שבלי הלקט ק״יShibbolei HaLeket 110
א׳דין רחיצה בשבת בחמין או בצונן בכלים או בקרקעות.
1
ב׳ואסור לאדם לרחוץ כל גופו בחמין בשבת ואפי' הוחמו מערב שבת ואפי' בקרקע אבל בחמי בראשית כגון חמי טבריה ודוגמתן דווקא בקרקע מותר. ומה שאסרנו לרחוץ כל גופו בין אבר אבר בין כל גופו יחד אסור אבל פניו ידיו ורגליו לחודיה שרי ואפי' בכלי דאיתמר חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו והלכתא כשמואל דתניא כוותיה. כתב אחי ר' בנימין נר"ו לא מצינו בכל התלמוד שרחיצה בנהר אסורה בשבת אלא שיטה בלבד ואפי' שיטה אין בה אלא משום שבות כדאמרינן ולא שטין על פני המים גזרה שמא יעשה חבית של שיטין. הלכך מי שרואה קרי בלילי שבת ורוצה לטבול בשבת הרשות בידו אך צריך לו ליזהר שלא לשוט. ולא יעקור רגליו מפני שנראה כשט ויזהר עוד שלא יחבט במים בכח שיקלחו חוץ לד' אמות אפי' בתוך הנהר שאין מטלטלין בכרמלית חוץ לד' אמות. וצריך עוד ליזהר שלא יוציא המים על בשרו חוץ לד' אמות בתוך הנהר ושלא יצא לחוץ עד שינגב עצמו תחלה. ירושלמי בפרק משילין ולא שטין על פני המים ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו אמר זאת אומרת שאסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו רב אבא מרי ור' מתניה הוון יתבין חמין לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי אמר רב אבא מרי לר' מתניה הדא הוא דאמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו אסור לאדם להשיט דבר והוליכו מאצלו. אמר ליה הדא הוא דתנן שובר אדם את החביות לוכל ממנה גרוגרות.
2
ג׳מצאתי לגאונים זצ"ל אם עומד אדם בשפת הים ונוטל ידיו ממימי הים אין זה מטלטל מכרמלית לכרמלית דגבול ים הכל מקרי ים ועוד שהוא גדול והולך שם הכל ככרמלית של ים הוא חשיב. וראיה מפרק קמא דעירובין לשון ים שנכנס לחצר כו' ונהר נמי היינו טעמא. וגאון אחר זצ"ל כתב מה שבידי מרחיצת השבת זה הוא כי בודאי בני עירנו שרוחצין בנהר שהוא כרמלית ויוצאין בלא ניגוב לרשות הרבים שהיא שפת הנהר נראה לי כעיקר שהוא אסור מהא דגרסינן בפרק תולין אמר רבה האי מאן דסחי במיא לינגוב נפשיה והדר ניסק דלמא אתי לאפוקי מיא ד' אמות מכרמלית לרשות הרבים אי הכי כי קא נחית נמי הא קא דחי מיא ארבע אמות בכרמלית כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן.
3
ד׳ונראה שזהו פירושו האי מאן דסחי במיא צריך לנגוביה נפשיה כגון שרוחץ במקום שיש לצידו תוך ד' אמות כותל שהוא כרמלית כגון עמוד תשעה ורחב ארבעה או עמוד תשעה ורחב פחות מארבעה דהוי מקום פטור וכשירחוץ יעלה באותו עמוד שהוא מקום פטור או כרמלית דמכרמלית לכרמלית תוך ארבע אמות מותר וכן נמי מכרמלית למקום פטור תוך ארבע אמות מותר אי נמי כגון שיש תוך אותן ד' אמות שרוחץ מהני ביצתא דמישן שהן ספינות קטנות דחשיבות ככרמלית ומנגב עצמו באלו המקומות ומקשה התלמוד אי הכי דקא נחית נמי הא קאי דחי מיא ד' אמות בכרמלית כלומר כשיורד לים או לנהר לרחוץ דוחה המים בירידתו והולכין מכחו ד' אמות ותרצינן כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן מאחר שהטילטול עצמו אינו אלא מדרבנן כולי האי אפי' בכחו לא גזרו ומי שרוצה לרחוץ עצמו בזה הענין שיש עמוד בצדו שיוכל לנגב עצמו תוך ד' אמות צריך ליזהר שלא יעקור עצמו ורגליו מן הארץ אפי' במעיין שהוא בחצירו כדגרסינן ביום טוב ולא שטין על פני המים גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. וזה אסור אפי' ביום טוב דשריא רחיצה בלא ניגוב ומכל זה שאנו אומרין שאסרו רבותינו לרחוץ בשבת בלא ניגוב אפי' תוך הנהר עצמו משום איסור ארבע אמות בכרמלית כל שכן אלו שרוחצין בשבת בנהר שלנו ויוצאין לאלתר בלא ניגוב ומטלטלין ד' אמות בכרמלית ופעמים שמטלטלין בשפת הנהר על הקרקע שהיא רשות הרבים ד' אמות וזה אין לי ראיה להתירו.
