שבלי הלקט קס״אShibbolei HaLeket 161
א׳דין מי שיש לו לברך ברכה מעין שלש על מיני מזונות ועל פירות האילן ועל היין אם יכול לפוטרן בברכה אחת או לברך עליהן על כל אחד ואחד בפני עצמו ודין פירות אם יש להם דין זימון.
1
ב׳אמר ליה אביי לרב דימי ברכה אחת מעין שלש מאי היא אמר ליה דחמשת המינין מברך בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו רחם ה' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך והיכלך ובנה את ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו בתוכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה כי אל טוב ומטיב אתה. דפירות העץ של שבעת המינין מברך בא"י אמ"ה על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה כו' עד כי אל טוב ומטיב אתה. דחמרא מברך על הגפן בא"י אמ"ה על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה כו' כי אל טוב ומטיב אתה. מיחתם מאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בראש חודש מקדש ישראל וראשי חדשים. הכא מאי רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות אמר רב עמרם ולא פליגי הא לן והא להו. ואסיקנא אמר רב נחמן איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה רבינו חננאל ז"ל כתב אסיקנא כל שהוא מחמשת המינין והן מבושלין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש והוא על המחיה ועל הכלכלה וחותם בא"י על הארץ ועל המחיה. וכל שהוא משבעת המינין ואינו מין דגן בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף על העץ ועל פרי העץ. ביין בתחלה מברך בורא פרי הגפן ולבסוף על הגפן ועל פרי הגפן וחותם בכולהו בחוצה לארץ על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל על הארץ ועל פירותיה וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל. והלכות גדולות ורבינו האיי ז"ל כתבו על חמשת המינים חותם על הארץ ועל המחיה. ועל שבעת המינין על הארץ ועל פרי העץ ועל היין על הארץ ועל פרי הגפן.
2
ג׳ורבינו שלמה זצ"ל כתב בפרדס שחיבר כל שהוא מחמשת המינין ואכיל להו במעשה קדירה מברך אחריהן על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה אי נמי מיכס כייס להו כמות שהן חיין או אכיל להו כעין קליות בעינייהו דהשתא לא חזו שיברך בהו על המחיה ועל הכלכלה דהא לא עבידי כעין מזון פותח בהן בא"י אמ"ה על תנובת השדה ועל ארץ חמדה דפתיחא זו לא שייכא כלל לא בפירות האילן ולא במעשה קדירה אלא בכוסס חטין וכוסמין בלבד. שהן תנובה בעינייהו ולא אשתנו מברייתן וחותם על הארץ ועל הפירות. על שצריך להיות כולל כאן כל פירות המקרא ביחד בחתימה זו ויהא מודה ומשבח לקונו על כל שבח הארץ אבל אמעשה קדירה לא מצי חתים הכי. דהא אישתנו ונפקי מתורת פרי כך נהוג עלמא למיחתם. כללא דמלתא אפירות האילן דשבעת המינין על הארץ ועל פרי העץ. על חמרא על הארץ ועל פרי הגפן ואין חותמין על הארץ ועל הפירות אלא אפירות תבואה בעינייהו דלא חשיבי לייחודינהו כפרי העץ וחתים בכולהו פירי בחתימתן. משום דקאמר בפרק כיצד מברכין בפירא מאי חתים ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה משום דהוה מארץ ישראל ואכיל להו לפירותיה ורב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות דאיהו הוה מבבל ובני בבל לא אכלי לפירות ארץ ישראל להכי חתים על הארץ ועל הפירות סתם כדמוקמינן התם הא לן והא להו. וקא מפרשי עלמא אפירי מאי חתים אפירי האדמה לחודייהו דכתיב בקרא קא בעי כגון חטה ושעורה ומוקמינן לה על הארץ ועל הפירות משום דלא חשיבי לייחודינהו לנפשייהו ולומר על הארץ על פירות האדמה אבל אילנות דחשיבי מייחדינן להו על פרי העץ אבל אני קבלתי בלמדי מס' ברכות אפירי מאי חתים אכולהו פירי דקרא קא בעי בין אפירות האילן בין אפירות האדמה כגון חטין ושעורין בקלי וכרמל דכל כמה דלא בשלינהו איקרי פירא עד כאן דברי רבינו שלמה זצ"ל.
