שבלי הלקט ל׳Shibbolei HaLeket 30
א׳דין נפילת אפים וימים הראוין לנפילת אפים.
1
ב׳והנופל על פניו אינו כובש פניו בקרקע אלא נוטה לצד אחד כדאמר רב חייא בר הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי ירושלמי בע"ז רב מפקד לבי רב אחא ר' אמי מפקד לאנשי ביתיה כד תהוון נפקא לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחים ר' יונה רבע על סיטריה רב אחא רבע על סיטריה ומצאתי בשם רב האיי גאון זצ"ל הנופל על פניו צריך להטות לצד אחד ולא יהיה מוטה על צדו הימנית אלא על צדו השמאלית והטעם משום דתנינן תמן הסיבת שמאל שמה הסבה וזוהי הסבת בני חורין ומלכים הלכך באותו צד שנראה כבן מלך ואיש חורין באותו צד צריך ליכנע לפני המקום.
2
ג׳והר”ר מאיר נר"ו נתן סימן לדבר על שם שמאלו תחת לראשי. ורבי בנימין אחי נר"ו פירש הטעם לפי שמצינו שכשאדם מתפלל שכינה מימינו שנא' ה' צלך על יד ימינך ואומר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט נמצא כשהוא נוטה על שמאלו פניו כלפי שכינה ואם היה מוטה על צדו הימני הפך הדבר ולא יתכן לעבד לחזור אחוריו כנגד רבו. מכל מקום תימה לאחי היאך יהא הנופל על פניו שוכב על צדו השמאלי ונמצא שוכב על התפילין והתם תני שאין כהן גדול רשאי להגביה ידיו למעלה מכתפיו משום ציץ ואם תאמר ציץ שאני השם הכתוב בו מגולה אבל בתפילין שהן מחופין מעור לא חיישינן שהרי במדינה כהן נושא את כפיו למעלה מראשו ולא חיישינן לתפילין שבראשו אעפ"כ יש לתמוה דהתם גבי כהן אע"פ שמגביה ידיו למעלה מראשו אין כאן בזיון לגבי תפילין דבתפלה של ראש כתיב בקמטין של עור שי"ן ובקשר דל"ת והוא מרמז באצבעותיו שדי שמחלקן ומפרידן זו מזו אבל הכא גבי תפלין שהוא שוכב עליהן יש לחוש משום בזיון.
3
ד׳ותירץ ר' יהודה אחי שני נר"ו דאין כאן בזיון דתפלה של יד מקומה בגובה של יד היא קיבורת וכשהוא שוכב על צדו השמאלי נמצאת התפלה למעלה והזרוע למטה וכיון שהיא שומה כנגד הלב כל מה שהלב דוחק עליה היא לזכרון ביותר וכן נראה לאחי שיותר טוב לישכב על צדו השמאלי לכנע מצד הלב ולהשפיל רום גאותו ולא לשכב על צדו הימני לבלתי רום לבבו בהיות הלב למעלה ומשום תפילין לא חיישינן דכיון שהוא מחופה עור והוא במקום מכוסה כדכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות ליכא בזיון. ויחיד נמי רשאי ליפול על פניו דאמר רב יהודה כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת מפני הכריעות וההשתחויות שהיה עושה ומה שאמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון פירש רב האיי גאון זצ"ל דווקא ליפול על פניו ממש אבל בהטיה מצד אחד שרי ובירושלמי מפרש ובלבד יחיד על הצבור. ובתפלת שחרית מנחה ונעילה נופלין על פניהן אבל במוסף אין נפילת אפים כלל ובתפלת ערבית מצאתי בשם רב שר שלום זצ"ל מותר לאדם ליפול על פניו ערבית ולבקש רחמים על עצמו אחר תפילתו ואפי' בצבור חוץ מערב שבת.
