שבלי הלקט רנ״דShibbolei HaLeket 254
א׳דין האיך נמנין על הבהמה לשוחטה כדי לחלקה ביניהם והבא ליטול בשר מבית הטבח ומהו לשקול בשר ביום טוב בכף מאזנים או ביד והוא הדין לשאר אוכלין ומהו לילך אצל החנוני ליטול ממנו יין או שאר אוכלין.
1
ב׳אין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהם מאי אין נמנין רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים על הבהמה לכתחלה ביום טוב היכי עביד פירוש אם הוצרך ליקח בשר ביום טוב ולא פסק דמים מאתמול אמר רבא מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו פירוש ושוחט אחד מהן ביום טוב והאחרת מניח [למחר]. וכמו שמוכרין האחרת למחרת (לאחר כן) נותנין לו מאותו ששחט ביו"ט תניא נמי הכי לא יאמר אדם לחבירו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים אבל אומר הריני עמך למחצה לשליש ולרביע והא דאמרינן שוחטין ומחלקין ביניהם פי' רבינו שלמה זצ"ל דוקא בלא גורל כגון שהן מוותרין זה לזה אבל אם מקפידין אם יקח חבירו מנה יפה וצריכין גורל אסור כדתנן בפ' שואל מפיס אדם עם בנו ועם בני ביתו ואמרינן עלה בגמרא עם בניו ועם בני ביתו אין עם אחר לא מאי טעמא כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידים זה על זה עוברין משום מדה משום משקל משום מנין משום לווין ופורעין ביום טוב. לא יאמר אדם לטבח מכור לי בדינר בשר אבל שוחט והן חולקין ביניהן היכי עביד כי הא דבסורא אמרי תריטא ופלגי תריטא בפומבדיתא אמרי חילקא ופלגי חילקא בנרש אמרי אוזיא ופלגי אוזיא בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי רביעא ופלגא רביעא. ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד כלי או כנגד קופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. [מאי כל עיקר]. אמר רב יהודה אמר שמואל אפי' לשומרו מן העכברים אמר רב אידי בר אבין והוא דתליא בתריטא ר' חייא ושמעון ב"ר היו שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב כמאן לא כר' יהודה ולא כרבנן דאי כר' יהודה כנגד כלי אין מידי אחרינא לא. ואי כרבנן הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אינהו דעבדי כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר שוקלין מנה כנגד מנה ביו"ט. אמר ר' יוסף הלכה כר' יהושע הואיל ותנן בבכורות כוותיה דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטלן ונמכרין באיטלן ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים ופסולי המקדש הנאתן למקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור אמר ליה אביי ודלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהושע התם אלא משום דליכא בזיון קדשים אבל הכא דאיכא בזיון קדשים לא אי נמי עד כאן קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי דקא עביד עבידן דחול אבל הכא דמחזי דקא עביד עבידן דחול לא. פסק רבינו יצחק [אלפסי] זצ"ל הא דר' חייא ור"ש דהוו שקלי מנה כנגד מנה ביו"ט לא קי"ל כוותייהו אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר וכן כתב [בעל] הדברות זצ"ל דליתא לדר' חייא ור"ש דקיי"ל כרבנן אבל רבינו ישעיה זצ"ל פסק כרבי יהושע חדא דרבי חייא ור"ש קאמרי כוותיה ועוד רב יוסף פסקה הלכתא כוותיה וסיעתיה ממתני' דבכורות ואע"ג דאביי דחה לההיא סייועא נהי דדחיה דלא מצי לאיסתיועי מהתם דאיכא למימר דלא דמי אבל על מימרא דפסק הלכה כר' יהושע לא פליגי וכל שכן שדבריו הן כעין דחייה דאיכא למימר דלא דמי אבל פשיטא דמילתא משמע דכי היכי דשרי בבכור שרי נמי ביום טוב ואדחיי לא סמכינן. וכן מצאתי לגאון אחר שפסק כרבי יהושע. אמר רב יהודה אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר ביד פי' לוקח הליטרא בידו אחת ובידו האחרת הבשר ולכוין המשקל דהוו עובדין דחול אי נמי לוקח הבשר בידו ולכוון כמה הוא שוקל [ירושלמי מפני שידו כליטרא]. ואמר ר' יהודה אמר שמואל אסור לשקול הבשר במים פי' בכלי שיש בו שנתות ובעלית המים הוא מכוון משקלו.
