שבלי הלקט רמ״דShibbolei HaLeket 244
א׳דין אוכלי בהמה לתקנן ולזמן כנעני בסעודה ביום טוב.
1
ב׳תניא אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם [לכם] ולא לכנענים לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבה אומר אפי' נפש בהמה במשמע א"כ מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לכנענים ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את זה מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוצא אני את אלה שאין מזונותן עליך. ופסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל דהלכתא כר' יוסי דסתם לן תנא כוותיה דתנן עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ונאפת ביום טוב כו' וקיי"ל סתם מתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין.
2
ג׳ובעל הדברות ז"ל כתב על האי פסק מסתברא דווקא מידי דלא הוי מוכן מערב יו"ט לא לאדם ולא לבהמה כגון ספלו שלא היו מוכנין מעיו"ט לא לאדם ולא לבהמה כיון שאכל האוכלין שעליהן וכן עיסה שאינה מוכנת עד שתאפה אבל אם היה דבר מעיו"ט מוכן לאדם או לבהמה אפי' לר' יוסי מטלטלין ומאכילין אפי' בשבת כדתניא מטלטלין את העיסה וכו' אמר לו ר' נתן א"כ יטלטלו חבילי זמורות מפני שהם מאכל לפילים זה הכלל כל שהוא מן המוכן מטלטלין שאינו מן המוכן אינו מטלטלין ושעורים וכל דבר המוכן מטלטלין דשעורים מוכנים הן מערב יום טוב לבהמתו. וגרסינן קודד אדם קב או קביים ונותן לפני בהמתו. צדין חיה ועוף ונותנין לפניהם מזונות ומתירין פקיעי עמיר משום דמוכנין הן דאי לא תימא הכי מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים כמאן הא לא משום אוכל נפש אלא משום הכנה. ותנן חבילי קש וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן וסופלי לחיותא משדינן הואיל וראויין להסקה ואיכא מאן דאמר הלכה כר' יוסי הגלילי לענין אפיה ובישול אבל לענין טילטול הלכה כר' עקיבה דהאיכא כמה סתמי. ויש מחכמי הדור דפסקו כר' עקיבה משום דקשיא דתימה ליה כל הני והא דאמרינן מטלטלין להו אגב ריפתא מסתברא דאיכא עלייהו פת מעיקרא דומיא דכנונא אגב קיטמא אבל אינוחי פת לא דהא אמרינן לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. ובעל המאור פסק כר' עקיבה מכל הני טעמא קודד אדם קב או קביים וצדין חיה ועוף וכו' כי האיך נוכל לדחות [כל אלו] מפני משנה יחידאה דעיסת הכלבים שנשנית כר' יוסי הגלילי אגב גררא דעירובי ושיתוף וברכה וזימון וחלה ומצה בפסח. ועוד יש לומר דמודי ר' עקיבה בעיסת הכלבים כיון דאפשר להו לכלבים עיסה בלא אפייה לא טרחינן להו במלאכה יתירא וכן פירש רבינו שלמה זצ"ל בפי' חומש בפ' בא אל פרעה אך אשר יאכל לכל נפש אף לבהמה יכול אף לנכרים ת"ל אך אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודד הוא קב או קביים ואינו חושש פי' קודד משער. שאלו לפני רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל מה לילך אצל [נכרי] המכירו ליטלו ממנו אגודות עשב ביום טוב (לכתחלה) [לבהמה] או תבן או עמיר ואומר לו מה שאתה נוטל מן השאר שהן כיוצא בו אתן לך מאלו למחר. והשיב מה שאתה שואל אם רשאי לומר לו מה שאתה נוטל משאר כיוצא בהן אתן לך מאלו למחר דבר זה אפי' מישראל אסור לפי שהוא זכירת סכום מקח. ותנן הולך אדם אצל חנווני ישראל או כו' ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח. ודווקא בחנווני ישראל אבל בחנווני נכרי כיון דרגיל אצלו אסור גזירה שמא יבא בשבילו מחוץ לתחום דהבא בשבילו מחוץ לתחום אסור לטלטלו. וגבי בהמתו תניא נכרי שליקט עשבים לבהמתו מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור והוינן בה והא דאמר רב הונא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת פי' במחוברין שהן מוכנין למאכל בהמה אבל לא על גבי מוקצה פי' שהן תלושין ומונחין על גבי אוצרו שנכרי שליקט עשבים בשבת מוקצין הן אצל ישראל ומשני דקאים לה באפא ואזלא אבל להאכילה בידים אסור וכיון (דמזכיר) [דנכרי מוכר] מוקצה אסור ליתן לבהמתו ומאחר דקיימא לן לכם ולא לנכרים א"כ אסור ליתן ולהטריחן בשבילן ביום טוב. ואפילו ר' עקיבה לא פליג אלא בכלבים כמפורש טעמא שמזונתן עליך אבל נכרי שאין מזונתן עליך לא. וזהו דאמר ריב"ל מזמנין נכרים בשבת ואין מזמנין נכרים ביו"ט [גזירה] שמא ירבה בשבילם. מרימר ומר זוטרא כי הוו מיקלא להו [נכרי] ביום טוב אמרי ליה אי ניחא לך במאי דטריחא לן מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן. אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשוחטו ביום טוב דהא אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה ביום טוב דהא אפשר למיפלגא בלישה. בעו מיני מרב הני בני בגא דרמו עלייהו קימחא דבני חילא מהו לאפותה ביום טוב ואמר ליה חזינן אי כי יהבין ריפתא לינוקא לא קפדו כל ריפתא וריפתא חזיא לישראל ושרי ואי לא אסור וכתבו רבוותא דלית להא דרב אלא בין כך ובין כך אסור מר' יהושע בן לוי דאמר מזמנין נכרי בשבת ואין מזמנין נכרי ביום טוב:
3