שבלי הלקט קס״חShibbolei HaLeket 168
א׳דין ראש חדש למה קובעין אותו שני ימים.
1
ב׳ומה שאנו עושין ראש חדש שני ימים.
2
ג׳מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל לפי שיום שלשים ראוי לעולם ליעשות ראש חודש שאע"פ שעשינוהו מן הישן על ידי חצי היום של חודש העבר שצרפנו על כ"ט יום וחצי של עצמו מ"מ חציו מן החודש היא ודרך הלבנה להיראות לבני מערב לכן קורין אותו ראש חודש מיהו השיר והמוסף לא היו עושין אלא מיום שני ובו מחשבין את המועדות וכך השיב רבינו ישעיה זצ"ל כבר ידוע שחדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה ויום שלשים היה ראוי לחלקו חציו לחדש שעבר וחציו לחודש הבא אבל לא נוכל לחלק היום לחצאין מפני זה תקנו חכמים לעשות החדשים אחד מלא ואחד חסר ואפי' הכי הדין היה שביום שלשים נקדש את החדש כיון שמקצתו קודש כולו קודש ולמחר בשלשים ואחד לא נקדש אבל כיון שתקנו חכמים ליתן כל יום שלשים לחדש שעבר אנו מקדשין יום שלשים ואחד למנות ממנו יום ראשון של חודש ואע"פ שאנו מקדשין יום שלשים ואחד אנו מקדימין ומקדשין יום שלשים. מפני שהיא זמנו של קידוש שהרי חצי היום ראוי להיות לחודש הבא וצריכין אנו לקדש את החודש בזמנו הלכך אנו מקדשין יום שלשים מפני שחציו הוא לחדש הבא והוא זמן הקידוש ועוד אנו מקדשין למחר שהוא יום שלשים ואחד להיות מונין ממנו שלא נמנה מיום שלשים ומפני זה אנו אומרים שיש לנו ראש חודש פלוני יום פלוני בשבת ויום פלוני בשבת וחשבוניה ומנייניה יום פלוני להודיע כי יום שלשים אנו מקדשים כדי לקדש החדש בזמנו ויום שלשים ואחד אנו מקדשין להיות מונין ממנו ושניהן נקראין ראש חודש זה לקידוש וזה למנין וכן היו עושין מימות הנביאים כדכתיב בדוד ביום החדש השני ואפי' שהמולד לא יפול ביום ל"א אחר הקביעות שתקנו לנו בית דין אנו הולכין ולא אחר המולד. בראשית רבא מנין שלא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד אמר ר' יוחנן שכן כתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו וכן בתחילה הוא אומר יהי מאורות מארת כתיב ואם כן למה נבראת הלבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים ר' שילא דכפר תמרתא בשם ר' יוחנן אמר אעפ"כ שמש ידע מבואו מיכן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה חמה זו הוא תשובת השואל מאחר שכל חשבונינו על פי הלבנה למה אין אנו מחשבין מעת לעת למולדתה אלא שאנו מחשבין היום משקיעת החמה לילה ויום והטעם שאין מונין ללבנה אלא א"כ שקעה החמה משום דבתרווייהו כתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים והימים הולכין אחר זריחת החמה ושקיעתה כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וזהו שיסד הקלירי למה צור ופחד ותר מעת לעת ספור אחד וצור פץ לו וייחד מערב עד ערב מנות אחד.
3
ד׳מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל על חדשי העיבורים שאנו עושין מלאין כדגרסי' התם וכך אנו נוהגין משום רבינו אחד מלא ואחד חסר עד שיודע לך שהוקבע לך ראש חדש בזמנו דאדר שני לעולם חסר כמשפטו שבט מלא אדר חסר וכשאנו עושין שני אדרין הראשון שהוא סמוך לשבט הוא עיבור לשנה שכן אי אתה קורא את המגילה ולא השמעת השקלים עד אדר השני דקיימא לן מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והלכתא כרבנן דאמרי כמה עיבור שנה ל' יום ודינו להיות מכ"ט יום וחצי כדין המולד הרי ז' חצאי יום שהעיבורים מדיחין הקביעות מיום המולד שעל ידי אחד מלא ואחד חסר היו באין שוין אבל הן מאחרין הקביעות לאחר המולד הרבה ועוד על מרחשון וכסליו שהמלאין רבים על החסרין שמעתי אומרים שזהו מנהג והילוך של כל שלשה ושלשה מחזורין שבעולם בראשון יש ט' מלאין וה' חסרין והשאר כסדרן והשני יש ח' מלאין וה' חסרין והשאר כסדרן והשלישי כראשון ט' מלאין וה' חסרין נמצא שהמחזור מדחה הקביעות לפניו אותן ד' ימים שהמלאים רבים על החסרין ועוד ז' חצאי יום של עיבורים הרי ז' ימים וחצי שהקביעה נדחית מן המולד בכל מחזור ואיך יתכן לעולם שיבואו עוד הקביעות ביום אחד. אתמהא. והשיבני רבי' הרי יש לך יתרין התשצ"גין של כל שנה ושנה של אחר כסליו כל חדשי השנה סדורין באחד מלא ואחר חסר והנה נמשך המולד ונכנס ביומו של קביעות כדי שיעור ושל כל תשצ"גין השנה פעמים עד שתי ידותיו של יום פעמים עד חציו עד רביעי ומאחרין המולד ונקדם הקביעות והתשצ"גין של כל המחזור עולין קרוב לז' ימים הרי איחור המולד על ידי התשצ"גין עולה כנגד איחור הקביעות של מולד מרחשון וכסליו והעיבורים ועל יד כן משוין זה את זה לעולם עד שאין נפרדין זה מזה יותר מזה:
4