שבלי הלקט ק״לShibbolei HaLeket 130
א׳דין הבדלה על הכוס ושצריך אדם להסדיר שולחנו במוצאי שבת.
1
ב׳וצריך אדם להסדיר שולחנו במוצאי שבת דאמר רב חנינא לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית משל שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו ובסידורים מפרש אבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת. ואע"פ שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס דתניא אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחילה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס.
2
ג׳מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל אין מבדילין אלא על היין ולא על הפת ולא על המים ואע"פ שכתוב בפרקי' דר' אליעזר רב מונא אומר כיצד אדם מבדיל מביא כוס של יין ומקרב ידיו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש וכיון שמרחיק ידיו מן האש אומר ברכת המבדיל בין קודש לחול ואם אין לו יין פושט ידיו לאור הנר ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש ואם אין לו נר פושט ידיו לאור הכוכבים ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה הכוכבים תולש דבר מן הארץ ואומר בא"י המבדיל בין קודש לחול וכו' אעפ"כ לא סבירא לן לאבדולי אלא על היין ואפי' בפת אין מבדילין וכן מצאתי לרב עמרם בר ששנא גאון זצ"ל אין מבדילין בפת כל עיקר מה טעם שאינו דומה הבדלה לקידוש מפני שהקידוש אי אפשר לו שלא יסעוד כדאמרי' אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון שהשלחן קבוע וסעודתו קבוע ואי אפשר לו שלא יסעוד מקדש על הפת ואפי' לכתחלה יכול לקדש על הפת אי חביב ליה טפי מחמרא. כדאמרי' בערבי פסחים רב כי הוה חביב ליה חמרא הוי מקדש בחמרא וכד הוה חביבא ליה ריפתא הוה מקדש אריפתא והא דאמר בברייתא התם זכור את יום השבת זכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא על היין הוא הדין נמי דעל הפת יכול לקדש ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלהים ואנשים. ואפי' אם נדור ועומד מערב שבת שלא לוכל מותר לו לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה דמושבע ועומד הוא מהר סיני שיקדש ואין קידוש אלא ממה שהוא קובע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג הלכך חייב לאכול ולעבור על נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה וכן מצינו במס' נזיר דאמר התם נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין והתם מפרש טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מיהו אנן לא שרינן ליה לכתחלה שיקדש הנזיר על היין אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקדש חייב לשתות וכן מי שנדר שלא לאכול אל יקדש בתחילה על הפת שהרי יכול לקדש על היין וליפטר. דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה ויש לך לעשות שניהם אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה וכיון בקידוש לא תעשה הנדר ועשה זכירת הקידוש בפת או ביין והוי נמי כמי שלא נדר בו לכתחילה וישתה דאין נזירות חלה על יין של קידוש מאחר שהוא מצוה לקדש בו. וכן למי שנדר על הפת אם אין לו יין יקדש על הפת דאין חילוק בין יין לפת לענין קידוש. ומצוה הוא לקדש או בפת או ביין מאחר ששולחנו קבוע ומסודר לפניו אבל במוצאי שבת כלום הוא מצוה מן התורה לסדר שולחנו ולקבוע סעודתו בפת או ביין שנוטל פת ומבדיל עליה הלכך אין מבדילין על הפת וכן מנהג בשתי ישיבות אבל מוצאי שבת ליום טוב שיש קידוש והבדלה אם אין לו יין מבדיל על הפת ושפיר דמי וכן אמר בה טעם אדוננו מר רב צדוק מאור עינינו זצ"ל אילו עמדה הלכה כדשלח אבא אבוה דשמואל לרבו ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח ליה כך אמר ר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו שאמר משום ר' יהושע בן חנניה ניה"ק. נר. הבדלה. יין. קידוש. ואמר ר' חנינה משל למלך יוצא ואיפרכס נכנס. בתחלה מלוין את המלך זה שבת ואחר כך יוצאין לקראת איפרכוס זה יום טוב. הוה אמינא כיון שהבדלה קודמת וקי"ל דאין מבדילין על הפת. אסור להבדיל על הפת אפי' בשבת ולמחר יום טוב עכשיו שאמרו חכמים היכא דאיכא זמן היכי עביד אביי אמר יקזנ"ה רבא אמר יקנה"ז והלכתא יקנה"ז כרבא כיון שקידוש אומר תחלה נעשה קידוש על הפת עיקר והבדלה כטפילה ומבדילין על הפת עם הקידוש וכן סברא דרבנן בתראי אבל קמאי כגון מר רב יוסף גאון ומר רב אבא ומר רב צדוק גאון ז"ל [דמתא מחסיא] סבירא להו דהבדלה נמי על הפת. וכן פסק בעל הדברות ורבינו חננאל זצ"ל.
