שבלי הלקט כ״זShibbolei HaLeket 27
א׳דין מי שהתפלל בין ביחיד בין בצבור אם יכול למנות למניין אחד או להוציא אחרים ידי חובתן לעשות שליח צבור.
1
ב׳ויחיד שלא התפלל או שנים ושלשה שלא התפללו אם יכולין לצרף אחרים עמהם שהתפללו להשלים מנין עשרה לענות קדושה וברכו וקדיש ושאר התפלה אם לאו.
2
ג׳מצאתי תשובה לגאון זצ"ל עשרה שהתפללו ושמעו כלם ברכו או קדושה וכל סדר התפלה אומר רבינו שיכולין למנות למנין אחד בשביל יחיד שלא התפלל כמו שעושין לחתן או ליחיד שלא השכים לבית הכנסת. ואפי' אחד מאותם שהתפללו כבר יכול לחזור ולהתפלל ולהוציא את החייב ור' סומך ומראה פנים ממה שהצבור מתפללין כל אחד ואחד י"ח ברכות וחוזר החזן וכופל י"ח בשביל הקדושה ונמצא אותן שהתפללו נמנין למנין בשביל הקדושה לבדה נענה מאן דהוא ואמר שמא בשביל הקדושה שלא אמרו כל אחד ואחד לעצמו לפיכך הן נמנין נמצאו עדיין מחויבים בדבר והשיב ר' לא מצינו לה בכל התלמוד חיוב אלא חביבה היא לנו ואינה בפחות מעשרה. ובמס' סופרים מצאתי במקום שיש לנו תשעה ששמעו בין קדיש בין ברכו ואחר התפלה עמד אחד בפני אלו ואמר קדיש או ברכו יצא ידי חובתו.
3
ד׳ונראה בעיני שאין יכולין אותן שהתפללו להצטרף עם אותן שלא התפללו אלא אם כן היו אותן שלא התפללו רוב הצבור דהיינו שבעה כדאמרינן בברכות פרק שלשה שאכלו אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב תשעה אכלו דגן ואחד ירק מצטרפין פי' לזמן בשם אמר ר' זירא בעאי מיני' דרב יהודה שמונה מהו שבעה מהו ששה ודאי לא מבעיא לי אמר ליה ר' ירמיה שפיר עבדית דלא איבעיא לך (אמר ליה) התם מאי טעמא דהא איכא רובא הכא נמי הא איכא רובא ואיהו סבר רובא דמינכר בעינן השתא ומה [ברכת] המזון בשם שהוא הזכרה אחת בעינן רוב הניכר דהיינו שבעה להצטרף אותן שאכלו ירק שלא נתחייבו בזימון עם אותן שנתחייבו בזימון תפלה שיש בה כמה קדושות והזכרת וקדושין שאינן אלא בעשרה כדילפינן תוך תוך על אחת כמה וכמה שצריכה רוב הניכר. וכן מצאתי לגאון אחר זצ"ל או יבואו חמשה או ששה אנשים בבית הכנסת וכבר התפללו צבור ורוצין לקחת מאותן אנשים שהיו בבית הכנסת אינן יכולין לעשות כן עד שיהיו שבעה אותן שלא יצאו ידי חובתן ויקחו מהשאר עד שישלימו לעשרה דבעינן רובא דמנכר.
4
ה׳וכך כתב ר' בנימין אחי נר"ו בשם הר"ר מאיר נר"ו. ותמצא מהו שכתבתי מזה לפנינו בשם גאון הלכה כ"ה. ומה שאמר הרב שאפי' אחד מאותן שהתפללו [יכול] לחזור ולהתפלל ולהוציא את שלא התפלל גם זה אינו נראה לי ואפי' לר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו דוקא בתפלת לחש אבל בקריאת שמע ובברכותיה אין שייך לומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ותפלת לחש נמי דוקא ביחיד אבל בצבור לא ויחיד נמי דוקא אם יכול לחדש דבר בתפלתו דהוי תפלתו תפלת רשות ותחנונים אבל בצבור אפילו בחדוש דבר ואדעתא דרשות לא יתפללו והראיה שהביא שהרי החזן יורד וכופל התפלה לאחר שהתפללו בלחש אינה ראיה דהתם אינו חוזר וכופלה אלא בשביל הקדושה אי נמי להוציא את שאינו בקי כדאמרי' בסוף מסכת ראש השנה. והרי כבר התפללו בעשרה ויצאו הבקיאין ושאינן בקיאין ואי קשיא הא דאמרינן כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא דוקא בשאר ברכות של חובה אבל בתפלה כל יחיד ויחיד חייב לעצמו ואין שליח צבור מוציא אותן ידי חובתן כדמוכח בסוף מסכת ראש השנה דשליח צבור אינו מוציא את הרבים ידי חובתן אלא בברכות של ראש השנה ויום הכיפורים וכן מצאתי לגאונים ז"ל זה שאומר בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא דוקא הלל ומגילה דחובה הם וכל ישראל ערבין זה לזה להוציא את שאינו בקי אבל בתפלות אין הבקי מוציא אלא את שאינו בקי.
5
ו׳ובהדיא מפורש בירושלמי בברכות פרק מי שמתו תני כל מצות שאדם פטור מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנן כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא אם חייב אע"פ שיצא מוציא אמר ר' אילא לא שניה היא ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת מי שאכל הוא יברך ר' יוסי ור' יהודה בן פזי הוו יתיבין אמרין לא מסתברא בקרית שמע שיהא כל אחד משנן בפיו לא מסתברא בתפלה שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו הא למדת שבקרית שמע ובתפלה אין אדם יכול להוציא את חבירו והוא הדין לברכות שלפני קרית שמע ושל אחריה דמאי שנא י"ח ברכות שאינו יכול להוציא את אחרים משאר התפלה ועוד שהרי כל אדם חייב בקרית שמע ולברך לפניה ולאחריה ועוד היאך יקרא את שמע פעם אחרת והלא אינו חייב לקרות אלא פסוק ראשון בלבד עם הצבור מאחר שהוא כבר קרא אותה בברכותיה ואינו יכול לברך לפניה ולאחריה ואפי' לתנא דמסכת סופרים לא התיר אלא לאותו שלא שמע קדיש ולא ברכו אבל לעמוד אחד מאותם ששמעו לא התיר. ודוקא לקדיש וברכו אבל לשאר תפלה לא ודווקא אם עמד אבל לעמוד לכתחלה לא.
6
ז׳והר”ר אביגדור כהן צדק נר"ו השיב לי יחידים שהתפללו ואחרים צריכין להם להשלים למנין עשרה מצטרפין ואין צריך רובא דמינכר דלא דמי לברכת המזון כי אותן שאכלו ירק ליתנהו בכלל זימון דקיימא לן אין זימון לפירות כדאמרינן בפרק כל הבשר ובברכת המזון נמי לא שייכי לא חובה ולא רשות אבל תפלה דרחמי הוא אכתי הרשות בידם לחזור ולהתפלל אם יכולין לחדש דבר אפי' למאן דלית ליה דר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכל שכן לר' יוחנן. והא דתניא יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא וגו' התם מחובה דווקא ממעט ליה ובלא חידוש נמי אם לא כוון בראשונה משמע סוף פרק תפלת השחר שראוי לחזור ולהתפלל שניה וראיתי בצרפת גדולים בתורה אנשי מעשה עושין כן ונתלין באילן גדול רבינו יעקב מ"כ ואיני נזכר אם הוגד לי טעמו אמנם יש פנים לדבר כאשר כתבתי:
7