3
ד׳ורבינו ישעיה זצ"ל כתב אילו היתה גירסא זו בספרים אפירי מאי חתים משום דלאו אכולהו קאי ותו דהא מייתי ראי' מרב דחתים מקדש ישראל וראשי חדשים ואיבעיא ליה מי חתמינן הכא בתרתי אי לא ואי אמרת דחמשת המינין ודשבעת המינין ודחמרא פשיטא ליה דחתמינן בהו על הארץ ועל המחיה. על הארץ ועל פרי העץ. על הארץ ועל פרי הגפן דהוי בתרתי אמאי מיבעיא ליה על הא ואי משום גוף הברכה מיבעיא ליה היכא עבדינן לה מה צורך להביא דברי רב דחתים מקדש ישראל [ור"ח] והזמנים אלא לאו ש"מ אכולהו מבעיא ליה היכי חתמינן ואכולהו קאי על הארץ ועל הפירות. תדע דהכי הוא דהא בפרק שלשה שאכלו אמרינן גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון. ארץ דעבדא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דעבדא פירות ואם איתא אמאי לא אקשי ליה על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי הגפן על הארץ ועל פרי העץ אלא ש"מ אכולהו חתמינן על הארץ ועל הפירות. גם המורה פי' בכיצד מברכין רב חתים בר"ח כו' אע"ג דדמיא לתרתי הכא מאי אי חתמינן בתרתי כי האי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הוויא חתימה בשתים ממש כדמפרשי לה בפרק שלשה שאכלו ומשמע מפירושו דאכולהו קאי וכן נראה לי הצעת ההלכה הזו דאכולהו קא מבעיא ליה ואכולהו קאי על הארץ ועל הפירות אלא העולם לא נהגו כן אלא על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי העץ על הארץ ועל פרי הגפן וכיון שמנהג העולם הוא בכך וגם יש סמך מהלכות גדולות וממה שכתב המורה בפרדס אין להטעות ולשבש מי שאינו חותם על הארץ ועל הפירות.
4
ה׳ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאפי' אי לא גרסי' אפירי מאי חתים מסתברא דאפירות לחודייהו קאי ולאו אחמשת המינין מדקא מפרש ואזיל על הארץ ועל הפירות אי נמי על הארץ ועל פירותיה דהא ודאי לאו חתימות מזון היא ואינה דומה לפתיחתה כלל ולא כמו שכתוב בפרדס בכוסס חטין וכוסמין או בקלי וכרמל דכיון דלא מברכינן בהו בורא מיני מזונות היכא תיסק אדעתין לברוכי בהו ברכה אחת מעין שלש ודקשיא ליה למר דהא מייתי ראיה מרב דחתים מקדש ישראל וראשי חדשים ואיבעיא ליה אי חתמינן בתרתי אי לא ואי אמרת דבחמשת המינין ושבעת המינין וחמרא פשיטא ליה דחתמינן בהו על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל פרי העץ על הארץ ועל פרי הגפן דהוו כתרתי אמאי קא מבעיא ליה על הא. כך נראה לי הצעה של שמועה זו מיחתם מאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי פי' מה שהזכיר להא דרב דימי לאו משום חתימה בשתים כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל דאכתי לא ידעינן מאי בעינן למיחתם אי באחד [אי] בשתים וכיון דלא ידעינן מאי דקא בעינן למיחתם היכי תיסק אדעתין למימר דעלה קא בעי הכא מאי אלא לפי שרב דימי פירש לאביי ברכה אחת מעין שלש מאי הוא ולא פירש ליה חתימתה. ומצינו עוד שפירשו חתימות ברכות במקום אחר כגון הא דראש חדש דפריש לה משמיה דרב על כן שואל התלמוד הכא מאי כלומר כזאת אשר קבל רב דימי אי נמי היאך חותמין בה ומפרשי לה רב חסדא ור' יוחנן העומד בארץ ישראל חתים על הארץ ועל פירותיה והעומד בחוצה לארץ חתים על הארץ ועל הפירות. הנה שמועתינו מפורשת היטב דהא דקא מיבעיא לן למיחתם מאי חתים אכולהו פירי קאי בין על היין בין על הפירות דכולהו צריכי לחתום