3
ד׳ובשם רב האיי גאון זצ"ל מצאתי ששאלתם מי שנשבע שלא ישתה יין עד י"ב חודש מה יעשה לענין הבדלה וקידוש היום שהוא מושבע עליו מהר סיני וכי מושבע עליו מהר סיני על קידוש היום ביין בלבד הלא אפשר לו לקדש בפת וכמו כן יכול להבדיל ג"כ בתפלה ודיו שהרי אמרו רז"ל המבדיל בתפלה ועל הכוס ינוחו לו ברכות על ראשו מכלל דסגי ליה בחדא ובודאי מצוה מן המובחר להבדיל ולקדש על היין אבל עד שנאמר כל הנשבע על זה הרי זו שבועת שוא אין אנו יכולין להתיר והוא חייב לעמוד על שבועתו:
4
ה׳ואסיר ליה לאינש למטעם קודם הבדלה שום מוטעם כי הא דאמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא אייתינן ליה שכרא ולא אבדיל ובת טוות למחר אייתינן ליה חמרא ואבדיל וטעם מידי. לשנה איקלע לאתרין ולא הוה לן חמרא אייתינן ליה שכרא ואבדיל אמר חמר מדינה היא. ש"מ תלת ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וש"מ אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל וש"מ מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כלו. והא דאמרינן אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. דשמעינן מינה דמותר לטעום כלום קודם הבדלה פי' רבינו נסים זצ"ל דהכא באוכל בשבת במנחה עסקינן וחשכה מוצאי שבת ועדיין לא בירך ברכת המזון אי נמי יש לומר הא דאמרינן דאסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל הני מילי היכא דאית ליה חמרא טובא לברכת המזון ולהבדלה דמצי לקיומי לכולהו. אבל האי דלית ליה אלא חד כסא אם יבדיל תחילה נמצא שמפסיד כוס של ברכת המזון ואמימר דבת טוות משום דלא הוה ליה חמרא כלל וכיון שלא היה מקיים מצות הבדלה כלל לא רצה לוכל אבל זה שיש לו כוס אחר ועתיד לעשות הבדלה מותר לו לוכל ומשלשלן ודוקא גבי הבדלה אמרינן הכי אבל לא לגבי קידוש שאם אין לו אלא כוס אחד מקדש ואוכל ואחר כך מברך ברכת המזון בלא כוס. ולא שרינין ליה להתחיל ולוכל בלא קידוש כדשרינן בהבדלה. משום דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו. אבל הבדלה אינה אלא מדרבנן. והכי נמי אמרינן אמר רב שבת קובעת לקידוש ואינה קובעת להבדלה ואע"ג דפליג שמואל עליו ואמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה קי"ל הלכה כרב באיסורי.
5
ו׳וכתב אחי ר' בנימין נר"ו כללא דסבירא לן דלא אמרינן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל אלא היכא דאית ליה חמרא אבל אם הוא במקום שאין יין מצוי מה יעשה יתענה. הלכך די לו בהבדלה דתפלה דכיון דאין לו יין חזרה הבדלה לישנה. כמו שאמרנו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. פי' זה שאמרו צריך להבדיל על הכוס דווקא היכא דאית ליה יין אבל אי לית ליה יין יצא בהבדלה דתפלה והא דאמימר דבת טוות חומרא הוא דאחמיר אנפשיה אי נמי יין היה מצוי אצלם שהרי למחר הביאו לו יין והבדיל ולכך לא רצה להבדיל בערב והם לא חששו בכך דכיון דשכר חמר מדינה הוא וראוי להבדלה היה לו להבדיל עליו כמו שעשה לשנה הבאה. אבל ראוי לאדם לטרוח ולחזור אחר היין כדי להבדיל עליו דאמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא ואלו הן הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות והוא דשייר מקידושא לאבדלתא. ואמר ר' צדוק כל שאינו מבדיל על היין ואינו שומע מן המבדילים במוצאי שבת אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל המבדיל בין במוצאי שבת או שומע מן המבדילים הקב"ה קורא אותו קדוש ועושהו סגולה שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני. אמר רבא הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו. ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבוע כולה וכדאמר ר' זירא עד רביעי בשבת פי' ואין רביעי בכלל. אמר ר' יעקב אבל לא על האור פי' שאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא. סדר הבדלה. יין. בשמים. נר. הבדלה. וסימן ביתי יבנ"ה בה. ומה טעם מברכין על הבשמים במוצאי שבת לימדונו רבותינו ז"ל שבשבת יש באדם שתי נשמות ובמוצאי שבת ניטלת ממנו נשמה אחת ונשאר חלוש על כן צריך להריח בבשמים ובריח טוב כדי להתחזק. וביום הכיפורים ליכא יתיר נשמה ולא מברכינן.
