שבלי הלקט כ״חShibbolei HaLeket 28
א׳דין אם מותר להתפלל קרובות ופיוטים בתוך התפלה.
1
ב׳אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות.
2
ג׳וכתב רבינו חננאל זצ"ל קים להו לרבנן דליחיד. אבל שאילות ששואלין הצבור כגון זכרנו לחיים שרי דהא שלש אחרונות כלהו שאלה נינהו ושרי דשאילת צבור הן. ועוד כתב דאסור לכל מאן דמשני או מוסיף או גורע בג' ראשונות מן המטבע שטבעו חכמים בברכות ואלו החזנין שמניחין מטבע הברכות ואומרין קרובות לאו שפיר עבדי. אבל המאריך והמקצר באמצעיות לית לן בה.
3
ד׳והר”ר אברהם בן עזרא זצ"ל כתב בפי' קהלת אל תבהל על פיך אל יוציא פיך מילין לפניו בבהלה ולבך אל ימהר כי אם תביננו כי הלב כמו אובד ותועה בעסקי העולם על כן אמר משיח ה' מצא עבדך את לבבו ודע כי האלהים נצב עליך ורואה אותך ושומע את דבריך כי הוא בשמים בגבהי גבוהים ואתה על הארץ ואין למטה ממך על כן יהיו דבריך מעטים שלא תסתכן כמו שהיה כהן גדול ביום הכפורים מתפלל תפלה קצרה ויוצא:
4
ה׳אמר אברהם המחבר הנה נא הואלתי לדבר בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום ולא יוכל אדם להשמר בכל מקום הוכן לו מקום שיהיה קבוע לתפלתו והוא חייב לכבדו גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע שיחיינו ויתענג בהרגשות. רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן שיתפלל בו והם עתים ידועות ערב ובקר וצהרים כי מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו על כן כשיתפלל האדם חייב שישמור פתחי פיו ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך אשר בידו להמית ולהחיות על כן אסור לו לאדם שיתפלל ויכניס בתפלותיו פיוטים לא ידע פירושם ולא יסמוך על המחבר הראשון כי אין איש אשר לא יחטא או המעתיקים חטאו והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין.
5
ו׳ובשם רבינו גרשם זצ"ל מצאתי מה שהורה לכם החבר שלא להתפלל קרובות בתוך התפלה בחגים ומועדים ובראש השנה ויום הכפורים ואפי' זכרנו לחיים לפי שאינו מענין מגן. שאילה זו נשאלה לפני רב כהן צדק זצ"ל וישיבתו והשיבו לשאול אדם בג' ראשונות וג' אחרונות ולומר זכרנו לחיים במגן כמנהג שלנו אתם עושים כי הוא מנהג ישיבה שאנו שואלין במגן זכרנו ובאתה גבור מי כמוך ובמודים וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים מראש השנה עד יום הכפורים. ואם הא דרב יהודה דאמר אל ישאל אדם צרכיו כו' הלכה הוא אם כן אנו עושין שלא כהלכה אלא אין אנו חלוקין על הלכה זו דרב יהודה לא דבר אלא בצרכי יחיד כדאיתא במסכת ע"ז היה לו חולה בתוך ביתו או היה צריך לפרנסה וכו' אבל צרכי צבור שואלין כגון זכרנו לחיים ובספר חיים.
