שבלי הלקט רמ״טShibbolei HaLeket 249
א׳דין ביקוע עצים ביו"ט ועצים המותרין להסיקן ביו"ט.
1
ב׳תנו רבנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אין מבקעין לא בקורדום ולא במגל ולא במגירה ולא בקופיץ ואוקימנא למתניתין דחסורי מחסרא והכי קתני אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל נשברה מערב יום טוב מבקעין ולא בקורדם ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ. ירושלמי נשברה מערב יום טוב מבקעין בשאין עליה תואר כלי אבל יש עליה תואר כלי אפי' נשברה מערב יום טוב אסור. לא בקורדום רב הונא בר שלמיא משמיה דרב אמר לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר. איכא דמתני לה אסיפא לא בקופיץ רב הונא בר שלמיא אמר משמיה דרב לא שנו אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור פי' נקבות הוא הצד הרחב כעין שלועזין אשה וזכרות הוא הצד הקצר העשוי כעין הקרדומים שלנו.
2
ג׳והקשה הרב ר' אליעזר מטול זצ"ל היאך (יכול) [מותר] לבקע עצים אפי' בקופיץ הא ביקוע עצים [אב] מלאכה היא דאמרינן פרק כלל גדול האי מאן דסלית סולתי חייב משום טוחן ועוד הא אפשר לבקע מערב יו"ט והיכי שרי ביום טוב אפילו ע"י שינוי ותירץ יש לומר דלהכי התירו לבקע דכמו דדבר שאי אפשר היא דזמנין מימליך לעשות מאכל מה שלא היה בדעתו מאתמול. והרב ר' ישעיה זצ"ל תירץ האי דאמרינן מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן דווקא כשיעשוהו אותן קיסמין דקין כדי להאחז בהן את האור אבל ביקוע עצים אינו אלא טירחא בעלמא אלא משום כבוד יום טוב התירו.
3
ד׳ואחי ר' בנימין נר"ו פירש דבקוע עצים אינה מלאכה דבחתיכת תלוש ליכא איסורא כלל דאמרינן חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יום טוב ואפ"ה כיון דיכול לעשותה מערב יום טוב אין מבקיעין אלא בקופיץ דמאי דאפשר לשנויי משנינן ומאן דסלית סלתי דחייב משום טוחן היינו כשהוא מבקע עצים לצורך הרקב הנושר מהן שהוא כעין קמח ולא משום ביקוע מחייבו דמאי טחינה איכא בביקוע והוא אינו צריך לה אלא לביקוע עצים תדע דקאמר עלה דאי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך הא לאו הכי לא מחייב אמחתך שאין בו אלא איסורא דרבנן וביקוע עצים מן הקורות הוא דאסרי משום מוקצה ואם נשברה מערב יום טוב שכבר הוכנה להסקה מותר. ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצוץ בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן וחכמים אומרים מגבבה מלפניו ומדליק. א"ר יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי פי' ומותר ליטול מהן קיסם לחצוץ בו שיניו. מביאין עצים מן השדה [מן המכונס] ומן הקרפף אפי' מן המפוזר. א"ר יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא דתנן מן הקרפף אפי' מן המפוזר יחידאה היא. דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרין [שבשדות שאין מביאין ועל המכונסין שבקרפף שמביאין ועל מה נחלקו על המפוזרין] שבקרפף ועל המכונסין שבשדות שבית שמאי אומרים לא יביא ובית הלל אומרים יביא. אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אע"ג דמכנפי ומותבי כיון דקא מדלי להוא זיקא ומבדר להו כמפוזרין דמי. ואי אנח מנא עליהון מאתמול שפיר דמי. אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחות ואוקימנא ר' יוסי לקולא קאמר אי אית ליה פותחות אפילו בתוך תחום שבת ואי הוי סמוך לעיר אע"ג דלית ליה פותחות. מתחילין בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה.
4
ה׳רבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב אוקמא רב כהנא כר' יהודה דאית ליה מוקצה והאי דמתחילין בערימת התבן בתיבנא סריא דאית ביה (מוקצה) [קוצי] ולא עבדי לה אוצר.
5
ו׳ובעל הדברות זצ"ל כתב איכא לאוקמא כר' שמעון ובארזי ואשוחי דאפי' ר' שמעון מודה במוקצה מחמת חסרון כיס ואיכא לאוקמיה כר' יהודה דאית לי' מוקצה ובתיבנא סריא דאית ביה קוצי ולא סתמא הוא. אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה פי' לא בסוכות החג מיירי דעצי סוכה אסורין כל שבעה אלא בסוכה העשויה לצל בעלמא בפסח או בעצרת מאי שנא מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא אמר רב יהודה אמר שמואל מאי מן הסמוך לה מן הסמוך לדפנות ר' מנשיא אמר באיסורייתא. אמר רב יהודה עצים שנשברו מן הדקל בשבת אסור להסיקן למחר ביום טוב ואל תשיבני ביצה. פי' שר' יוחנן היה אומר שבת ויום טוב ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ולפיכך היה אומר אל תשיבני ביצה כלומר אל תקשה עלי ממה שאני מתיר ביצה שנולדה בשבת ביו"ט מאי טעמא ביצה כיון דביומא חזיא לגומעה ולא קא שרי לה מר עד למחר מידע ידעי דבת יומא אסירא עצים [כיון] דלא חזו להסקה ביומיא אי שרי להו מר למחר אתו למימר דביומיא נמי שרי ואתמול משום דשבת הוה לא חזו להסקא דחייש שמא יעלה ויתלוש אבל למאן דאית ליה הכנה אסורין משום הכנה שאין שבת מכין ליום טוב וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל. ועצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביום טוב משום הכנה דרבה וכן כתב הרב ר' אלעזר מטול זצ"ל בתוס' יום טוב. אמר ר' יוחנן עצים שנשרו מן הדקל לתנור כו' ותימה לר' יוחנן אפי' נשרו ביום טוב למה אסורין והלא סבירא ליה כר' שמעון.
6
ז׳ויש לומר דגזירה שמא יקצוץ כדאסרינן פירות הנושרין גזירה שמא יעלה ויתלוש וכגון דיש לדקל פירות. אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן ואע"ג דכי קא מהפך באיסורא קא מהפך כיון דרובא דהתירא נינהו בטלו ברובא ובהתירא קא מהפך ואע"ג דקיימא לן דאין מבטלין איסור לכתחילה הני מילי איסורא דאורייתא אבל איסורא דרבנן מבטלין ואע"ג דקי"ל כרב אשי דכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואפי' בדרבנן והני עצים הן מותרין למחר שהוא חול הני מילי דלא בטיל היכא דאית ביה לאיסוריה בעיניה אבל הכא לגבי עצים מיקלא קלי לאיסוריהו.
7