6
ז׳ובשם רבינו יעקב בר' יקר זצ"ל מצאתי מה טעם מברכים על הבשמים במוצאי שבת מפני שבשבת שובת אור של גהינם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח לפיכך מריח בבשמים להפיג ריח רע אבל ביום הכיפורים לא מצינו שביתת האור.
7
ח׳ומה שנהגו להסתכל בצפרני אצבעותיהן מצאתי שהשיב רב נטרונאי גאון זצ"ל כשהוא מברך במוצאי שבת בורא מאורי האש מנהג בב' הישיבות שמסתכלין בכפות ידיהן וכן ראינו רבותינו זצ"ל שהיו עושין ואומרין נסתכל בידינו כדי שנהנה מן האור כמו ששנינו אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו וכך הוא המנהג תחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואחר כך פושטן והנה אור במקום חשך ומברך שכבר הוא נאות מן האור. וראינו בפרקים דר' אליעזר שמצוה להסתכל בצפרנים לפי שהן לבנים ובהן נהנה מאור הנר בראותם ומשום הכי פשטינן ידים להבדלה למחזי אי איכא נהורא אי לא וכיון דלאו בורא האש מברכינן אלא בורא מאורי האש אי איכא נהורא מברך ואי חזי בחבריה או במידי אחרינא מברך.
8
ט׳ירושלמי ר' חזקיה בשם ר' ירמיה העונין אמן צריכין ליתן עיניהם בכוס ועיניהם בנר ותו גרסינן בירושלמי ר' זעירא ורב יהודה ור' בא בשם ר' אבא בר ירמיה אפי' יום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה אמר ר' זעירא לרב יהודה וכי ששת ימי המעשה לפניו. אמר ליה וכי יש טומאה וטהרה לפניו והכי נמי איתא בגמרא דילן מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה ואלו שאומרים בהבדלה ככתוב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וחותמין בא"י המבדיל בין קודש לחול. כתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא סבירא ליה דאנן בעינן כעין חתימה סמוך לחתימה ועל כיוצא בזה נראה לומר כל המוסיף גורע דאינו לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה היינו בין קודש לחול והוי מעין חתימה ומעין פתיחה סמוך לחתימה.
9
י׳מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל ראיתי אנשים המחמירין על עצמן במוצאי שבת שיושבין על השולחן ומבדיל על היין ושותה ואע"פ שלא פסק בסעודתו מברך בורא פרי הגפן כשהוא שותה בתוך הסעודה ואע"פ שבירך על כוס ההבדלה משום דאמרי' דיש הבדלה בלא סעודה כשהוא סועד נמי לא בטלה ברכת היין שבתוך הסעודה ולר' אינו נראה ואין מנהגו בכך דכיון שהוא מיסב על השולחן ולא פסק בסעודתו עולה ברכת היין לכאן ולכאן והמברך שתים הרי זו ברכה לבטלה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דברכת היין של הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה מאחר שאינו מפליג והרי הוא סועד מיד אחר שהבדיל וכן שנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את היין של אחר המזון וכ"ש שבתוך המזון והא דאמרי' עלה אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין וכן אמר רבה בר מרי אמר ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא שבתות ויו"ט ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין של אחר המזון. לאו לאפוקי כי האי גוונא דהבדלה אתי דכל כי האי גוונא שמברך על היין ודעתו לסעוד מידי בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון. ולא בא ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי למעט שאר ימים אלא לפי שיש שרגילין להביא קודם אכילה יין לשתות להמשיך את לבם לאכילה כדאמרי' חמרא פורתא גריר ופעמים אוכלין מיד ופעמים נמלכין ואין אוכלין מיד הלכך כל זמן שקובעין סעודתן על היין שאחר ששותין סועדין מיד ואין מפליגין אין צריך עוד לברך כמו ששנינו והוי דומיא דשבתות וימים טובים אבל השותה קודם סעודה ונמלך אם יסעוד מיד אם לאו ודאי כי האי גוונא צריך לברך והיינו דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. ותו כיון דאי אפשר לו לסעוד עד שיבדיל אין לך קביעות סעודה על היין גדולה מזו:
10
י״אתמה הערוגה השניה בהלכות שבת מנויה הממולאה בתאר השבלים הטובות העולות למחיה רכולת בשמי הראשה הלכות שבעים וששה וסימנם מלב"ד שבתות ה':
11