שבלי הלקט קע״דShibbolei HaLeket 174
א׳דין היחיד בקריאת הלל בר"ח.
1
ב׳רב איקלע לבבל חזנהו דקרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו פי' דסבר משום חובה עושין ומוסיפין על דברי חכמים כיון דחזא דמדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר כתב רבינו ישעיה זצ"ל יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר אע"פ שנהגו הצבור לאומרו בראש חודש היחיד אל יתחיל לומר דלא נהגו כי אם בצבור ואינו חובה שיהא חייב היחיד ואם התחיל גומר פי' גומר לאומרו בדילוג כדרך שעושין הצבור וכיון דלא הוי אלא מנהגא בעלמא אין מברכין עליו כדאמרינן התם חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים היא. אלמא אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על המנהג. והעולם שנהגו לברך אשר קדשנו ב"ו לקרוא את ההלל איני יודע על מה סמכו ובברכות פרק היה קורא כתב אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל פי' שהן חובה לכל אדם והן עשרים ואחד יום בגולה. כדאמרינן במסכת ערכין בין פרק ופרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק איני והא רב בר שבא איקלע לגבי דרבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסק ליה שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא מיכן נראה לי להוכיח שמברכין בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל לקרוא את ההלל שאם תאמר בלא ברכה היו קוראין אותו מה בכך אם יפסוק בו לא היא אלא כקורא בתורה כלום הוא אסור לפסוק וליתן שלום לכל אדם. וקשיא דידיה אדידיה. ופרק לולב וערבה כתב אייבי וחזקיה בני ברתיה דרב הוו קיימי קמי' דרב אייתו לקמי' ערבה חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא מיכן מוכיח שאין מברכין על המנהג ואי קשיא והא מאי דמפטירין בשבת במנחה מנהגה היא ולא חובה כדפרישית בספר הלקט ומברכין עליה כדאמרינן בפרק במה מדליקין אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר במנחה בנביא אינו צריך להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב אלמא מברכין על המנהג ובפרק בתרא דתענית אמרינן רב איקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם ונהגו כל העולם לברך לקרוא את ההלל ויש לומר כל דבר שהוא נוהג חובה ונהגו להוסיף עליו על אותו המנהג מברכין כגון ההפטרה שנוהגת שחרית חובה והוסיפו לנהוג גם במנחה וכגון ההלל שהוא נוהג חובה בגולה כ"א יום והוסיפו לנהוג גם בראשי חדשים מברכין על אותו המנהג אבל ערבה שאינה חובה כלל בגבולין אע"ג דנהגו יום שביעי בגבולין אין מברכין על אותו המנהג וכן נמי מקום שנהגו לקרוא מגילת אנטיוכס בחנוכה אין ראוי לברך עליה מפני שאין לה שורש חובה כלל. כל אלה דברי הרב.
2
ג׳ונראה בעיני דהאי דמברכינן אאפטרתא במנחה בשבת מפני שאין שם אקב"ו אבל בערבה היה צריך לברך אקב"ו וכיון שאינה אלא מנהג בעלמא היכן ציונו והלא גם במצוה דרבנן פליגי אם מברכין עליה אקב"ו אי לא ובמנהגא בעלמא היאך מברך ולפי סברא זו נראה שאין לברך בקריאת הלל של ראש חדש ורב דסבר לאפסוקינהו לא בעבור הברכה אלא בעבור שהיו מוסיפין על דברי חכמים שאמרו ובגולה כ"א יום ובשם רבינו שלמה זצ"ל נמצא מדאמרינן בפ' בשלשה פרקים סבור לאפסוקינהו כיון דחזא דמדלגי דלוגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם ש"מ שאין מברכין על ההלל בראש חודש ותו דאמרינן בפרק לולב וערבה אייתו לקמייהו ערבה שקל חבט חבט ולא בריך שאין מברכין על המנהג.