6
ז׳ועוד השיב רב נטרונאי גאון זצ"ל שאומרין פיוטין באבות ובגבורות ובכל תפלה ותפלה דלכל רגל ורגל מעניינו ומרבין בו דברי אגדה ובחנוכה ובפורים אומרין בכל ברכה וברכה מעין אותה ברכה ובראש השנה ויום הכפורים דברי רצוי וסליחות ובתשעה באב דברי חרבן הבית הרשות בידו ועיקר שאומרין בכל ברכה וברכה מעין פתיחתה וחתימתה של ברכה ובאמצע אומרים דברי אגדה ודברי שבח של הקב"ה שפיר דמי וגם יש לנו ללמוד מן הפיטנים הראשונים שהיו חכמים גדולים הרי ר' ינאי שהיה מן החכמים הראשונים ופייט קרובות לכל סדר וסדר שלכל השנה. וגם ר' אלעזר בר' קליר מן החכמים הראשונים ופייט קרובות לכל הרגלים והזכיר באבות וגבורות דברי אגדה ועניינים הרבה. וגם רבינו קלונימוס זצ"ל שחכם גדול היה ופייט קרובות לכל הרגלים והזכיר בם אגדה ועניינים הרבה. ור' משולם בנו ידענו שחכם גדול היה ופייט קרובה לצום כפור ובתוך הברכה אמר ענינים הרבה ובסוף סמוך לחתימה הזכיר מעין הברכה ויש ללמוד מהן ולא לבטל קרובות שהן שבח הקב"ה עד כאן תשובת רבינו גרשון מאור הגולה ז"ל:
7
ח׳וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שאין לנו למעט בקרובות ובפיוטים שהם מיוסדים על שבח המקום. ויש בהן מענינו של יום כדאמרינן ברוך ה' יום יום כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. ומצינו שהקב"ה חפץ בתפלתן של ישראל דאמרינן בבראשית רבה ר' שמואל בר חייא ב"ר יודן אמר על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהן שנא' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ואיתא נמי בפסיקתא דשמיני עצרת יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת אומות העולם אתה נותן להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזין ונכנסים לבתי טיאטראות ובבתי קרקסאות ומכעיסין אותך אבל ישראל אתה נותן להם ימים טובים והן אוכלין ושותין נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפלות ומרבין בקרבנות לפיכך צריך הכתוב לומר ביום השמיני עצרת. ועוד מצינו שגם בימי רבותינו נוהגין בקרובות ופיוטים כדאמרי' בפסיקתא רבתא דסוכה כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל מהו מכל אבקת רוכל דהוי קריי ותניי קרוב ופייטן וכן מצאתי שהשיב רבינו תם זצ"ל כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ישרה לכסא.
8
ט׳בתלמוד ירושלמי פרק הרואה ראיתי אמר ר' יהושע בן לוי מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו בשם אבן סומקא גדול מזה רגל אחד מרגלי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה מה טעם דכתיב ורגליהם רגל ישרה כמנין ישרה בא וראה כמה הקב"ה גבוה ומשם ייסד הקלירי כי רוב דבריו על פי תלמוד ארץ ישראל וחולק על תלמודנו דמסכת חגיגה ובימיו היו מקדשין על פי הראיה ומארץ ישראל היה מעיר אחת ששמה קרית ספר וראיות יש כדאמרינן בפסיקתא כך דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון פתח עליה ההוא ספדנא מי זאת עולה וגו' מכל אבקת רוכל דהוי קריי ותניי קרוב דרוש ופייטן בעל דרשות וקרובות ופיוטין נראה לי דר' אלעזר ב"ר שמעון הוא ר' אלעזר קלירי דמצינו בפסיקתא (פסקא ויהי בשלח) שבתחילה היה מוליך משואות ואוכל מלא תנור פת ופעם אחת הוליך החמורים עם משאם על הגג ושמעתי שעל שם אכילתו קרוי קלירי ובההיא שעתא פייט קרובות הללו בשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות בשכרו ושוב נעשה תלמיד חכם תדע שבימיו היו מקדשין על פי הראייה שלא תמצא בכל פיוטין שלו קרובה ליום טוב שני ואם תאמר ארחץ בנקיון כפות של יום טוב שני של סוכות.
