שבלי הלקט, מפתחות א׳Shibbolei HaLeket, Index 1
א׳וזה סדר שורת ערוגותיו והלכותיו
הערוגה הראשונה ראש התחילה יהודה לתפלה:
סימן א - דין מאה ברכות וחשבונם.
הערוגה הראשונה ראש התחילה יהודה לתפלה:
סימן א - דין מאה ברכות וחשבונם.
1
ב׳סימן ב - דין ברכת אלהי נשמה שנפחת בי למה אין פותחין בה בברוך.
2
ג׳סימן ג - דין ברכת אשר יצר את האדם בחכמה מתי מברכין אותה.
3
ד׳סימן ד - דין ברכת מגביה שפלים. וברכת עוטר ישראל בתפארה.
4
ה׳סימן ה - דין ברכת התורה שחרית ואחר קריאת שמע.
5
ו׳סימן ו - דין לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר.
6
ז׳סימן ז - דין תהלה לדוד וסדר פסוקי דזמרה
7
ח׳סימן ח - דין קדיש בעשרה ועל איזה דבר ראוי להקדיש וסדרו בארמית.
8
ט׳סימן ט - דין הראוים לעלות למנין עשרה ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן.
9
י׳סימן י - דין החזן הראוי לעבור לפני התיבה.
10
י״אסימן יא - דין ברכו בעשרה ומה הם עונין אחר המברך.
11
י״בסימן יב - דין אם מותר להתפלל מתוך הספר אם לאו.
12
י״גסימן יג - סדר ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע היא ברכת יוצא אור.
13
י״דסימן יד - דין סדר ברכה שניה שלפני ק"ש היא ברכת אהבה
14
ט״וסימן טו - דין סדר קריאת שמע.
15
ט״זסימן טז - דין סדר ברכה לשאחריה היא אמת ויציב ושצריך לסמוך גאולה לתפלה.
16
י״זסימן יז - דין תפלה בלחש ובכוונת הלב.
17
י״חסימן יח - דין שמנה עשרה ברכות על הסדר ודין שלש פסיעות.
18
י״טסימן יט - דין הזכרת גבורת גשמים והטועה באחת הברכות מה דינו.
19
כ׳סימן כ - דין קדושה ומצות ענייתה ברתת וזיעה ויחיד המתפלל מהו להפסיק לענות קדושה עם הצבור.
20
כ״אסימן כא - דין השאלה בברכת השנים.
21
כ״בסימן כב - דין הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם ראוי לו להתפלל אם לאו ודין כריעת הצבור במודים עם שליח צבור.
22
כ״גסימן כג - דין סדר ברכת כהנים וכהן הראוי לישא את כפיו ותפלות שיש בהן נשיאת כפים.
23
כ״דסימן כד - דין ברכת שים שלום.
24
כ״הסימן כה - דין מהו לישב בצד ארבע אמות של תפלה או לעבור כנגד המתפלל.
25
כ״וסימן כו - דין עשרה שהתפללו ביחידות מהו להצטרף לפרוס על שמע ולענות קדיש וברכו וקדושה.
26
כ״זסימן כז - דין מי שהתפלל בין ביחיד בין בצבור אם יכול למנות למנין אחר או להוציא אחרים ידי חובתן ליעשות שליח צבור.
27
כ״חסימן כח - דין אם מותר להתפלל קרובות ופיוטים בתוך התפלה.
28
כ״טסימן כט - דין שלש עשרה מדות אם ראוי ליחיד לאומרם.
29
ל׳סימן ל - דין נפילת אפים לימים הראוין לנפילת אפים.
30
ל״אסימן לא - דין ספר תורה הראוי לקרות ודין קריאת התורה בחומשין.
31
ל״בסימן לב - דין סדר הקוראים כהן לוי וישראל ואם ראוי להקדים ישראל תלמיד חכם לכהן.
32
ל״גסימן לג - דין כהן שיצא מן הדת וחזר בו מהו לקרוא בתורה ראשון.
33
ל״דסימן לד - דין קריאת כהן במקום שאין לוי וקריאת לוי במקום שאין כהן.
34
ל״הסימן לה - דין ש"ץ לקרוא בתורה ואם הוא כהן מה להעלות כהן אחר לקרוא.
35
ל״וסימן לו - דין ש"ץ אם הוא רשאי לסייע להקורא בתורה.
36
ל״זסימן לז - דין צבור שאין בהן ז' קורין או מתוך זקנה וחולי או שאין בקיאין.
37
ל״חסימן לח - דין קטן ועבד ואשה אם ראויין לקרוא בתורה לעלות למנין הקוראים.
38
ל״טסימן לט - דין מצות צבור לשמוע קריאת התורה ואם ראוי לספר אפי' בדבר הלכה.
39
מ׳סימן מ - דין מצות קריאת התורה מעומד ואפי' להסמיך על הדוכן אסור והקורא בתורה ונשתתק ולצאת מבית הכנסת בשעת קריאת התורה והקורא כמה פסוקים צריך לקרות ומצות קריאת עשרה פסוקים לשלשה קוראין.
40
מ״אסימן מא - דין ברכה אחרונה של קריאת התורה.
41
מ״בסימן מב - דין שצריך אדם להסדיר קריאתו עד שלא יעלה לקרות בתורה.
42
מ״גסימן מג - דין אם רשאי אדם לעמוד על רגליו כשקורא רבו בתורה.
43
מ״דסימן מד - דין סדר קדושה דסדרא.
44
מ״הסימן מה - דין תפלת מוסף וקדושת מוסף.
45
מ״וסימן מו - דין סדר תפלת המנחה.
46
מ״זסימן מז - דין מנחה עם חשיכה כשאין שהות ביום להתפלל בלחש בעשרה ולהסדיר.
47
מ״חסימן מח - דין קריאת שמע של שחרית ותפלת ערבית קודם צאת הכוכבים.
