שבלי הלקט רפ״בShibbolei HaLeket 282
א׳דין סדר מעמדות מר"ה עד צום כפור שהן ימי תשובה ותפלה ומעשים טובים.
1
ב׳שנו חכמים בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונין על המים. מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אימרנא ר' שמעון בן לקיש אמר כמעלות בית מרון אמר ר' כרוספדי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין מיד לחיים של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין מיד למיתה של בינונים תלוין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים זכו נכתבו לחיים לא זכו נכתבין למיתה פי' רבינו ישעיה זצ"ל האי צדיקים ורשעים לאו דוקא שהרי כמה רשעים חיים וכמה צדיקים מתים אלא רשעים זה שנמצא עליו חובה למות ואפילו שהן צדיקים כדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע שהזוכה בדין קורא צדיק והמתחייב קורא רשע אבל האי דאמרינן שלש כיתות ליום הדין כו' אותן הן צדיקים ודאי ורשעים ודאי.
2
ג׳תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות עבר עבירה [אחת] אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא אחד שחטא זה איבד ממנו טובה הרבה. ר' [אליעזר] אומר לפי שכל העולם נידון אחר רובו [והיחיד נידון אחר רובו] לפיכך צריך אדם שיראה את עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי עליו. עשה מצוה אחד אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא זה איבד ממנו ומכל העולם כולו טובה הרבה רבי שמעון בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור ומרד באחרונה איבד כל הראשונות שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו ואוקמא ריש לקיש בתוהא על הראשונות ואפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו כלום מרשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דין שנאמר ושב ורפא לו איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו פי' בינתים בין ראש השנה ליום הכיפורים. לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור גזר דין דצבור מיקרע קרע גזר דין דיחיד לא מיקרע ר' יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. ואמר ר' יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה שנוי השם ושנוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום. כתוב אחד אומר כה' אלהינו בכל קראינו אליו וכתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בצבור בצבור בכל קראינו אליו ביחיד בהמצאו ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ולפי שהן עשרה ימים הן ימי תשובה ובהם שערי תפלה פתוחים התקינו להשכים ולהתפלל בהם בתחנונים ובסליחות ולהתענות בהם ולהזכיר בהן י"ג [מדות] שאינן חוזרות ריקם. גם לפני ראש השנה משכימין למעמדות ואומרים תחנונים וסליחות עיר ועיר כמנהגה והא לך סדר מנהגינו. חל ראש השנה בשני מתחילין המעמדות מיום (ראשון) [שני] שלפניו. וכן אם חל בשבת מתחילין מיום שני שלפניו חל להיות בחמישי מתחילין מיום חמישי שלפניו ואם חל להיות בשלישי מתחילין מיום שני שלפני פניו ובכל ימי המעמדות בין לפני ראש השנה בין לאחר ראש השנה נוהגין היחידים להתענות ויש שמתענין ערב ראש השנה ויש להן סמך בירושלמי דנדרים ותענית פרק ב' ר' יונתן ציים עריבת ריש שתא ר' אבין ציים עריבת שובא פי' ערב שבת.
3
ד׳ובפסיקתא דסוכה הכי איתא ולקחתם לכם ביום הראשון והלא יום חמשה עשר הוא ואת אמרת ביום הראשון ר' מנא דשב ור' יהושע דסכנין למדינה שהיא חייבת ליפס למלך הלך המלך לגבותו בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה [לקראתו] וקילסו אותו ויתר להם המלך שליש מדימוסא שלהן בתוך חמשה מילין יצאו פטרובולי המדינה וקילסו אותו ויתר להם המלך עוד שליש וכיון שבא קרוב לפתח המדינה [יצאו כל בני המדינה] וקילסו אותו אנשים ונשים וטף וויתר להם את הכל אמר להם המלך מה דאזל אזל מכאן ואילך חושבנא לכך באין גדולי ישראל ומתענין ערב ראש השנה הקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם באין עשרת ימי תשובה ומתענין הכשרים שבהן והקב"ה מוותר להן עוד רוב עונותיהם כיון שבא יום הכיפורים ומתענין כל ישראל אנשים ונשים וטף והקב"ה מוחל להן על כל עונותיהן ואומר להן מה דאזל אזל מיכאן ואילך חושבנא תחילת חשבון הוא לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון הא למדת שהימים הללו ימי תענית ותפלה ותחנונים הן הלכך ערב ראש השנה שחרית אין נמנעין מליפול על פניהן ולומר וידוי שהרי משכימין בשחרית לתחנונים אבל במנחה אין נופלין על פניהן שהרי יום טוב הוא ונקרא מקרא קודש כשאר הרגלים. וכשהן משכימין בימי המעמדות לומר תחנונים אומר סדר מאה ברכות כשאר הימים ומברכין ברכת התורה וקורין לא ימוש אשרי האיש מאימתי קורין וכשיגיע עמוד השחר יקרא פרשת תמיד ואינו רשאי לומר תחנונים בלא ברכות התורה דהא קיימא לן למקרא צריך לברך אומר תהלה ועומד החזן אם הם עשרה ואומרים קדיש עד לעילא ואם אינן עשרה מתחילין שומע תפלה:
4
ה׳וכל הסדר הכתוב במחזורים ומזכירין שלש עשרה מדות בין כל ענייה וענייה ואומר סליחות ווידוים כפי רצונם ואם אינם מנין עשרה מדלגין שלש עשרה מדות וכשמגיעין לויקרא בשם ה' ושם נאמר מדלגין ואומר וסלחת לעונינו. ובענייה האחרונה אומר וודוי אבל אנחנו חטאנו ונופלין על פניהן ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר שאינו דומה למה ששנינו ליה ולך מזבח והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהו הכל מעמצין את כחו מלמטה ואל יהי לו צרים מלמעלה ופי' רבינו שלמה זצ"ל שייסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיה לו משטינים מלמעלה וגם במדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל שערי דמעה הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות ונאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' ועל מה שאומר בלשון ארמית אין להקשות מהא דאמרינן בסוטה אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין [מלאכי השרת] נזקקין לו דהתם מוקמינן לה דוקא ביחיד אבל צבור רשאין לישאל בכל לשון לפי שהשכינה עמהם מכל מקום קשה שהרי אומר במטותא מלכון מלאכי מרומא דיבידיכון מפתחא דרחמי ותחנוני וכו' האיך מדברין נגד המלאכים בלשון שאינם מבינים.
5
ו׳ונראה לאחי ר' בנימין זצ"ל לפרש שיש במלאכים המבינים בכל לשון כדאמרינן בא גבריאל ולמדו שבעים לשון וכן יש לומר במיטטרון שהוא סופר שהוא מבין כל לשון שהרי יש לו לכתוב זכות כל אומה וחובתה וכן במיכאל שהרי יש לו לדון על כל אומה ואומה וכן יש לומר במלאכים הממונים על שערי התפלה שהן מבינים בכל לשון לשמוע תפלת כל אומה ולשון. או יש לומר יחיד אל ישאל צרכיו בארמית שאין מלאכי השרת המצווין עליו לשומרו נזקקין לו שהרי אינם מבינים אלא לשונן אבל מלאכים המסורין לצבור הן מבינים בכל לשון.
6
ז׳מצאתי בשם רבינו שמואל בר נטרונאי זצ"ל שלא הניח בתעניות שלפני ראש השנה להתענות האבל ביום קבורה דכיון שאינן חובה תעניות הללו מוכלינן ליה ומשקינן ליה לפכוחי פחדיה:
7