שבלי הלקט רס״וShibbolei HaLeket 266
א׳דין סעודת ת"ב או ערב ת"ב שחל בשבת וכן שבת שחל בו ט' באב מה הן בתשמיש המטה.
1
ב׳תנו רבנן תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו מצאתי בדברי הגאונים זצ"ל תשעה באב שחל להיות בשבת או במוצאי שבת רבינו הגדול ר' יצחק בר' יהודה זצ"ל בין מנחה לערבית בסעודה המפסקת בוצע על שתי ככרות ומיסב על השלחן כבשאר שבתות והולך נעול בבית הכנסת מפני כבוד השבת וכשאומרין ברכו חולץ ויושב לארץ ורבינו משולם זצ"ל אינו מזמן בשבת בליל תשעה באב אלא יושב בדד ומברך לעצמו וכתב הרב ר' יקר זצ"ל זה מנהג ראיתי באישפירה בשבת שחל תשעה באב להיות בה או ערב תשעה באב בסעודה המפסקת אינו אוכלין בשר כל עיקר כי אם ביצים ופירות ויושבין על השלחן מפני כבוד השבת אבל בשאר ימות החול אפי' ביצים אינם אוכלין הפירושים כי אם לחם צר ומים לחץ ויושבין בין תנור לכירים ונוהגין לומר צדקתך צדק במנחה והיה פליאה בעיני אבל אסור להרהר אחריהם כי כולו מחמדים. ובמגינצא אין אומרים צדקתך צדק במנחה וכשבאין לבית הכנסת הרוצה להחמיר על עצמו נכנס יחף לבית הכנסת וקצת הרבנים המשמרים משום כבוד שבת נכנסין במנעליהון. ושליח צבור לעולם יורד יחף לומר ברכו משום טירוף תפלה. ושאר כל העם חולצין לאחר ברכו שאין מקבלין אבילות משום כבוד שבת.
2
ג׳ואני יקר שאלתי מרבינו קלונימוס מרומי זצ"ל איך מנהג רבותינו שברומי לנהוג בשבת שחל תשעה באב או ערב תשעה באב שחל בתוכה אם אוכלין בשר ושותין יין בסעודה המפסקת ואם צריך לשנות שולחנו או לא והשיב לי אם חל תשעה באב להיות בשבת או באחד בשבת מתירין הגאונים ז"ל לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת משום כבוד שבת ואין צריך לשנות שולחנו בשבת. ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא לנהוג בשמחה. וכך אמרו חכמים תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו והא מתניתא לא מיירי אלא בסעודה המפסקת שאם תאמר בסעודת שבת שאוכלין קודם שש שעות מיירי מאי איריא שבת אפי' בחול מותר אלא ודאי בסעודה המפסקת מיירי וקאמר אוכלין בשר ושותין יין אבל אני יקר מצאתי בהלכות גדולות בפי' שחייב להפסיק לסעודת שבת משש שעות ולמעלה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.
3
ד׳והר”ר אביגדור כהן צדק זצ"ל הורה לר' צדקיהו בר' בנימין אחי השני זצ"ל שבת שהוא תשעה באב או ערב ט' באב אין להמנע מלאכול בשר ולשתות יין אפי' בסעודה המפסקת וגם הפרושים הנזהרים מלאכול בשר ולשתות יין מי"ז בתמוז עד ט' באב אין להם מלהמנע מלאכול בשר בשבתות שהן חלין בינתים. ואם עשו כן יצא שכרן בהפסדן. אך מלהחליף חלוק ומכנסיים טוב להזהר כשחל ט' באב להיות בשבת מפני שהם דברים שבצנעה וקיימא לן גבי אבל דדברים שבצנעה נוהג בשבת. וט' באב שחל להיות בשבת ונדחה לאחר השבת נראה לי לאחי שני ר' יהודה בר בנימין הרופא זצ"ל. שבלילי שבת אסורין בתשמיש המטה אע"פ שהוא זמן עונה לפי שתשמיש המטה הוי דברים שבצנעה וט' באב איתקש לאבילות דתניא כל מצות הנוהגת באבל נוהגת בט' באב וקיימא לן אע"ג דאין אבילות נוהגת בשבת דברים שבצנעה נוהג הכא נמי בט' באב שחל להיות בשבת אע"ג דדחינן ליה לאחר שבת דברים שבצנעה נוהג ואסור בתשמיש המטה. וכן מצאתי בשם הר"ר יצחק בר' משה מווינא זצ"ל שאסור בתשמיש המטה כדאמרינן לגבי אבל דברים שבצנעה נוהג. ואינו נראה בעיני לאוסרו בתשמיש המטה משום דלא דמי לאבל דאבל כבר חלה עליו אבילות קודם לשבת וכיון דאיתחייב במילי דאבילות קודם לשבת משום הכי נוהג בשבת דברים שבצנעה אבל הכא לא חל עליה אבילות כלל ולא איתחייב במילי דאבילות והאיך ינהוג אפי' דברים שבצנעה מה שלא נתחייב בהן ואם תאמר מידי דהוה אאונן דתניא מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו
4
ה׳ופירוש רבינו יצחק פאסי זצ"ל דתנא קמא סבר חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מתשמיש המטה שאסור ורבן שמעון בן גמליאל סבר חייב נמי בתשמיש המטה וקיימא לן כתנא קמא הכא נמי נימא דאסור בתשמיש המטה מידי דהוה אאונן. דבר זה אינו. חדא דלא דמי לאונן שיום ט' באב אבילות הוא ולא יום אנינות ועוד אפילו תנא קמא לא אסר ליה לאונן בתשמיש המטה כמו שפירש בעל המאור ז"ל מדיוקא דברייתא לאו איסורא משמע אלא דרשב"ג מחייב ליה בתשמיש המטה מתוך שחייב בכל המצות [האמורות בתורה] ותנא קמא פטר ליה אבל איסורא ליכא מאן דאמר בהדיא דהא לא שמעינן כלל מהא ברייתא אם יש אבילות בשבת או אין אבילות.
