שבלי הלקט קנ״טShibbolei HaLeket 159
א׳דין חמשת המינין בברכה לפניהם ולאחריהם.
1
ב׳וחמשת המינין שנאפין או מתבשלין שלא כעין לחם אין מברכין עליהן המוציא ולא שלש ברכות אלא מברכין עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן ברכה אחת מעין שלש ואפי' אפה ובשל חמשת המינין עם שאר דברים בטלין הן לגבי חמשת המינין והוו חמשת המינין עיקר ושאר הדברים טפילה ומברך על חמשת המינין ופוטר את השאר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליהן בורא מיני מזונות וקיימא לן דהלכתא כוותייהו כתב רבינו ישעיה זצ"ל הנך מולייתות הנאפות בתנור מבשר מדגים או מגבינה אע"ג דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכינן עלייהו המוציא דבתר חמשת המינין אזלינן ולא בתר בשר דגים וגבינה דחשיבי לאינשי דכי היכי דבמעשה קדירה חשיבי חמשת המינין ומברכין עלייהו בורא מיני מזונות הם הכי נמי כמעשה תנור חשיבי ומברכין עליהו המוציא. שנינו בחלה פרק קמא עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחילתה עיסה וסופה סופגנין או היפך שתחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה פי' סופגנין שאינו כעין עיסה שלישתה רכה תחילתה היינו לישתה וסופה היינו אפייתה סופגנין כגון שנאפה שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר וכתב בעל היראים ז"ל הילכך לחמניות שלישתן עבה כגון שלועזין קנטילש ניוולש אובלידש קורבריץ אפי' אינה נאפת כעין לחם אחרי שלישתן עבה תחלתה עיסה וחייבין בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא ולברכת המזון ולנטילת ידים ולעירוב ואם לישתה רכה דהיינו תחלתה סופגנין ואפייתה כעין לחם כגון שהרתיח בפנים והדביק בפנים או הרתיח ולבסוף הדביק אי זה שיהיה לחם הוא לכל דבר לדברי הכל ואם היתה תחילתה לישת סופגנין ובאפייתה הדביק בפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן וריש לקיש בפרק כל שעה דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב והלכתא כר' יוחנן והתם מוכיח דפלוגתא בדאיכא תרתי לריעותא הדבקה מבפנים והרתחה מבחוץ והרתחה אחר ההדבקה אבל אי איכא חד לטיבותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח בפנים כולי עלמא מחייבי דהא דמי קצת לאפיית תנור.
2
ג׳וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא ילפינן המוציא מחלה דלא דמי להדדי דבחלה אזלינן בתר עיסה כדכתיב ראשית עריסותיכם וגו' ולברך המוציא בעינן דמקרי לחם דהא המוציא לחם מברכינן או יש לומר כיון דבאילפס יבש פליגי הא דמי קצת לאפיית תנור אבל על ידי משקין לא מקרי לחם כלל ואין מברכין עליהן המוציא והכי אמרינן בירושלמי כל שהאור מהלך תחתיו ריש לקיש אמר פטור מן החלה ור' יוחנן אמר חייב בחלה. אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה וכן כתב רבי' ישעיה זצ"ל נראה לי דווקא באילפס יבש פליגי כגון ששם העוגה באילפס יבש והניח האילפס על גבי האור אבל אם שם שמן באילפס כמו שאנו מטגנין במרחשת ספוגין וצפוחיות וחררות זהו חלוט גמור שהרי מרתיחן השמן שבתוכה תחילה ואחר כך נותנין את העיסה לתוכה ומה לי חלוט שחלטו במים רותחין ומה לי שחלטו בשמן רותח הילכך כולי עלמא לא פליגי בהני דידן דמטגנין אותה במרחשת דלאו לחם מקרי ואין מברכין עליהן אלא בורא מיני מזונות.
