שבלי הלקט רכ״הShibbolei HaLeket 225
א׳דין דברים המותרין לכותבן בחולו של מועד.
1
ב׳אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות יש מפרשים איגרות של רשות זו שאלת שלום דכיון דאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי אלא כמטייל בעלמא. וכך מפורש בירושלמי וכך כתב רבינו חננאל ורבינו יצחק פאסי ז"ל אך מצאתי בתשובות [הגאונים ז"ל] מי שהיה במקום שאין שיירות יוצאת אלא ב' פעמים בשנה ומבקש לכתוב איגרות בחולו של מועד מותר לו לכתוב מאי טעמא כיון שמבקש לשגר להן או לצוותן על מלאכתו שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת ביתו ואין השיירות יוצאות עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ולפיכך מותר אבל ודאי [אם] אין לו צורך כלום ושלום בעולם אל יכתוב. ואף רבינו [יצחק בר'] מרדכי זצ"ל התיר לכתוב איגרות אם אדם צריך לכתוב בחולו של מועד אבל לתקן קונטריסים לכתוב אחר המועד אסור.
2
ג׳והרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו השיב בכתב גלילי ידיו לר' צדקיה בר בנימין זצ"ל אחי שני על דברי האגרת שכותבין במועד לשלח ממקום למקום אם הוא על עסק פרקמטיא שאינה אובדת או שאר משא ומתן שבין אדם לחבירו אין היתר במה שעושין דרך שינוי בעוגל שהרי שנינו אין מגיהין אות אחת אפי' בספר העזרה וכאן אי אפשר שלא יכתוב אות אחת כדרכה וכן כתבו תלמידי רבינו יצחק בר' אשר זצ"ל בתוספות מועד קטן ומדבריהן למדין ואין משיבין להשלים שאני דכתב אות אחת והשלימה לספר בשבת חייב ואפי' לרבנן דפליגי עליה דר' אלעזר באורג ואפי' שקלוה לתגיה דדל"ת ועשאו רי"ש מיחייב כדאי' פרק הבונה מפני שעשה מלאכה חשובה בלא שינוי כלל אבל כותב תיבות הרבה ושינה ממנהג הכתובים ואין כאן מלאכה כדרכה דטפי חשיבה מלאכה קטנה כדרכה ממלאכה גדולה שלא כדרכה אין לדחות כאן דהא תנן אחת בארץ ואחת בקורה על שני כותליה ואין נהגין זה עם זה פטור וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור והלכות מועד כהלכות שבת דאפי' אמירה לנכרי שבות. כדתניא בפרק מי שהפך כללו של דבר כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי ועושה. ותו מאן לימא לן דבספר העזרה דמתני' איירי בהשלמה אבל באיגרות שלומים יש נוהגין היתר ואומרים דהיינו איגרות הרשות דתנן באלו כותבין במועד גם פי' רבינו חננאל זצ"ל הביא שם ירושלמי אגרות של רשות זו שאלת שלום מיהו אם כיון מלאכתו במועד שהיה יכול לכתוב קודם לכן אוסר בתוספותיו ומסתבר דדברי תורה לא גריעי מאגרות הרשות כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וה"מ שלא היה לו פנאי לכתוב קודם המועד וגם לאחר המועד לא ימצא אדם לשלח על ידו דלא שכיח שיירתא. אבל אם היה לו פנאי לכתוב קודם המועד אי נמי שכיח שיירתא ויוכל לשלוח אחר המועד בלא שינוי אסור אע"ג דהוי מצוה דלא עדיף מספר העזרה וכן ראיתי בכתב שאלת דברי תורה אשר שאל הר"ר טוביה מבורגוניא מלפני מורי רבינו שמחה משפירא זצ"ל ושינה בכתבו כענין זה {במקור יש שרטוט של השם "טוביה" בכתב מנוקד ומקוטע} ויש כותבין אותיות הפוכות וניכרת מעבר השני ואי נפיש טירחא יצא שכרו בהפסדו דהא קיימא לן דאפי' במקום פסידא מטרח לא טרחינן עד כאן תשובתו. ורב נחשון גאון זצ"ל פי' בתשובותיו כך אמר אדונינו מר רב יצחק גאון זצ"ל איגרות של רשות כתב שכותב ריש גלותא ונותן לו רשות לילך וללמוד לישראל איסור והיתר ולהורות להן דברי תורה ושמו בלשון ארמית פיתקא דדונותא. אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפי' בספר העזרה ר' יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו. ת"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבה בר בר חנה לרב חננאל הלכה כותב ומוכר כדי פרנסתו. תניא בתוספתא משקין כותב אדם חשבנותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד ומקבלין קבולת במועד למוצאי המועד אבל לא ימוד ולא ימנה ולא ישקול כדרך שהוא עושה בחול ושכר פעולה שאין לו לסופר או לפועל מה יאכל שפיר דמי:
3