5
ו׳ומההיא דגרסינן בכתובות הרי שהייתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה כו' שמעית מינה דמי שמתו מוטל לפניו בשבת או בכל יום שאין בו אבלות אינו אסור בתשמיש המטה דקתני מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואע"פ שנאסר בתשמיש המטה כל שבעת ימי המשתה כדקתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים אע"ג דמסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאמרו אין אבלות בשבת אבל דברים שבצנעה נוהג אעפ"כ לא אסרוהו קודם קבורת המת כדקתני מכניסין את המת לחדר מכל מקום אין לנו לאסור בתשמיש המטה מי שמתו מוטל לפניו בשבת הנה דברי בעל המאור מודה לדבריי.
6
ז׳ועוד תניא ט' באב שחל להיות בשבת אוכל ומאכיל על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואפילו בסעודה המפסקת דלא חייל עליה אבילות דמשום דשבת הוא אידחיה ליה אבילות לגמרי. ואע"ג דאיכא למימר שאני אכילת בשר ושתיית יין דאין דברים שבצנעה אבל תשמיש דהוי דברים שבצנעה נוהג הא אשכחן באכילת בשר ושתיית יין חומר ואיסור גדול כדאי' התם כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר ותהי עונותיהם על עצמותם. ואפי' הכי בשבת שרי דהואיל ואידחי אידחי לגמרי. ועוד אמרו חכמים גדולה פריה ורביה לפני הקב"ה יותר מבנין בית המקדש שנאמר חדש יהיה בלבנון ושנים חדשים בביתו.
7
ח׳ועוד אמרינן בירושלמי. אמר רב אחא בשם ר' אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות למדנו שאין בו דין ט' באב כלל הנה יש להוכיח מכל אלו הראיות שכיון שנדחה ט' באב שחל להיות בשבת נדחה לגמרי ואינו נאסר בתשמיש המטה משום דברים שבצנעה ועל זאת שאלתי לפני מורינו הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל והא לך תשובתו שהשיב לי כתבת ליל תשעה באב שחל להיות בשבת אם מותר בתשמיש המטה.
8
ט׳תשובה. הא דאמר ר' יוחנן באבילות דעלמא דברים שבצנעה נוהג בשבת התם הוי טעמא משום דכיון דחיילא עליה אבילות כבר מעיקרא קודם השבת אינה פוסקת לענין תשמיש דאע"ג דשבת לא חזיא לאבילות הני מילי במידי דפרהסיא משום כבוד השבת אבל למילי דצנעה חזיא דלא מנכרא מלתא וליכא זילותא דשבתא וקובר את מתו ברגל נמי דנוהג בו דברים שבצנעה אין ראיה משם לט' באב דשאני בין אבלות ישינה לאבילות חדשה כמפליג ר' אשי בפרק החולץ לענין אירוסין ובירושלמי נמי גרסינן בתענית ובכתובות בפרקי קמא שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שמא יקדמנו אחר הילכך הואיל ונדחה ידחה לגמרי אפי' בשבת להתיר דברים שבצנעה דלא מסתבר לעשותו כיום קבורה ואף לא כיום מיתה אפי' לתנא קמא דפליג עליה דרשב"ג במי שמתו מוטל לפניו. דאין זה יום חורבן ממש אלא מענין המאורע שהוכפלו בו צרות הוקבע לדורות זכר לדבר שעבר כבר וכיון דאבילות ישינה היא ונדחה ואשכחן דאקילו ביה רבנן בעלמא בשבת נמי מקילינין בה לומר הואיל ואישתרי במילי דפרהסיא דאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו אשתרי נמי במילי דצנעא.
9
י׳ועוד פי' רבינו יצחק זצ"ל דטעמא דתנא קמא הוי פן יסיח דעתו מן המת ויתרשל בעסק קבורתו דבשבת נמי מוטל עליו לשומרו ולדבר ולפקח על עסק קבורתו כדתנן בפרק שואל מחשיכין על התחום כו' והאי טעמא לא שייך הכא ועוד כי בירושלמי פוסק הלכה כרשב"ג וההוא דכתובות נמי שהבאתי משמע כן:
10