48
מ״טסימן מט - דין למה נהגו לומר והוא רחום בתפלת ערבית.
49
נ׳סימן נ - דין ברכת אמת ואמונה.
50
נ״אסימן נא - דין ברכת שומר את עמו ישראל לעד.
51
נ״בסימן נב - דין תפלת ערבית אם רשות אם חובה.
52
נ״גסימן נג - דין מי שלא התפלל תפלה בשעתה אם יש תשלומין לה.
53
נ״דסימן נד - דין חולה שעמד מחליו אם יש לו תשלומין לימים שלא התפלל בהם.
54
נ״ההערוגה השנית עניין שבת
סימן נה - דין שצריך אדם להשכים ולטרוח להוצאת שבת.
סימן נה - דין שצריך אדם להשכים ולטרוח להוצאת שבת.
55
נ״וסימן נו - דין מלאכה בערבי שבתות וערבי ימים טובים.
56
נ״זסימן נז - דין הטמנה בערב שבת לצורך שבת.
57
נ״חסימן נח - דין רחיצת ידים ורגלים בחמין וחפיפת הראש ושינוי בגדים לכבוד שבת.
58
נ״טסימן נט - דין הדלקת נרות מבעוד יום לצורך שבת.
59
ס׳סימן ס - דין המדליק נרות לאחר חשיכה בשוגג או במזיד ומהו להלקות חוטא בשבת.
60
ס״אסימן סא - דין נר שבת שכבתה אם רשאי להדליקה על ידי נכרי.
61
ס״בסימן סב - דין פתילות הראוין להדליק בהן בשבת.
62
ס״גסימן סג - דין שמנים הראוין להדליק בהן בשבת.
63
ס״דסימן סד - דין מה הוא לקרוא בלילי שבת לאור הנר.
64
ס״הסימן סה - דין לילי שבת לחתום פורש סוכת שלום ודין אומר ברכת הפסוקים.
65
ס״וסימן סו - דין ויכולו וברכה אחת מעין שבע וקריאת פרק במה מדליקין.
66
ס״זסימן סז - דין מהו לאכול בערב שבת מן המנחה ולמעלה והיושב בסעודה וקידש עליו היום.
67
ס״חסימן סח - דין הסדרת שלחן ערב שבת מבעוד יום לכבוד השבת.
68
ס״טסימן סט - דין קדוש קודם נטילת ידים או לאחר נטילת ידים
69
ע׳סימן ע - דין קדוש במקום סעודה.
70
ע״אסימן עא - דין קדוש לאחר טעימה ומהו לקדש על הפת ועל כוס פגום.
71
ע״בסימן עב - דין חובת נשים בקדוש היום ומי שקידש לעצמו לחזור ולקדש לאחרים.
72
ע״גסימן עג - דין טעימת כוס של קידוש.
73
ע״דסימן עד - דין כוס של קדוש מהו לברך אחריו על הגפן.
74
ע״הסימן עה - דין פרשיות של שבת להסדירן שנים מקרא ואחד תרגום כל אחת ואחת בשבתה.
75
ע״וסימן עו - דין זמירות של שבת שאומרין ה' מלך בעמידה ואומר מזמור לתודה ומה שראו שנהגו להתפלל בשחרית ישמח משה.
76
ע״זסימן עז - דין שבחות שנהגו לומר בקריאת התורה וסדר קריאת התורה בשבת.
77
ע״חסימן עח - דין תרגום שמתרגמין בו בשעת קריאת התורה.
78
ע״טסימן עט - דין קדיש של אחר קריאת התורה מתי מקדישין ועל איזה ספר מקדישין.
79
פ׳סימן פ - דין קריאת המפטיר בתורה ושבת שכופלין בה וקורין שתי פרשיות שמפטירין בשל אחרונה. ומפטיר מה שיעלה למנין הקורין בתורה ושאינו רשאי להפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה ושבת של ראש חודש אם צריך להזכיר של ראש חודש בברכות של הפטרה.
80
פ״אסימן פא - דין מה שנהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקין בצרכי צבור ומה שנהגו לפסוק נדבות וצדקות החיים מממונם למנוחת המתים.
81
פ״בסימן פב - דין תפלת מוסף של שבת.
82
פ״גסימן פג - דין מה שנהגו לומר אין כאלהינו עם פטום הקטרת.
83
פ״דסימן פד - דין קידוש על הכוס בסעודת שחרית.
84
פ״הסימן פה - דין נטילת ידים בשבת בשלג ובברד או במי גשמים שירדו בשבת.
85
פ״וסימן פו - דין מהו ליתן מלח ותבלין בשבת בתבשיל או כרכום ותבלין הצובעים ובישול אחר בישול.
86
פ״זסימן פז - דין אם מותר לחתוך קשרי אוכלין או להתירן.
87
פ״חסימן פח - דין מהו ליתן מלח ע"ג בשר או דג וביצה המבושלין או שאר אוכלין.
88
פ״טסימן פט - דין מה לעשות הילמי מיין ומלח או מים ומלח ליתן על הבשר ולנענע יחד לטבל בו ודין שום או חרדל שלשו מערב שבת.
89
צ׳סימן צ - דין סחיטת פירות על האוכלין ולמצוץ משקה מן הפת השרוי ביין או בשאר משקין. וכן חלות דבש שריסקן מערב שבת או ענבים שבעטן מערב שבת ליקח מהן בשבת.
90
צ״אסימן צא - דין משקין לסננן בתוך המשמרת וברירת אוכלין ועשיית יינומילין.
91
צ״בסימן צב - דין שחיקת פלפלין ומלח בשבת וטחינת פירות ופירורן.
92
צ״גסימן צג - דין שלש סעודות.
93
צ״דסימן צד - דין ברכת המזון להזכיר בה של שבת.
