שבלי הלקט קי״חShibbolei HaLeket 118
א׳דין כל צרכי המת הנעשין בשבת.
1
ב׳עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וקושרין את לחייו לא שיעלה אלא שלא יוסיף. ותניא מביאין כלי מיקר וכלי מתכת ומניחין אותו על כרסו כדי שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא יכנס בהן הרוח. ואין מעצמין עיניו של מת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש. תניא אמר ר' יהודה שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה בשבת וכן הלכתא אמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל החי ואין עושין מחיצה למת בשביל המת מאי הוא דאמר ר' שמואל בר רב יהודה וכן תני שילא מרי מת המוטל בחמה באין שני בני אדם ויושבין בצדו חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורשין עליהן זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאיליה ואם אין שם לעשות מחיצה מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלין אותו. דאמר מר לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. מחשיכין על התחום לפקוח על עסקי כלה ועל עסקי המת בשבת. ואומר לו אם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים ר' יוסי ב"ר יהודה אומר ובלבד שלא יזכור לו שום סכום מקח פי' דוקא מחשיכין להביא בחול אבל להביא בשבת אסור ואפי' על ידי נכרי ובהדיא שנינו ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית וה"ה לארון ותכריכין ומסתברא אם היה המת מוטל בבזיון ברשות הרבים או במקום מפולת שמותר להוליכו על ידי גוים ואם היה בכרמלית אפי' על ידי ישראל משום כבוד הבריות:
2