שבלי הלקט י״זShibbolei HaLeket 17
א׳דין תפלה בלחש ובכוונת הלב.
1
ב׳וצריך המתפלל לעמוד באימה ביראה ברתת וזיע. ולכוין לבו בתפלתו דכתיב תכין לבם תקשיב אזנך.
2
ג׳מצאתי בשוחר טוב כתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה. וכתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה. אם ביראה היאך בשמחה ואם בשמחה היאך ביראה. אמר ר' אייבו כשאתה עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה עובד לאלהים שאין כמוהו בעולם. וצריך אדם לכוין את לבו בתפלתו כדילפינן מחנה. דכתיב וחנה היא מדברת על לבה. ואמר ר' אלעזר מכאן למתפלל שצריך לכוין את לבו. ר' ירמיה בשם ר' אלעזר אומר המתפלל ולא כיון את לבו אם יודע בו שהוא חוזר ומכוין לבו יחזור ויתפלל ואם לאו לא יחזור ויתפלל.
3
ד׳ושמעתי מפי הר"ר יעקב מגוירציבורק נר"ו שיש להביא ראיה מראש מסכת זבחים. שאע"פ שכמה פעמים אדם מתפלל ואינו מתכוין יש לומר שיצא ידי חובתו למאן דאמר תפלות כנגד תמידין תקנום דאמרינן בתחילת זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. ומוכיח לשם דאם נזבחו בסתמא כשרין ועלו לבעלים לשם חובה הכא נמי בתפלה יש לומר דאינו מתכוין הוי ליה כסתמא ויצא ידי חובתו. מיהו המתפלל בכוונה טפי עדיף והיא מצוה מן המובחר ומובטח לו שאין תפלתו חוזרת ריקם כדכתיב תכין לבם תקשיב אזנך. ירושלמי בברכות אמר ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונת אלא חד זמן בעית מכוונא והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי ארקבט' או קומי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא ר' בון ב"ר חייא אמר אנא מנית דומסיא. אמר ר' מתניא מחזיק אנא טיבו לרישי דכד הוה מטי מודים כרע מגרמיה.
4
ה׳מצאתי במעשה המרכבה ובשעת התפלה צריך אדם לנענע כל גופו שנא' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ואסור לאדם לאחוז בידו תפילין או ספר תורה וסכין או קערה וככר או מעות או כל דבר בשעה שמתפלל. ושכור שהתפלל לא עלתה לו תפלה. וצריך לחזור ולהתפלל. והמתפלל אסור לו לרקוק לפניו וכך מפורש בירושלמי. לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר משום שנא' ה' צלך על יד ימינך. בספר התרומה הלכה למעשה שצריך האדם להתנאות לפני בוראו ולהתעטף בטליתו. וכן צריך לחגור אזורו אע"פ שיש לו מכנסים שמעתה אין לבו רואה את הערוה.
5
ו׳ובשם רב סעדיא גאון זצ"ל מצאתי המתפלל ואין לו מכנסים אסור לו להתפלל אלא אם יש לו אבנט חגור על מתניו כדי שיפריד בין לבו ובין הערוה. וכן מנהג שלא יהא לבו רואה את הערוה משום שנא' הכון לקראת אלהיך ישראל. והמתפלל אסור לו להגביה קולו דילפינן מחנה דכתיב וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. ואמרי' בברכות פרק מי שמתו המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. ובסוטה מפרש אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עברה. תדע שלא חלק הכתוב בין חטאת לעולה. ואם אינו יכול לכוון את לבו בלחש מותר לו להשמיע קולו כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשמתפלל בצבור אסור שלא יטריד את הצבור. ומה שנוהגין העולם לפרקים כגון בראש השנה ויום הכפורים שמגביה החזן קולו בתפלת לחש להשמיע לצבור והם מתפללין עמו בלחש.
6
ז׳מצאתי לגאונים ז"ל תשובה וששאלתם בצומא רבא ובראש השנה שאין כל אדם יודע להתפלל מהו שיאמר שליח צבור בקול. כך ראינו שהתפלה בלחש ואין רשות לכל אדם להתפלל בקול דגמרינן מחנה וקולה לא ישמע. ועוד אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עברה וכל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מגסי הרוח והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי הבעל. ואם מפני שאין רוב הקהל בקיאין בתפלות ראש השנה ויום הכפורים יכוונו את לבם כשיורד שליח צבור לפני התבה להסדיר את התפלה ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצאין ידי חובתן שכך אמר רבן גמליאל למה שליח צבור יורד לפני התיבה אמרו לו להוציא את שאינו בקי. ור' בנימין אחי נר"ו כתב דלא סבירי ליה דהאי דתקינו רבנן תפלה בלחש משום עוברי עברה שלא לביישם אם יתוודו בתפלתם ויבקשו רחמים על עצמן. והכא ליכא למיחש דאין אדם שואל צרכיו ביום טוב. והנך ברכות דשייך למשאל בהו בחול השתא ליתנהו. ואי משום המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מגסי הרוח הכא בהא נמי ליכא למיחש דמאי טעמא אמרינן הרי זה מגסי הרוח לפי שמגביה ומשמיע קולו לרבים כלומר ראו שאיני מהעוברי עברה שתקנו תפלה בלחש בשבילם והשתא ביום טוב ליכא למיחש לא משום גסי הרוח ולא משום נביאי הבעל וקטני אמנה. דהא אמרינן עלה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוון את דעתו בלחש. אבל אם אינו יכול לכוון את דעתו בלחש מותר. והני מילי ביחיד אבל בצבור לא. משום טרדא דצבורא. שמע מינה כל היכא דקא עביד ברשות וליכא למיחש לטרדא דצבורא שרי. והכא נמי ליכא למיחש לטרדא דצבורא. דכולהו ניחא להו בהא וכולהו כחדא מצלי. ואיתא בירושלמי ר' אבא ב"ר זמינא הוי מצלי בקלא. ר' יונה כי הוי מצלי בכנשתא הוי מצלי בלחשא כי הוה מצלי בביתא הוי מצלי בקלא עד דילפון בני ביתיה צלותה מיניה. תפשוט מהא כל להתלמד בני הבית או בני בית הכנסת מותר לחזן לומר בקול כדי שילמדו אחרים וכן מנהג פשוט בישראל:
7
ח׳וצריך אדם לבדוק נקביו קודם תפלתו כדכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים. אמר רב אשי ואיתימא ר' חנינא בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני. ותניא הנצרך לנקביו לא יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. ואם הוא יכול לעמוד על עצמו עד כדי הלוך פרסה מותר. היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים ומרחיק ד' אמות וחוזר ומתפלל. ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר למקום שפסק והמתפלל צריך לו לשהות כדי הלוך ד' אמות לאחר התפלה ואחר כך ישתין אם צריך דכל כשיעור הזה תפלתו שגורה בפיו. היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הריח ומתפלל. בקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש ועומד שם עד שיכלה הריח וחוזר למקומו ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים וחלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה אנו בחיינו ורימה ותולעה במיתתנו וחוזר למקום שפסק:
8