שבלי הלקט רצ״גShibbolei HaLeket 293
א׳דין הכשר שופר והלכותיו.
1
ב׳תנו רבנן היה ארוך וקיצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר. ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר. נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון [שמע] לא יצא. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. תנו רבנן גרדו והעמידו על גלדו כשר. הניח שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו ותקע בו לא יצא. אמר רב פפא לא תימא דהפכו כי כיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מאי טעמא כדרב מתנא דאמר רב מתנא והעברת שופר דרך העברתו בעינן. דיבק שיברי שופרות פסול הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר בשלא במינו פסול. במינו כשר אמר ר' יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אע"פ שנשתייר רובו פסול איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אע"פ שנפחת רובו כשר. כתב רבינו ישעיה זצ"ל ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול פי' בעל כרחן אית לן לפרושי במינו כשר כגון שאינו מעכב את התקיעה שאם מעכב את התקיעה פסול אבל שלא במינו אע"פ שאינו מעכב פסול מכלל דתנא קמא סבר אע"פ שאינו מעכב את התקיעה בין במינו בין שלא במינו פסול וסתם מתניתין דתנן אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' נתן הוא. ובעל המאור כתב רבינו חננאל ורבינו אלפסי ז"ל (פירשוה) [פסקו] כלישנא קמא דר' יוחנן אליבא דר' נתן דכיון דהוי בה ר' יוחנן לפרושי טעמיה מסתבר דהילכתא כוותיה וסתם מתני' נטיה לדר' נתן והר"ר יצחק אבן גיאת זצ"ל פסק כלישנא בתרא וכן כתב בהלכותיו. ניקב וסתמו במינו [כשר אע"פ שלא נשתייר רובו שלם סתמו שלא במינו אם] נשתייר רובו שלם כשר לא נשתייר רובו שלם פסול ובין כשר דבמינו ובין כשר דבשלא במינו הני מילי בשאינו מעכב את התקיעה אבל מעכב את התקיעה פסול ומחוורתא למינקט לחומרא כדברי הרב אלפסי זצ"ל כיון דזכרון הוא [בין ישראל] לאביהם שבשמים. וכן פסק ר' יהודאי גאון זצ"ל בתשובותיו לחומרא כדברי המאור. והא דאמרי' אם מעכב את התקיעה פסול פי' רבינו שלמה זצ"ל אם היה מעכב את התקיעה קודם שנסתם אע"פ שלאחר שנסתם אינו מעכב פסול מדלא קאמר אם נשתנה קולו מכמות שהיה כמה דקתני גבי ציפהו זהב שמע מינה דאם מעכב את התקיעה קודם שנסתם אע"פ שלאחר שנסתם אינו מעכב פסול וכן פי' גם בעל הדברות ז"ל ומסתייע מן הירושלמי. ובעל היראים ז"ל פי' אם מעכב את התקיעה לאחר שסתמו ונראה בעיני שלשון הירושלמי עיקר וזה לשון הירושלמי שופר שנסדק ודבקו פסול למי נצרכה לר' נתן. דיבק שברי שופרות פסול עוד הא דר' נתן. ניקב וסתמו ר' חייא בשם ר' יוחנן דרבי נתן הוא דתני ניקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו אם היה מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתניתין אם היה מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' אבא בר זבדא בשם ר' זעירא והוא שסתמו אבל אם לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין לשופר:
2
ג׳במדרש הרנינו. שופר שניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול מאי טעמא משום דכתיב וה' אלהים בשופר יתקע מה שופר של הקב"ה שלם אף שופר של ראש השנה יהא שלם. ולמה תוקעין בר"ה לפי שהן נגאלין מן מלאך המות. נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לא פסול וכמה שיעור תקיעה פי' רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן.
3
ד׳וכתב רבינו ישעיה זצ"ל ה"ה אם נסדק לאורכו ונשתייר בו שיעור תקיעה כשר. והא דנקט אם נשתייר בו שיעור תקיעה אנסדק לרחבו משום דנסדק לארכו כולו משמע מפיו קצר עד הרחב שהקול יוצא ממנו. שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ פי' קדחו בזכרותו עצם מחובר בולט מן הראש ונכנס בתוכו ומוציאין אותו מתוכו וזה לא הוציאו אלא נקב את הזכרות:
4
ה׳אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא הדר אוקמא רבא דבין בשופר של עולה בין בשופר של שלמים אם תקע יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו. אמר רב שופר של ע"ז לא יתקע בו ואם תקע יצא פי' ששימשו בו לע"ז ונאסר כמו ששנינו אבד תאבדון את כל המקומות בכלים שנשתמשו בו לע"ז הכתוב מדבר ובחולין מקשינן עליה והתניא אם תקע לא יצא ומוקמינן לה באשרה של משה מאי טעמא כתותי מיכתת שיעוריה. בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא כתותי מיכתת שיעוריה. ירושלמי בלולב הגזול שופר של ע"ז ר' אליעזר אומר כשר הכל מודים בלולב שהוא פסול מה בין שופר מה בין לולב אמר ר' יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ולא משל איסורי הנאה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מכל מקום אמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא. ויש קול אסור בהנאה אתמהא מהכא מוכח דבשופר הגזול יצא. במדרש הרנינו שופר של בעל מום כשר לתקוע בו בראש השנה וביובל שנאמר והעברת שופר תרועה וגו' אבל לא על הזבחים:
5