שבלי הלקט קי״גShibbolei HaLeket 113
א׳דין שותפות ישראל ונכרי בשדה וכרם ובבהמה ודין עבד ושפחה של ישראל מהו לעשות מלאכה בשבת ודינו שכירות בהמה.
1
ב׳בספר התרומה. ישראל שיש לו שדה או כרם בשותפות עם נכרי לא יאמר לנכרי עמול בהן בשבת ואני או שלוחי נטרח בהן בחול יום אחד כנגד השבת. אם לא התנו קודם שקנו הקרקע ביניהן לעשות כך והוא הדין לתנור ולמרחץ שאסור אם לא התנו מתחלה ומותר לישראל להניח כרמו ושדהו לנכרי לחרוש ולזרוע בשבת כשקיבלה הנכרי למחצה לשליש ולרביע ואפי' בעירו. אבל אם במעות טורח בהן אסור ואע"ג דגבי שדה שרינן למחצה לשליש ולרביע גבי מרחץ אסור דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי מפני שנקראת על שמו ולא דמי לשדה דגבי שדה אמרי ארסותיה דנפשיה קא עביד אבל גבי מרחץ אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי ונראה לי דתנור מותר כמו שדה דרגילי אינשי דאגרי ליה למחצה לשליש ולרביע אלו דברי התרומה אבל בשם רבינו האיי גאון זצ"ל מצאתי אסור לישראל לשכור פורני לנכרי לעשות מלאכה בו בשבת ואע"פ שאין לישראל באותו פורני כלום משום דנקרא על שם ישראל וכן מרחץ של ישראל אסור להשכירו לנכרי לפי שנקרא על שם ישראל שאל ר' צדקיה ב"ר בנימין אחי השני זצ"ל להר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל מה תקנה יש ליהודי שקנה שוורים ועשה אריסות עם הנכרי לשנה ולשנתים ולשלש שנים והנכרי חורש בהן בשבת ובחול והשיב לו דיש להתנות מתחלה עם נכרי הימים שיבאו לי לא תתנם לי כי אם ביום פלוני כמו ביום ב' או ביום ג' כדמוכח בגמרא ואם התנו מתחלה מותר.
2
ג׳ובעל התרומות כתב ישראל שיש לו שוורים ומשכירן לנכרי לחרוש עד זמן אחד וחורש בהן בשבת בימי רבינו שלמה ז"ל שאלו זה הדבר ויש שהיו מתירין אם הנכרי קבל עליו אחריות מיתה או גניבה וגם יוקרא וזולא דהשתא הוי לישראל כנכסי צאן ברזל ויש שאוסרין בכל ענין מאחר דאין הנכרי יכול למוכרה והוי בהמתו של ישראל בכל מקום שהוא וישראל מצווה על שביתתם וצריך למצוא ענייני היתר. ועוד כתב מותר לישראל להניח לעבדו ולשפחתו הכנעניים לעשות מלאכה לצורך עצמן כיון שאינו לצורך לישראל וליכא איסור למען ינוח דבפרק ארבעה מחוסרי כפרה פסקינן כר' שמעון דשרי ובהמתך כל בהמה במשמע ואפי' חיה ועוף והכי אוקימנא בפ' שור שנגח את הפרה הלכך אסור לאדם לחמר אחר בהמתו טעונה בשבת ואפי' להשכירה לנכרי מערב שבת כדי שיעשה בה מלאכה בשבת אסור וכן נמי להשאילה ודוקא בהמה למשאוי אבל לרכיבה כיון דאינה אלא שבות אין בו חשש או יש לומר לרכיבה נמי אסור שאי אפשר שלא יטעון עליה שום דבר ודוקא שוכרו לנכרי לימים אבל לשבת ולחדש מותר. וכן ישראל שהשכיר בהמה לחברו אם השכיר לימים אינו נותן לו שכרו של שבת ואם השכיר לחדש ואמר כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום האי נמי כשכיר שבת הוי ואסור. אבל אם אמר לחדש סתם נוטל שכרו של שבת דתניא השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה לשמור לו את התינוק אינו נותן לו שכרו של שבת לפיכך אין אחריותו עליו בשבת אם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת. לא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של עשרה ימים של עשרים יום. ושכירות כלים כי האי גוונא נמי לשוכרו לימים אסור אבל לשבת ולחדש מותר אך שלא יפרש כך וכך ליום וכן נמי להשאילו בחנם מותר בערב שבת אפי' כדי שיצא מפתח ביתו דקי"ל כבית הלל דלית להו שביתת כלים ודוקא מערב שבת אבל בשבת אסור בין בשכר בין בחנם.
3
ד׳ורבינו האיי גאון ז"ל נשאל מהו ליתן סוס או פרד או חמור או גמל לנכרי שירעה אותם ויניחם אצלו ביום טוב והנכרי רוכב עליהם ועושה בהן צרכיו והשיב דכיון שלא בשכירות נתנם לו הרשות בידו ואם עושה בהן הנכרי כלום צורך אין עליו כלום דשלא מדעתו עושה ואם רואה אותו מוחה בידו ואם נתנם לו קודם לחג אינו צריך אפי' למחות בידו ובלבד שלא ימתין שכירות מן הנכרי. עוד שאל ר' צדקיהו ב"ר בנימין אחי שני זצ"ל להר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל ישראל ששוכר נכרי לשנה לחמר אחר בהמתו או לעשות לו מלאכה אחרת בבית ובשדה אם הוא מותר לעשות בשבת שום מלאכה משום שנאמר וינפש בן אמתך לרבות שביתת הנכרי משמע שאסור לעשות שום מלאכה בעודו תחת ישראל. והשיב לו כי ודאי מה שאמרו לרבות שביתת הנכרי דוקא בנכרי שקנה גופו כגון אלו שקונין הסקלאבי שגופן קנוי לו אבל אלו השכורין שהן שכירי שנה או יותר או פחות אין גופן קנוי לישראל ואינו יכול לכופו ולמנעו מלעשות מלאכה. אך בדבר שנהנה הישראל כגון לעשות מלאכה ולזון את עצמו או בכל ענין שמרויח אדונו ממנו ויכול לכופו ולמנעו אסור לעשות. ואמר רבינו שראה מעשה באשכנז שאפי' שפחה נכרית לתפור בחלוקה היתה נזהרת בשבת וגם בחור אחד ר' משה ב"ר דוד אמר לי שראה שם באשכנז שהשפחה נכרית היתה נזהרת מליגע בחלב ובטומאה כמו שאותן הקדשים נזהרין והיתה לובשת שפת כתנתה או חלוקה ונוגעת החלב והטומאה וכל מה שצריכה:
4