94
צ״הסימן צה - דין הדחת קדירות קערות וכוסות בשבת.
95
צ״וסימן צו - דין תלמוד תורה בשבת.
96
צ״זסימן צז - דין אלפים אמה מהיכן נמדדין בין בעיר בין במחנה ובשיירא.
97
צ״חסימן צח - דין חצרות הצריכות עירוב.
98
צ״טסימן צט - דין עשיית העירוב ושיעורו.
99
ק׳סימן ק - דין דיורי החצר ששכח אחד מהן ולא עירב עמהן.
100
ק״אסימן קא - דין חצר שנפרצה.
101
ק״בסימן קב - דין עירובי בתים.
102
ק״גסימן קג - דין בית הפתוח לרשות הרבים ויש עליה תקרה.
103
ק״דסימן קד - דין חפץ ששכחוהו ברשות הרבים וצריכין לו ברשות היחיד.
104
ק״הסימן קה - דין בהמה במה מותרת לצאת בשבת.
105
ק״וסימן קו - דין תכשיטי אשה המותרין לצאת בהן בשבת.
106
ק״זסימן קז - דין תכשיטין המותרין לאיש לצאת בהן ודיני קמיע.
107
ק״חסימן קח - דין מחט הקבוע בבתי ידים לצאת בו ולהדקו בשבת.
108
ק״טסימן קט - דין ליתן מים על הבגד שיש בו טינוף או בלא טינוף אם יש בו משום ליבון.
109
ק״יסימן קי - דין רחיצה בשבת בחמין או בצונן בכלים או בקרקעות.
110
קי״אסימן קיא - דין ספינה לילך בה בשבת ולצאת ולבא לתוכה.
111
קי״בסימן קיב - דין נתינת כלים לאומן מערב שבת ודין מלאכה הנעשית בשבת על ידי א"י לצורך ישראל.
112
קי״גסימן קיג - דין שותפות ישראל וגוי בשדה וכרם ובבהמה. ודין עבד ושפחה של ישראל מהו לעשות מלאכה בשבת ודיני שכירות בהמה.
113
קי״דסימן קיד - דין הבא בדרך סמוך לחשיכה וכיסו עמו והמוצא מציאה בשבת.
114
קי״הסימן קטו - דין כתבי הקודש להצילן מפני הדליקה.
115
קי״וסימן קטז - דין פירות שנתפזרו בחצר וחבית המטפטפת ומהו ליתן קנה בנקב בחבית.
116
קי״זסימן קיז - דין פקוח נפש בין ברפואה בין באכילה ושתיה בין בלחישה בין במלאכה אחרת.
117
קי״חסימן קיח - דין של צרכי המת הנעשין בשבת.
118
קי״טסימן קיט - דין קפול כלים ובגדים בשבת והצעת המטות.
119
ק״כסימן קכ - דין הלכות טלטול לאיסור ולהיתר.
120
קכ״אסימן קכא - דין מהו לשחוק בפירות בתם וחסר או בכדור בשבת.
121
קכ״בסימן קכב - דין מהו לקרות בשטרי הדיוטות בשבת.
122
קכ״גסימן קכג - דין חליבת בהמה שהכבידה חלבה או אשה להקל חלב מדדיה.
123
קכ״דסימן קכד - דין קשרים איזהו של קיימת ואי זו היא שאינו של קיימא.
124
קכ״הסימן קכה - דין צידת כנה ופרעוש וזבובים בשבת.
125
קכ״וסימן קכו - דין תפלת מנחה של שבת ומה שנהגו לומר צדקתך צדק.
126
קכ״זסימן קכז - דין אכילה ושתיה בין מנחה לערבית.
127
קכ״חסימן קכח - דין למה אין מתפללין בשבת שמונה עשרה והטועה ומתחיל של חול.
128
קכ״טסימן קכט - דין תפלת מוצאי שבת וסדר ויהי נועם ומהו במלאכה קודם תפלה.
129
ק״לסימן קל - דין הבדלה על הכוס ושצריך אדם להסדיר שלחנו במוצאי שבת.
130
קל״אהערוגה השלישית סדר ברכות
סימן קלא - דין מצות נטילת ידים ושצריך ליזהר בהן.
סימן קלא - דין מצות נטילת ידים ושצריך ליזהר בהן.
131
קל״בסימן קלב - דין מים הראוים לנטילת ידים.
132
קל״גסימן קלג - דין כלים שנוטלין מהן לידים.
133
קל״דסימן קלד - דין דברים שחוצצין בנטילת ידים.
134
קל״הסימן קלה - דין מי שאין לו מים מהו לכרוך ידיו במפה או בבתי ידים והנוטל ידיו ולא נתכוין לסעודה או מי שנטל ידיו לסעודה והפליג שעה אחת, ותכף לנטילת ידים ברכה.
135
קל״וסימן קלו - דין סדר נטילת ידים וברכתה וממי ראוי לקבל מים לנטילת ידים.
136
קל״זסימן קלז - דין ניגוב ידים ואוכל מחמת מאכיל אם צריך נטילת ידים.
137
קל״חסימן קלח - דין מי שנטל ידיו ואינו יודע אם בירך על נטילת ידים אם לאו.
138
קל״טסימן קלט - דין שנים או שלשה שאכלו להצטרף להמוציא או לברכת המזון בהסיבה או שלא בהסיבה ודין אם צריך הסיבה להצטרף עליו.
139
ק״מסימן קמ - דין למה נהגו לומר ברשות רבותי בהמוציא וסברי מוריי לברכת היין.
140
קמ״אסימן קמא - דין המוציא בעין יפה בעשר אצבעותיו ולמה נהגו לבצוע על המלח.
141
קמ״בסימן קמב - דין השה בין ברכת המוציא לטעימה ושלא להקדים לאכול פת אחרת עד שלא אכל הפת שבוצע להמוציא.
