שבלי הלקט כ׳Shibbolei HaLeket 20
א׳דין קדושה ומצות ענייתה ברתת וזיעה ויחיד המתפלל מה להפסיק לענות קדושה עם הצבור.
1
ב׳ובשעה שאומר הקדושה צריך לפסוע ג' פסיעות לפניו על שם מלאכי צבאות ידודון ידודון ידדון כתיב ידדון בהליכה ידדון בחזירה וכמה ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל וכנגדן נהגנו ג' פסיעות. זה מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל:
2
ג׳ואסור להפסיק ולדבר בין קדיש לברוך ותמצא מה שכתבנו למעלה בזה בהלכה ח' ובהלכה י"ו. ומה שנוהגין בני העולם לנענע עצמן בקדושה.
3
ד׳מצאתי הטעם בשם רבי' שלמה זצ"ל משום דכתיב וינועו אמות הסיפים מקול הקורא היו מתנענעים ומזדעזעים מפני אימת מלך קל וחומר ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנענעו שאינן מכירין שום דבר כל שכן אנו שאנו מכירין שיש לנו להזדעזע מאימתו:
4
ה׳ובמעשה המרכבה מצאתי ברוכים לי שמים וארץ ויורדי מרכבה אם תגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית ומנחה בשעה שאומרים לפני קק"ק ה' צבאות וגו' ולמדו אותן שישאו עיניהם למרום נגד בית תפלתם וירימו עקביהם עם גופן בעת שמקדישין אותי כי אין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניהן נשואות בעיני ועיני נשואות בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר גלותם וממהר גאולתם וכו':
5
ו׳והנכנס בבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אמר ר' יהושע בן לוי אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש או למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל והטעם לפי שאין היחיד אומר קדוש ואם התחיל אינו פוסק וכן לקדיש וכן לברכו.
6
ז׳ומצאתי בשם רב פלטוי גאון ז"ל יחיד שעומד בתפלה ומתפלל ושומע קדוש או ברכו או אמן יהא שמיה רבא אם חתם שים שלום עונה עמהם ואם לא חתם אסור לו ולשתוק כל שכן באמצע הברכה ואין לו בכך עון שכך אמרו חכמים כי אתא רב דמי אמר משל למה הדבר דומה לשני עבדים שנצטוו בשני מלאכות כל אחד ואחד במלאכתו הוא עוסק ואין אחד עוסק במלאכת חבירו עד כאן דבריו. והכי איתא בברכות פרק מי שמתו דכולי עלמא מפסק לא פסיק פי' אינו פוסק תפלתו לקדוש או ליהא שמו הגדול מבורך לענותו עם הצבור.
7
ח׳ורבינו חננאל ורבינו שלמה ז"ל פירשו אינו פוסק ועונה אבל פוסק ושותק עד שהצבור עונין וחוזר לתפלתו ויצא ידי חובתו בשמיעה ששומע כעונה קיימא לן.
8
ט׳ורבינו תם ורבינו יצחק בן אחותו ז"ל כתבו דאין להפסיק ולשתוק דחשיבה הפסקה מדאמרינן פרק מי שמתו הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שיגיע שליח צבור לקדוש או למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ואם כרבינו שלמה זצ"ל יתחיל וישתוק ומה בכך אלא ודאי שתיקתו הויא כהפסקה. והנראה בעיני דלא חשיבה הפסקה דהא אינו שוהה כדי לגמור את כלה ובבציר מהכי לא מקרי הפסקה כדמוכח בברכות והא דקאמר אם יכול להתחיל ולגמור כו' משום דלכתחלה מצוה לענות ובמודים נמי צריך לכרוע עם הצבור שלא יראה ככופר אבל אם התחיל להתפלל פוסק ושותק ואין בכך כלום וכן מצאתי לרבינו ישעיה זצ"ל אע"ג דאמרינן שומע כעונה הני מילי בברכות אבל בקדוש ומודים ואמן יהא שמיה רבא שהן קלוסין חשובין לפני הקב"ה אינו יוצא ידי חובתו בשמיעה עד שמוציא בפיו עם הצבור שאם אתה אומר בשמיעה יצא כדקיימא לן בכל דוכתא אמאי אמרי רב הונא ור' יהושע אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש או למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל ולכשיבא שליח צבור לקדוש או למודים יפסיק וישמע ויצא בשמיעה אלא לאו שמע מינה לא יצא ידי חובתו עד שיענה בקול ואסור לו לפסוק והלכך אל יתחיל אבל לאחר שהתחיל להתפלל מפסיק ושותק ואינו עונה דכיון דשמע כמאן דעני דמי.
9
י׳והרב ר' אברהם ב"ר שלמה זצ"ל כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות כהנך דסוכה אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ואע"פ שכתבנו שהמתפלל אינו רשאי להפסיק ולענות אלא מפסיק ושותק מצאתי שכתב רבינו חננאל בשם רבינו האיי גאון זצ"ל מנהגא דרבנן כד עייל אינש לבי כנישתא ואשכח ציבורא דמצלי בלחשא מעכב עד דמסיימי וכד פתח שליחא דציבורא מתחיל ה' שפתי תפתח יאמר בהדי שליחא דצבורא מילתא מילתא בלחשא ועני קדושא בהדי ציבורא ולא מיקריא הפסקה והא דאמרינן אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש כגון דאתחיל קודם לכן וכן מנהג פשוט בישראל:
10