שבלי הלקט קנ״הShibbolei HaLeket 155
א׳דין למה נהגו לסלק את הפת ואת הסכין מעל השולחן בשעת ברכת המזון.
1
ב׳שאלו לפני רב פלטוי ב"ר יעקב גאון זצ"ל מסלקין את השלחן תחילה ואחר כך מברכין אי לא כי קאמר ר' אלעזר כל שאינו משייר פת שלמה על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם לברך קודם סילוק יפה או יסלק ויברך והשיב דרך ארץ הוא לסלק שולחן ולרחוץ ידים ולברך והא דר' אלעזר הכי גרסינן אמר ר' אלעזר כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם אם משייר פת שלימה לא מסלק ואם אינו משייר פת שלימה ומשייר פיתותים יסלק ואי איכפת ליה. מנהג לסלק הסכין מעל השלחן בשעת ברכה ויש נוהגין לפרוש עליו מפה ונותנין טעם לדבר כדאמרי' המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו ואמרי' בסוף מס' חגיגה ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים היה המזבח מכפר על האדם משחרב בית המקדש נעשה שולחנו של אדם מזבח כפרה עליו שנאמר המזבח עץ שלש אמות וגו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשולחן למדנו שהשלחן נקרא מזבח וכתיב במזבח לא תניף עליהם ברזל והטעם שהמזבח מכפר על האדם ומאריך ימים הכא נמי השולחן מאריך ימיו של אדם וסכין מקצר אינו דין שיבא מקצר על המאריך. ומפי חבר אחד ור' שמחה שמו שמעתי טעם אחר שפעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לבונה ירושלים נזכר לו חורבן בית המקדש ולקח הסכין ותקע בלבו ועל כן נהגו לסלקו מעל השולחן בשעת ברכת המזון:
2