שבלי הלקט רפ״וShibbolei HaLeket 286
א׳דין סדר תפלת לילי ר"ה.
1
ב׳בראש השנה ערבית שחרית ומנחה מתפללין שבע ובתפלת ערבית פורשין על השלום כמו בשבת ויום טוב ואומר אלה מועדי ה' שהרי בכלל המועדים הוא ובתפלה מתפללין שלש ראשונות ושלש אחרונות ואומר קדושת היום באמצע ואם הוא שבת מזכיר של שבת וחותמין בשניהם ומנהג שאומרים במגן זכרנו ובאתה גבור מי כמוך ובמודים זכר רחמיך וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים ויש שמקפידין עליהם שלא לאומרם שהרי אמרו חכמים לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות.
2
ג׳וכתב בעל הלכות גדולות מהכא לא שבקין רבנן למימר אפי' זכרנו במגן וזכור רחמיך במודים אבל בספר חיים אומר בשים שלום וסלקו להו י"ח והוו כתחנוני.
3
ד׳ורבינו האי גאון זצ"ל [כתב] אם לא מצינו זכר במשנה ובתלמוד לזכרנו לחיים ומי כמוך וכתוב לחיים ומנהג הוא ויש שנמנעין לאומרן משום דאין ברכות הללו מקומות לשאול צרכים.
4
ה׳ובשם רב עמרם ורב כהן צדק גאונים זצ"ל מצאתי כך אנו רגילין בישיבה לאומרן ולא פליג אהא דלא ישאל אדם צרכו בשלש ראשונות דהתם צרכי יחיד הוא דלא ישאל אבל צרכי רבים ישאל וכן אומר רב פלטוי גאון זצ"ל וכן מצאתי בשם ר"ת זצ"ל דצורכי יחיד אל ישאל אבל צורכי רבים ישאל תדע דשלש אחרונות כולן לשון שאלה הן רצה ה' אלהינו וכו' שים [שלום] וכן מנהג פשוט בידינו מאבותינו לאומרן ואין לשנות:
5
ו׳ובקדושת השם אומרים ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך ובכן תן כבוד יש מפרשין ובכן שם הוא שהאותיות שלו עולין למנין אנ"י והו"א אנ"א ה'" ואני והוא מפורש בס' יצירה. וחותמין בא"י המלך הקדוש כדאמרי' בברכות כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש האל המשפט חוץ מראש השנה עד יום הכיפורים שאומרין המלך הקדוש המלך המשפט. אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון ויום הזכרון הזה וכו'. ולפי דברי רב האיי גאון זצ"ל אין אומרים מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון לא בתפלה ולא בקידוש שהרי אינו בכלל הרגלים אלא אומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה וכו'. יש מן החכמים כשיבוא ראש השנה בחול אומרים את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש וכשיבוא בשבת אומר את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא קודש והטעם שלהן בשבת שאין תוקעין אומרים זכרון תרועה אבל כשיבוא בחול אומר יום תרועה שהרי תוקעין ומפורש בפסיקתא דראש השנה כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה הא כיצד כאן בחול כאן בשבת ובגמרא דידן נמי איתא וכן מצאתי מפורש במס' סופרים אם חל ראש השנה להיות בשבת אין אומרים יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה שבת בגבולים משום גזירה:
6
ז׳ויש מהן שאומרין שאין לשנות בדבר אלא בין בחול בין בשבת אומר זכרון תרועה מקרא קדש מהאי טעמא דדריש להו בסוף פרק יום טוב של ראש השנה זכרון אלו זכרונות ואין התנא מחלק בין בא בחול בין בא בשבת ופסוקא דאמור אל הכהנים קא דריש דכתיב ביה זכרון ולא יום. זכר ליציאת מצרים. תימה לאחי ר' בנימין זצ"ל מה שקבעו בקידוש ובתפלה של ראש השנה ויום הכיפורים זכר ליציאת מצרים בשלמא בקידוש של שבת שהרי בעשרת הדיברות שבמשנה תורה כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ במצרים שבועות נמי במשנה תורה כתיב ביה וזכרת כי עבד היית סוף פרשת ראה סוכות נמי כתיב בו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אבל בראש השנה ויום הכיפורים מאי זכר ליציאת מצרים איכא והלא לא מצינו שנכתב בהן יציאת מצרים כלל ותירץ בראש השנה נמי ראוי לומר זכר ליציאת מצרים לפי מה ששנינו בראש השנה תניא ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה. רחל. וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים ור' יהושע נמי בהא לא פליג והתם יליף ליה מקראי וביום הכיפורים נמי מצינו יציאת מצרים גבי שילוח עבדים במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' הענק תעניק לו וגו' וזכרת כי עבד היית וגו' ותניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן [בן ברוקה] אומר לפי שנאמר תעבירו שופר ביום הכיפורים וגו' יכול לא תהא שנה מקודשת אלא מיום הכיפורים ואילך ת"ל וקדשתם את שנת החמישים שנה מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מיכן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מראש השנה ועד יום הכיפורים לא היו העבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן מראש השנה עד יום הכיפורים כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר נפטרו העבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן וגבי שילוח עבדים כתיב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' הא למדת שבראש השנה ויום הכיפורים נמי שייך לומר זכר ליציאת מצרים:
7
ח׳ואומר יעלה ויבוא ואחר כך אומר אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו וכן אמר רב יהודאי ורב כהן צדק גאונים זצ"ל. ולומר והשיאנו בראש השנה מצאתי במנהגות מגאנצא שנוהגין לאומרו ובלות"ר בראש השנה ויום הכיפורים רובם אומרים אותו ורבינו יצחק בר יהודה זצ"ל בשם רבו ר' אליעזר זצ"ל אמרו כל ימיו ור' משולם ב"ר משה זצ"ל שאל את פי אריות יושבי ירושלים עיר הקודש והשיבו שאומרין והשיאנו. ומביאין ראיה מירושלמי דברכות פרק הרואה והגאון ר' יצחק [לוי] זצ"ל ביטלו בוורמשא מפני שאינו יכול לומר את ברכת מועדך דברכת מועדיך לא כתיב אלא אשלש רגלים בלבד כדכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וראש השנה לאו מן הזמנים הוא דלא חתמינן מקדש ישראל והזמנים ומנהג פשוט בידינו לאומרו בראש השנה אבל ביום הכיפורים אין אומרין אותו כלל. ומנהג לומר ודברך אמת וקיים לעד ומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ופירש רבינו שלמה זצ"ל בפרדס מה שנהגו לומר ודברך אמת וקיים לעד לפי מה שדרשו רבותינו בפסיקתא דראש השנה לעולם ה' דברך נצב בשמים תני בתקיעתא דר' זה היום תחלת מעשך ואתיא כההיא דתני ר' אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם ובאחד בתשרי נברא אדם הראשון שעה אחד עלה במחשבה כו'. בשתים עשרה יצא בדימוס אמר לו הקב"ה אתה סימן לבניך כו' שעתידין לכנס לדין בראש השנה לכן קבעו בתפלה ודברך אמת וקיים לעד. ומזכירין במודים זכר רחמיך וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים כמו שכתבנו:
8