2
ג׳ואחי ר' בנימין פי' ממלאין מים בגיגית או ביורה וכלי אחד צף על פני המים [בתוך הגיגית או ביורה ונותנין הבשר באותו הכלי הצף על פני המים] ולפי כובד משקל הבשר הכלי שוקע במים. והכלי מסומן מבחוץ עד כאן לליטרא או לשני לטרות לפי [מה] שהוא שוקע במים ולפי מנהג משקל המקום. ובזה הענין מפורש במעשה בן סירא כשאמר לו נבוכדנצר ליתן לו משקל ראם זהב אמר לו באיזה פלס ומאזנים יעלה הראם והיאך ישקלו כנגדו הזהב והשיב לו בן סירא להכניס הראם בתוך הספינה גדולה וכפי מה ששוקעת במים עם הראם כך ישקעוה במים עם הזהב. אמר רב חייא בר אמי אמר רב אסור לעשות בית יד בבשר פירוש לעשות [בו] נקב בבשר כדי לאחוז בו משום דהוי עובדין דחול אמר רבינא ובידא שרי. אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא (דרבא) [דרבה] בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:
3
ד׳אומר אדם לחנווני מלא לי כלי זה אבל לא במדה רבי יהודה אומר אם היה הכלי של מדה לא ימלאנו מאי אבל לא במדה אמר רבא לא יזכור לו שם מדה אבל כלי המיוחד למדה ימלאנו.
4
ה׳כתב בעל הדברות [ז"ל] כלי המיוחד למדה ימלאנו דדרכא דאינשי דמקרבא חמרא במנא דכיילא ושתו. אומר אדם לחבירו תן לי ביצים [ואגוזים] במניין שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו תנן התם הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד או טלה אחד אצל טבח הרגיל לו ואומר לו תן לי (כף) [כתף] אחת או ירך אחד אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת. אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים חמשים אגוזים עשרה רימונים אתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ר' שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מניין רבינו שלמה זצ"ל פי' סכום מקח דמים ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פי' סכום מקח כגון שיש לו עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי לך בידי שני כספים וסכום מנין לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים יהא לך בידי מאה.
5
ו׳וכתב בעל הלכות גדולות דוקא חנווני ישראל אבל חנווני נכרי במידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאוטחין ביו"ט או בא מחוץ לתחום או ביצים דאיכא למימר דאתילדא ביומא טבא אסור למשקל כדגרסינן נכרי שהביא דורן לישראל אם יש באותו מין במחובר לקרקע אסור והוא הדין לדבר שנעשה בו איסור מלאכה האסורה לישראל.
6
ז׳ובעל הדברות ז"ל כתב מסתברא דאפי' חנווני נכרי קאמר דאי משום טחינה הוי ראוי לכוס ולית ביה מוקצה כדאי' פ"ק דחולין ואפילו הפת שנאפת בשבילו התירו הגאונים למיכל היכא דליכא לחוש שמא ירבה בשבילו ובשביל שנאפה בעצי מוקצה ליכא דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה ומשום ביצים דאיתילידו ביומא טבא לא חיישינן דלא איתחזיק איסורא אבל במחובר חיישינן דאיתחזיק איסורא ומההיא ליפתא דאתאי למחוזי שמעינן נמי שלוקחין מחנווני נכרי וכבר הקדמתי בזה בערוגת שבת הלכה קי"ב:
7