שבלי הלקט רנ״אShibbolei HaLeket 251
א׳דין השחזת סכין ביו"ט והשוחט אם מותר להראות סכינו לחכם:
1
ב׳איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם פי' הבא לשחוט ביום טוב מהו להראות סכין לחכם. רב מרי בר ביסנא שרי ורבנן אסרי.
2
ג׳ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב בשם הלכות גדולות טעמא דמילתא דחיישינן דלמא אזלין חוץ לתחום לאחזיי. ובעל המאור ז"ל פי' שאין לגזור משום תחומין למאן דאמר תחומין דרבנן והטעם דראיית סכין כראיית (כבוד) [בכור] הוא שאין מעכבים את השחיטה ונראה כמתקן וכדן את הדין.
3
ד׳ורבינו שלמה זצ"ל פי' משום דאוושא מילתא ונראה כמי שדעתו למכור בשר באטלז ושנו חכמים אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר.
4
ה׳וכתב בעל הדברות דהכין הלכתא. דאיכא תרי לישני בגמרא ומסתברא כלישנא קמא לקולא דאמר של אבן אסור לחדדא אבל להעביר שמנונית מותר מכלל דבשל עץ אפי' לחדדה מותר ואיכא דמתני לה אמתניתין אין משחיזין את הסכין כלישנא קמא לא שנו אלא לחדדה אבל להעביר שמנונית מותר מכלל דבחברתה אפילו לחדדה מותר ומאן תנא בהשחזה אסור דלא כר' יהודה ותניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש ואסיקנא הלכה כרבי יהודה ואפי' בשחזא של אבן מותר לחדדה ואין מורין כן מיהו לרבנן בהשחזה של עץ או על גב חברתה מותר לחדדה ומורין כן. אמר רב נחמיא בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבה והוה קא מעבר סכינא אפומא דדיקולא וכו' וחזיתי' לדעתיה לחדדה קא עביד והאי דלא קאמר לי משם דקסבר דהלכה כרבי יהודה כלישנא קמא ואין מורין כן וליתה ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קא מעבר [סכיניה] אפומא דריחיא ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתא וחזיתיה לדעתיה דלחדדא קא עביד והא דלא קאמר לי משום דקסבר הלכה כר' יהודה כלישנא קמא ואין מורין כן כדי שלא יזלזלו אף במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב והני מילי דפסקא אגב דוחקא ופסק רבינו חננאל זצ"ל ורבינו יצחק פאסי אגב ריחיא או אגב דיקולא. אבל בשחיזת לא. וטעמא משום דאין מורין כר' יהודה כדפרשינין והיכא דלא פסקי אגב דוחקא שוויא מנא ואסור.
5
ו׳וקשיא לי אמאי נקיט סכין שעמדה לימא משחיזין סכין ביום טוב ומסתברא מתניתין איירי בסכין שנפגם אבל עמדה מותר לחדדה היכא דפיסקא אגב דוחקא דלא תקון הוא אפי' במשחזת דברי הכל והכי גרסי' אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן כו' והכי נוסחא דרבינו חננאל אבל נוסחי דרבוותא לא גרסינין הכי עד כאן לשון בעל הדברות.
6
ז׳ובעל המאור כתב אין משחיזין את הסכין וכו' אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל של עץ מותר ואוקמינא למתני' דלא כר' יהודה מכלל דלר' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש מותר לחדדה אפי' במשחזת של אבן אלא שלא רצה הרב אלפסי ז"ל לפרסם זה הדבר משום דאסיקנא הלכה ואין מורין כן ולפיכך כתב בסכין שעמדה מותר לחדדה ודווקא אפומא דריחיא ואפומא דדיקולא ופירש רבינו שלמה זצ"ל אע"פ שמתמול שלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול סבר לא צריכה אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכח קלקל שלה והוה ליה לחדדה מאתמול והני מילי דפסקא אגב דוחקא דאי לא טירחא יתירה הוא ואסור. ולי נראה היכא דלא פסקא כלל שוויא מנא הוא ואסור אפי' לר' יהודה שלא היה ר' יהודה מתיר [לעשות פחמים לעשות] כלי ברזל עד כאן דבריו.