9
י׳כתוב במחזורים ישנים קלירות זאת אומרין ביום טוב שני ואחות אשר לך כספתה שעשה הוא ליום טוב ראשון של שמיני עצרת תדע שמזכיר טל בברכת מחיה המתים בטל תחייה להחיותם ואילו היה ליום טוב אחרון של שמיני עצרת היה מזכיר בגשם נדבות להחיותם. ובמקראות שבמשנתנו במגילה פרק בני העיר שאמר שקורין ביום ראשון והוא מזכירן בקרובותיו בהזכרת פסוקין בכת' ולא אותן פסוקין שאומרין התם בגמרא שאומרים ליום טוב שני. וכל מי שאומר שעשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה ואפי' תאמר שלא עשה אותן ר' אלעזר ב"ר שמעון ותאמר שעל ידי שכינה נתפקח ואחר היה מכל מקום יש לך לומר שמקרית ספר היה ובימיו היו מקדשין על פי הראייה ובהרבה מקומות חולק על תלמודנו ותופס לו שיטת תלמוד ירושלמי ותלמוד ממנו בצרכי רבים דשייכי לומר והא דאמרינן אמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות בג' ראשונות שנראה כעבד שמסדיר שבח לרבו. בג' אחרונות דנראה כעבד שקבל פרס מרבו והולך לו הנהו צרכי יחיד קאמר וצרכיו דקתני מוכיח דצרכי עצמו משמע כדאמרינן בפרק קמא דע"ז אע"פ שאמרו לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים דהיינו צרכי יחיד. אבל בשלש ראשונות צרכי רבים הם לפיכך האריכו בהם יותר מבקדושת היום שזהו שבח שכל ישראל צריכין לומר רחמים.
10
י״אהא למדת שבימי התנאין היה שלא מצינו אמוראין שבארץ ישראל חולקין על תלמודנו באופן הדברים שהוא חולק ועל דא אנא סמיך לומר פיוטין ויוצרות וזולתות ואופנים ולא כמו מבראשית הוכתרה כאשר אפרש לפנים אבל קרובות דצרכי צבור נינהו וכן זכרנו לחיים ובכן תן פחדך דמאי שנא מזכרנו שביעלה ויבא ומבני פריצי עמינו יתנשאו להעמיד חזון ונכשלו ירקב שמם כי לא המה. אך מתוך שראו בהלכות גדולות אית מרבנן דלא אמרו זכרנו וקרובות החזיקו בתרמית אך ההלכות גדולות ורבינו חננאל זצ"ל פסקו אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ובאחרונות דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים דכל ישראל שרי דהא כל שלש אחרונות צרכי רבים הם. ואם של יחיד אינו יכול לומר לפי שדומה כמסדר שבח לפני רבו. ויכול לשאול צרכי רבים דהיינו שבח הרב שרבים צריכין לו שכן מצינו בעבודה ובהודאה ושים שלום כלם צרכי רבים נינהו והא דאמרינן לעולם אל ישאל אלא אם כן יש לו חולה בתוך ביתו לאו דוקא כמו אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות וכן אל יוציא אדם עצמו מן הכלל וכן אל יהלך אדם במקום סכנה וכמו אל יטיל אדם אימה יתירה וכמו אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי כגון אלו הדברים לאו דווקא דוק ותשכח מכל אלו תלמוד שמצוה להרבות בכבודו של מקום. וכבר נחלקו על הקרובות ר' יוסף טוב עלם עם ר' אליהו הזקן ועלתה בידם דמותר משום דמצוה מן המובחר ועל ידם אדם מכוין את לבו לשמים. ובג' ראשונות תקנו יותר משאר ברכות ואפי' באמת ואמונה והשכיבנו מותר שלא כפי' רבי' שלמה זצ"ל שפי' אחת ארוכה אמת ואמונה ואחת קצרה השכיבנו ושמעתי מאבא מרי ששמע מרבותיו שכשפייט ר' אלעזר וחיות אשר הנה מרובעות פנים בכסא ליהטה האש סביביו ומפי רבותיו גאוני לותיר שמע כן וגם ר' שמעון הגדול שהיה מלומד בנסים היה אומרה בכל יום. וגם רבינו סעדיה שמפיו אנו חיים שמסר לנו סוד העיבור פירש שמצוה ומותר ופירש משנה דפירקא קמא דברכות לא כפי' רבינו שלמה זצ"ל דמוקים ליה אאמת ואמונה והשכיבנו דמאי שנא הני ומה אורכין וקוצרין איכא בהני ומאי שנא בהנך דלעיל ומאי טעמא אלא הכי פירושה בין ארוכה בין קצרה אכל ברכה וברכה קאי ועל הראשונות פי' כן כדאמרינן בפרקא