4
ה׳וגאון אחר זצ"ל כתב שאין נפילת אפים בתפלת ערבית כלל וכך מנהג פשוט בישראל. בראש חודש אין נופלין על פניהם דאשכחן דאיקרי מועד ואפי' מנחה שלפניו אין נופלין דהא קיימא לן אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. בחנוכה אין נופלין על אפים דקרינן הלל ויש אוסרין גם מנחה שלפניו בפורים אמר רב עמרם בר ששנא גאון זצ"ל כך מנהג בישיבה שיורדין תנאין לפני גאון ואב בית דין ואלופיהן וכל הישיבה כולה ומבקשין רחמין הרבה ונופלין על פניהם שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה שבכולם אנו גומרין את ההלל ואומרין זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אבל בפורים אין אנו אומרין הלל ואע"פ מפני שאין אומרין הלל על נס שבחוצה לארץ הוא. סוף סוף הרי אנו אין אומרין אותו ויום נס הוא ונגאלו ישראל מלהשמיד ומלאבד וצריכין אנו לבקש רחמים שיפדנו ויגאלנו באחרונה כבראשונה. וגאון אחר כתב שאין נפילת אפים בפורים כל עיקר דהא כתיב בהו ימי משתה ושמחה. ואסורין בהספד ובתענית. וכך מנהג פשוט אצלנו אך לפניו ולאחריו מותר:
5
ו׳בחדש ניסן מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל יש מקומות שאוסרין ליפול על פניהן משנכנס ניסן לפי ששנינו במגילת תענית מריש ירחא דניסן כו' וגם במסכת סופרים פרק אחרון אומר לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן. ולא היא דבטלה מגילת תענית כדאי' בראש השנה וכן מנהג אצלנו שאין חוששין בכך ונופלין אנו על פנינו. בפסח שבועות וסוכות אין נופלין על פניהן ואפי' לפניהן ולאחריהם אסור. ואם חל ערב יום טוב או יום שלאחר יום טוב בשני או בחמישי אין נופלין על פניהן ואין אומרין רחום וחנון ולא אבינו הרחמן. בשבוע כולו של חג שבועות אין נופלין על פניהן בוורמש"א אבל במגנצ"א נופלין ומנהגינו כבני מגנצא. בתשעה באב שחרית אין נופלין על פניהן דאיקרי אבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלין עליה ואבל איתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל. אבל מנחה הואיל ושעת נחמה הוא נופלין על פניהן וכן מנחה שלפניו נופלין על פניהן לפי שאין מקדימין את הפורענות. בחמשה עשר באב אע"פ שמצינו שהוקש ליום הכיפורים כדתניא תמן רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ויום הכפורים הא קיימא לן דבטלה מגילת תענית ומותר ליפול על פניהם. כך מצאתי לגאונים ז"ל. בראש השנה אין נופלין על פניהן שנא' אלה מועדי ה' הוקשו כל המועדים כלן זה לזה לפניו ולאחריו מותר זולתי מנחה שלפניו שאסור:
6
ז׳ביום הכפורים שחרית ומוסף ומנחה אין נופלין על פניהן אבל בנעילה מותר וכן מנהג שנופלין על פניהן בנעילה ואומרים מכניסי רחמים. וערב יום הכפורים שחרית ומנחה אין נופלין על פניהן ואם הוא יום שני אין אומרין ועתה ולא אבינו הרחמן. בין יום הכפורים לחג הסוכות בוורמש"א ובמגנצא אין נופלין על פניהן וכן מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל. שאין נופלין על פניהן בין יום הכפורים לחג הסוכות שבהם נשלם בנין בית המקדש שנא' ויעש שלמה בעת ההוא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת ועד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. בבית האבל אין נופלין על פניהן משום דאיתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל הלכך אין אומרין ווידוי ותחנונים בבית האבל. ביום חופה אין נופלין על פניהן כל עיקר בכנסת שיש בה החתן ובשני ובחמשי אין אומרים ווידוי ולא אבינו הרחמן. ביום המילה אין נופלין על פניהן בכנסת ששם המילה ואם הוא בשני ובחמישי אומרים הווידוי מה שאין כן בחופה ויש אומרים שאין נמנעין מליפול על פניהן בכנסת ששם המילה כלל.
7
ח׳ובשם רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל מצאתי ביום המילה אין נופלין על פניהם בכנסת ששם המילה כלל ואם הוא שני וחמישי אין אומרים והוא רחום ולא תחנונים ואין נופלים על פניהם בד"א בשאר ימות השנה אבל אם חלה המילה בתענית צבור מתפלל סליחות ואומרים ווידוי ואין נופלין על פניהן ואין אומרים רחום וחנון ולא אבינו הרחמן לפי שמצוות מילה קיבלו ישראל בשמחה ועדיין מקיימין אותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתך לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי וכן מנהג נוהג בישראל:
8