4
ה׳וכל מה שתמצא בדרז"ל ברחיצה שהיא ברשות היחיד כגון מרחצאות או מעיין שהיא ברשותו ומה שאמרו הרוחץ במי מערה בחמי טבריה ונסתפג אפי' בעשר אלונטיות לא יביאם בידו כבר מזכיר בה נסתפג באלונטיות. וצריך לנגוביה נפשיה אי נמי מי טבריה כשרוחץ בהן במקום שיש מחיצות וכשיביא האלונטיות בידו יביאנו דרך רשות היחיד אי נמי דרך גגות ודרך קרפיפות כר' שמעון אי נמי בעיר שכולה מעורבת דכולה רשות היחיד היא והא נמי דגרסינן בפ' שמנה שרצים רוחצין בים הגדול ובימה של סדום אי נמי לשון ים שנכנס לחצר מכל מקום צריך לנגוב נפשיה כדגרסינן בפרק במה אשה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן בשבת לא תצא דילמא מתרמיא לה טבילה דמצוה ושריא להו ואתי לאייתויינהו ד' אמות ברשות הרבים אך מכל מקום צריך לנגוביה נפשיה. איכא דמקשה היכי אסר רבה דלמא אתי לאייתויי מיא ד' אמות בכרמלית השתא ברשות הרבים לא אסור אלא מדרבנן דפחות מכשיעור היא אי נמי אין דרך הוצאה בכך ואיכא לתרוצי דהאי כשיעור דקאמרינן בפרק המוציא מים בכלי כדי לשוף בהן את הקילור דהוי דבר מועט דאין שיעור הוצאת המים כשאר המשקין דדינו ברביעית ומה שהקשו נמי אין דרך הוצאה בכך איכא למימר הא דאמרינן בסוף פרק הזורק אמר רב פפא זרק ונחה בפי הכלב בפי הכבשן חייב ואמרינן והא אנן תנן קלטה אחר קלטה כלב פטור התם דלא קא מיכוון הכא דקא מיכוון אמר רב בבי בר אביי אף אנן נמי תנינא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד זר טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין והוא ביום הכפורים. ר' מאיר אומר אם היה בשבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם ואמאי אין דרך הוצאה בכך אלא כיון דקא מיכוין מחשבתו משוי ליה מקום והוי כמקום חשוב שיש בו ארבעה על ארבעה. ואע"פ שהוציאו בפיו דאיכא למימר אין דרך הוצאה בכך מאחר שהוא מכוין ומשוי ליה מקום הוצאה חשיבה היא כדאמרינן לגבי ידו ידו של אדם חשובה לו כארבע אמות על ארבע אמות. ומאי דאמרינן בפרק המצניע בפיו ובמפרקו פטור מאי טעמא לא אמרינן מחשבתו משוי ליה מקום דהתם הוצאת כלים הוא כמוציא בפיו דאע"פ דהוא במחשבתו משויא ליה מקום בטלה דעתו אצל כל אדם אבל אוכלין שדרכן של אדם להתפרנס בתוך פיו אע"ג דאין בו ארבעה על ארבעה מחשבתו משוי ליה מקום ובפי הכבשן ובפי הכלב נמי שאדם נותן אוכלין בפי הכבשן ובפי הכלב הכא נמי למאן דסחי פעמים שאדם נהנה בלחות המים בין בגופו בין בשערו אי נמי איכא למימר אע"ג דאין דרך הוצאה בכך מכל מקום פטור אבל אסור וכי היכי דאסרו ברשות הרבים הם הכי נמי אסור בכרמלית.
5
ו׳וכתב אחי ר' בנימין נר"ו שלא היה צריך המקשה להאריך כל כך והא דאמר שהמים פחות מכשיעור ונדחק להפריש שיעור מים משאר משקין זהו אפשר שהרוחץ כל גופו במים לא יהא טופח על בשרו כמה רביעיות והא דאמרינן מים כדי לשוף בהן את הקילוריות מפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה וזה ודאי אי אפשר שלא יהא טופח על בשרו כשיעור הזה ומה שאמר אין דרך הוצאה בכך ודאי אין דרך הוצאה בכך אבל מכל מקום לא נתיר אותו לכתחלה והוי כשאר פטורי דשבת ורבה נמי דאמר לנגוב שפיר לכתחלה קאמר שגם בכרמלית אין מטלטלין בו לכתחלה אלא בד' אמות. וגאון אחר השיב הרוחצין במי נהר בשבת לא מצינו בשום מקום שאסור לשפשף שאין מלאכת כיבוס בבעלי חיים ולא נאסרה רחיצה אלא בחמין שהוחמו בשבת ושהביא ראיה ר' יוסי אומר יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף לא כוון חביבי דבריו שדברי ר' יוסי אינן לא בשבת. ולא ביום הכפורים אלא אפי' בחול ואצל מי שהיה שם כתוב על בשרו היא שנויה ואיסור השפשוף משום מחיקות השם היא. ואומר אני שהחליף אחי משנתו ורצה להביאה ראיה מזו ששנינו הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל כדרכו ולערב ישפשף והוינן בה ולערב ישפשף מה דהוה הוה ואוקימנא אימא ומבערב ישפשף למד אחי מכאן אלמא שיפשוף ביום הכפורים אסור ההוא שיפשוף בחמין הוא דהא משום שלא יהא עליו דבר חוצץ קא עביד ליה ואשמעינן שיהא אדם משפשף מבערב יום הכפורים שלא יהא דבר חוצץ שאם יראה בלילה או למחר קרי יטבול ויטהר. ובעל התרומה כתב אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם נוגעין בגדיו במים פן יסחטם כדאמרי' פרק אלו קשרים פגע באמת המים כו' והמלבן הוי אב מלאכה אבל משום מצוה כדי להקביל פני רבו מותר כדאמרינן פרק בתרא דיומא מכל מקום צריך ליזהר פן יבא לידי סחיטה וליבון:
6