שבלי הלקט כ״גShibbolei HaLeket 23
א׳דין סדר ברכת כהנים וכהן הראוי לישא כפיו ותפלות שיש בהן נשיאת כפים.
1
ב׳וכד מטי שליחא דצבורא לומר שים שלום אם יש שם כהן עולה לדוכן וכהן שהמיר דתו וחזר בו אם ראוי לעלות לדוכן לישא את כפיו אם לאו תמצא לפנינו בהלכה ל"ג. שאלה לפני הגאונים ז"ל כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן אי לא. תשובה לא מצינו דבר שמעכב ברכה אלא נטילת ידים כדאמרינן כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אבל תפלה לא מצינו שמעכבת הלכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אי לא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמרינן [אמר] אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אינו קורא כהנים. ורב חסדא אמר אפי' לאחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבט אבל לקרות מקריהו וכך מנהג פשוט בישראל בין כהן אחד בין שני כהנים החזן מקרא אותן על כל דבר ודבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאים לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורת. לא מצינו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרין בהו רבנן בכהנים כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלין והיא שם עוברת ואע"פ ששנינו בברכת כהנים במקדש היו אומרין את השם ככתבו ובמדינה בכינויו. וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכנין. ועוד לשום אותו סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה וכן בשניה מניחין אצבע האמצעית הסמוכה לאמה ומשהין אותה וכן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון. בפסיקתא דהחדש הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי מדרשות ובתי כנסיות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים.
2
ג׳מצאתי בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל וששאלתם למה נהגו כהנים שאירע להם דבר בקרובים ושינו את מקומן שלא לשאת את כפיהן כל זמן שאין יושבין במקומן. על דבר זה לא מצא רבינו סמך בהדיא ואמר לא על חנם נהגו כן שהרי כל כהן שאינו מברך עובר בשלשה עשה וזה יושב בטל ועובר. ואמר כמדומה לי שעל דבר זה נהגו שכל מי שעומד לברך ראוי לו שיהא שרוי בשמחה ובטוב לבב שכן מצינו ביצחק אבינו שאמר לעשו הביאה לי ציד וגו' ולאחר שיאכל וישתה ותהא נפשו שמחה עליו אמר לברכו. לכן נראה שזה שדואג על מתו ויושב שלא במקומו אינו מברך בשמחה והטעם הזה יש לומר כמו כן על הפנוי שאינו עולה על הדוכן שכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ובלא שמחה. ואומר הרב מצוה להחזיק מנהג הראשונים בכל מה שהאדם יכול להחזיק שכן מצינו בתלמוד ירושלמי שהמנהג מבטל ההלכה וכמו כן מצינו בתלמוד בבלי שלנו דאמרינן בב"ק בהגוזל זוטא שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכו' ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרין אלמא מנהג עוקר ההלכה:
3
ד׳ואם אין שם כהן אומר החזן אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה כו' בין בתפלת שחרית בין במוסף בין בנעילה אבל במנחה אין אומרין אותו. שאין נשיאת כפים במנחה משום דשכיחא שכרות ובמנחת תענית דליכא למיחש לשכרות נושאין כהנים כפיהן. והחזן אומר ברכנו בברכה חוץ ממנחת יום הכיפורים דכיון דנושאין בנעילה אין נושאין במנחה. כאשר אפרש בערוגת יום הכיפורים. ומקום שאין כהן לישא את כפיו והחזן אומר ברכנו בברכה אם ראוי לענות אחריו אמן אחר כל ברכה וברכה ואם צריך לעשות שינוי בין כהן לשליח צבור שלא יענו אמן אחר שליח צבור נשאל לרבינו האיי זצ"ל והשיב אין מנהג אצלינו לענות אמן על כל פסוק ופסוק לפי שמפי כהן הן ג' ברכות ושליח צבור מסדרן כעין ברכה אחת שאומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו' וזה מובחר אלא שהעונה אמן על כל פסוק ופסוק אין מחזירין אותו ויש כזה בסדר ברכות הרבה כגון יעלה ויבא כו' זכרנו ה' אלהינו בו לטובה יש שעונין אמן על כל ברכה וברכה ויש שעונין אמן בסוף:
4