142
קמ״גסימן קמג - דין יין שבתוך המזון לברך אחד לכולן או כל אחד ואחד לעצמו. והשותה מים או שאר משקין בסעודה אם טעונין ברכה או אם הפת פוטרתן והשורה פתו ביין אם צריך לברך על היין או הפת פוטרו.
143
קמ״דסימן קמד - דין שנוי יין שמברכין עליו הטוב והמטיב ואין מברכין על שנוי פת ואם הביאו לפניו יין ישן ויין חדש כיצד מברך.
144
קמ״הסימן קמה - דין היין שמברכין עליו בורא פרי הגפן חדש או ישן קונדיטין או מבושל.
145
קמ״וסימן קמו - דין הנזהר מפת של א"י מהו לוכל תבשיל בקערה עם מי שאינו נזהר.
146
קמ״זסימן קמז - דין דברים הבאים בתוך הסעודה או לאחר סעודה מהו הן בברכה.
147
קמ״חסימן קמח - דין יין שבתוך הסעודה אם טעון ברכה לאחריו - או אם נפטר בברכת המזון.
148
קמ״טסימן קמט - דין מים ומלח שלאחר סעודה ומים אחרונים ומה הם בברכה.
149
ק״נסימן קנ - דין שנים ושלשה לברכת הזימון ואם גמרו שנים סעודתן וצריכין לברך עד שלא גמר השלישי סעודתו להצטרף לזימון עמהם.
150
קנ״אסימן קנא - דין מי שנזהר מפת של גוים להצטרף לברכת הזימון עם מי שאינו נזהר.
151
קנ״בסימן קנב - דין אותם שאכלו ירק להצטרף לזימון עם אותן שאכלו דגן.
152
קנ״גסימן קנג - דין קטן מהו להצטרף לזימון.
153
קנ״דסימן קנד - דין שיעור אכילת פת שטעונה ברכת המזון.
154
קנ״הסימן קנה - דין למה נהגו לסלק הפת וסכין מעל השלחן בשעת ברכת המזון.
155
קנ״וסימן קנו - דין ברכת המזון עם טעונה כוס, ושאין משיחין על כוס של ברכה ועשרה דברים נאמרו בכוס של ברכת המזון ושצריך כל אחד ללחוש ברכת המזון עם המברך.
156
קנ״זסימן קנז - דין סדר ברכת המזון.
157
קנ״חסימן קנח - דין כוס של ברכת המזון לברך עליו לפניו ולאחריו וברכה אחת מעין שלש אם טעונה כוס אם לאו.
158
קנ״טסימן קנט - דין חמשת המינין בברכה לפניהם ולאחריהם.
159
ק״ססימן קס - דין פירות האילן בברכה לפניהם ולאחריהם.
160
קס״אסימן קסא - דין מי שיש לו לברך ברכה אחת מעין שלש על מיני מזונות ועל פירות האילן ועל היין אם יכול לפוטרן בברכה אחת או מברך עליהן על כל אחד ואחד בפני עצמו ודין פירות אם יש להן זימון.
161
קס״בסימן קסב - דין פירות האדמה בברכה כגון ירק וקטנית והדומה להן ותערובת קמח וקטנית או שאר ירקות איזהו עיקר לברכה וכן תערובת זנגביל בדבש או זנגביל לח בפני עצמו וכמהין ופטריות.
162
קס״גסימן קסג - דין דברים שאין גדוליהן מן הארץ ואין להם שורש בארץ מה מברכין עליהן או דברים שגדוליהן מן הארץ והוא אוכל אותן שלא כדרך אכילתן או אוכל מהן מה שאין דרכו לאכול כגון קנוקנות ועלין.
163
קס״דסימן קסד - דין ברכות שמברכין על הריח.
164
קס״הסימן קסה - דין ברכות בפתיחתן וחתימתן והמברך על היין וסבור לברך על השכר והדומה להן.
165
קס״וסימן קסו - דין המברך על הדבר כסבור לאכלו ונפל מידו. ושאסור לברך ברכה שאינה צריכה כשם שאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה.
166
קס״זהערוגה הרביעית ענין ראש חודש
סימן קסז - דין ברכת לבנה.
סימן קסז - דין ברכת לבנה.
167
קס״חסימן קסח - דין ראש חדש למה קובעין אותו שני ימים.
168
קס״טסימן קסט - דין למה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש.
169
ק״עסימן קע - דין הכרזת החזן ראש חודש בליל הכנסתו למה נהגו כן.
170
קע״אסימן קעא - דין שצריך להזכיר של ר"ח בתפלה ומי שטעה ולא הזכיר.
171
קע״בסימן קעב - דין קריאת הלל בראש חדש.
172
קע״גסימן קעג - דין הלל שאין קורין אותו אלא בתפלת שחרית.
173
קע״דסימן קעד - דין היחיד בקריאת הלל בר"ח וימים שגומרין בהם את ההלל.
174
קע״הסימן קעה - דין ר"ח בנפילת אפים ובקריאת התורה.
175
קע״וסימן קעו - דין תפילת מוסף של ר"ח ופירושה.
176
קע״זסימן קעז - דין הטועה בתפלת מנחה ולא הזכיר של ראש חדש.
177
קע״חסימן קעח - דין שבת ור"ח מה להזכיר של שבת ביעלה ויבוא בעבודה.
178
קע״טסימן קעט - דין שבת וראש חודש בקריאת ההפטרה וראש חודש אחר שבת שמקדימין ומפטירין מחר חדש.
179
ק״פסימן קפ - דין תפלת מוסף של שבת ור"ח.
180
קפ״אסימן קפא - דין צדקתך צדק לאומרו בשבת ור"ח או כשחל ר"ח באחד בשבת.
181
קפ״בסימן קפב - דין שצריך להזכיר של ר"ח בברכת המזון ומי שטעה ולא הזכיר.
182
קפ״גסימן קפג - דין שאסור לספוד על המת בר"ח.
