שבלי הלקט רפ״הShibbolei HaLeket 285
א׳דין קידוש וסעודה בלילי ראש השנה.
1
ב׳ובקידוש שעל הכוס מקדשין כשאר ימים טובים בין בחול בין בשבת בין במוצאי שבת אך בשם רב האיי גאון זצ"ל מצאתי שאין אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון לא בקידוש ולא בתפלה אלא אומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש. ויש שנוהגין לאומרו (ואומר) בקידוש ודברך אמת וקיים לעד וכו' כמו שאומרים בתפלה וחותמין מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ובשבת מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון ומברכין שהחיינו. והכי איתא בירושלמי בפרק ראוהו בית דין אומר זמן על הכוס בראש השנה מדברי סופרים בשופר מדברי תורה ובירושלמי בפרק ערבי פסחים תני אין אומרין זמן אלא בשלשה רגלים בלבד אמר ר' מני מתניתא אמרה כן בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות תנא כל שנאמר בו מקרא קודש אומר בו זמן הא למדת שאומרין זמן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קודש. ומקדשין על הכוס בליל יום טוב שני של ראש השנה כסדר יום טוב הראשון אך אין אומרין בו שהחיינו משום דקדושה אחד הוא אע"פ שמצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שצריך לאומרו. וזה נוסח התשובה ולענין זמן הכי הלכתא אומר זמן בכל המועדים אפי' בראש השנה ויום הכפורים הואיל ומזמן לזמן קאתו. וזמן אינו חובה לאומרו על הכוס אלא אפי' אמרו בשוק יצא.
2
ג׳ומה שנהגו לאומרו על הכוס משום דהכי שפיר לאקרובי דעתיה טפי וביום הכפורים כיון דליכא כוס שכבר קיבל עליו תענית אומר בבית הכנסת אחר כל נדרי בלא כוס ובשני ימים טובים של גליות אומרים זמן בשני לילות משום ספיקא ואפי' בראש השנה אע"פ שקדושה אחת הוא שהרי בירושלים היו נוהגין אותו היום יום שלשים לאלול קודש ולמחר קודש ביום ל"א כגון אם באו עדים ביום ל' מן המנחה ולמעלה וכבר אמרו זמן בערב יום ל' משום ספיקא שמא יבואו עדים למחר קודם המנחה ויעידו על ראיית הלבנה ויהיה יום ל' קודש ואם לא באו עדים אלא מן המנחה ולמעלה היו אומרים זמן (אפי') בליל ל"א לפי שלמחר קודש ואותו יום הוה זמן שלא מספק אף אנן נמי הואיל ומשום ספק ילפינן דשני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן והכי נמי מספקא שמא היו באין עדים ביום ל' לאלול מן המנחה ולמעלה או מן המנחה ולמטה.
3
ד׳והר”ר אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב לי שאין צריך לברך זמן בליל שני של ראש השנה וכן דעתי נוטה דהא קיימא לן קדושה אחת הן וכן מצאתי לגאון אחר זצ"ל.
4
ה׳ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי לומר זמן ביום טוב שני של ראש השנה נוהגין אנו במקומנו ובכל המקומות שעברתי בהן ואין חילוק בין ב' ימים טובים של ר"ה לב' ימים טובים של גליות אלא לענין ביצה בלבד ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא משום דאף בזמן בית דין פעמים שהיו עושין שניהם יום טוב ואע"פ שלא היה שם ספק והיום יום שני הוא היה יום עיקר יום טוב היו גומרין יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו בו לשנה הבאה ואההיא מנהגא סמכינן ולא משוינן לאיסורן תורת ספק אבל לענין זמן מה נפשך אספיקא הוא אומר זמן ואי אמנהגא דבית דין סמכינן שהיו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קדש אומר זמן דהא מיום טוב שני היו נוהגין ומונין תיקון המועדות והוא עיקר ראש השנה וצריך לומר בו זמן וכן הלכה.
5
ו׳עוד מצאתי תשובה אחרת בשמו שחזר בו ופסק שלא לברך זמן ביום טוב שני כלל וזה נוסח לשונו אומר זמן ביום שני של ראש השנה כי יש שהיו אומרים שאין לאומרו משום דקדושה אחד הן לענין ביצה ולאו מילתא היא אלא ודאי צריך לאומרו ועתה נראה לי שאין צריך לומר זמן אלא ביום ראשון בלבד ככל ימים טובים. ובוצעין על שתי ככרות כשאר ימים טובים וצריך להזכיר בברכת המזון מעין המאורע דהיינו יעלה ויבא ואם לא הזכיר מספקא לן אם צריך לומר ברוך שנתן יום הזכרון לעמו ישראל וכו' כמו שאומר בשאר ימים טובים לפי שמצינו בהלכה סתם אם לא הזכיר של יום טוב ושמא ראש השנה אינו בכלל דהא לאו מג' רגלים הוא מכל מקום נראה לי שאם לא הזכיר צריך לחזור לראש אפי' אם אינו צריך לומר ברוך אשר נתן יום הזכרון.
6
ז׳ואחי ר' בנימין זצ"ל כתב דליכא לאיסתפוקי בכך דודאי ראש השנה בכלל ימים טובים הוא אע"ג שאינו מג' רגלים והראיה על זה והא דתניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואם לא אמר מחזירין אותו ולא מצינו שהזכיר ראש השנה בפני עצמו לא לקדוש ולא להזכרה בברכת המזון בשום מקום הא למדת שבכלל ימים טובים הוא בין להזכיר בין להחזיר אם טעה ולא הזכיר ומסתמא הוא הדין לומר ברוך אשר נתן דהא הזכרה היא מיהו אינו חותם מקדש ישראל והזמנים אלא מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ומה שהקדמתי סדר קידוש וסעודה לסדר תפלת ערבית כי להסדיר הלכות סדר היום של תפלת זה אחר זה שהרי תפלת [שחרית] ומנחה נשתוו לתפלת ערבית:
7