3
ד׳ורב עמרם זצ"ל כתב (בספרו) [בסדרו] בראש חודש העובר לפני התיבה מברך לקרוא את ההלל וקורין את ההלל בדילוג וכן כתב בעל הלכות גדולות שיחיד צריך לברך לפניו ולאחריו ורבינו תם זצ"ל כתב בספר הישר דבראש חודש מברכינן על ההלל דהא שני ימים טובים של גליות מנהג אבותינו בידינו ואפילו הכי מברכין ומקדישין עליו אבל מנהג ערבה דטילטול בעלמא הוא לא מברכינן ותדע דמברכינן אהלל בראש חודש דאמרינן התם רב איקלע לבבל כו' סבר לאפסוקינהו דסבור טועין הן ודעתן לגומרו ואם לא בירכו עליו בתחילה בזה היה לו להרגיש דמנהג אבותיהן ולא מצית למימר דרב נכנס באמצע ההלל והיה סובר שבירכו דאם כן הוה ליה למימר רב איקלע לבי כנישתא דבבל הילכך לא שנא צבור ולא שנא יחיד קורין ומברכין ורבינו חננאל זצ"ל פי' יחיד לא יתחיל לברך אבל אם טעה והתחיל בא"י אמ"ה אקב"ו לקרות גומר ומאחר שהוא מנהג מה לי יחיד ומה לי רבים ואמרינן בברכות פרק היה קורא בימים שאין קורין בהן את ההלל לא פסקינן אלא מפני הכבוד ואי בלא ברכה אמאי לא פסקינן לא אשכחן בכולא תלמודא דלא פסקינן אלא במקום ברכה כמו מגילה וקרית שמע ונראין הדברים דמברכינן דלא היא אלא כאדם העוסק בתורה דאפי' אמגילת רות ומגילת שיר השירים ומגילת קינות אמרי' במסכת סופרים דמברכינן אקב"ו על מקרא מגילה אע"ג דאינו אלא מנהגא בעלמא ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הילכך אי בעי יחיד למיקרי הלילא קרי ליה בלא ברכה ובשוחר טוב (מזמור קיג) כתב ואין אומרים הלל אלא בשלשה למי אומרים הודו אלא לשנים והכי איתא באגדת תלים שאין קורין בפחות משלשה. משום האי טעמא שאין אומרין הודו אלא לשנים ויש תמיהין על זה דמאי שנא מפסוקי דזמרא ועוד דאמרינן אמר ר' שמעון בן יוחי משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ור' צדקיה בר' בנימין אחי שני זצ"ל שאל לר' אביגדור כהן צדק זצ"ל בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל יחיד מהו שיהא קורא את ההלל ויברך עליו והשיב כי ראוי הוא היחיד לאמרו ואין לסמוך על דברי שוחר טוב דאמרי' התם דאין קורין הלל אלא בשלשה למי אומר הודו אלא לשנים היכא דלא איפשר וגם לברך עליו ראוי והגון אפי' היחיד ואין לסמוך על מה שאומרים העולם אין מברכין על המנהג כי אינו לא במשנה ולא בגמרא ולא סבירא ליה דהלל מנהג הוא ומאי דאמרינן התם קסבר מנהג נביאים הוא הכי פירושא מנהג נביאים הוא שלא לברך וימים שגומרין בהם את ההלל ליכא מאן דפליג דודאי צריך לברך לפניו לגמור את ההלל בין צבור בין יחיד כדתנן במסכת סוכה מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך ואמרינן בגמרא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. וימים שגומרים בהן את ההלל מפורש בערכין דאמר ר' שמעון בן יוחי משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנה ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ושני ימים טובים של עצרת והתם מפרש מאי שנא חג דגומרין בו הלל ופסח אין גומרין אותו משום דחג הסוכות חלוק קרבנותיו כל יום ויום חלוק משלפניו הלכך כל יום ויום חשיב חג לעצמו אבל פסח אינו חלוק בקרבנותיו כל שבעה.
4
ה׳ירושלמי בסוכה ר' יוסי בר בון בשם רב בא בר ממל למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה. במדרש הרנינו פרשת סוכה. וכן אתה מוצא כל ז' ימי החג אנו גומרין את ההלל אבל בפסח אין אנו גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולילו ולמה שמואל בן אבא אמר בנפול אויבך אל תשמח לפי שנטבעו בו המצריים ולמה גומרין את ההלל בחנוכה מצאתי הטעם בשם רבינו שלמה זצ"ל מתוך שהיא חלוקה בנרותיה כל יום ויום חלוק משלפניו הוי כחג שחלוק בקרבנותיו ואחי ר' בנימין נר"ו פירש הטעם למה גומרין הלל על שבעת ימי חנוכה שהרי הנס נתחדש בכל יום ויום כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל שמנים שבמקדש וכשגברה יד מלכי בית חשמונאי מצאו פך קטן חתום בחותמו של כהן גדול שהי' ראוי להדליק ממנו יום אחד ונעשה להן נס והדליקו ממנו שמונה ימים אם כן יום ויום נתחדש הנס ועל חדושן של נס אנו גומרין את ההלל בכל יום. ועוד טעם אחר כי חנוכה נקראת על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה שהרי היוונים טמאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו וכשגברו חשמונים טהרו את הכל ועשו חנוכה כמו שעשה משה בתחילת חינוכן לעבודה וכן עשה עזרא כדכתיב ובחנוכת חומת ירושלים בקשו את הלוים מכל מקומותם להביאם לירושלים לעשות חנוכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים וכנורות תודות זה קרבן שיר זה הלל ואין קרבן בלא הלל והרי אנו קורין כל יום נשיאים כל יום ויום נשיא שלו חלוק משל חבירו אם כן כל נשיא ונשיא צריך לגמור הלל על קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאת נשיא אחד בלא קריאת הלל. בראש השנה ויום הכפורים אין קורין בו הלל כלל דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה. בפורים אין אומרים הלל מאי טעמא לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ ואם תאמר הרי יציאת מצרים התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה אי נמי כדרבא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הילכך לא אפשר ורב נחמן אמר קריאתה זו הלילא:
5