שבלי הלקט, הקדמהShibbolei HaLeket, Introduction
א׳אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
1
ב׳צחות לדבר על שפת מכתב ועט תרתי בלבי יום היותי שקט
2
ג׳דברי נכוחות משדי בין להיות אל אחרי הקוצרים דת לקט
3
ד׳קצתי במוסר הנעורים כי עדי עתה לנפשם עמלו בל תקט
4
ה׳יסד זבול בית התבונות אעמול להיות לנפשי בית מנוחות השקט
5
ו׳השקות לשואל בכלי זהב עסיס רקחי לזוקק כל שמרי שקט
6
ז׳חזק אלהים עבדך לכתוב אמת ודין בספר שבלי הלקט
7
ח׳על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב
8
ט׳והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר
9
י׳אבניו נהרסה ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי
10
י״אלקחתי מוסר
11
י״בכאשר ראיתי אני הצעיר הדל באלפי צדקיהו בכהר"ר אברהם הרופא ינע"ם רוב טרדות העולם בהבלי המשא והמתן ועצלת העסק גדלה בחסרון [הדעת] ואומר עם לבבי אחרי אשר כל הנבראים נוצרו לעמל ונפש עמל עמלה לו מדוע כליתי ימי חלדי להבל טוב לי למצוא מרגוע לנפשי ונוה לעמלי ואקום לשוטט בשדי אנשי התבונות ואלקטה בשבלים ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים לקבץ על יד מתשובות הגאונים חלקם בחיים וממנהגם הנעים לבנות להם בית האוצר בנוי לתלפיות מוסד באבני אקדח וכדכד וכל אבן יקרה ואבא עד גורן נכון ואבור מתבן את הבר להעמיד כל דבר על יסוד הבר לכלכל בהם את [שיבת] ספקותינו העצומים בחסרון דעתנו ואמנם כי הלמוד מן ההלכה עיקר ומשם ההוראה יוצאה והיא היא שורש האמת וגזע הצדק מכל מקום כמה ענפים וענפי ענפים יוצאין הימנה אילך ואילך ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וכל משכיל ונבון אשר חננו אלהים לב טהור אל יאמר די לי בעסק הלכות קטיעות ותשובות ידיעות ומנהגות קבועות ואם עשה כן לא יצא ידי חובתו כי ראוי לו לכוין בשקול דעתו להוציא כל דין דבר לאמתו ופעמים מפי תלמידים משכילים ומפי עוללים יסדו עוז. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל במסכת סופרים פרק י"ז ר' תנחום ב"ר חכילאי אמר אלמלי נתנה התורה חתוכה לא היתה עמידה למורה שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו. ואקרא בשם זה הספר שבלי הלקט כי לקטתים משדה תבונות מגאונים ז"ל הנה והנה כאשר מצאתים ואכוין הלכותיו אחת אל אחת כערוגות הבשם מגדלות מרקחים ולא באתי למלאות שקי ואמתחתי בר להאריך בפירוש כל דבר כי קצרה יד הדעת מהכיל אך אמנם כאשר יוכלון שאת ואשא אל השמים ידי להגן בעדי להחליף כחי אשר קצר להביא אל בית האוצר לתרומות הקדש הן [רב] הן מעט ממדות התרומיות במנהגות הראויות ובתשובות הגאונים ז"ל ובקבלות נבונים מפי רבנים וחדושים המתחדשים בבתי מדרשים דברי חפץ להפק להעביר כל ספק. ואם נמצא בידי משגה ישאני עושיני כי [לכבודו] ולכבוד תורתו היתה כוונתי. וכל משכיל ונבון יוסיף שנית לבור ולברר לזרות התבן והמוץ ולאשר כל חמוץ וידיננו לזכות ואם שמתי זה הספר לפלס ומאזני משפט להכריע בין דברי הגאונים ז"ל גם כי לא נחשב ביניהם אפי' כנר ואבוקה באור הצהרים הלא המה אשר הניחו לנו מקום להתגדר בו כמו שאמרו רבותינו ז"ל במס' חולין פרק ראשון וכיתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן וכי אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט בערום אלא מקום הניחו אבותיו לו להתגדר בו גם אנו באור חכמתם נראה אור והיו לנו לעינים כאשר השיב האלוף המסובל הר"ר ישעיה מטרני זצ"ל לחבר אחד אשר שאלהו. איך יעלה על לב איש להשיב על דברי הגאונים הראשונים ז"ל אשר לבם פתוח כפתחו של אולם והמשיל עליו במשל אשר שמע מחכמי הגוים שהפילוסופים שאלו לגדול שבהם ואמרו הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו והלא אנחנו מדברין עליהן וסותרין את דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו איך יכון הדבר הזה. השיבם הפילוסוף מי צופה יותר מרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק שעיניו עומדות במקום גבוה מאד מעיני הננס ואם תרכיב הננס בצואר הענק מי רואה יותר רחוק הוי אומר הננס לפי שעכשיו עיני הננס גבוהות מעיני הענק כך אנו ננסים רוכבים על צוארי הענקים מפני שראינו חכמתם ואנחנו מעמיקים ומכח חכמתם חכמנו לומר כל מה שאנו אומרים ולא שאנו גדולים מהם. ואצא גם אני בעקבי אנשי התבונות בערוגות הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים. ואכין הספר הזה על נכון מיושר בערוגות כל ענין וענין בערוגתו. ומורה צדק המלמד אדם דעת ילמדני להועיל ויורנו וישכילני להודיעני קשט אמרי אמת:
12
