא ועוד במועד אפשר שיכתוב להיות מזומנים לו לאחר המועד לאלתר. וה"ר אביגדור נ"י כתב ירושלמי בפרק ואלו מגלחין חד בר נש אובד תפילין במועדא אתא לגבי רב חננאל וכו' אמר ליה [זיל] יהיב ליה תפיליך או זיל כתוב לו [כו'] מתניתין פליגי על רב כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח משמע מהכא ללבוש בחולו של מועד כותב אפי' לאחר מיכן מוכיח שמניחין תפילין בחולו של מועד. עוד זה מפיו שאמר משם ר' יעקב זצ"ל דכי היכי דאמרינן [דמזוזה] הלכה למשה מסיני דצריכה שירטוט הכי נמי אמרינן דתפילין הלכה למשה מסיני דאינן צריכין שרטוט ואם שירטטן פסולין והביא ראיה מהא דאמרינן במנחות ספר תורה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שמעלין בקודש ואין מורידין ומקשה התם מאי איריא משום דמעלין בקודש ואין מורידין תיפוק ליה דתפילין אינן צריכין שירטוט ומזוזה צריכה שרטוט וכו' ואם תאמר דתפילין אם שירטטן כשירין הוה ליה לתרוצי בששירטטן. אלא ש"מ דאסור לשרטטן:
27
כ״חותהלה לאל לבדו חזק כבודך ה':
28
כ״טסליק.
29