183
קפ״דהערוגה החמישית ענין חנוכה
סימן קפד - דין מהו לעשות מלאכה בחנוכה.
סימן קפד - דין מהו לעשות מלאכה בחנוכה.
184
קפ״הסימן קפה - דין הלכות נר חנוכה והדלקתה וברכותיה.
185
קפ״וסימן קפו - דין מי שלא הדליק נר חנוכה באחת מן הלילות אם יש לה תשלומין וכן מי שלא הדליק בליל ראשון אם מברך מכאן ואילך שהחיינו.
186
קפ״זסימן קפז - דין שצריך להזכיר של חנוכה בתפלה ומי שטעה ולא הזכיר.
187
קפ״חסימן קפח - דין קריאת ההלל בחנוכה.
188
קפ״טסימן קפט - דין נפילת אפים וקריאת התורה בחנוכה.
189
ק״צסימן קצ - דין ר"ח וחנוכה בקריאת התורה ודין שבת וחנוכה או שבת ור"ח וחנוכה בין בקריאת התורה בין בהפטרה.
190
קצ״אסימן קצא - דין שצריך להזכיר של חנוכה בברכת המזון ומה להתענות בחנוכה.
191
קצ״בסימן קצב - דין הספד וצדוק הדין והבריית אבלים בחנוכה.
192
קצ״גהערוגה הששית ענין פורים
סימן קצג - דין סדר ארבעה ערכים בקריאת פרשיות והפסקותיהן.
סימן קצג - דין סדר ארבעה ערכים בקריאת פרשיות והפסקותיהן.
193
קצ״דסימן קצד - דין תענית של ערב פורים ונפילת אפים במנחת התענית.
194
קצ״הסימן קצה - דין הימים שהמגילה נקראת בהן.
195
קצ״וסימן קצו - דין כתיבת המגילה בקלף או בגויל.
196
קצ״זסימן קצז - דין סממני כתיבת (המגילה) הכתיבה.
197
קצ״חסימן קצח - דין מצות סדר קריאתה וברכותיה.
198
קצ״טסימן קצט - דין פורים שחל במוצאי שבת לומר ויהי נועם.
199
ר׳סימן ר - דין סדר תפלת וקריאת התורה בפורים.
200
ר״אסימן רא - דין מצות סעודת פורים.
201
ר״בסימן רב - דין מגביית מעות פורים.
202
ר״גסימן רג - דין הספד ותענית בי"ד ובט"ו באדר ראשון ובשני ודין אבילות והבריית אבלים בפורים.
203
ר״דסימן רד - דין מלאכה בפורים.
204
ר״ההערוגה השביעית סדר הפסח
סימן רה - דין שבת שלפני הפסח למה קורין אותו שבת הגדול.
סימן רה - דין שבת שלפני הפסח למה קורין אותו שבת הגדול.
205
ר״וסימן רו - דין בעור חמץ וברכתו ובטולו.
206
ר״זסימן רז - דין הגעלת כלים וטהרתן.
207
ר״חסימן רח - דין ערב הפסח באכילת מצה וחמץ ובכורות שמתענין ערב הפסח.
208
ר״טסימן רט - דין ערב פסח בעשיית מלאכה.
209
ר״יסימן רי - דין שמור חטים וקמח לשם מצה.
210
רי״אסימן ריא - דין מים שלשין בהם את המצות ומי ראוי ללוש אותן וסדר לישתן.
211
רי״בסימן ריב - דין שיעור חלה ואם ראויה אשה אחת ללוש יותר משיעור חלה.
212
רי״גסימן ריג - דין מצות אם מותר ללוש אותן מלפני ערב הפסח בעוד שהחמץ קיים.
213
רי״דסימן ריד - דין מצות הראויות לשמורים לצאת בהן ידי חובה ומהו ללוש מצה בתבלין ומי פירות ובדבש ובביצים או בשאר משקין.
214
רי״הסימן רטו - דין שריית מורסן לבהמה חיה ועוף.
215
רי״וסימן רטז - דין א"י הנכנס ברשותו של ישראל וחמץ בידו או שנפל חמץ מגגו של א"י לגגו של ישראל. וישראל וא"י שיש להם תנור בשותפות והא"י אופה בו חמץ בפסח. ואם רשאי ישראל לומר לא"י קנה לך חמץ שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. ודין חמץ הבא דורון לישראל ביום אחרון של פסח, וישראל שלוה חמץ מחבירו לפני הפסח מהו לפרעו אחר הפסח.
216
רי״זסימן ריז - דין שיעור איסורו של חמץ בין בזמנו בין שלא בזמנו. בין במינו ובין של במינו, וחטה הנמצאת בתרנגולת או בתבשיל.
217
רי״חסימן ריח - דין מצות ההגדה וקריאתה ושתיית ארבעה כוסות וסדר הסיבתן ואכילת מרור ומצה ושאר ירקות וקריאת ההלל וכל הסדר לשני לילות הראשונים של פסח בין לעצמו ובין לאחרים.
218
רי״טסימן ריט - דין סדר תפלה וקריאת התורה וסדר ההפטרת של כל ימי הפסח.
219
ר״כהלכות חולו של מועד
סימן רכ - דין חולו של מועד לכבדו באכילה ושתיה.
סימן רכ - דין חולו של מועד לכבדו באכילה ושתיה.
220
רכ״אסימן רכא - דין מלאכות המותרות בחולו של מועד.
221
רכ״בסימן רכב - דין פרגמטיא בחולו של מועד ומהו לקבל מלאכה לעשותו אחר המועד.
222
רכ״גסימן רכג - דין בהמה ליטול צפרניה במועד ולקבוע לה ניגרי ברזל ברגליה.
223
רכ״דסימן רכד - דין פינוי בית לבית ולהביא כלים מבית האומן במועד.