7
ח׳ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי וששאלתם אין משחיזין את הסכין ביו"ט הלכתא כשמואל דאסר בשל אבן או כסברא דרב יוסף ורבה. כך ראינו אע"ג דקא אמרינן במתני' אין משחיזין את הסכין וקאמר בשל אבן אסור בשל עץ מותר לית הלכתא כהדין לישני אלא מותר [להשחיז] את הסכין ואפי' בשל אבן ואפי' לחדדה כר' יהודה דמתיר במכשירי אוכל נפש ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קא מעביר סכינא אפומא דריחיא (הלכך) לפיכך מן טעמים אלו מותר. וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל שאם נפגמה ביום טוב או עמדה מותר לחדדה כר' יהודה במשחזת [של אבן] כיון דלא הוה אפשר לעשותה מערב יום טוב. דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם פי' שנשבר חודו אשפינט"ר בלע"ז ואחד גריפת התנור באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ורבי יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש מאי טעמא דתנא קמא אמר קרא הוא לבדו הוא ולא מכשיריו ור' יהודה אמר קרא לכם לכל צרכיכם ורבנן ההוא מיבעיא ליה לכם ולא לנכרים לכם ולא לכלבים ור' יהודה כתיב הוא וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירים שאפשר לעשותן מערב יום טוב [כאן במכשירים שא"א לעשותן מעיו"ט] וכבר איפסקא הילכתא כר' יהודה דתנן אין משחיזין את הסכין וכו' ואמרינן מאן תנא דהשחזה עצמה אסור ואמר רב חסדא דלא כר' יהודה דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודה אמר ליה [יהא] רעוא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשו משמי.
8
ט׳ויש לפרש דווקא שנפגמה ביום טוב והא אמרינן אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו פי' רבינו שלמה זצ"ל דלא כר' יהודה אי נמי בנרצם מעיו"ט ודברי הכל וכן נראה בעיני דבנרצם מערב יום טוב קמיירי ואפי' לר' יהודה דאי כשנרצם ביום טוב ואי אפשר לעשותן לצלות בו מכשירי אוכל נפש הוא ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט מותרין לעשותן ביו"ט וכן פי' בעל הדברות ז"ל אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין כשנרצם מעיו"ט. והרב ר' זרחיה בעל המאור זצ"ל פי' כאן בשפוד של מתכת כאן בשפוד של עץ ודבר הלמד מעניינו (והאי אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו) [הכא תנינא לה גבי סכין של מתכת והתם] תנינן לה גבי אין מוציאין את האור לא מן העצים כו' ותקון שפוד של עץ הוא היא החליקתו בסכין ותיקונו וחידודו שוויא מנא הוא ואפי' ר' יהודה מודה. אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט ואע"ג דפשיט ליה בידיה כתב בעל המאור ז"ל שפוד של מתכת שנרצף [נמי] שוויא מנא [הוא] שהריצוף פחיסה וכפיפה כעין שבירה הוא וכדאמרינן התם דרציפינהו מצרף ואפילו ר' יהודה נמי מודה בזה ואע"ג דפליג ר' יהודה בשפוד הנרצם אין הנרצם דומה לנרצף שהנרצם הוא שנעקם במעט והוא הפוך מלשון צרם באזנו כאילו הוא נרצם אבל הנרצף הוא שנכפף לגמרי ומשום הכי מודה ביה ר' יהודה שאסור לתקנו ואע"ג דמיפשיט בידיה.
9
י׳ובעל הדברות זצ"ל כתב אית דמפרשי משום טירחא דלא צריך ומסתברא אפי' לר' יהודה קאמר וכגון שנרצף מערב יום טוב ואשמעינן אע"ג דפשיט ליה בידיה אסור ואי נמי אסור לתקנו בקורנס קאמר אבל בידו מותר עד כאן דבריו
10
י״אולי נראה שאסור לתקנו משום דהוי כמתקן מנא ואפי' אם נרצף ביום טוב ואפי' לר' יהודה שהרי הוא יכול לצלות בו בעודו כפוף ועקום. אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו ביום טוב רב מלכיו ואיתימא רב אדא בר אהבה אמר שומטו ומניחו בקרן זויות אמר רב חייא בר אשי אמר רב והוא שיש עליו בשר [רבינא אמר אע"פ שאין עליו בשר] מידי דהוי אקוץ ברשות הרבים וכן הלכתא. תנו רבנן אין נופחין במפוח ביום טוב אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו ואין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל בוצעין את האגוז במטלת ואין חוששין שמא תקרע:
11