שבלי הלקט קי״דShibbolei HaLeket 114
א׳דין הבא בדרך סמוך לחשיכה וכיסו עמו והמוצא מציאה בשבת.
1
ב׳בספר התרומה מי שהחשיך לו בדרך ערב שבת קודם שנכנס לעיר ויש עליו כיס או חבילה יתננה לנכרי אין עמו נכרי מניחו על החמור מבעוד יום או על הסוס ובכל עת שתעמוד הבהמה יסירנה מעליה וכשהיא מהלכת יחזור ויתננה עליה שלא תעשה עקירה והנחה אין עמו בהמה יתננו לקטן ישראל שעמו אין עמו לא זה ולא זה יביאנה פחות פחות מארבע אמות שקודם שיהלך ד' אמות יעמוד וינוח יעמוד וילך ואם יתירא פן יראוהו נכרים ויגזלהו ממנו יקחנו וירוץ שלא יעמוד כלל וכשיהיה על פתח ביתו יזרקנה כלאחר יד עד הנה דברי התרומה. ואשרי השומר עצמו ואינו מביא נפשו לידי אלו הספיקות כאלו ואינו שומר עצמו מהן קרוב להיות חשוב מזיד. וכל זה שהתרנו דוקא כיסו או חבילתו אבל אם מצא מציאה בשבת מאחר שלא זכה בה מבעוד יום אסור ואם מצא מבעוד יום הואיל וזכה בה עד שלא תחשך הרי הוא ככיסו ומותר. והמוצא מציאה בשבת אומר מר יהודה אחי שני נר"ו שיכולין לשומרה עד הערב כדאמרי' נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך. בס' התרומה נראין הדברים שאם ירא אדם פן יבואו עבדי המושל ליקח מעות שבתיבתו או כספו או זהבו שאינן כלים מותר להצניעם במקום שירצה ברשות היחיד שהרי במקום פסידא התירו לילך פחות מד' אמות אפילו ברשות הרבים ואין לחוש לאיסורא דאורייתא ודוקא בדליקה לא התירו להציל מעות כי אם ספר עמהם דלמא אתי לכבויי:
2