224
רכ״הסימן רכה - דין דברים המותרין לכתבן בחולו של מועד.
225
רכ״וסימן רכו - דין ציצית לטוותו במועד.
226
רכ״זסימן רכז - דין תפירת בגדים וסירוג מטות במועד.
227
רכ״חסימן רכח - דין כיבוס בגדים בחולו של מועד.
228
רכ״טסימן רכט - דין הקזה ורפואה ורחיצת חמין וחפיפת הראש במועד.
229
ר״לסימן רל - דין גילוח שיער בחולו של מועד.
230
רל״אסימן רלא - דין נטילת צפרנים בחולו של מועד.
231
רל״בסימן רלב - דין אם מותר לכנוס אשה במועד.
232
רל״גסימן רלג - דין חפירת כוכין וקברות בחולו של מועד.
233
רל״דסימן רלד - דין מצות ספירת העומר וברכותיה.
234
רל״הסימן רלה - דין הנשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בלילות בין פסח לעצרת כל הלילות של ספירת העומר.
235
רל״והערוגה השמינית סדר העצרת
סימן רלו - דין חג שבועות למה תלה הכתוב קביעתי' בספירה.
סימן רלו - דין חג שבועות למה תלה הכתוב קביעתי' בספירה.
236
רל״זסימן רלז - דין קידוש על הכוס וברכת זמן בין בליל ראשון בין בליל שני.
237
רל״חסימן רלח - דין יום טוב לבצוע על שתי ככרות.
238
רל״טסימן רלט - דין סדר היום בתפלה ובהלל וקריאת התורה והפטרה ומה שנוהגין לפסוק נדבתן לשלש פעמים.
239
ר״מהלכות ימים טובים
סימן רמ - דין ימים טובים לכבדן באכילה ושתיה וכסות נקיה.
סימן רמ - דין ימים טובים לכבדן באכילה ושתיה וכסות נקיה.
240
רמ״אסימן רמא - דין מלאכה האסורה ביום טוב.
241
רמ״בסימן רמב - דין עירוב והוצאה ליום טוב והדלקת נרות בבתי כנסיות.
242
רמ״גסימן רמג - דין רחיצה בחמין ביו"ט וטלטול עצי בשמים ותקונן להריח בהן.
243
רמ״דסימן רמד - דין אוכלי בהמה לתקנן ולזמן א"י בסעודה ביום טוב.
244
רמ״הסימן רמה - דין איסור הכנה מיו"ט לחבירו וכל שכן מיו"ט לחול, ובהמה מסוכנת מהו לשוחטה ביו"ט.
245
רמ״וסימן רמו - דין הכנה מיו"ט לשבת ע"י עירובי תבשילין.
246
רמ״זסימן רמז - דין מחובר שנתלש וחיה ועוף ודגים שניצודו ביו"ט ושבת ויו"ט הסמוכים זה לזה.
247
רמ״חסימן רמח - דין מוקצה ונולד ביו"ט בין לבו ביום בין ליום טוב שני וכן מחובר שנתלש בראשון וביצה שנולדה בראשון מה הן בשני.
248
רמ״טסימן רמט - דין ביקוע עצים ביום טוב ועצים המותרין להסיקן ביום טוב.
249
ר״נסימן רנ - דין ברירת פירות וקטניות והרקדת קמח.
250
רנ״אסימן רנא - דין השחזת סכין ביו"ט והשוחט אם מותר להראות סכינו לחכם.
251
רנ״בסימן רנב - דין כיסוי דם חיה ועוף ביו"ט ובהמה שיש בה חלק לא"י מהו לשוחטה ביו"ט והשוחט בהמה בשדה באיזו ענין הותרה לו הבאתה לביתו ובכור שנפל לבור מהו להעלותו ביו"ט.
252
רנ״גסימן רנג - דין אם מותר למרוט הנוצה שעל בית השחיטה ביו"ט והפשטת בהמה ונתינת עור לפני הדריסה ומליחת חלבים.
253
רנ״דסימן רנד - דין היאך נמנין על הבהמה לשוחטה כדי לחלקה ביניהם והבא ליטול בשר מן הטבח ומהו לשקול בשר ביו"ט בכף מאזנים או ביד והוא הדין לשאר אוכלין ומהו לילך אצל החנוני ליטול ממנו יין או שאר אוכלין.
254
רנ״הסימן רנה - דין מליחת בשר ביו"ט ומליגת הראש והרגלים.
255
רנ״וסימן רנו - דין מהו לדוך תבלין ולשחוק מלח ביו"ט.
256
רנ״זסימן רנז - דין פירות שירדו עליהן גשמים לטלטלן מגגו אל גג או לכסותן בכלים מפני הדלף.
257
רנ״חסימן רנח - דין בהמה וכלים כרגלי הבעלים או כרגלי הרועה ורגלי השואל ומה לקרד או לקרצף הבהמה ביו"ט.
258
רנ״טסימן רנט - דין מהו לכחול את העינים ביו"ט.
259
ר״ססימן רס - דין מהו לעשות פתילה ביו"ט. ומהו לכבות את הנר מפני דבר אחר או לכבות את הבקעת שלא יתעשן הבית או את הקדרה.
260
רס״אסימן רסא - דין חליבת בהמה ביו"ט.
261
רס״בסימן רסב - דין חיוב שמחה ברגל ואפי' ביום שלאחר הרגל.
262
רס״גהערוגה התשיעית סדר תענית
סימן רסג - דין ארבע צומות.
סימן רסג - דין ארבע צומות.
263
רס״דסימן רסד - דין אם מותר לכבס ולרחוץ מראש חדש אב עד התענית.
264
רס״הסימן רסה - דין סעודת ערב תשעה באב בחול.
265
רס״וסימן רסו - דין סעודת תשעה באב או ערב תשעה באב שחלו בשבת וכן שבת שחל בו תשעה באב מה הן בתשמיש המטה.