קמא ובפרק החולץ אחת בתולה ואחת בעולה. ומקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ההוא משנה כברכת הפירות וכברכת המצות כדמפורש בתוספתא דברכות ובירושלמי כלומר הני בין ארוכות בין קצרות אבל אחריני מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך. כגון ברכת הפירות וברכת המצות והכי פירושה דמתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה בין ארוכה בין קצרה כל ברכה וברכה והוה ליה למימר אחת ארוכות ואחת קצרות אלא דהוה משמע הנך בין ארוכות בין קצרות הא כל שארא לא דאיכא נמי טובא דרשאי להאריך ולקצר מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך פי' בברכת המזון אות מבראשית דהא מברכות שאמרו לקצר הוא דאינו רשאי להאריך והא דתני בתוספתא לקצר ולחתום ולשוח מפרשי [נמי] התם אבל במקום ארוכה אינו בכלל שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר דהיינו רישא והוה ליה למימר ארוכה לא יעשנה קצרה קצרה לא יעשנה ארוכה ומאי שנא הני אמת ויציב אמת ואמונה והשכיבנו הא הך מקום שאמרו משתים שלפניה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל לא איירי מידי. ועוד מאי שנא דאמרינן בברכות של ערבית ובשל שחרית ושתק ומאי טעמא ועוד דלא מדכר להו בתוספתא ובשביל שנזכרו במשנה לא היה נמנע מלהזכירה בתוספתא ועוד כמה ברכות יש ארוכות מקצרין וקצרות מאריכין ותמה על עצמך לפי דברי השמחים ללא דבר פעוטות טועין בפשוטות.
11
י״בוכי לא ידעו גדולי הדור הא דלא ישאל אדם צרכיו ועוד שהאריכו בהם יותר מאמצעיות אלא פשוט ביום שנכון להרבות בשבחו של מקום ובצרכי צבור ובשלש ראשונות יותר כגון זכרנו ומי כמוך ובכן תן פחדך וסדר הקדושה בכולי עניין שבאותן ברכות שיחיד שואל בהן צרכיו דומה לעבד שמסדיר שבח לפני רבו וזה שבחו שמרבים בעניות של תורה ובצרכי כל ישראל כגון ג' אחרונות רצה והודאה ושים שלום וברכת כהנים כלולה בהן והכי פירושא דתוספתא למה אמרי' אחת ארוכה ואחת קצרה פי' דרך התוספתא באלף מקומות ליקח קצת מן המשנה לזכרון דברים למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין ארוכה בין קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך פירש והוצרך להוציא רוב ברכות מן הכלל לפי ששנינו במשנה אחת קצרה. לחתום אינו רשאי שלא לחתום על אלו ברכות שמקצרין בהן. שמברכין על הפירות ועל המצוות ברכת המזון וברכה אחרונה של זימון הא למדת שאין אומרין אות מבראשית והכי פירושה אלו ברכות שמקצרין בהן כגון שאינו רשאי להאריך אבל שרי לקצר ואלו שמאריכין בהן ברכת תענית וברכות של ראש השנה וכו' שאינו רשאי לקצר ואלו שאין חותמין בהן כו' ומפרש כל סדר שבמשנה להאריך אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח לשוח אינו רשאי שלא לשוח הא למדת שמקצרין ומאריכין דתוספתא פירש הוא דלהאריך אינו רשאי לקצר הרי למדנו שבכלם מקצרין ומאריכין חוץ מאותן שפירשה התוספתא.
12
י״גועוד ראי' גדולה דפי' אחת ארוכה ואחת קצרה שפי' רבינו שלמה זצ"ל ליתא דהא בהא קורא אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת אליהם אינה התחלה עד אמר ר' חייא בר אבא מה אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת פי' דלילה לאמר אני ה' אלהיכם אין צריך לומר אמת ופריך תלמודא והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים אנחנו לך כו' ולא היה אומר אמת ואמונה כלל כשלא אמר אני ה' אלהיכם מכל הפנים למדת שאפי' אחת ארוכה ואחת [קצרה] כדפרישית עד כאן דברי רבינו תם זצ"ל וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:
13