בהן על הארץ ועל הפירות ומה שנוהגין לברך על הארץ ועל פרי (הארץ) העץ על הארץ ועל פרי הגפן הוא הוא. ואין בזה שינוי מטבע שטבעו חכמים כיון שהוא מזכיר שם פירות ודקשיא ליה למר הא דאמר איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון על הארץ ועל הפירות אמאי לא איקשי ליה על הארץ ועל המחיה לא קשיא מידי דכיון דאקשי על הארץ ועל המזון ושני ליה היא הויא מודעא לאידך דדמי לה דהיינו על הארץ ועל המחיה שגם היא ברכת המזון היא הדר אקשי ליה על הארץ ועל הפירות דסבר דלמא לא חשיבי פירות כמזון לכוללן בברכה עם הארץ ושני ליה כדשני גבי מזון דחד טעמא הוא הדר אקשי ליה מקדש ישראל והזמנים ושני ליה הדר תו אקשי ליה מקדש ישראל וראשי חדשים דסבר דלמא לא דמו אהדדי דקדושת זמנים תלויה בקריאת בית דין כדכתיב אשר תקראו אותם אתם כתיב ואין בם סימן או אות אחר לעולם אלא קריאת ב"ד בלבד אבל ראשי חדשים קדושתן ברקיע על ידי תולדת הלבנה כדאמ' שכבר קדשוהו שמים ומשום הכי אקשי לי' מינא דסבר לא מצי לשנויי ליה ישראל דמקדשי לחדשים ושניה ליה כדמשני גבי זמנים דראשי חדשים נמי קדושתן תלויה בבית דין כיון דאי בעו מעברא ליה לירחא דאי בעי מחסרי ליה אי נמי אי בעי מעברא ליה לשתא וקרי לניסן אדר ולאייר ניסן אם כן קדושתן על ידי בית דין כמו זמנים והמשכיל יבין. והיכא דאכל מיני מזונות ופרי העץ בהדי הדדי ואי נמי אישתי חמרא ובעי לברוכי בתר הכי ברכה אחת מעין שלש. רבינו חננאל זצ"ל כתב דמברך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ כו' וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הארץ ועל פרי העץ ולא הויא חתימה בשתים כהאי גוונא מאי טעמא שהארץ היא המוציאה המחיה ופרי העץ ופרי הגפן ותימה בדברי רבי' חננאל ז"ל שהרי פסק בחתימת יין ופירות על הארץ ועל הפירות אי נמי על הארץ ועל פירותיה והיכי קא פסיק הכא על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל פרי העץ ושמא שיבוש סופרים היא מתוך שהפליגו בפתיחה הפליגו בחתימה ונראה שחותמין לפי סברתו על הארץ ועל המחיה ועל הפירות ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי מי שאכל מזונות ותמרים ורימונים ושותה יין צריך לברך לכל אחד ואחד מין חתימה בפני עצמה מיני מזונות על הארץ ועל המחיה תמרים ורמונים על הארץ ועל הפירות יין על הארץ ועל פרי הגפן וכיון שהן חלוקין בחתימתן חייב לברך על כל מין ומין בפני עצמו ואם תאמר יברך אחת וחותם בשלשתן הלכה רווחת הוא דאין חותמין בשתים וכן ראיתי למורי הר"ר מאיר ב"ר משה נוהג:
5
ו׳בפ' כל הבשר אמר רבה בר בר חנה הוי קאימנא קמייהו דרב אמי ורב אסי ואיתי לקמייהו כלכלה של פירות ואכול ולא משו ידייהו ולא יהבו לי וכי ברוכי בריך איניש לדעתיה ש"מ תלת ש"מ אין נטילת ידים לפירות. וש"מ אין מזמנים לפירות. ושמע מינה שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א שהיו שניהם סופרים אבל אם היה אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. כתב רבינו ישעיה זצ"ל מיכן מוכיח דכל היכא דליכא זימון מצוה ליחלק אם כן עשרה ששתו יין או אכלו משבעת המינין כל אחד מברך לעצמו ודוקא בברכה אחרונה אמרינן משום דלא צייתי אהדדי וזימן אין שיזדרזו לשמוע אבל בברכה ראשונה כיון שכולם צריכין לוכל ציית אהדדי ואחד מברך לכולן חוץ מן היין שבתוך המזון לפי שאין בית הבליעה פנוי:
6