266
רס״זסימן רסז - דין תפלת ליל ת"ב בין באמצע החול בין במוצאי שבת.
267
רס״חסימן רסח - דין ת"ב שחל להיות במוצאי שבת לברך על הנר והבשמים.
268
רס״טסימן רסט - דין רחיצת ידים שחרית וסדר תפלה וקריאת התורה והפטרה בין בשחרית בין במנחה.
269
ר״עסימן רע - דין הנחת תפילין וציצית בת"ב.
270
רע״אסימן רעא - דין מילה שחלה בת"ב ויוה"כ ושאר תעניות.
271
רע״בסימן רעב - דין הדברים הנאסרים בת"ב.
272
רע״גסימן רעג - דין עוברות ומניקות מה הן בתענית ואם אומרים צדוק הדין על המת.
273
רע״דסימן רעד - דין סעודת מוצאי תשעה באב.
274
רע״הסימן רעה - דין קבלת תענית מבעוד יום.
275
רע״וסימן רעו - דין עד מתי מותר לאכול ולשתות בליל התענית בכניסתו.
276
רע״זסימן רעז - דין סדר תפלת תענית ולמה נהגו להתענות שני וחמישי.
277
רע״חסימן רעח - דין שבת ויו"ט מה הם בתענית חלום ועשרים וארבע צומות מה הם בר"ח.
278
רע״טסימן רעט - דין השרוי בתענית מהו לטעום את התבשיל.
279
ר״פסימן רפ - דין אגרא דתעניתא.
280
רפ״אהערוגה העשירית סדר ראש השנה
סימן רפא - דין ר"ח אלול למה נהגו לתקוע בשופר.
סימן רפא - דין ר"ח אלול למה נהגו לתקוע בשופר.
281
רפ״בסימן רפב - דין סדר מעמדות מראש השנה עד יום הכפורים. שהן ימי תשובה ותעניות ומעשים טובים.
282
רפ״גסימן רפג - דין טבילה בערב ר"ה ומה שנהגו לשחוט תרנגול ודברים שהן לסימן טוב בר"ה.
283
רפ״דסימן רפד - דין מהו להתענות בראש השנה.
284
רפ״הסימן רפה - דין קידוש וסעודה בלילי ראש השנה.
285
רפ״וסימן רפו - דין סדר תפלת לילי ראש השנה.
286
רפ״זסימן רפז - דין סדר תפלת היום.
287
רפ״חסימן רפח - דין קריאת התורה והפטרה.
288
רפ״טסימן רפט - דין סדר תקיעות שתוקעין כשהן יושבין.
289
ר״צסימן רצ - דין סדר תפלת מוסף והלכותיה.
290
רצ״אסימן רצא - דין ש"ץ אם מוציא רבים ידי חובתן בברכות של ר"ה ויום הכיפורים.
291
רצ״בסימן רצב - דין מצות תקיעה בשופר של איל.
292
רצ״גסימן רצג - דין הכשר שופר והלכותיו.
293
רצ״דסימן רצד - דין שופר לדחות את השבת או לפקח עליו את הגל ביו"ט או להעביר עליו את התחום ולהורידו מן האילן או לחותכו ולתקנו.
294
רצ״הסימן רצה - דין מי ראוי להוציא רבים ידי חובתן בתקיעות ונשים ותינוקת אם רשאים הן לתקוע לעצמן או להתלמד.
295
רצ״וסימן רצו - דין קולות הכשרים בשופר.
296
רצ״זסימן רצז - דין כוונה אם מעכבת בתקיעות או אם אינה מעכבת.
297
רצ״חסימן רצח - דין שיעור התקיעות.
298
רצ״טסימן רצט - דין תקיעות אם שמען בסירוגין או משני בני אדם כאחד.
299
ש׳סימן ש - דין מי שלא היה עמו שופר בשעת תפלה ואח"כ נזדמן לו.
300
ש״אסימן שא - דין שיעור התקיעות שעל סדר הברכות.
301
ש״בסימן שב - דין תקיעות שעל סדר הברכות אם טעונין ברכת תקיעה.
302
ש״גסימן שג - דין אם רשאין להפסיק ולשוח בין תקיעות הראשונות לתקיעות שעל סדר ברכות.
303
ש״דסימן שד - דין תקיעה במוספין ולא בשחרית.
304
ש״הסימן שה - דין ימים שבין ר"ה ויום הכיפורים להתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט וזכרנו לחיים ומי כמוך.
305
ש״וסימן שו - דין שבת שבין ר"ה ליוה"כ להתענות בין יחידים המתענין בימים האלה וקריאת פרשת האזינו.
306
ש״זערוגה אחד עשרה סדר יום הכפורים
סימן שז - דין סעודת ערב יום הכיפורים.
סימן שז - דין סעודת ערב יום הכיפורים.
307
ש״חסימן שח - דין הפסקת סעודת ערב יוה"כ מבעוד יום.
308
ש״טסימן שט - דין הטמנה לצורך מוצאי יוה"כ.
309
ש״יסימן שי - דין טבילה בערב יום הכיפורים וסדר וידוי בתפלת המנחה.
310
שי״אסימן שיא - דין זמן לאמרו ביוה"כ ושבת ויום הכיפורים מהו בקידוש היום.
311
שי״בסימן שיב - דין איסור אכילה ושתיה ביוה"כ.
312
שי״גסימן שיג - דין רחיצה וסיכה.
313
שי״דסימן שיד - דין נעילת הסנדל.
314
שי״הסימן שטו - דין תשמיש המטה.
315
שי״וסימן שטז - דין איסור מלאכה ביום הכיפורים.
316
שי״זסימן שיז - דין סדר תפלת ערבית והיתר נדרים בליל יום הכיפורים.
317
שי״חסימן שיח - דין אם מותר לקרות בבית הכנסת ולומר סליחות ווידוים לאור הנר ואם רשאין להדליק נרות בבתיהן.