3
ד׳ושמעתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל שהיה אומר שרבינו יעקב זצ"ל הקשה על זה הירושלמי שכתבנו אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה פי' כל דבר שהמשקה מהלך תחתיו שפטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא וקשה על זה דאמרינן במנחות היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאוכלן מברך המוציא ונקט סתם דמשמע אפי' מנחת מחבת שנעשית על ידי שמן ואפי' הכי מברך עליהן המוציא ותירץ שמה שאומר בירושלמי שפטור על ידי משקה היינו כשנעשה על ידי מים או על ידי שמן מרובה שחשוב כתבשיל אבל אותו של מנחות אינו חשיב כמשקה שהשמן מעט ונבלל כולו במנחה והוה ליה כאילפס יבש על כן מברך עליהן המוציא ואחי ר' בנימין נר"ו תירץ כיון דאין רוב המנחות נעשית על ידי שמן ואיכא נמי לחמי תודה דרובן איתנהו בהמוציא לא שביק רובא דאיתנהו בהמוציא ומפרש למיעוטא דליתנהו בהמוציא ולאו אכולהו מנחות קאי אלא אהנך דאיתנהו בהמוציא ושני התירוצין האלה מצאתי לר' ישעיה זצ"ל בספר הלקט כלל כל הדברים דייסא וחביץ קידרא היא קמחא ודובשא וצפחיות ורקיקין ולביבות ומלמלין הן וכל הדומה להן שהן מעשה קדירה מברכין עליהו בורא מיני מזונות בין אם קבע עליהן סעודתו בין אם לא קבע כגון אם בישלן במים ושמן בין בדבש וחלב או שאר משקה וכדברי ר' ישעיה זצ"ל המים שנתבשלו בהן כיוצא בהן כדאמ' מיא מדכולהו שלאקי ככולהו שלאקי (דמי) שתיתה עבה דלאכילה עבידא בורא מיני מזונות רכה דלרפואה עבידא שהכל ולחם שבישלו ועשו כעין חביצא אי ליכא עליו תוריתא דנהמא מברך בורא מיני מזונות ואי איכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא ושלש ברכות. וכובא דארעא הוא גובלא ולישתו רכה ואופין אותו על הכירה אי קבע סעודתו עילויה מברך המוציא ושלש ברכות ואי לא קבע סעודתיה עילויה מברך בורא מיני מזונות. ולחמניות ופת הבאה בכיסנין אי קבע סעודתיה עילויה מברך עליהן המוציא ושלש ברכות ואי לא קבע סעודתיה עילויה מברך עליהן בורא מיני מזונות כדברי ר' ישעיה זצ"ל.
4
ה׳ופי' סעודת קבע השיב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל לר' בנימין אחי נר"ו כי קביעות סעודה האמורה בכובא דארעא ולחמניות ופת הבאה בכיסנין הוא סעודת הבקר והערב. לאפוקי אי אכיל להוא לאקראי בעלמא מברך עליהן בורא מיני מזונות. גם אם קבע סעודתו על הפת ולבסוף הביא את אלו לקינוח סעודה מברך עליהן בורא מיני מזונות דהוו להו כמו פירות ולאחריהן לא יברך דברכת המזון פוטרתן והיינו דאמר רב ששת אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד. ורבי' יצחק פאסי זצ"ל כתב היכא דאכיל להו בתורת כיסנין בתחילה מברך עליהן בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום והיכא דאכיל להו בתורת קביעתא מברך עליהן המוציא ושלש ברכות וכן כתב רבי' שלמה זצ"ל. ולא איסתבר ליה לרבינו ישעי' זצ"ל דלא גריעין מדייסא ומעשה קדירה שמברכין אחריה מעין שלש והא דקאמר אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד כגון שבאו בתוך הסעודה קודם שבירך ברכת המזון ומשום דנפקי בברכת המזון אבל אם באה אחר ברכת המזון צריכה ברכה לפניה ולאחריה.
5
ו׳ואורז ודוחן כתב רבי' ישעי' זצ"ל בין אם עשאן פת בין מעשה קדירה כגון אם הפרוסות קיימין מברך עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן ולא כלום וכן כתב רבי' שלמה ז"ל ורבי' יצחק פאסי ז"ל פסק בפת אורז בורא מיני מזונות ובפת דוחן שהכל ור' יהודאי גאון ז"ל השיב בתשובותיו אע"ג דקא מותבינן לרב ושמואל מהא דתניא הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש וסלקא לי' בתיובתא אפי' הכי מדקא הדרינן ואמרינן אמר רבא האי ריהטא בין דחקלא בין דמחוזא מברכינן עלה בורא מיני מזונות דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות מכלל דהלכתא כרב ושמואל דעל חמשת המינין הוא דמברכינן בורא מיני מזונות אבל אארוזא לא וכן כתב רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל בחבור שערי הברכות אשר חיבר הלכה רווחת היא שאין מברכין בורא מיני מזונות אלא על מה שהוא מחמשת המינין ועל מה שיש בו מחמשת המינין כאשר אמרנו בתלמוד רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות להוציא אורז ודוחן וכיוצא בהן שאינו מין דגן שאין הלכה כר' יוחנן בן נורי דאמר אורז ודוחן מין דגן הוא ומה הן חמשת המינין כדתנן אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון ודוקא אם עשאן פת או מעשה קדרה מברך עליהם המוציא ובורא מיני מזונות אבל אם אכלן חיים כמה שהן מברך עליהן בורא פרי האדמה ואם טחנן ועשאן קמח ואוכל מהם בקימחן בלא בישול ואפיה פליגי בה רב יהודה ורב נחמן חד אמר בורא פרי האדמה וחד אמר שהכל ופסק רבינו ישעיה זצ"ל משמא דרבוותא דהילכתא כרב נחמן דאמר שהכל:
6