318
שי״טסימן שיט - דין נטילת שחרית פניו וידיו וסדר תפלת שחרית.
319
ש״כסימן שכ - דין סדר קריאת התורה והפטרה ותפלת מוסף ותפלת מנחה ואם יש נשיאת כפים במנחה.
320
שכ״אסימן שכא - דין סדר תפלת נעילה.
321
שכ״בסימן שכב - דין סדר תפלת ערבית ותקיעה והבדלה במוצאי יום הכיפורים.
322
שכ״גסימן שכג - דין ימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות.
323
שכ״דערוגה שתים עשרה חג הסוכות
סימן שכד - דין דברים הפסולין לסכך.
סימן שכד - דין דברים הפסולין לסכך.
324
שכ״הסימן שכה - דין סיכוך בדבר המחובר לקרקע.
325
שכ״וסימן שכו - דין דברים הראוין לסכך בהן.
326
שכ״זסימן שכז - דין הכשר גובה סוכה.
327
שכ״חסימן שכח - דין שיעור אויר הפוסל בסוכה.
328
שכ״טסימן שכט - דין הכשר סוכה קטנה.
329
ש״לסימן של - דין הכשר הסכך מעובה או דק.
330
של״אסימן שלא - דין סוכה תחת סוכה או בתוך הבית ותקרה שאין עליה מעזיבה.
331
של״בסימן שלב - דין הישן בכילה בסוכה או שפירש סדין תחת הסכך או על הסכך.
332
של״גסימן שלג - דין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה ובין האילנות.
333
של״דסימן שלד - דין סוכה העשויה כמין צריף או שסמכה לכרעי המטה.
334
של״הסימן שלה - דין דברים הראוין לדפנות.
335
של״וסימן שלו - דין שיעור דפנות.
336
של״זסימן שלז - דין סוכה שלא נעשו לשם חג כגון סוכות יוצרים וסוכות גנב"ך וסכות רקב"ש וסכה ישנה.
337
של״חסימן שלח - דין סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים.
338
של״טסימן שלט - דין עצי סוכה מהו ליהנות מהן כל שבעה.
339
ש״מסימן שמ - דין נויי סוכה מהו בהנאה כל שבעה.
340
שמ״אסימן שמא - דין מהו לצאת מסוכה לסוכה ולעשות סוכה בחול המועד.
341
שמ״בסימן שמב - דין מי הן החייבין ומי הן הפטורין מן הסוכה.
342
שמ״גסימן שמג - דין הנולד לו צער בסוכה אם רשאי לצאת ממנה.
343
שמ״דסימן שדמ - דין כלים הראוין להעלותן בסוכה ודין אכילת עראי חוץ לסוכה.
344
שמ״הסימן שמה - דין סעודות שחייב אדם לאכול בסוכה.
345
שמ״וסימן שמו - דין סוכה בברכותיה.
346
שמ״זסימן שמז - דין סוכת השותפין וסוכת בתי כנסיות בברכה.
347
שמ״חסימן שמח - דין לולב הגזול בין שנגזל מישראל בין שנגזל מא"י.
348
שמ״טסימן שמט - דין לולב היבש.
349
ש״נסימן שנ - דין לולב של ע"ז איזה אסור ואיזה מותר.
350
שנ״אסימן שנא - דין הכשר לולב ופיסולו בקטימת עלין או בכל ענין אחר.
351
שנ״בסימן שנב - דין איזה אילן הנקרא עץ עבות.
352
שנ״גסימן שנג - דין הדס הגזול והיבש ואיזה נקרא עבות והכשירו ופיסולו.
353
שנ״דסימן שנד - דין עינבי ההדס אם מעכבין בו לפוסלו אם לאו.
354
שנ״הסימן שנה - דין הדס הקטום וכמה הדסים צריכין ללולב.
355
שנ״וסימן שנו - דין מצות ערבה שבלולב וברכותיה.
356
שנ״זסימן שנז - דין הדס וערבה לאוגדן עם הלולב.
357
שנ״חסימן שנח - דין שיעור אורך לולב והדס וערבה ואם רשאי להרבות בהדס וערבה ואם האתרוג בא עמהם באגודה.
358
שנ״טסימן שנט - דין פרי הנקרא עץ הדר.
359
ש״ססימן שס - דין הכשר אתרוג ופסולו.
360
שס״אסימן שסא - דין שיעורו של אתרוג.
361
שס״בסימן שסב - דין ד' מינין הללו אם מעכבין זה את זה ומהו להריח בהן.
362
שס״גסימן שסג - דין ארבעת המינין הללו שאין ניטלין בשבת.
363
שס״דסימן שסד - דין לולב השאול או של שותפין.
364
שס״הסימן שסה - דין לולב בימין ואתרוג בשמאל ומצות נטילתן דרך גדילתן.
365
שס״וסימן שסו - דין זמן נטילת לולב וסדר ברכתו.
366
שס״זסימן שסז - דין מצות נענועו של לולב בשעת הברכה וקריאת ההלל וסדר נענוע.
367
שס״חסימן שסח - דין לולב מהו לטלטלו ביום טוב לאחר שיצא בו.
368
שס״טסימן שסט - דין מצות ערבה בשביעי של חג הוא יום הושענא רבא.
369
ש״עסימן שע - דין ארבעה מינין הללו מהו בהנאה יום שביעי לאחר שנעשה מצותן.
370
שע״אסימן שעא - דין סדר תפלה וקריאת התורה והפטרת לשבעת ימי הרגל.
371
שע״בסימן שעב - דין שמיני עצרת לקידוש ותפלה וקריאת התורה והפטרה.
372
שע״גנשלם סימני הלכותיהן ומניינם שלש מאות ושבעים ושנים וסימנם שב"ע השבלים הטובות:
373